@חבר-אני כתב:

זהו בחי' מיתה או יותר נכון "הסתלקות" [לשון עליה]

ודאי שזה לא נקרא מיתה שהיא לשון נפילה ושבירה [׳וימלוך וימות׳]
דרך אגב סילוק בארמית לשון עליה. @חבר-אני

@נחום-בקר מחילה

@בדרך נראה לי קצת מוגזם. כמובן שיש ראשים מבחינת 'אנשי שם' וכדו' אבל ההגדרה של הסכנה הגדולה היא ממה שהם מעוררים מחלוקת ופירוד, אבל כל שיש במפורסם ההוא שלום אין סיבה להגדיר אותו שקר והשאר כבר לא כ''כ משנה וכל אחד בדרכו.

@אוצרבלום בסוף גם המקל הוא בחי׳ שחקוק עליו שמות רחמים גמורים, סוד הכתר [אהיה] , שנכנעים לפניו החיצונים מצד גודל רחמיו אין הם מסוגלים למרוד בו.

@חיפוש-הצדיק כתב:

ועל כן ההתעסקות ההכי טובה ומוצלחת בעניין המפורסמים של שקר הוא לפרסם יותר ויותר את שם הצדיק האמת

הרי לא מגרשים את החושך במקלות, מגרשים את החושך בהגברת האור

@נחום-בקר כתב:

מבואר מתוך דבריו שכל 'בטול לאסב"ה' זהו בחינת מיתה

זה מה שראיתי... מחילה אם לא הבנתי נכון

@נחום-בקר רק באתי להדגיש הבחנה קיימת בין סוגים שונים של ׳ביטול׳.
מבואר בספרים שבנפילת אפים אומרים וידוי בגלל שיורדים לקליפות לברר במסירות נפש, משא״כ ב׳שמע׳ לדוג׳ לא אומרים וידוי. רואים שכל הענין המדובר הוא דווקא בנפילת אפים.
אז לענ״ד לא נראה שכל ביטול צריך וידוי, ולא כל ביטול נחשב מיתה [כמו אצל נדב ואביהוא שמתו מהדביקות, זה כי נדבקו קטורת בלא שמן כנודע, אבל הדביקות בשמן וקטורת ישמח לב, ומזכך הגוף, והוא בחי׳ חיי החיים.
@חבר-אני ובתוך התורה לא מוזכר שזה נקרא מיתה, אלא שהתפשטות הגשמיות הוא בחי׳ עולם הבא ולא עולם הזה הנצרך לבירור.
ונסיים מפרשת השבוע ׳ואתם הדבקים בה׳ אלוקיכם חיים כולכם היום׳

@ברוך-מאן
מה שהתינוק נמשך לאימו לא קשור למה שהוא נמשך לצדיק, אתה יכול להסתכל על זה בתור ׳אבא - חכמה׳ ׳אימא - בינה׳.
בבחי׳ עיבור התינוק תלוי לגמרי באימא מצד חיותו. ולאחר מיכן יש לידה ושלבים שונים בסדר קבלת המוחין עד שבגיל 18 -20 מקבל מוחין מאבא. זאת אמורת שה׳מחנך׳ משתנה לפי הרמה ה׳קוגנטיבית׳ כביכול של העולם - אדם וכו׳.

כל זה הוא לא בדיוק בבחי׳ מלכות אלא בחי׳ הזכר מקבל את כל המוחין, והנוקבא [מלכות] קשורה בו תמיד על ידי היסוד - הצדיק.

כח היסוד לתקן את המלכות הוא לפי האורות המוחין שנכנסו בז״א, אם לפי הארת מוחין דאימא, ואם בהארה יותר ׳גאולתית׳ מבחי׳ מוחין דאבא שהם יותר בחי׳ גדלות וחסדים.

אז אני לא הבנתי כל כך מה הפשט בשאלה [ במחילה מכת״ר] אבל אולי עזרתי לך בזה...

@חבר-אני כתב:

הרי כן כתוב כמה וכמה פעמים העניין של "בנין"!

צודק לגמרי, כתוב לשון בנין, אבל חשבתי שזה בחי׳ בנין של ראש השנה [שזה בנין להנהגת העולם בשנה הקרובה] אלא בנין של בירור.

אמנם כרגע אני מבין שהבנין של ראש השנה הוא על פי הבירורים שנעשו עד היום, לפי״ז הצד שהכוונה על ר״ה מתחזק.

@נאר-ד-רבה אהבתי בהחלט

חשבתי אולי הפשט הוא בכל מקום שאתה מוצא גדולתו, הכוונה במלכות, ששם דינא דמלכותא דינא, זחי׳ ומלכותו בכל משלה, שם אתה מוצא ענוותנותו היינו מבחי׳ החכמה, בחי׳ כתר מלכות, בחי׳ ׳אז׳.

בינינו, השמש זורחת כל בוקר לכולם, גם לרשעים הכי גרועים. למרות שהשמש לכאורה היא מוצג של נוראות ה׳, לכאורה היה צריך שהשמש תזרח כל בוקר רק למי שאמר ׳מודה אני׳ [ לדוג׳]!!! אז איך יכול להיות שהיא זורחת לרשעים???
אלא פה נכנסת הענווה. כמו שקוראים לו המלאכים ׳מלך עלוב׳.

@נחום-בקר מה זה משנה ממתי תספור תריסר ירחי תמיד יצא לך 12. [כיון שהרצוי הוא בחי׳ אחורי 12 שבטים]
אלא מאי, אולי יש פה איזה רמז.

אולי אפשר לומר שהכוונה על ראש השנה, שאז הוא זמן בנין המלכות [למרות שלא מתוודים בר״ה עצמו]. אמנם זה דחוק ולא מוכרח מתוך התורה עצמה שמבואר בחי׳ עליית המלכות דקדושה ולאו דווקא בחי׳ בניין.

שפע!

@ברוך-מאן יש בחי׳ עליית מלכות לבינה, שהיא בחי׳ מעל המקום ומקיפתו, שבבינה נאמר ׳ואי זה מקום בינה׳. לדוג׳ ֿ יום הכיפורים, אבל זה לא תכלית.
אלא בחי׳ תיקון המלכות הוא דווקא בבחי׳ המקום, מצד שמתבררת מהחכמה.

@נחום-בקר לכאורה מלשון חרון אף

@לב-העולם-אתה אפילו מגדיל את השאלה. אבל נראה לי הוא התכוון לבחי׳ רשעים קרויים מתים אז זה ענין אחר לגמרי

@חבר-אני התכוונתי שחוץ מאור וכלי יש גם אמצעי. ולא סתרתי את האמת שיש בבחי׳ השורש כלי בלוע באור.

אני חושב שהמיוחד ברבינו זה שגם הפשוט ביותר וגם הצדיק המקובל וכו׳, שניהם ילמדו את אותה תורה, וכל אחד מהם יבין ויקבל עצות בהתאם למדריגתו. דהיינו שרבינו חשב על כל המדריגות של 60 ריבוא ואז אמר את התורה, שכל אחד יוכל להתקשר לתורה בכל מדריגה שהיא.
לא תמצא כי אין כאלה

@חבר-אני כתב:

שני הפכים בנושא אחד, דהיינו שיש מקום וזמן, ואין, משמשים בעירבוביא.

בעלמא
ודאי שהאור צריך כלי כדי שיושג, אבל אין דבר כה ׳מעורבב׳. מה שכן יש זה בחי׳ אמצעי שנקרא אצל המקובלים ׳צינור׳ או ׳צלם׳ שהוא עומד בין המוגבל לא״ס ומקשר ביניהם. ובבחי׳ הזמן אפשר שהוא ברעוא דרעוין.

יש להזכיר כי תשובה כוללת עוד דברים חוץ מוידוי, בהם קבלה לעתיד. [אמנם אמר ברע״מ שהיום ׳אין לנו אלא וידוי דברים בלבד׳]
אמנם אפשר לשאול גם מצד ׳נשברו נטהרו׳ היינו מי שהוא רש* בחי׳ כלי חרס בחי׳ עפר וארציות, שבירתו היא טהרתו היינו לב נשבר כמובא ברע״מ [פנחס?] א״כ הוא נטהר כבריה חדשה ולמה צריך למיתת בי״ד?

מצינו באחרונים ששאלו לענין סתם תשובה למה לא תועיל להציל ממיתת בי״ד [הרי נעשים לו זכויות וכו׳]:

דברי הנודע ביהודה: אלא ודאי גזירת הכתוב הוא, שאלמלא כן בטלו עונשי תורה בכללן, ואין אדם שיומת בבית דין, כי יאמר חטאתי והנני שב, וכיון שהקב"ה רצה ליתן עונש מיתה על קצת עונות, כדי שיתיירא האדם מלעבור, לכן נחוץ הוא שלא תועיל התשובה להציל ממיתת בית דין ע״כ.

דברי מרן החיד״א: ולי ההדיוט אינו גזירת הכתוב, אלא טעמא, כי לא אתנו יודע האמת אם שב ורפא... ע״כ.

אני רק בא להראות שהנושא לא כ״כ פשוט.