@וועלן-וועלן
מהדורת תרל"ו נדפסה בלעמבערג ע"י ר' ברוך אפרים עפ"י הוראותיו והדרכתו של הרב מטשעהרין.

@נחלי-דבש
הדרי בי.
אשמח שתביא את כל הטבלה הזו אם קיימת, או עכ"פ כמה שיותר. יהיה לתועלת מרובה בעז"ה.
תודה!

@נחלי-דבש
לא נכון. הוא לא נגע פרט לכמה מקומות בודדים. וגם אצלנו בתו' ד', ראה שהדפיס "בה' אהלל דבר וכו'", כמו מוהרנ"ת:

@נחלי-דבש @בדרך
בחלק ד' השיחה הזו לא נמצאת.
בחלק ה' - נחיה ונראה.

@יוסף כתב:

כידוע רביז"ל חשב לכתוב בכל הלכה מי הפוסק שהלכה כמותו.
ולאחר שנדפס לקוטי מוהר"ן אמר רביז"ל שלא יכתוב זאת

חיי מוהר"ן שמ"ג

@מדלג-על-ההרים כתב:

כמדומני שיש המשך מהשיחה הזאת על ימות המשיח. שממילא מיישב את הקושיה. אשמח אם מישהו יודע על שיחה זו

שיחות וסיפורים אות ח' בהערה, שמשיח יחבר ספר הלכה ברורה; וראה גם ליקוטי הלכות ראשית הגז ה' אות י"ח.

בעניין הפסוק הזה דווקא פחות קשה, כי כך הוא מובא כבר בגמרא ברכות ס' ע"ב שאותה מצטט רבינו.
אמנם ברור שאין להגיה ו'לתקן' ח"ו את הלשון, לא בפסוקים ולא בעניינים אחרים, [פרט לכמה מקומות בודדים של ט"ס דמוכח, וגם שם לכאורה עדיף להעיר בשולי הגליון, ואין כאן המקום], דהנה פרט לכך שידוע שהצדיקים נהגו באמירתם תורה לשנות בכוונה מלשון הפסוקים משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה, כלפי רביה"ק עוד יותר יש לנו לדעת בבירור שכל דבריו אמת וצדק ויצאו מפיו בכיוון ובפלס ובמשקל גדול, ראה ליקוטי קמא ס"ס נ"ז, ובפל"ח סי' ב' תנינא אות ט', ובחיי"מ סי' שמ"ח וסי' שס"ב, ובהקדמת ביאהל"ק ד"ה 'כלל השני', ושם בהקדמה שניה וב'חכמה ותבונה' סי' ב', ובכוכ"א חכמה ובינה אות כ"ו, ועוד.
ויש אשר ברוב העיון אנו יכולים להבין או לשער מדוע שינה ומה היתה כוונתו הקדושה, אך גם אם לא עולה בידינו - אין לנו ח"ו להרהיב עוז בנפשנו ולשנות מכפי אשר יצא מפי קדשו, וזה ברור לענ"ד.

גם האריז"ל אומר ש'סוכה' רומז לכ"ו ס"ה (הוי"ה ואדנ"י), על אף שב'סוכה' אין וא"ו לא בתנ"ך ולא עפ"י כללי הדקדוק.
וגם רבינו אמר ש'חנוכה' ר"ת "סלח נא לעוון העם ה'זה כ'גודל ח'סדך ו'כאשר נ'שאתה", על אף ש'חנוכה' כותבים בלי וא"ו.
ויש עוד מיליון דוגמאות.
ומי שחושב שאפשר להדפיס היום ליקו"מ לא מנוקד, או להדפיס מנוקד עם כתיבים מלאים בסגנון ש"ס המנוקד של עוז והדר - שיבושם לו.

@חיפוש-הצדיק
"אדמך אכנך ולא ידעתיך"; ראה שיש"ק (החדש) ח"א סי' תרנ"ו - ועוד שם הרבה מעניין הפטירה וההלוויה הק'.

@בדרך
נהניתי מכל דבריך, רק אעיר על זה:

@בדרך כתב:

ו מהדורה שלוקחת בחשבון את כל השיח סביב המהדורא קמא של הספר, מכל הכיוונים, מכל הפלגים, לטוב ולמוטב, ובהחלט יש לדון שבמקרים כאלו ואחרים היא שואפת להתקרב גם לאבניה ברזל ולגירסאות נוספות

מידיעה זה ממש לא נכון. כל השאיפה היא לברר את הנוסחאות האמיתיות של השיחות כפי שנמסרו ע"י רלוי"צ, בעיקר ע"י האזנה לאלפי שעות של הקלטות הדק היטב בבירור אחר בירור שהרב אנ"ש ז"ל לא הספיק לעשות.

יסלחו לי הרבנים אם אין כאן מקומו, אך סיום הלימוד בסדר עמוד היומי בליקו"מ ממשמש ובא (ביום ששי הקרוב פרשת חוקת), ושמא יוכלו החברים לפרסם מעל במה חשובה זו מקומות וזמנים של סעודות ושמחות סיום של אנ"ש בכל מקומות מושבותיהם?

@בדרך תחילה ייש"כ על הנושא המעניין.
רק אוסיף ששיחה זו נמצאת בשיש"ק 'החדש' בח"ג סי' תצ"ז, ובמקרה של השיחה הזו אין כמעט הבדל, אבל יש לדעת כי המהדורה החדשה מדוייקת ומבוררת הרבה יותר מקודמתה (ואין כאן המקום), וגם מצויינים בה מ"מ והשוואות לשיחות ולנוסחאות אחרות, והכל נעשה בעמל רב, כך שתמיד כדאי להביא ממנה, ובוודאי לא להסתמך על 'הישן' במקום שהוא נסתר מן 'החדש'.

אודות הגילוי של תו' ד' ראה רינת ציון ד' (מובא בשיש"ק (החדש כמובן) ח"ג סי' תקנ"א).
ואודות שהות רבינו בזלאטיפאליע ראה חיי"מ סי' קי"ג - קט"ו ושיש"ק (הנ"ל) ח"א סי' נ"א - ס"ה

שיש"ק ('החדש') ח"ג סי' תק"ס:
כְּשֶׁסִּיֵּם רַבֵּנוּ זַ"ל אֶת אֲמִירַת הַתּוֹרָה "קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ" שֶׁבְּלִקּוּטֵי קַמָּא סִימָן ו', אָמַר אַחַר כָּךְ: "אוּן אַמָאל גֶעבְּט מֶען אַ פַּאטְשׁ!" - "וּפַעַם נוֹתְנִים סְטִירָה!".
[(בהערה): ואמרו על זה אנשי שלומנו: "דֶער 'אַמָאל' אִיז נָאךְ נִישְׁט גֶעוֶוען" - "אותה 'פעם' עדיין לא הגיעה"... היינו כי מאחר שאי אפשר לדעת מתי היא ה'פעם' הזאת, כי אף שחושב שמן הראוי שיתן סטירה והכאה לעניין זה וזה, אף על פי כן יכול להיות שמהראוי ליתן הכאה דווקא בפעם אחרת, על כן צריך האדם לדחות את ה'פעם' לפעם אחרת, עד שימנע עצמו תדיר מלהשתמש בדרך זו. (רל"י). ועיין עוד 'ליקוטי הלכות' חובל בחבירו; לעיל סימן ס"ט; וראה גם לעיל חלק ב' סימן תכ"ט.].

וְקִיֵּם זֹאת מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל, שֶׁהִנֵּה פַּעַם אַחַת הָיָה אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ אוֹמֵר תְּהִלִּים בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, וְאֶחָד מֵהַלּוֹמְדִים לָמַד, וְאָמַר שֶׁמְּבַלְבֵּל אוֹתוֹ מֵהַלִּמּוּד; וְהָלַךְ הַלַּמְדָּן וְהִכָּה אֶת זֶה שֶׁאָמַר תְּהִלִּים. אָז בָּא מוֹהֲרַנַ"ת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְהִרְגִּישׁ זֹאת, וְשָׁאַל: "עַל מָה הִכִּיתָ אוֹתוֹ"? נַעֲנָה כְּנֶגְדּוֹ הַלַּמְדָּן וְאָמַר: "שֶׁמָּא גַּם אַתָּה רוֹצֶה לְהַכּוֹת אוֹתִי?", וּבְתוֹךְ דְּבָרָיו הוֹשִׁיט לוֹ הַלֶּחִי; וּבָא לְמוֹהֲרַנַ"ת בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁעַתָּה יְקַיֵּם מַאֲמַר רַבֵּנוּ הַנַּ"ל, וְקִיֵּם בּוֹ תֵּכֶף וְהִכָּה אוֹתוֹ עַל לֶחֱיוֹ :
[(בהערה): ראה המבואר בפנים התורה שצריך האדם לשתוק כשמבזים אותו, כי צריך למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, וכתב מוהרנ"ת על זה ב'ליקוטי הלכות' ברכות הפירות ה' אות ט"ז: "אף על פי שצריכין לשתוק על בזיונו, אבל על בזיון השם יתברך, שמחרף ומגדף כל כך - צריכין לנקום בו בכל מה דאפשר וכו'"; וראה 'מי הנחל' על תורה זו: "על בזיון וגידוף ה' אסור לשתוק, וגם על בזיון וגידוף הצדיק, אשר קודשא בריך הוא וצדיקיא כולא חד, גם כן אסור לשתוק, וכאשר נשמע אחר כך מפיו הקדוש שאמר לעניין כזה שאף על פי כן צריך לפעמים לסטור לאחד על לחיו".]

הסתלקות משה היתה ברעוא דרעוין, בחי' רצון א"ס, כי ביטל כל ישותו וכו', וז"פ "ויקבור אותו בגיא בארץ מואב" וכו' וכו', וכל זה היה במותו, אבל גם בחייו היה לו התפשטות הגשמיות בבחי' והחיות רצוא ושוב, כי צריך שלא ישאר מדובק באור א"ס עד שיבוא הקב"ה ויטול את נשמתו וכו', עי' בפנים.
יוצא שכשהסתלק משה היה זה כשהיה בבחי' רצוא, והנה "ויקבור' אותו' בגיא' בארץ' מואב'" - ס"ת 'ברצוא'.
[והנה בפסוק כתיב 'בגי' בלי א', אבל רבינו כותב 'בגיא' (כפי שהוא מובא גם הרבה בדחז"ל), וזכינו שיבנה גם הצירוף הנ"ל...].

@נחום-בקר כתב:

@אולי-אזכה
בציטוט שהבאת מהקדמת ביאה"ל. והוא מובא בכוכבי אור שיחות וסיפורים אות יב שלזה ציין רצנ"ק.

רק להזכיר ש'שיחות וסיפורים' אינו חלק מהספר כוכבי אור, הגם שיש שהדפיסו אותם יחד.