להסתכל בשכל!! אבל מה זה בכלל??

יודע נגן

2 דרכים שאני חושב, מה זה להסתכל בשכל וכו'

רבינו היה יכול לומר תורה על כל דבר.
הוא לא היה מכין תורות, אלא הוא היה במקום שהיה מבחינה רוחנית, בהשגתו הנוראה, בכל זמן ועת, ובכל פעם שמישהו דיבר איתו על משהו - תגובתו, גם בשיחת חולין, היתה ממקום כזה.
וכשהיה צריך לומר תורה, היה מכוון אותה לפי הצורך באותו רגע, לפי הנושא שדובר על השולחן, לפי האנשים הנוכחים ומה שעבר עליהם, לפעמים הכניס בנושא המחלה שלו בתקווה להועיל בזה לרפואתו, וכיו"ב, ותמיד זה אותן תורות מופלאות של רביה"ק, שכל המעיין בהם בעין האמת יכול לראות שזה למעלה מדרך הטבע שילוד אשה היה יכול לומר אותן.
מצדנו אנחנו רואים בניינים מופלאים, עם חדרים וחדרי חדרים ומעברים וקשר בין הסוף להתחלה וכו' כאילו זה מבנה שמישהו עמל קשה לתכנן ולבנות, אבל רבינו, שהיה בכל עת בהשגה שלו, היה יכול 'לשלוף מהשרוול' תורה כזאת על כל נושא שבעולם, ולנסח אותה ולסדר אותה איך שהוא רוצה לפי המציאות.
ואני מנסה לומר, שאולי בזה התבטא איך שרבינו הסתכל בשכל של כל דבר, ראה בו תורות שלמות על הנהגת ה' ועצות איך להתקרב לה'.
אולי הכוונה שה' מרמז לאדם רמזים, בדברים שקורים סביבו, מה הוא רוצה ממנו.
ובניגוד למה שהעולם חושב שצריך להגיד לעצמו ש'לא מבינים כלום', לדעת רבינו צריך לשים לב ולהבין, ויש לכל אדם את היכולת לפענח את הרמזים הללו.
זה גם לגבי מאורעותיו של האדם, כמו מדה כנד מדה שזה התחליף לנבואה בדורותינו (ולא כטעות העולם להישאר ב'לא מבינים חשבונות שמים' ולא לתקן דרכיו), וגם מה שהוא רואה שקורה סביבו. למשל אם משהו תופס את תשומת ליבו ויש לו דעה לגבי זה, או שמישהו מתנהג באופן שמכעיס אותו, שבעצם זה רמזים משמיים לדברים שהוא עצמו צריך לתקן ואיך להתקרב לה'.

yanki Moskovich

@ברוך-מאן כתב:

@חבר-אני כתב:

אפשר להזכר ביום המיתה ולהתחיל לחיות מחדש

יפה מאוד

שאלתי חבר שלי בהתבודדות [מכירים אותו?...], מה הענין של ללמוד תורה, לקרוא קר"ש, ואז לזכור את יום המיתה.
אבל הוא לא ענה, בערך כמו תמיד:

אולי מחר יאיר משהו

החבר האיר לי לכתוב לך, שאפשר לפרש שזה מרמז, שצריך לעשות כל דבר במסירות נפש, בבחינת יום המיתה, בחינת לימוד תורה "בכח".

ואולי אפשר לומר:
ללמוד תורה = ע"י התורה וכו', לקרוא קר"ש = שכל שבכל דבר, היינו לזכור את השם אחד בכל דבר, לזכור את יום המיתה = בכח.

לב העולם אתה

@yanki-Moskovich כתב:

הרי לנו בפירוש שההסתכלות בשכל, הוא ההסתכלות על מציאות השם יתברך בתוך הדבר,

@ברוך-חשין כתב:

הוא אור הקו שמחיה את הדבר, שבו ניתן להבין את מציאות ה' בדבר ההוא, באופן שזה יקרב אותו להשי"ת

דברים יפים אבל לא מעשיים....
איפוא זה פוגש אותי ביומיום??

בדרך סיפרתי מעשה

@ברוך-מאן אני זוכר שיש סיפור אבל כבר לא זוכר אותו.
ככה הרבה בחיידר צעק איתנו

yanki Moskovich

@לב-העולם-אתה כתב:

@yanki-Moskovich כתב:

הרי לנו בפירוש שההסתכלות בשכל, הוא ההסתכלות על מציאות השם יתברך בתוך הדבר,

@ברוך-חשין כתב:

הוא אור הקו שמחיה את הדבר, שבו ניתן להבין את מציאות ה' בדבר ההוא, באופן שזה יקרב אותו להשי"ת

דברים יפים אבל לא מעשיים....
איפוא זה פוגש אותי ביומיום??

פוגש אותנו בכל פסיעה ביום.
אני נוטל ידיים בבוקר = מזכיר לעצמי שהשם רואה את זה, ויש לזה חן בעיניו.
אני לובש ציצית = אני נזכר בדברי רבינו ור' נתן על ענייני ציצית, שזה השכליים שיש בכל מצווה.
אני אוכל = אני לא שוכח שהשם ית' נתן לי את האוכל.
וכו', וכו', וכו', וכו',

לב העולם אתה

@yanki-Moskovich יכול להיות..
אני בכל אופן נוטה להרגיש שזה לא 'לקשר את הדברים לשכליים' אלא 'למצוא את השכל שהביא ומניע את הדבר'.
ובלשון רבינו: שמחייה את הדבר. השכל הפניי שקיים בדיוק פה שלכן הדבר קרה וקיים.

אני מרגיש בייחס לשאלה הזו שהשכל זה הסיבה שלכן השם עשה את הדבר/המאורע.
שזה החיות, כי זה מה שמצדיק את קיומו של הדבר.
ומה השכל? זה כל אחד אמור לשים לב, למה זה קרה לי? מה השם רוצה פה ממני? ובדרגות גבוהות יותר: למה יש פה כסא וכו'.

yanki Moskovich

@לב-העולם-אתה כתב:

@yanki-Moskovich יכול להיות..
אני בכל אופן נוטה להרגיש שזה לא 'לקשר את הדברים לשכליים' אלא 'למצוא את השכל שהביא ומניע את הדבר'.
ובלשון רבינו: שמחייה את הדבר. השכל הפניי שקיים בדיוק פה שלכן הדבר קרה וקיים.

אני מרגיש בייחס לשאלה הזו שהשכל זה הסיבה שלכן השם עשה את הדבר/המאורע.
שזה החיות, כי זה מה שמצדיק את קיומו של הדבר.
ומה השכל? זה כל אחד אמור לשים לב, למה זה קרה לי? מה השם רוצה פה ממני? ובדרגות גבוהות יותר: למה יש פה כסא וכו'.

הכל יכול להיות. אולי הפשט גם כמו שאתה אומר.
בכל אופן לענ"ד מובן מדברי רבינו שהשכל זה אור שצריך לקרב אותי להשי"ת, אני לא כ"כ רואה איך אני יתקרב להשי"ת אם אני יכניס עכשיו את הראש למה יש פה כסא.
אני כן רואה איך אני יתקרב להשי"ת, אם אני יסתכל בשכליים שיש בכל מצווה שמוהרנ"ת כתב על זה שמונה כרכים. ואם אני יכניס את הראש לחפש את מציאות השם יתברך בתוך כל דבר גשמי.
השי"ת מחיה כל דבר גשמי, וכל עניין פנימי, הוא המחיה את העניין החצוני, גם בדברים גשמיים וגם בדברים רוחניים.

לב העולם אתה

אבל רבינו אומר למצוא את השכל שבכל דבר! גם המקום שהיה חושך ואופל (-מלכות דסט"א)....

כפי שציינתי למצוא בכסא זה דרגא גבוהה,
אתה יכול להתחיל בפשטות,
כשאתה חוטף זאפטה במקום לקלל את רוע מזלך תחשוב שיש פה מסר. יש שכל וסיבה שגרמה לזה!

נחום בקר

@יודע-נגן הנקודה השניה מבוארת בביאור הליקוטים.

נחום בקר

@ברוך-מאן התורה בעצמה יש בה סם חיים וסם המות. צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.
האות תי"ו שמוזכרת היתה תי"ו חיים ונהפכה לתי"ו מות.
הרעיון הוא - שכל דבר שבעולם מצד החומר שבו הוא 'מת', ומצד החיות אלוקות שבו הוא 'חי'.
כאשר מתחברים לחיות אלוקות, היינו התורה המולבשת בדבר, מתחברים לשכל ולחכמה (המחיה את בעליה). ובזה כוללים את הדבר בבורא ואזי מתעלה הדבר לחיי נצח. וכאשר מתעסקים עם חיצוניות הבריאה היינו החלק הגשמי (כעשיו) אזי מתעסקים עם חלק ה'מת' שבבריאה. וזהו צדיקים במיתתם קרוים חיים (יעקב אבינו לא מת). ורשעים בחייהם קרוים מתים.