להסתכל בשכל!! אבל מה זה בכלל??

[איש היער]

ראיתם בטח את הכותרת,
אז יופי - אני לא צריך לחזור שוב על השאלה הכל-כך זועקת הזו.

[ואני בתוך הגולה]

באופן הכי פשוט זה שיש שכל=סיבה למה העילה המציא את העלול כדכתיב כולם בחכמה עשית ולהבין מה הסיבה שזה ככה או לשם מה המציא את זה

[ברוך מאן]

@ואני-בתוך-הגולה כתב:

באופן הכי פשוט

מיניה וביה
אוי ווי ווי

[לב העולם אתה]

@ברוך-מאן ולך יש מה לומר?

[נחום בקר]

@ברוך-מאן כי החכמה והשכל הוא החיות של כל דבר.
החיים שבכל דבר, זה הגילוי אלוקות שבכל דבר. 'חי העולמים'.
הדרך לבוא לחיים הוא בכח התורה כי הם 'חיינו'.
כאשר מגלים את התכלית הנרצית שבכל דבר ע"פ התורה, בזה מתחברים לשכל שבכל דבר.

[ברוך מאן]

@נחום-בקר
יפה
אבל מה ההגדרה של חיים?!

ובוא נרחיב, עשו מבזה את הבכורה כי הוא הולך למות,
האם יש עוד חיים ומוות בתורה?

[לב העולם אתה]

@ברוך-מאן יזכיר לו יום המיתה

[בדרך סיפרתי מעשה]

"הנני הולך למות - איך גיי דאך שטארבן, הנני הולך למות - איך גיי דאך שטארבן,
ולמה זה לי בכורה - וואס דארף איך האס, ולמה זה לי בכורה - וואס דארף איך האס,
וואס דארף איך האס - האט עשיו געזאגט".......

[yanki Moskovich]

לשון רבינו:
כי השכל מאיר לו בכל דבר, אפילו במקום שהיה אפל וחשך מאיר לו השכל, כשזוכה להסתכל על השכל שיש שם בכל דבר ומקרב אותו להשם יתברך.

הרי לנו בפירוש שההסתכלות בשכל, הוא ההסתכלות על מציאות השם יתברך בתוך הדבר, שהוא המחיה כל דבר.

[ברוך חשין]

@איש-היער כתב:

ראיתם בטח את הכותרת,
אז יופי - אני לא צריך לחזור שוב על השאלה הכל-כך זועקת הזו.

מבואר כוכ"פ בליקו"ה שהחלל הפנוי היינו שהוא פנוי משכל, כלומר שאין שם שכל שאפשר להבין בו את מציאות ה' (ואת המציאות בכלל).
והאוא"ס שמאיר בתוך הקו הוא השכל שבו כן ניתן להבין את מציאות ה'.

מעתה ההבנה הבסיסית ב"שכל שבכל דבר" הוא אור הקו שמחיה את הדבר, שבו ניתן להבין את מציאות ה' בדבר ההוא, באופן שזה יקרב אותו להשי"ת (דהיינו שילך בדבר היצ"ט ולא בדרך היצה"ר).
וזוכים לזה ע"י אמונה.

כמובן שיש להרחיב במושגים הנ"ל ע"פ קשרי התורה.

[חבר אני]

@לב-העולם-אתה כתב:

יזכיר לו יום המיתה

כנראה זלע"ז מעשיו, כלומר אפשר להזכר ביום המיתה ולהתחיל לחיות מחדש, ואפשר לחשוב - "אכול ושתה כי מחר נמות"

כמו לגבי הלית ליה מגרמיה שאפשר שיהיה בקדושה ואפשר שבגלל זה לא ירצה כלום.

[ברוך חשין]

ברוך-חשין כתב:

@איש-היער כתב:

ראיתם בטח את הכותרת,
אז יופי - אני לא צריך לחזור שוב על השאלה הכל-כך זועקת הזו.

מבואר כוכ"פ בליקו"ה שהחלל הפנוי היינו שהוא פנוי משכל, כלומר שאין שם שכל שאפשר להבין בו את מציאות ה' (ואת המציאות בכלל).
והאוא"ס שמאיר בתוך הקו הוא השכל שבו כן ניתן להבין את מציאות ה'.

מעתה ההבנה הבסיסית ב"שכל שבכל דבר" הוא אור הקו שמחיה את הדבר, שבו ניתן להבין את מציאות ה' בדבר ההוא, באופן שזה יקרב אותו להשי"ת (דהיינו שילך בדבר היצ"ט ולא בדרך היצה"ר).
וזוכים לזה ע"י אמונה.

כמובן שיש להרחיב במושגים הנ"ל ע"פ קשרי התורה.

הכלל הי"ח - שבהדברים הנודעים ומבוארים בדברי חז"ל או בספרי הקבלה, שנמצא כמה פעמים, שאינו מזכיר בהם זולת בראשי פרקים וסומך את עצמו על המעיין שיודע מהם, או שידרוש אחריהם:

[ברוך מאן]

@בדרך-סיפרתי-מעשה
אנשים לא מבינים למה התכוונת
תספר להם על הרה"ק מצאנז קלויזנבורג

[ברוך מאן]

@חבר-אני כתב:

אפשר להזכר ביום המיתה ולהתחיל לחיות מחדש

יפה מאוד

שאלתי חבר שלי בהתבודדות [מכירים אותו?...], מה הענין של ללמוד תורה, לקרוא קר"ש, ואז לזכור את יום המיתה.
אבל הוא לא ענה, בערך כמו תמיד:

אולי מחר יאיר משהו

[יודע נגן]

2 דרכים שאני חושב, מה זה להסתכל בשכל וכו'

1. רבינו היה יכול לומר תורה על כל דבר.
   הוא לא היה מכין תורות, אלא הוא היה במקום שהיה מבחינה רוחנית, בהשגתו הנוראה, בכל זמן ועת, ובכל פעם שמישהו דיבר איתו על משהו - תגובתו, גם בשיחת חולין, היתה ממקום כזה.
   וכשהיה צריך לומר תורה, היה מכוון אותה לפי הצורך באותו רגע, לפי הנושא שדובר על השולחן, לפי האנשים הנוכחים ומה שעבר עליהם, לפעמים הכניס בנושא המחלה שלו בתקווה להועיל בזה לרפואתו, וכיו"ב, ותמיד זה אותן תורות מופלאות של רביה"ק, שכל המעיין בהם בעין האמת יכול לראות שזה למעלה מדרך הטבע שילוד אשה היה יכול לומר אותן.
   מצדנו אנחנו רואים בניינים מופלאים, עם חדרים וחדרי חדרים ומעברים וקשר בין הסוף להתחלה וכו' כאילו זה מבנה שמישהו עמל קשה לתכנן ולבנות, אבל רבינו, שהיה בכל עת בהשגה שלו, היה יכול 'לשלוף מהשרוול' תורה כזאת על כל נושא שבעולם, ולנסח אותה ולסדר אותה איך שהוא רוצה לפי המציאות.
   ואני מנסה לומר, שאולי בזה התבטא איך שרבינו הסתכל בשכל של כל דבר, ראה בו תורות שלמות על הנהגת ה' ועצות איך להתקרב לה'.

2. אולי הכוונה שה' מרמז לאדם רמזים, בדברים שקורים סביבו, מה הוא רוצה ממנו.
   ובניגוד למה שהעולם חושב שצריך להגיד לעצמו ש'לא מבינים כלום', לדעת רבינו צריך לשים לב ולהבין, ויש לכל אדם את היכולת לפענח את הרמזים הללו.
   זה גם לגבי מאורעותיו של האדם, כמו מדה כנד מדה שזה התחליף לנבואה בדורותינו (ולא כטעות העולם להישאר ב'לא מבינים חשבונות שמים' ולא לתקן דרכיו), וגם מה שהוא רואה שקורה סביבו. למשל אם משהו תופס את תשומת ליבו ויש לו דעה לגבי זה, או שמישהו מתנהג באופן שמכעיס אותו, שבעצם זה רמזים משמיים לדברים שהוא עצמו צריך לתקן ואיך להתקרב לה'.

[yanki Moskovich]

@ברוך-מאן כתב:

@חבר-אני כתב:

אפשר להזכר ביום המיתה ולהתחיל לחיות מחדש

יפה מאוד

שאלתי חבר שלי בהתבודדות [מכירים אותו?...], מה הענין של ללמוד תורה, לקרוא קר"ש, ואז לזכור את יום המיתה.
אבל הוא לא ענה, בערך כמו תמיד:

אולי מחר יאיר משהו

החבר האיר לי לכתוב לך, שאפשר לפרש שזה מרמז, שצריך לעשות כל דבר במסירות נפש, בבחינת יום המיתה, בחינת לימוד תורה "בכח".

ואולי אפשר לומר:
ללמוד תורה = ע"י התורה וכו', לקרוא קר"ש = שכל שבכל דבר, היינו לזכור את השם אחד בכל דבר, לזכור את יום המיתה = בכח.

[לב העולם אתה]

@yanki-Moskovich כתב:

הרי לנו בפירוש שההסתכלות בשכל, הוא ההסתכלות על מציאות השם יתברך בתוך הדבר,

@ברוך-חשין כתב:

הוא אור הקו שמחיה את הדבר, שבו ניתן להבין את מציאות ה' בדבר ההוא, באופן שזה יקרב אותו להשי"ת

דברים יפים אבל לא מעשיים....
איפוא זה פוגש אותי ביומיום??

[בדרך סיפרתי מעשה]

@ברוך-מאן אני זוכר שיש סיפור אבל כבר לא זוכר אותו.
ככה הרבה בחיידר צעק איתנו

[yanki Moskovich]

@לב-העולם-אתה כתב:

@yanki-Moskovich כתב:

הרי לנו בפירוש שההסתכלות בשכל, הוא ההסתכלות על מציאות השם יתברך בתוך הדבר,

@ברוך-חשין כתב:

הוא אור הקו שמחיה את הדבר, שבו ניתן להבין את מציאות ה' בדבר ההוא, באופן שזה יקרב אותו להשי"ת

דברים יפים אבל לא מעשיים....
איפוא זה פוגש אותי ביומיום??

פוגש אותנו בכל פסיעה ביום.
אני נוטל ידיים בבוקר = מזכיר לעצמי שהשם רואה את זה, ויש לזה חן בעיניו.
אני לובש ציצית = אני נזכר בדברי רבינו ור' נתן על ענייני ציצית, שזה השכליים שיש בכל מצווה.
אני אוכל = אני לא שוכח שהשם ית' נתן לי את האוכל.
וכו', וכו', וכו', וכו',

[לב העולם אתה]

@yanki-Moskovich יכול להיות..
אני בכל אופן נוטה להרגיש שזה לא 'לקשר את הדברים לשכליים' אלא 'למצוא את השכל שהביא ומניע את הדבר'.
ובלשון רבינו: שמחייה את הדבר. השכל הפניי שקיים בדיוק פה שלכן הדבר קרה וקיים.

אני מרגיש בייחס לשאלה הזו שהשכל זה הסיבה שלכן השם עשה את הדבר/המאורע.
שזה החיות, כי זה מה שמצדיק את קיומו של הדבר.
ומה השכל? זה כל אחד אמור לשים לב, למה זה קרה לי? מה השם רוצה פה ממני? ובדרגות גבוהות יותר: למה יש פה כסא וכו'.