מה הם עוונותינו הרבים?

[גרודניק]

תורה לט, תנינא:
וּכְּפִי הַמַּדְרֵגָה פְּחוּתָה שֶׁלָּנוּ עַתָּה וְכֻלָּנוּ אֵין פָּנֵינוּ יָפוֹת כְּלָל...

[7272]

@גרודניק כתב:

עַתָּה

עַכְשָׁו בָּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים חֵן וַחֲשִׁיבוּת הָאֲמִיתִּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל נָפַל

ספוילר

תורה א קמא

[7272]

@גרודניק כתב:

פָּנֵינוּ יָפוֹת

לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר.
כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא אוֹר גָּדוֹל וּמֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו

[7272]

עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, נִתְעַלֶּה הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת: "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן"
שֶׁמַּעֲלָה חֵן עַל לוֹמְדֶיהָ

[ברוך מאן]

@לית-ליה-מגרמא כתב:

בַּעַל־עֲבֵרָה הוּא מְשֻׁגָּע

ע"פ דבריך, נמשיך ע"פ כלל ה', אין אדם חוטא אלא אם כן וכו',
ושם מדובר על חטאי פגה"ב. ע"ש.
ואם כן זה הכוונה "בעוונותינו הרבים".

אבל לא מוצא קשר בין התורה שלנו לפגה"ב, מעבר לכלל ה' הנ"ל?

[נחום בקר]

@ברוך-מאן ההתגברות של יוסף הצדיק!

[נחלי דבש]

@נחום-בקר כתב:

ההתגברות של יוסף הצדיק!

כמובא בקיצור ליקו"מ השלם אות ז' (ומקורו בליקו"ע מהדורא בתרא, יראה ועבודה א):

אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵׂכֶל שֶׁל כָּל דָּבָר וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, בִּכְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר הוּא רַק הַשֵׂכֶל וְהַחָכְמָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: הַחָכְמָה תְּחַיֶּה וְכוּ'. וְהַשֵׂכֶל הוּא אוֹר גָּדוֹל וּמֵאִיר לְהָאָדָם בְּכָל דְּרָכָיו כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁבָּא הָאָדָם לִפְעָמִים לְמָקוֹם שֶׁהוּא אָפֵל וָחֹשֶׁךְ חַס וְשָׁלוֹם אַף-עַל-פִּי-כֵן כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵׂכֶל וְהַחִיּוּת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר אֲזַי מֵאִיר לוֹ הַשֵׂכֶל וּמְקָרֵב אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַַה שֶּׁזָּכָה יוֹסֵף לַעֲמֹד בְּנִסְיוֹנוֹ עַל-יְדֵי שֶׁהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר:

[yanki Moskovich]

ע"פ קשרי התורה, העוונות לכאורה הם הדברים שעשינו בלי הסתכלות בשכל. לענ"ד.
כלומר, ענייני גשמיות בלי לזכור פנימיות הדבר, היינו השי"ת שנמצא שם.

[7272]

@yanki-Moskovich כתב:

ענייני גשמיות בלי לזכור פנימיות הדבר, היינו השי"ת שנמצא שם

אני שואל כדי לחדד
יש עוון בלהתעסק בעניני גשמיות בפשטות
בלי שום כוונה מיוחדת?

ואולי יש כאן פשט חדש במושג ביטול תורה

[yanki Moskovich]

@7272 כתב:

שואל כדי לחדד
יש עוון בלהתעסק בעניני גשמיות בפשטות
בלי שום כוונה מיוחדת?

ואולי יש כאן פשט חדש במושג

אני מציע להתחיל את השאלה מהכיוון השני:
האם להסתכל בשכל, זה מצווה כלשהי?

והתשובה לכאורה הוא, שהוא כולל בתוכו הרבה מצוות אמוניות, אנוכי ולא יהיה לך ועוד הרבה מצוות שיש בזה.

וכן להיפך, לשכוח מהשם, זה אכן לא עבירה, או חטא. אבל בכל זאת עוון.

קצת מזכיר את מה שהבעל שם טוב מפרש על "אשרי אדם לא יחשוב השם לו עוון": אשרי מי שכשהוא שוכח מהקב"ה זה נחשב אצלו עוון.

[7272]

כְּלַל כָּל הַמֹּחִין וְהַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא לָדַעַת וּלְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ
שֶׁזֶּה עִקַּר הַדַּעַת עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים" וְכוּ'
כִּי עַל־יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה וְעַל־יְדֵי כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה - זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ דַּעַת וְשֵׂכֶל לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית.

וְזֶה כְּלַל כָּל כַּוָּנוֹת הָאֲרִ"י זַ"ל, שֶׁרֻבָּם כְּכֻלָּם הֵם לְהַמְשִׁיךְ מֹחִין
הַיְנוּ שֶׁכַּוָּנַת כָּל הַמִּצְוֹת הוּא לְהַמְשִׁיךְ מֹחִין וְדַעַת עַל כָּל אָדָם שֶׁיִּזְכֶּה לְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי כְּפִי בְּחִינָתוֹ
וְעַל־יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה נִמְשָׁךְ מֹחַ וְשֵׂכֶל מְיֻחָד לָדַעַת וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינָה זֹאת, כִּי לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר
וּכְפִי הַיִּחוּד שֶׁגּוֹרְמִים לְמַעְלָה כֵּן נִמְשָׁךְ עַל הָאָדָם שֶׁפַע הַדַּעַת שֶׁיִּזְכֶּה לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ

רבי נתן פיקדון ד' סעיף קטן ח'

[ברוך מאן]

@yanki-Moskovich כתב:

קצת מזכיר את מה שהבעל שם טוב

יפה מה שאתה כותב
אבל זה סוג של מצווה חסידית...

לא שמענו שהגר"ח קנייבסקי הטריח עצמו לראות את השכל בעת האכילה.
אולי לזכור את ה' דרך דקדוקי המצוות, אבל לא מעבר.

אז זה דבר נפלא, נכון.
אבל מי שלא עושה זאת, הוא עובר עבירה?

[7272]

ספוילר

זהירות ai (בינה מלאכותית)

הביטוי "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" הוא חלק מפסוק מפורסם בספר משלי (פרק ג', פסוק ו'), וההמשך שלו הוא "וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ".

פסוק זה נחשב ביהדות לאחד מעקרונות היסוד החשובים ביותר בעבודת השם ובהתנהלות האנושית היומיומית. חז"ל בגמרא (מסכת ברכות, דף ס"ג, עמוד א') הגדירו אותו כ"פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה".
המשמעות המרכזית של הפסוק והדרכים השונות שבהן פירשו אותו חכמי ישראל לאורך הדורות:
• המשמעות הבסיסית (לשם שמיים): על האדם לערב את המודעות לקדוש ברוך הוא בכל מעשה ומעשה שהוא עושה, ולא רק בזמן תפילה או לימוד תורה. גם פעולות גשמיות ויומיומיות לחלוטין – כמו אכילה, שינה, עבודה, ומשא ומתן – צריכות להיעשות מתוך מטרה ותכלית של עשיית רצון ה' ושמירה על בריאות הגוף והנפש כדי שיוכל לעבוד אותו.

• פסיקת הרמב"ם: בחיבורו "משנה תורה" (הלכות דעות), קובע הרמב"ם שאין לאדם להשאיר אף פעולה בחייו כ"ניטרלית". אדם שיושב, קם או עוסק במסחר צריך לכוון את כל מעשיו להשגת ידיעת השם ולשמירה על עצמו, כך שאפילו שנתו תהיה עבודת השם אם כוונתו בה היא לתת מנוח למוחו ולגופו כדי שלא יחלה ויפסיק מן העבודה.

• תפיסת החסידות: תנועת החסידות פיתחה מאוד את המושג הזה והפכה אותו לאבן יסוד. לפי תורת החסידות, מאחר והאלוקות נמצאת בכל מקום ובכל דבר בעולם ("לית אתר פנוי מיניה"), המפגש של האדם עם העולם החומרי הוא הזדמנות קבועה לגלות ולמצוא את האלוקות המסתתרת בתוך המציאות היומיומית.

• שיטת הראי"ה קוק: הרב קוק העניק פרשנות ייחודית לפסוק זה. לפיו, "בכל דרכיך דעהו" פירושו לחפש ולמצוא את ה' בתוך הדרך והמעשה הריאלי עצמו שבו האדם עסוק כרגע, ולא רק להשתמש במעשה הגשמי כאמצעי טכני. עשיית מלאכה, יצירה או שירות צבאי בשלמות ובריכוז, מתוך הכרה בערך המעשה, היא עצמה חשיפה של האור האלוהי והקודש הנמצאים בתוך עולם החול.

בסופו של דבר, ההבטחה שבפסוק – "והוא יישר אורחותיך" – אומרת שכאשר אדם משתדל לזכור את ה' ולפעול ביושר ובכוונה נכונה בכל צעד בחייו, הקדוש ברוך הוא מסייע לו, מגן עליו מפני טעויות ומכשולים ומכוון את דרכו להצלחה.

ובשולחן ערוך אורח חיים, סימן רל"א, העוסק בהלכות הנהגת האדם במהלך היום.
ההלכה הופכת את הרעיון הרעיוני של "בכל דרכיך דעהו" לחובה הלכתית מעשית קבועה:

• ביטול "דברי הרשות": השולחן ערוך קובע כי אין לאדם לעשות פעולות יומיומיות רק לשם הנאתו האישית. כל מעשי הרשות – כגון אכילה, שתייה, הליכה, ישיבה, שיחה וצרכי הגוף – חייבים להיות מכוונים לעבודת הבורא או לדבר הגורם לה.

• הגדרת האכילה והשתייה: הלכה למעשה, נפסק שאפילו אדם רעב או צמא שאוכל ושותה רק כדי להשביע את תאוותו "אינו משובח". עליו לכוון באכילתו שהוא מזין את גופו "כפי חיותו" כדי שיהיה לו כוח פיזי ובריאות לעבוד את ה' וללמוד תורה.

• הלכות שינה ומנוחה: הסימן נפתח בדיון על שינת הצהריים (אם היא נצרכת לצורך הלימוד). השולחן ערוך פוסק שגם כאשר אדם עייף והולך לישון, אסור לו לכוון להנאת גופו, אלא לתת מנוחה לגופו ולמוחו כדי שלא יחלה, ובכך יוכל להמשיך לתפקד כעובד השם.

• חיי החברה והדיבור: אפילו ישיבה בחברת צדיקים או שיחת חולין צריכות להיעשות מתוך מגמה רוחנית ולא לשם השלמת חפציו ותאוותו של האדם בלבד.
בפוסקי ההלכה (כמו במשנה ברורה על אתר) מוסבר כי ההבדל ההלכתי בין "כל מעשיך יהיו לשם שמיים" לבין "בכל דרכיך דעהו" הוא בדרגה: "לשם שמיים" הופך את המעשה הגשמי לאמצעי (אני אוכל כדי שיהיה לי כוח להתפלל), בעוד "בכל דרכיך דעהו" פירושו שהפעולה הגשמית עצמה הופכת לחלק מעבודת השם באותו הרגע.

[ברוך מאן]

@7272 כתב:

אוכל ושותה רק כדי להשביע את תאוותו "אינו משובח"

הכל נפלא

ספוילר

קלוד או גימיני, יותר נראה קלוד, כי גימיני משקר במראי מקומות

אבל למעשה זה רק "אינו משובח", ולא "עוון".

[7272]

7272 כתב:

שהיצר הרע נותן לו מצווה ואומר לו תדקדק בעצמך ותמצא שהמצוות שלך לא כראוי

זֶה כְּלָל גָּדוֹל, שֶׁבְּכָל דָּבָר וּבְכָל מִדָּה שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ בּוֹ טוֹב וָרָע, וְהַבַּעַל־דָּבָר אוֹרֵב עַל הָאָדָם תָּמִיד לְלָכְדוֹ בִּמְצוּדָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּכָל מִינֵי תַּחְבּוּלוֹת וְרַמָּאוּת וְעַרְמִימִיּוּת שֶׁבָּעוֹלָם מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשֹׁב.

וּצְרִיכִין לָשׂוּם לֵב אֶל הָאֱמֶת תָּמִיד וּלְהִסְתַּכֵּל הֵיטֵב בְּכָל דָּבָר מַה יֵּצֵא מִזֶּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִלְכַּד בְּרִשְׁתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם
כִּי בְּוַדַּאי בִּתְחִלָּה מִתְגַּבֵּר הַבַּעַל־דָּבָר מְאֹד עַל הָאָדָם לְמָנְעוֹ לְגַמְרֵי מִדֶּרֶךְ הַחַיִּים, חַס וְשָׁלוֹם, אַךְ כְּשֶׁהָאָדָם מִתְעוֹרֵר קְצָת וְרוֹצֶה לָשׁוּב לַה' - לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִלְמֹד וְכַיּוֹצֵא, הוּא מִתְפַּשֵּׁט כְּנֶגְדּוֹ וּמוֹנְעוֹ בְּכַמָּה מְנִיעוֹת וַחֲלִישׁוּת וּבִלְבּוּלִים בְּלִי שִׁעוּר, עַד שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים גַּם כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל וְלוֹמֵד - אֵין הָעֻבְדָּה בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, בִּפְרָט שֶׁכַּמָּה זְמַנִּים וְעִתִּים מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ לְגַמְרֵי מֵחֲמַת טִרְדַּת הַפַּרְנָסָה וְכַיּוֹצֵא, וְלֹא דַּי לוֹ בָּזֶה, כִּי אִם עוֹד אוֹרֵב עָלָיו כְּאִלּוּ אָפֵס תִּקְוָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ אִי אֶפְשָׁר לוֹ עוֹד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי, מֵאַחַר שֶׁעוֹבְרִים יָמִים וְשָׁנִים וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק כְּמוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק.

וּבֶאֱמֶת גַּם זֶה הוּא תַּחְבּוּלוֹת הַבַּעַל־דָּבָר, וְגַם זֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁהַבַּעַל־דָּבָר מִתְלַבֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּמִצְוֹת, שֶׁמַּכְנִיס בְּלִבּוֹ הִתְרַשְּׁלוּת וַחֲלִישׁוּת עַל־יְדֵי הַמִּצְוֹת וְהַיִּרְאָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא מִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה בְּתַקָּנָתוֹ וּמוֹכִיחַ אוֹתוֹ עַל־יְדֵי שֶׁהוּא רָחוֹק כָּל־כָּךְ, וּבֶאֱמֶת כַּוָּנָתוֹ לְהָרַע, לְמָנְעוֹ וּלְהַחֲלִישׁוֹ גַּם מִמְּעַט עֲבוֹדָתוֹ שֶׁרוֹצֶה לַעֲסֹק בָּהּ.

רבי נתן פיקדון ד' סעיף ט'

[bjni]

@7272 כתב:

ש עוון בלהתעסק בעניני גשמיות בפשטות
בלי שום כוונה מיוחדת?

בפשטות מעשי האדם נחלקים למצווה ואיסור אם זה מותרות זה באיסור והם זה צורך הגוף או הנפש זה מצווה
(ע"פ חובות הלבבות בשער עבודת האלוקים)

[bjni]

@ברוך-מאן כתב:

כי גימיני משקר במראי מקומות

יפה שעברת לבדוק את כל המ"מ