למה צריך את בחי' הנון

[מלך]

@תלמיד_אמיתי כתב:

@חבר-אני
מעניין מאד. אם כן לפי מה שהבנתי ממך בעצם אתה אומר שכל מה שהאדם מקבל חכמה ושכל שלא בדרך הצמצום הנ"ל, והיינו ריבוי אור, זהו בעצמו הבחי' שקמה מלכות דסטרא אחרא? כי כשזה נופל (מלכות דקדושה = צמצום), זה קם?

וזה ליקו"ה הלכות מפורש. קשור גם למה שכתבת בענין לימוד ליקו"ה, אבל מתוך העיון בדברי רבינו מובנים דברי מוהרנ"ת פי כמה

[bjni]

@חבר-אני כתב:

כון, אבל איך פתאום נכנס תמימות לשכל

אפשר כדברך אבל אני הבנתי שתם זה מלשון שלם כמו בהמה תמימה (סליחה על הדימוי)

[מלך]

@חבר-אני
מעניין מאד. אם כן לפי מה שהבנתי ממך בעצם אתה אומר שכל מה שהאדם מקבל חכמה ושכל שלא בדרך הצמצום הנ"ל, והיינו ריבוי אור, זהו בעצמו הבחי' שקמה מלכות דסטרא אחרא? כי כשזה נופל (מלכות דקדושה = צמצום), זה קם?

זה שאור החמה בלי צמצום הלבנה זה ריבוי אור, אלו דברים הכתובים בליקו"ה פקדון ד' מפורש. קשור גם למה שכתבת בענין לימוד ליקו"ה, אבל מתוך העיון בדברי רבינו מובנים דברי מוהרנ"ת פי כמה.

ולגבי עצם העניין שכתבו שמחמת שאור החמה מאירה בלבנה אז יש שכל בלבנה, זה לא אומר שהיא עצמה בחינה של שכל, לא כמו שתי מדרגות בשכל, אלא היא קיבלה הארה מהשכל.

[תלמיד_אמיתי]

@bjni התמים הוא השלם כמו שאמרת. רק שבהתייחס לתורה זהו מי שכל פעולותיו הן בשלימות ע"פ התורה בלא שכל עצמו, היינו שמקבל בשלימות את דברי התורה בלי לערב בהם את דעתו, וזהו ממש הבחי' של מלכות דקדושה, שהיא ההפך ממה שהכסיל חפץ בהתגלות לבו, לכן יעקב איש תם ממש מדייק את זה.

[bjni]

@תלמיד_אמיתי אכן דבריך דברי טעם ואפשר שכך הוא האמת
אבל אני יפסק את סוף הקטע לפי הבנתי וז"ל
וְזֶהוּ "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ"
"אַשְׁרֵי" לְשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּת
"תְמִימֵי דָרֶךְ" בְּחִינַת יַעֲקֹב אִישׁ תָּם (שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל) (שזה הח)
(ומסביר רבינו) הַיְינוּ לִזְכּוֹת לְהִסְתַּכֵּל(בחינת אשרי) עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר (שהוא הח ) שֶׁהוּא (השכל עצמו) בְּחִינַת יַעֲקֹב אִישׁ תָּם

הסוגריים עם הניקוד זה מהתורה בעצמה רק ששם רבינו מסביר את כוונתו אז שמתי את זה בסוגריים

[תלמיד_אמיתי]

@bjni נכון, אבל זה עולה בקנה אחד עם מה שכתבתי.. והיינו שבעצם לא רק שגם בבחי' נו"ן יש בחי' שכל, אלא שגם בבחי' השכל יש בחי' נ'

[חבר אני]

אחדד, לתועלת הלומדים:
@bjni צודק שבפשט המילים - רבינו אומר ש'תם' זה שכל.
(והיינו שאם עד עכשיו היה לנו 4 הגדרות לשכל - חכמה, יעקב, שמש וחית, הרי שכעת נוספה הגדרה חדשה - תם)

אבל היא גופא צ"ב, ובעצם מרומז כאן שבתוך החית יש את הנון (כמו שבתוך ספירת החסד יש גבורה שבחסד, אע"פ שזה לא הופך אותו להיות גבורה לכשעצמו - שזה בעצם כלל ז', שכל בחינה יש בה את כל הבחינות.)

אז לעניינינו גם לחכמה יש את המלכות שבחכמה.
וכעת אנו לא סתם נשארים במידע הזה, אלא עלינו לחתור מיניה וביה להבין מה הביאור בזה:

• מה הפשט שיעקב הוא איש תם?
• שלשמש יש תכונה של לבנה ג"כ?
  וכן להפך.

[חבר אני]

@מלך כתב:

אלו דברים הכתובים בליקו"ה פקדון ד' מפורש.

אשמח למ"מ, תודה רבה.

[נחום בקר]

@חבר-אני אולי בחינת יעקב היא בעיקר בחינת נו"ן ועי"ז זכה לשכל? ואע"פ שהביאו משלהי התורה שכתוב שיעקב בחינת שכל אעפ"כ הכוונה כנ"ל, וכפי שאומר רבנו 'היינו לזכות להסתכל על השכל' וכו'.

[חבר אני]

@נחום-בקר במפורש כתוב עוד בתחילת התורה שיעקב הוא בחי' שכל.

אבל נכון שע"פ תורה זו גופא, כדי להגיע לשכל צריך את הנון, א"כ מוכרח להיות שליעקב היה גם את הנון כדי להגיע לדרגה הזו להיות בבחי' השכל.

ואכן יעקב היה איש תם יושב אוהלים, - עסק בתורה הרבה שנים, שזה הרי הדרך לתת כוח למלכות - לנון לקבל מהחית.

(ואולי זה עוד פירוש ל'תורה בכח' - לשבת ב'אוהל' ולהתעקב על מה שאתה לומד, שזה מה שעושה מי שלומד את התורה בעיון)

[לב העולם אתה]

@חבר-אני כתב:

שלשמש יש תכונה של לבנה ג"כ?

שאלת תם,
האם השמש היא לא לבנה ביחס לשמש שמעליה (כלל השמיני)?

[JoJo]

מלך כתב:

@JoJo כתב:

@משה-חיים כתב:

למה צריך את הנון בחי מלכות דקדושה, האם בגלל שאור השכל גדול מאוד, או בגלל שההיפך המלכות שלו היא בבחי עשו??

יש שני בחינות של שכל, שכל בחינת ח', ושכל בחינת נון,
לבחינת ח' קשה לזכות או לעמוד בזה באופן תמידי, כי הוא אור גדול מאוד, אבל לשכל בבחינת נון, אפשר תמיד לזכות, כי הוא אור פשוט, שמחה תמידית, וזכרון החן הפשוט של כל מצוה.

אני אהבתי את מה שכתבת, אבל מי אמר שזה נכון, שח' ונ' זה שתי מדרגות בשכל, אשמח שתוכיח מתוך התורה

עשו, אינו חפץ בתבונה כלל, והוא אינו הולך עם שכל כלל.
אבל מי שהולך עם בחינת נון, אע"פ שאינו כעת במדריגת חית, עדיין נכלל בבחינת יעקב.

[JoJo]

כלומר, זה אמנם שכל שרק מקבל מהשמש, אבל סוף כך סוף, השמש מאיר בו שכל, ועצם העמידה מול אור השמש עם רצון לקבל, הוא עניין של שכל, שכל של תמימות, של חיפוש

[נחום בקר]

@חבר-אני כשתדייק את לשון רבנו הדברים כלל לא מוכרחים.
וז"ל - וְזֶה בְּחִינַת יַעֲקֹב. כִּי יַעֲקֹב זָכָה לַבְּכוֹרָה שֶׁהוּא רֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה.
מזה שהוא 'זכה' לבכורה...בחינת חכמה. משמע שהוא לא עצם החכמה. אדרבה בחינת נו"ן שזוכה להיות כלי לחכמה. [כמובן שאפשר להסביר אחרת] אך העליתי צד.

[חבר אני]

@נחום-בקר דיוק נפלא!
לפי"ז יש לחדד את 4 הגדרות השכל שכ' לעיל:
חכמה, בכורה, שמש וחית.

(אמנם זה ברור שע"פ הכלל השמיני הנון שביעקב נחשב כחית ושמש לעומת הי"ב שבטים שתחתיו (שבירכם בחן) -והם נחשבים כלפיו כלבנה בלבד.)

[נחום בקר]

@חבר-אני ודאי שכלפי השבטים נחשב כשמש. ואעפ"כ מתנוצץ שהיכולת לברך את השבטים בחן הוא דיקא כאשר הוא בעצמו בחינת נו"ן שקיבל את אור החי"ת. ועל כן כאשר התעלה לבחינת 'ישראל' כבר לא יכל לברך את בנימין בח"ן והוצרך לקבל זאת מיוסף. [כמובן זה על דרך האפשר].

[חבר אני]

@נחום-בקר כתב:

ואעפ"כ מתנוצץ שהיכולת לברך את השבטים בחן הוא דיקא כאשר הוא בעצמו בחינת נו"ן שקיבל את אור החי"ת.

כעת אני שם לב שרבינו אומר בפירוש:
"ועל כן יעקב, שהוא בחינת השכל כנ"ל, על כן זכה לחן, כמו שכתוב (בראשית לג יא): "כי חנני אלקים" וכו'. ועל כן ברך את השבטים בחן, כמו שכתוב (בראשית לג ה): "הילדים אשר חנן" וכו'."

'חן' הוא צירוף וקישור החית לנון, אילו יעקב היה רק חית איך זכה לחן והרי צריך גם את הנון? נמצא כדבריך שיעקב הוא גם חית וגם נון!

[אוצרבלום]

רק נקודות למחשבה: יעקב הוא חכמה גם מפני שהיה בכור, וכתיב ראשית חכמה, וגם משום שנקרא יעקב שהוא לשון חכמה וערמה, כת"א ויעקבני - וחכמני. א"כ יוצא שחכמת יעקב היא גם בחי' ראש וראשית וגם בבחי' עקב וסוף, [כי 'ויעקבני' סובב על אחיזתו בעקב עשו], אך בצירוף הידוע ומובא ש'בכור' עצמו הוא מכח שיש שני לו, [וע"כ אותיות ב'כ'ר' הן דווקא האותיות הכפולות, בחי' פי שנים שזוכה לו, כמובא בביאהל"ק אות כ"ט], מבואר שע"י שזכה לבחי' מלכות בשלימות, דלית ליה מגרמיה וכו', והיינו שהיה בבחי' עקב, עי"ז זכה לבכורה שהיא ראשית חכמה, ולהיות בבחי' שמש.

[יחיש להרגיעי]

@חבר-אני כתב:

במעשה מחכם ותם אנו יודעים שהם שני הפכים.

במעשה מחכם ותם מבואר שע"י התמימות שלו הוא זכה לכל החכמות
"ונתקבל הדבר בעיני התם,
ואמר: מה אכפת לי אם אלמד חכמות ולשונות?!
ותכף עלה על דעתו, שחברו החכם אמר לו שאי אפשר בשום אפן שהוא יבוא על שלו,
והנה עתה כבר בא על חכמתו,
(ואף על פי כן, אף על פי שכבר היה יודע חכמות, לא היה משתמש עם החכמות כלל, רק נהג הכל בתמימותו כבראשונה.)
[א.ה. בליקו"ה מבאר שגם כשמגיע אל החכמה והשכל צריך לעשות עצמו כשאינו יודע כלום, ואז מגיע לחכמה ולשכל היותר גבוה וכו']
וכן בהמשך:
"ראה, אתה אמרת שאתה יכול לבוא על שלי בקל,
ואני לא אוכל לבא על שלך,
ראה שאני כבר באתי על שלך כנ"ל"

וזה מה שמבואר פה בתורה שע"י הנו"ן, הצמצום - התמימות - זוכה לחכמה האמיתית