נפל פיתא בבירא ?!

[איש היער]

@מירונער כתב:

, ולפי דבריך, רבינו אומר שהיצר הרע מתלבש בלימוד התורה ולימוד התורה מכניע?! נראה לך שזה מסתדר בפשט?!

זה לא מה ששאלה @לית-ליה-מגרמא פה בתחילת האשכול?

[אל יתהלל]

"אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ". כִּי לִפְעָמִים הוּא (הַיְנוּ הַבַּעַל דָּבָר) מִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ הָאָדָם, וַאֲזַי הָאָדָם כְּמוֹ בֵּית־הַכְּנֶסֶת וְאֶחָד מִתְפַּלֵּל בְּתוֹכוֹ. וְכֵן בְּלִמּוּד לִפְעָמִים הָאָדָם הוּא כְּמוֹ בֵּית־הַמִּדְרָשׁ וְאֶחָד לוֹמֵד בְּתוֹכוֹ. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן לִמּוּד כָּזֶה טוֹב יוֹתֵר מִתְּפִלָּה כָּזוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ אִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ". וְזֶהוּ אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה. פְּגִיעָה לְשׁוֹן תְּפִלָּה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. הַינוּ כְּשֶׁהַמְּנֻוָּל מִתְפַּלֵּל מִתּוֹכְךָ וְאַתָּה רַק כְּמוֹ בֵּית־הַכְּנֶסֶת, מָשְׁכֵהוּ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ כִּי טוֹב יוֹתֵר שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת בֵּית־הַמִּדְרָשׁ כִּי הַלִּמּוּד טוֹב יוֹתֵר כַּנַּ"ל:
שיחות הרן

זה קשור אולי. רק אל תכעסו שזה לא מיניה וביה

[גרודניק]

@לית-ליה-מגרמא כתב:

נפל פיתא בבירא הוא לשון לימודים שפרושו הוא, אם יש לי בעיה א' וכל תקנתי הוא ע''י ב', אבל ב' בעצמו א''א לזכות אליו אלא ע''י א' נמצא שנפל פיתא בבירא [ראה כעין זה הל' ברכת הריח ד' אות יט].
והקשר שלו לתורה א' הוא כך:
רבינו אומר שהיצר הרע של התגלות הלב מתלבש במצוות, היינו שעושה מצוות [שבכללם הוא לימוד התורה], והם בכלל לבושים וגילוים של התגלות לבו שהוא מה שיש לו מעצמו, אז מה יועיל לו עסק התורה כדי להנצל מהתגלות לבו, הרי הוא רק יגביר אצלו את זה?
נ.ב. לפי הקשר שיש בין התגלות הלב, ליצה''ר שמתלבש במצוות, מובן כיצד עולה בקנה אחד פשט הפסוק 'ופושעים יכשלו בם' היינו בתורה בעצמה. ודו''ק.

יעיין בהמובאות מליקוטי הלכות בליקוטי מוהר"ן מהדורת פאר הנחל, ותראה שלימוד התורה אינו בכלל המצוות שהס"מ מתלבש בהם, רק יש מצוות ודקדוקים מיוחדים שמזה רבינו מדבר, יעיי"ש.

[ברוך מאן]

@גרודניק כתב:

מובאות מליקוטי הלכות בליקוטי מוהר"ן מהדורת פאר הנחל

לא מכיר.
תוכל לציין את המראי מקומות?

[יאשע הלברשטאם]

@ברוך-מאן
לא מכיר מראי מקומות
אבל מצרף לך את מה שיש בטור נח"נ של פאר הליקוטים
לסיכום, גם בליקו"ה וגם בביאוה"ל, מתלבש במצוות זה ריבוי אור:
מתלבש עצמו במצות.
ואיתא בזה בליקו"ה (חו״מ מתנה ד, יג) בזה"ל: ומתלבש א״ע במנהיגים וגדולים, ומכניס בליבם לחלוק על הצדיק הגדול האמיתי. מתלבש עצמו במצות ומטעה את האדם.
ומבאר בליקו"ה (חו"מ פקדון ד, י) בזה"ל: כי זה כלל גדול, שבכל דבר ובכל מידה שבעולם יש בו טוב ורע, והבע"ד אורב על האדם תמיד ללכדו במצודתו ח"ו בכל מיני תחבולות ורמאות וערמומיות שבעולם, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב. וצריכין לשום לב אל האמת תמיד, ולהסתכל היטב בכל דבר מה יצא מזה, כדי שלא יהיה נלכד ברשתו ח"ו. כי בוודאי בתחילה מתגבר הבע"ד מאד על האדם למונעו לגמרי מדרך החיים ח"ו, אך כשהאדם מתעורר קצת ורוצה לשוב לה', להתפלל או ללמוד וכיוצא, הוא מתפשט כנגדו ומונעו בכמה מניעות וחלישות ובלבולים בלי שיעור, עד שכמה פעמים גם כשמתפלל ולומד אין העבודה בשלימות כראוי, בפרט שכמה זמנים ועיתים מבלבל אותו לגמרי מחמת טירדת הפרנסה וכיוצא, ולא די לו בזה, כי אם עוד אורב עליו כאילו אפס תקוה ח"ו, כאילו א"א לו עוד להתקרב להשי"ת כראוי, מאחר שעוברים ימים ושנים ועדיין הוא רחוק כמו שהוא רחוק. ובאמת גם זה הוא תחבולות הבע"ד, וגם זהו בחינת מה שמבואר בהתורה הנ"ל שהבע"ד מתלבש את עצמו במצוות, שמכניס בלבו התרשלות וחלישות ע"י המצוות והיראה שלו שהוא מתלבש בהם כאילו הוא רוצה בתקנתו, ומוכיח אותו ע"י שהוא רחוק כ"כ, ובאמת כוונתו להרע למונעו ולהחלישו גם ממעט עבודתו שרוצה לעסוק בה. ע"כ כל מי שרוצה לכנוס בעבודת ה' צריך ליזהר מאד לאחוז בשניהם, בבחינת טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך וכו', דהיינו להיות זריז גדול מאד מאד בעבודתו יתברך, ואת כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה בזריזות גדול דבר יום ביומו, ולא לדחות מיום ליום ח"ו וכנ"ל. ואעפ"כ צריך להמתין הרבה הרבה, שאפילו כשרואה שאין עבודתו בשלימות, ואפילו אם לפעמים אינו יכול לעשות כלל, אעפ"כ ימתין ויצפה לישועת ה'. (...) כי אפילו מי שזוכה לעבודת ה' כראוי ועוסק הרבה בתורה ותפלה ומעשים טובים, צריך ג"כ להמתין הרבה עד שיזכה לשלימות כראוי, כי עיקר תכלית העבודה הוא להכיר אותו יתברך, כמו שאיתא בזהר הקדוש, בגין דישתמודעין ליה, ולזה צריכין להמתין הרבה. אך לא היה לנו כח להמתין כ"כ, כי כפי הנקודה טובה שבלב כל אחד מישראל, הוא בוער ומתלהב מאד להיכלל בו יתברך ולדבקה בו, ע"כ ברחמיו נתן לנו את התורה הקדושה, כי היא חיינו ואורך ימינו, כי ע"י התורה יש לנו במה להחיות עצמנו כל הימים אשר אנו ממתינים לישועתו להיכלל בו יתברך בשלימות, כי התורה היא אחדותו יתברך, וע"י התורה בעצמה אנו זוכין לבוא אל התכלית האמיתי לדבקה בו יתברך. אך גם מי שאין עבודתו בשלימות, ואפילו אם נדמה לו שעדיין הוא רחוק לגמרי, ואפילו אם הוא באמת כך, אעפ"כ צריך להמתין ולצפות לישועתו ולהחיות את עצמו בתוך כך בכל מה שיוכל, פעם בתורה, פעם בתפלה, פעם בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו, פעם בשיחה עם חבירו או רבו, פעם בעשיית איזה מצווה וגמילות חסד, פעם ברצון וכיסופין והשתוקקות, שזה העיקר, כמבואר בדבריו ז"ל שעיקר הוא הרצון וכו' ובתוך כך לומדין כאילו לומדין ומתפללין כאילו וכו'.
וכן כתב בביאה"ל (א, ה) בזה"ל: וכי מי לנו גדול בכל המצוות שמצד היצה"ר, כמצות ההריסה בתבערת התלהבות הלב לעבודת השי"ת בעצמו, ויש בזה אופנים שונים. כי בזאת ההריסה, הורס האדם גם בדעתו יותר מדאי.

[bjni]

@יאשע-הלברשטאם כתב:

@ברוך-מאן
לא מכיר מראי מקומות
אבל מצרף לך את מה שיש בטור נח"נ של פאר הליקוטים
לסיכום, גם בליקו"ה וגם בביאוה"ל, מתלבש במצוות זה ריבוי אור:
מתלבש עצמו במצות.
ואיתא בזה בליקו"ה (חו״מ מתנה ד, יג)

אולי לזה כוונתך (הדגשתי את הקשור למאמר)

. וְזֶהוּ: וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא - כִּי בֶּאֱמֶת הַתּוֹרָה שֶׁמֻּנַּחַת בַּגָּלוּת בַּכֹּחַ הַמְּדַמֶּה, הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה מְאֹד, וְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ חוֹמֵל עַל עַמּוֹ, וְכָל זְמַן שֶׁאֵין זוֹכִין לִמְצֹא נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁהוּא מַנְהִיג הָאֲמִתִּי אֲזַי הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ מַנְהֶגֶת אֶת יִשְׂרָאֵל.

עוד מאותו מקום

עַל־כֵּן נִקְרָא לָבָן, כִּי דַּרְכּוֹ תָּמִיד לְהִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אַדְמוֹ"ר זַ"ל (בְּסִימָן א') עַל מַאֲמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה 'וּמִתְחַזֵּי כִּי צוּצִיתָא דְּנוּרָא חִוָּרָא בְּרֵישֵׁיהּ וְכוּ''. כִּי מַכְנִיס בַּלֵּב שֶׁמִּצְוָה גְּדוֹלָה לַחֲלֹק עָלָיו א
וְזֶה כְּלַל כָּל הַפָּרָשָׁה שֶׁמְּדַבֶּרֶת אַחַר־כָּךְ, אֵיךְ לָקַח וְהוֹצִיא יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וְלֵאָה מִבֵּית לָבָן וְהוֹלִיד מֵהֶם כָּל שְׁנֵים־עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ, **הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב, בְּחִינַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בֵּרֵר אֶת כָּל הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת 'אֵשֶׁת־חַיִל', בְּחִינַת רָחֵל וְלֵאָה - בֵּרֵר הַכֹּל מִבֵּית לָבָן מֵאֲחִיזַת הַמְּדַמֶּה וְעַל־יְדֵי־זֶה הוֹלִיד שִׁבְטֵי יָהּ, כִּי עִקַּר קִיּוּם יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי־זֶה, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוֹצִיא כָּל הַצֹּאן מִבֵּית לָבָן שֶׁהֵם עֶדְרֵי צֹאן קָדָשִׁים, כִּי הוֹצִיא כֻּלָּם מִגָּלוּת הַמְּדַמֶּה וֶהֱשִׁיבָם אֶל הָאֱמֶת, כִּי יַעֲקֹב בְּחִינַת עֶצֶם הָאֱמֶת, בְּחִינַת (מִיכָה ז, כ): "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב", כַּנַּ"ל: **

[יאשע הלברשטאם]

@bjni
לא כל כך
איי אם סורי
בהלכות פקדון, שהיא "ה"הלכה של תורה א'
המסר המרכזי הוא ריבוי אור
זה הכוונה מתלבש במצוות
וזה מתחבר מאוד יפה לתורה עם כמה וכמה קשרים וקשרורים

[לית ליה מגרמא]

@נחום-בקר כתב:

@יהושע-קליין בפשט הפשוט של תורה לשמה שהוא לשם - ה', זה מקביל ממש לתורה שנותנת כח לנו"ן שהיא בחינת מלכות בחינת ה'. (להעזר בכלל יח).

כמה פעמים הוזכרו בדיונים פה שהמלכות היא בחי' מלכות ה' ואין לזה מקור בתורה, אלא להפך מובא שהבחי' של המלכות היא 'לית לה מגרמא כלום'.
ולגבי כלל יח צריך להיזהר שגם לא יהיה נעשה אצלו בהגלות לבו דהיינו שמחפש למצא את ההקדמות שלו בתורה של רבינו.
מכיון שגם לפי כלל יח המלכות יכולה להיות בהרבה בחי' ולאו דווקא כמו שפרשת את זה.

[לית ליה מגרמא]

@יהושע-קליין כתב:

@לית-ליה-מגרמא
אני רק מנסה להבין מה ההכרח הגמור מתוך התורה א] שעסק התורה זה כמו מצוות שהיצר הרע מתלבש בהם? ב] וכן מה שכתבת על הפסוק ופושעים יכשלו בם, הפירוש הפשוט ברש"י על הפסוק ופושעים יכשלו בם - לא שהם נכשלו כאשר הם הלכו בדרכי ה', אלא הם נכשלו משום שהם לא הלכו בם, כלומר לא עסקו בתורה, בוודאי לא באופן של עסק התורה המדובר בתורה א'.

אני יכול להבין שיש כאן שאלה שכואבת עד אימה, שאלה אחרת לגמרי.
אם לימוד התורה מעלה את החן, והרי כלל ישראל עוסקים כל כך הרבה שנים בתורה, אז איך יכול להיות שהחן שלנו כל כך נפול?
אפשר לענות כל מיני תשובות, אפשר לסגנן את השאלה בכל מיני צורות אחרות, אבל בתכלס השאלה כואבת, מישהו שותף לכאב???

ההכרח מתוך התורה הוא כך:
כִּי הַיֵּצֶר הָרָע רוֹצֶה לְהַטְבִּיעַ וּלְהַשְׁפִּיל, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה - היינו את הבחי' שאין להם מעצמם כלום, ולהתגבר אצליהם בהתגלות לבם שהוא מה שיש להם מעצמם.
ואם כל התחזקות המלכות הנ''ל היא דווקא על ידי עסק התורה בכח, בודאי שהיצה''ר הרוצה להטביעה, הוא נלחם דווקא בעסק התורה שיהיה בבחי' התגלות לבו ושלא יהיה בכח.
ולכן השאלה שלך כואבת ונכונה, שבודאי עסקנו בתורה אינו בכח, וכמו שרבינו מעיד על זה שעכשיו עיקר החן אינו אצל ישראל.
ופשט הפסוק שהפושעים נופלים ע''י עסק התורה הוא לפי המצודות.

[חבר אני]

@bjni כתב:

כן מאוד

פה מובא שכל העניין של עלית החן הוא דווקא ע"י תורה בכח
רבינו כותב א עַל יְדֵי מַה נוֹתֵן כֹּחַ לַמַּלְכוּת דִּקְדוּשָּׁה • עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּכֹחַ • (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שָׁם לְעוֹלָם יַרְגִּיז וְכוּ' אִי אָזִיל מוּטָב וְאִם לַאו יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה) וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל • (קידושין ל ע"ב) אִם פָּגַע בְּךָ מְנוּוָּל זֶה מָשְׁכֵיהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ • כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה נוֹתֵן כֹּחַ לַמַּלְכוּת דִּקְדוּשָּׁה וַאֲזַי מְקַבֶּלֶת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת נ חַיּוּת מִן הַחָכְמָה שֶׁהִיא בְּחִינַת ח • וְנִתְחַבֵּר וְנִתְקַשֵּׁר הַח וְהַנ וְנַעֲשָׂה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה •

ופה מובא שירידת החן היא ע"י עבירות

גַּלָּא הוּא הַיֵּצֶר הָרָע •
דְּמַטְבַּע לִסְפִינָתָא • הוּא הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת • לְשׁוֹן סָפוּן וְחָשׁוּב • כִּי הַיֵּצֶר הָרָע רוֹצֶה לְהַטְבִּיעַ וּלְהַשְׁפִּיל חַ"ו בְּחִינַת הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל • בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדוּשָּׁה •
וּמִתְחַזֵּי כִּי צוּצִיתָא דְּנוּרָא חִוַּורְתָּא בְּרֵישֵׁיהּ כִּי מִתְּחִילָּה הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְוֹת • וּמַטְעֶה אֶת הָאָדָם כְּאִלּוּ מְסִיתוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה (כשבפועל זה לא )• וְזֶהוּ בְּחִינַת צוּצִיתָא דְּנוּרָא חִוְּורָא • אֵשׁ לְבָנָה • אַף עַל פִּי כֵן מַלְאָךְ מַזִּיק הוּא:

ופה ג"כ נשמע כך
כִּי עַכְשָׁיו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים חֵן וַחֲשִׁיבוּת הָאֲמִתִּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל נָפַל
האמיתי הוא לא החן של שקר ולכן דווקא הביזיון הוא בת"ח ולא ביהודים שהם לא כאלה
ובעניין התורה אמנם יש היום ב"ה הרבה תורה בעמ"י אבל יש גם הרבה עבירות בעמ"י (ע"י תינוקות שנשבו אבל בפועל זה מלכות דסט"א וכו)

א"כ נפתחה שאלה חדשה: איך תורה בכח מתקנת את העוונות, שלכן החן שלנו נפל. הכלל הוא שלא יכול להיות ש2 דברים מביאים לדבר אחד אם לא שהם קשורים זב"ז, וצ"ב מה הקשר?

[חבר אני]

@יאשע-הלברשטאם כתב:

בהלכות פקדון, שהיא "ה"הלכה של תורה א'
המסר המרכזי הוא ריבוי אור
זה הכוונה מתלבש במצוות
וזה מתחבר מאוד יפה לתורה עם כמה וכמה קשרים וקשרורים

אכן.
אבל יש עוד לעיין שם בציטוט שהבאת משם ש'היצה"ר מתלבש במידת היראה', וכן שאינו נותן לאדם להמתין מיום ליום, וצ"ב לקשר כל זה לתורה.

(יראה זהו ממידת המלכות אם איני טועה, ולפי"ז מלכות דסט"א = יראה לא נכונה.
ועניין ההמתנה הוא צימצום האור לימים וכלים (ללבנה יש שינויים מידי יום בגלל מיעוטה וצימצומה))

[תלמיד_אמיתי]

@חבר-אני
אולי יש לומר שע"פ כלל ג' רבינו בדוקא נתן את הדוג' של השמש: "וְזֶה בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ, כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא מֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ" וכו', כי השמש היא זורחת ושוקעת בכל יום ויום שזה הבחי' של ההמתנה מיום ליום, ואולי אפילו יותר מה שמביא הפס' "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם" שצריך להמתין עד שיזרח ויאיר.

ולפי זה באמת מי שיש לו מלכות דס"א ממילא אינו מקבל מן השמש כי חפץ תכף בהתגלות לבו, ואינו מוכן שיהיה שלב של הסתרה (בחי' הלילה שבין יום ליום)

כך נראה לי

[bjni]

@חבר-אני בשיחות הר"ן רבינו מביא את המעשה עם שני החברים שאחד מהם ירד ברוחניות אך נשאר לקבוע עיתים לתורה, והשני היה מקיים מצוות אך לא כ"כ חזק בלימוד תורה . ולזה שירד ברוחניות היה הרבה ממון ואז שאל חברו את נושאי הממון לחברו למה הם נותנים לו כזה הרבה ממון והלא יש לו עברות וענו לו "עברה מכבה מצווה ואין עברה מכבה תורה" (ואמר שם רבינו שר"ת של ו'אין ע'בירה מ'כבה ת'ורה הוא מעות)

[לית ליה מגרמא]

@bjni כתב:

ובעניין התורה אמנם יש היום ב"ה הרבה תורה בעמ"י אבל יש גם הרבה עבירות בעמ"י (ע"י תינוקות שנשבו אבל בפועל זה מלכות דסט"א וכו)

אל תהיה בטוח שהתנוקות שנשבו הם הבעלי עבירות, כיון שמתוך קשרי המאמר מוכח שהבעלי עבירה הם אלו שהיצה''ר מתלבש אצליהם דווקא במצוות, ובעלי המצוות כיום אלו ה'חרדים לדבר ה'' שאצלהם התגבר היצה''ר של התגלות הלב, ואינם מתקשרים לשכל בחי' יעקב.
לא תוכל להבין דבר זה אם הנך לומד בהתגלות הלב, דהיינו שיש לך הקדמות מעצמך מהם עבירות, ולא לומד בבחי' לית-ליה-מגרמא כלום.
בוודאי תתרץ שיש פשט פשוט מלבד העומק וכו' אבל גם אתו צריך ללמוג בבחי' לית-ליה-מגרמא.

[חבר אני]

@bjni כתב:

בשיחות הר"ן רבינו מביא את המעשה עם שני החברים שאחד מהם ירד ברוחניות אך נשאר לקבוע עיתים לתורה, והשני היה מקיים מצוות אך לא כ"כ חזק בלימוד תורה . ולזה שירד ברוחניות היה הרבה ממון ואז שאל חברו את נושאי הממון לחברו למה הם נותנים לו כזה הרבה ממון והלא יש לו עברות וענו לו "עברה מכבה מצווה ואין עברה מכבה תורה" (ואמר שם רבינו שר"ת של ו'אין ע'בירה מ'כבה ת'ורה הוא מעות)

יש"כ על המ"מ, אשמח גם להסבר מתוך תורה א.

[אם היו]

@לית-ליה-מגרמא
בעיני התשובה לשאלה היא לבדוק האם לימוד התורה מגיע יחד עם רצון לזכות לשכל או שעדיין נשארים עם הרצון לילך כפי התגלות ליבו.

[נחום בקר]

@לית-ליה-מגרמא מתי תפסיק לשנוא את לומדי התורה ומקיימי המצוות.?

[bjni]

@לית-ליה-מגרמא
לא התכוונתי ח"ו לקטרג על עמ"י אלא כוונתי שבמציאות עצמה יש הרבה עבירות (וגם אם הם נעשו משוגג או אונס סו"ס יש עבירה בתכלס וזה מעלה את כח הסט"א

ספוילר

פה רבינו כותב על כל מי שאינו מקשר שכלו לתורה זה מחזק את כוח הסט"א ואין חילוק אם הוא עושה את זה כתינוק שנשבה או במזיד
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה וְהַחַיּוּת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר • זֶה בְּחִינַת עֵשָׂו • שֶׁבִּזָּה אֶת הַבְּכוֹרָה • כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כ"ה) וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכוֹרָה דְּהַיְינוּ הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל • בְּחִינַת (משלי י"ח) לֹא יַחְפּוֹץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ • וְזֶה בְּחִינַת מַלְכוּת הָרִשְׁעָה בְּחִינַת לְבָנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (ישעיה כ"ד) וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וְכוּ' •

[ברוך מאן]

@נחום-בקר כתב:

מתי תפסיק לשנוא את לומדי התורה ומקיימי המצוות.?

האם זוהי הסיבה שלאחרונה נעלמת מהפורום?
אתה חסר כאן מאוד.

[נחום בקר]

@ברוך-מאן רק כעת מסיים תורה ד'. התחלתי קצת להכנס לתורה א. ואני עובר על ההארות המחכימות וכו'.
אך לצערי לאחרונה יש בחינה של וישם ה' רוח רעה בפורום. שקוטע את ההתכתבות החביבה שהייתה בעבר.
ואקוה לה' שיבינו זאת. וישנו את סגנון הכתיבה וההשתלחות.
וגם מי שחושב שרק הוא יודע איך ללמוד לקוטי מוהר"ן שיעשה זאת בנעימות, ויכתוב את דבריו בשפה צחה הנקראת 'לשון לימודים' ולא בלשונות קשים ומסורבלים.