כורא ישראל מכונים בשם דגים

[נחמד]

ישראל הם בקרב הארץ דהיינו בתוך המלכות וזה בתיקון וזה כנגד זה המלכות נופל לתוך החמימות היצר והצירופים לתוך העצמות
ועל פי זה (ואות ט') מתבאר שהצירופים היינו המלכות במצב מתוקן הישראל נמצא בתוכה שצורת עצמותיו כמו מונחת בתוך תבנית של צורת הצירוף אך כשמהפך הצירופים אזי נכנסת המלכות בתוך עצמותיו שצורת הצירופים שונה מצורת העצמות
וזה שכשהמלכות אצל הקדושה אזי בי מלכים ימלוכו בי היינו בתוכי ולהיפך בנפילת המלכות אזי המלכות היא בתוך העכום, טומאה, יצר.
רח"ל.

[נחום בקר]

@לב-העולם-אתה אך את בחינת המלכות ביאר רבנו על המילה 'ספינה'. ולא על כורא ששם רבנו מביא את הפסוק וידגו לרוב בקרב הארץ.
ועצם דבריך הם בודאי נכונים וכמבואר בביאור הליקוטים, שכאו"א מישראל הוא בחינת מלכות, ועל כן אמר רבנו בתחלת אות ט 'ואתה' נכלל באין סוף. שאע"פ שמדברים על העלאת המלכות לאין סוף. נקט רבנו ו'אתה' כי כאו"א מישראל הוא בחינת מלכות, הוא מבחינת שינוי התמונות והרצונות שבמלכות. ובקשרי התורה הוא אחד מאותיות התורה.

[נחמד]

ועיין עוד מה שכתב בזה הרב@כפטיש-יפוצץ כאן
(בחצי השני)

[רוחני]

@נחום-בקר כתב:

וַחֲזִינָן הַאי כַּוְרָא יִשְֹרָאֵל מְכֻנִּין בְּשֵׁם דָּגִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית מ"ח): "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ".
האם ענין זה של 'וידגו לרוב בקרב הארץ' קשור לכלל התורה?

דבר ראשון זה מברכת יעקב לבני יוסף. מבואר אם כן שזה מהות השפע והברכה שצריך להמשיך מלמעלה.
דבר שני, הנושא של הריבוי הוא מאוד חשוב בתורה. הריבוי הוא היפך האחדות לכאורה, וכל הריבוי של אותיות התורה ונפשות ישראל הוא ריבוי שלכאורה סותר את האחדות, אבל באמת הוא ממש להיפך, שדווקא הריבוי של בני ישראל הוא האחדות. ואכמ"ל.
יוסף הוא הצדיק וגם הוא כמו משה ודוד הסתלקו ברעווא דרעווין

[ברוך מאן]

מנסה להבין, האם השלב הזה שמתרבים מאוד בקרב הארץ, זה מצב של 'שוב', כי בעצם יש כאן ריבוי גדול, וריבוי זה הרבה פרטים וצמצומים, ודרך פרטית לכל אחד.
מצד שני אם 'ארץ' זה תיקון המלכות כפי שהציע @לב-העולם-אתה אז מדובר כאן על עליית המלכות לא"ס, שזה כבר מצב של 'רצוא'?

[לב העולם אתה]

@ברוך-מאן כתב:

מצד שני אם 'ארץ' זה תיקון המלכות כפי שהציע @לב-העולם-אתה אז מדובר כאן על עליית המלכות לא"ס, שזה כבר מצב של 'רצוא'?

לא הבנתי למה... תסביר

[ברוך מאן]

@לב-העולם-אתה
פשוט
עליית ותיקון המלכות, היא לא"ס, נכון?
עליה לא"ס זה רצוא, כלומר ביטול הצמצומים, נכון?
אז כשאני אומר לעם ישראל שיזכו ל'ארץ [מתקוממה]', הכוונה שיזכו לתיקון המלכות, נכון?
ואז ממילא הם עולים ל'רצוא'

[נחום בקר]

@רוחני כתב:

ואכמ"ל.

דוקא כאן הוא המקום להאריך. והביאור העולה לכאורה מדבריך.
שזהו גופא מה שרבב"ח בא להגדיר לנו בעם ישראל, שהם עצמם בחינת המלכות.
דגים מקומם 'בים' שהם 'מים שאין להם סוף'.
'בקרב הארץ' היינו 'בתוך הארץ'. תוך הארץ הוא האין סוף שמולבש בתוך המלכות כלשון רבנו.
והעבודה של עם ישראל, היא 'וידגו לרוב' להיות פרים ורבים בריבוי אחר ריבוי עד אין סוף, כדי להכין את הכלים להשגת אור אין סוף.
וזהו גופא מה שמברכם יוסף 'וידגו לרוב בקרב הארץ' שכל הריבוי שלהם יהיה חיבור של הריבוי לאין סוף שהוא 'תוך הארץ' והוא נפלא.
נ.ב. כפי שציינת פסוק זה הוא בברכת מנשה ואפרים, ושם לפני כן כתוב שיוסף לא רצה לברכם מחמת שראה שיצא 'ירבעם בן נבט' שחטא והחטיא את ישראל בלאו דלא יהיה לך אלהים אחרים על פני. וכנגד זה בברכה שברכם יעקב, הוא גילה את התיקון ללא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ע"י ש'ידגו לרוב' אך זה יהיה 'בקרב הארץ' בתוך האין סוף בחינת ענוה. ואזי ענווים ירשו ארץ בחינת מלכות.

[רוחני]

@ברוך-מאן
עכשיו עשינו אחדות משני הדיונים של מניה וביה, בבחינת מניה וביה...
כי באמת עיקר התכלית לחזור לתוך העפר, כמו ברכת אברהם שירבו בחול הים...

[עידו]

בהמשך למה שנאמר ה' רוצה תהילה מכמה שיותר גושי עפר שהם עדין בקרב הארץ ולא מתבטלים לתמיד