אבל... אשמים אנחנו?!

[בדרך]

@אוצרבלום כתב:

@חבר-אני כתב:

(כוכבי אור, סיפורים נפלאים)

אין לי כבר כוח.

@חבר-אני כתב:

@אוצרבלום ?

@אוצרבלום כתב:

@חבר-אני כתב:

@אוצרבלום ?

לא כוכבי אור

החלק של 'הנהגת רבינו עם האריסתוקרתין באומאן' לא נכתב כלל על ידי רבי אברהם, אלא על ידי רבי שמואל הורביץ.

זאת ועוד, שזה לא בספר 'כוכבי אור' המקורי, אלא בתוספת מאוחרת יותר שצורפה לספר ולכן כולם מכנים זאת 'כוכבי אור'. זו תוספת בשם סיפורים נפלאים.

[ברוך מאן]

בתורה ד' "ויהי בישורון מלך" - על ידי "יחד שבטי ישראל"!
אמנם יש כאלו שיצאו מה"יחד" הזה -
לפו"ר אני מוצא את דתן ואבירם שחלקו על משה, ואולי גם נבט שחלק על דוד.
ואני לא מוצא את הרשעים שמחוץ לקדושה, אלא הם נעשים חלק משבט ישראל.
טועה?
ומה בקשר לליסטים, הם לא נכללים ב"יחד שבטי ישראל"?

[אוצרבלום]

@בדרך כתב:

@הפשוט-שבאנשי כתב:

חיי מוהר"ן אות רסג
כג, בִּשְׁנַת תקס"ג, שֶׁהוּא רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה בְּכָאן בִּבְּרֶסְלֶב, אָז הָיִיתִי אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְכָל עֲשֶׂרֶת-יְמֵי-תְשׁוּבָה עַד אַחַר יוֹם-כִּפּוּר. וְאַחַר יוֹם-כִּפּוּר נָסַעְתִּי לְבֵיתִי, וְרַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַייזִיק נִשְׁאֲרוּ בְּכָאן עַל חַג הַסֻּכּוֹת. וְשָׁמַעְתִּי כַּמָּה דִּבּוּרִים יְקָרִים מֵרַבִּי יוּדְל מַה שֶּׁשָּׁמַע אָז, וְאֵינִי זוֹכְרָם הֵיטֵב. פַּעַם אַחַת בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא אָמַר בִּפְנֵי הָעוֹלָם: וּמָה אֶעֱשֶׂה שֶׁשְּׁנֵי רוֹצְחִים עוֹמְדִים עָלַי וְאוֹמְרִים אַף-עַל-פִּי-כֵן שֶׁאֲנִי מַנְהִיג (שֶׁקּוֹרִין "גִּיטֶר יהוּד"). וְהֶרְאָה בְּיָדוֹ עַל רַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק בְּעֵת שֶׁאָמַר שְׁנֵי רוֹצְחִים, הַיְנוּ שֶׁעֲלֵיהֶם הָיָה נִתְכַּוֵּן מֵחֲמַת שֶׁהֵם הָיוּ כְּרוּכִים אַחֲרָיו מְאֹד. וּמִי יִזְכֶּה לְהָבִין פֵּרוּשׁ דְּבָרִים אֵלּוּ, כִּי הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל הָיוּ יְקָרִים בְּעֵינָיו מְאֹד מִגְּדוֹלֵי מְקֹרָבָיו.
וּבְיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת דִּבֵּר עִמָּהֶם מֵעִנְיַן רִקּוּדִין וְהַמְחָאַת כַּף, וּמַה שֶּׁמְּהַפְּכִין אֶת עַצְמוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקִים וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (שמות י"ט) (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר; שיחות הר"ן פ"ו), וְעִנְיַן הַפְּרִיסְטַקֶיט שֶׁעוֹשִׂין וְכוּ'. וְדִבֵּר עִמָּהֶם דְּבָרִים נִפְלָאִים. אַחַר-כָּךְ הִתְחִילוּ לִכְנֹס הֲמוֹן עָם מֵאַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁבָּאוּ אֵלָיו בְּנִגּוּן וְשִׂמְחָה כַּנָּהוּג בְּיוֹם שְׁמִינִי-עֲצֶרֶת. וְאָז אָמַר לְרַבִּי יוּדְל וּלְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק לְכוּ לָכֶם, כִּי אֲנִי צָרִיךְ לַעֲסֹק עִמָּהֶם וְאֵין זֶה שַׁיָּךְ לָכֶם. וְהָלְכוּ לָהֶם מִמֶּנּוּ. וְאַחַר-כָּךְ נַעֲשָׂה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁל שִׁיר וְשִׂמְחָה. וְאָז רָקַד רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה מְאֹד מִן אֵיזֶה זְמַן קֹדֶם הַלַּיְלָה עַד אֵיזֶה שָׁעוֹת בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה שֶׁל שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּכְבָר יָדוּעַ גֹדֶל נִפְלְאוֹת עֲרֵבוּת נְעִימוּת קְדֻשַּׁת הָרִקּוּד שֶׁלּוֹ, כִּי מִי שֶׁלֹּא רָאָה זֹאת לֹא רָאָה טוֹב מִיָּמָיו.

שמעתי מר' דוד סעדה בהיכל התורה באומאן לפני 3 שנים פשט שקצת מסביר את השיחה החריפה הזאת על רש"א ור' יודל שוודאי היו צדיקים עצומים לאין שיעור, רק שרצו לעשות את רבנו כביכול כמו שאר הרבע'ס, שהם היו כרוכים מאוד אחרי רבנו, ומה פתאום רבנו עוזב אותם והולך להמון העם ורוקד איתם, ואומר לרש"א ור יודל שילכו וכו',
אז רבנו הוא רופא לכל הנפשות לכל המון העם ואנשי העיר ורבנו רוקד עם כולם (הוא דימה זאת לריקודים בכיכר פושקינא:-) עכ"פ מי שקשה לו לראות את הריקודים האלה בעצם רוצה כביכול להרוג את רבנו, כי רבנו זה העבודה שלו להוציא משאול תחתיות,
מקווה שהעניין בכללות הובן,
באמת הרבה פע' זה קשה לראות כל מיני דברים אצל הרב'ה, אבל כשניזכר כל א' מאיפה רבנו הוציא ומוציא אותנו בכל עת וכמה אנחנו רוצים שהרב'ה ימשיך לטפל בנו,
בואו לא ניהיה כ"כ קמצנים וניתן לרבנו לתקן את כל העולם כולו "והארץ (דייקא) תאיר מכבודו"
שנזכה מאוד!

@אוצרבלום
יש בכרך החדש של שיש"ק התייחסות לענין של 'שני רוצחים' בהערות [מתוך דברי המו"ל]. אולי תעלה?

[בדרך]

@אוצרבלום כתב:

@בדרך כתב:

@הפשוט-שבאנשי כתב:

חיי מוהר"ן אות רסג
כג, בִּשְׁנַת תקס"ג, שֶׁהוּא רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה בְּכָאן בִּבְּרֶסְלֶב, אָז הָיִיתִי אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְכָל עֲשֶׂרֶת-יְמֵי-תְשׁוּבָה עַד אַחַר יוֹם-כִּפּוּר. וְאַחַר יוֹם-כִּפּוּר נָסַעְתִּי לְבֵיתִי, וְרַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַייזִיק נִשְׁאֲרוּ בְּכָאן עַל חַג הַסֻּכּוֹת. וְשָׁמַעְתִּי כַּמָּה דִּבּוּרִים יְקָרִים מֵרַבִּי יוּדְל מַה שֶּׁשָּׁמַע אָז, וְאֵינִי זוֹכְרָם הֵיטֵב. פַּעַם אַחַת בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא אָמַר בִּפְנֵי הָעוֹלָם: וּמָה אֶעֱשֶׂה שֶׁשְּׁנֵי רוֹצְחִים עוֹמְדִים עָלַי וְאוֹמְרִים אַף-עַל-פִּי-כֵן שֶׁאֲנִי מַנְהִיג (שֶׁקּוֹרִין "גִּיטֶר יהוּד"). וְהֶרְאָה בְּיָדוֹ עַל רַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק בְּעֵת שֶׁאָמַר שְׁנֵי רוֹצְחִים, הַיְנוּ שֶׁעֲלֵיהֶם הָיָה נִתְכַּוֵּן מֵחֲמַת שֶׁהֵם הָיוּ כְּרוּכִים אַחֲרָיו מְאֹד. וּמִי יִזְכֶּה לְהָבִין פֵּרוּשׁ דְּבָרִים אֵלּוּ, כִּי הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל הָיוּ יְקָרִים בְּעֵינָיו מְאֹד מִגְּדוֹלֵי מְקֹרָבָיו.
וּבְיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת דִּבֵּר עִמָּהֶם מֵעִנְיַן רִקּוּדִין וְהַמְחָאַת כַּף, וּמַה שֶּׁמְּהַפְּכִין אֶת עַצְמוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקִים וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (שמות י"ט) (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר; שיחות הר"ן פ"ו), וְעִנְיַן הַפְּרִיסְטַקֶיט שֶׁעוֹשִׂין וְכוּ'. וְדִבֵּר עִמָּהֶם דְּבָרִים נִפְלָאִים. אַחַר-כָּךְ הִתְחִילוּ לִכְנֹס הֲמוֹן עָם מֵאַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁבָּאוּ אֵלָיו בְּנִגּוּן וְשִׂמְחָה כַּנָּהוּג בְּיוֹם שְׁמִינִי-עֲצֶרֶת. וְאָז אָמַר לְרַבִּי יוּדְל וּלְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק לְכוּ לָכֶם, כִּי אֲנִי צָרִיךְ לַעֲסֹק עִמָּהֶם וְאֵין זֶה שַׁיָּךְ לָכֶם. וְהָלְכוּ לָהֶם מִמֶּנּוּ. וְאַחַר-כָּךְ נַעֲשָׂה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁל שִׁיר וְשִׂמְחָה. וְאָז רָקַד רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה מְאֹד מִן אֵיזֶה זְמַן קֹדֶם הַלַּיְלָה עַד אֵיזֶה שָׁעוֹת בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה שֶׁל שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּכְבָר יָדוּעַ גֹדֶל נִפְלְאוֹת עֲרֵבוּת נְעִימוּת קְדֻשַּׁת הָרִקּוּד שֶׁלּוֹ, כִּי מִי שֶׁלֹּא רָאָה זֹאת לֹא רָאָה טוֹב מִיָּמָיו.

שמעתי מר' דוד סעדה בהיכל התורה באומאן לפני 3 שנים פשט שקצת מסביר את השיחה החריפה הזאת על רש"א ור' יודל שוודאי היו צדיקים עצומים לאין שיעור, רק שרצו לעשות את רבנו כביכול כמו שאר הרבע'ס, שהם היו כרוכים מאוד אחרי רבנו, ומה פתאום רבנו עוזב אותם והולך להמון העם ורוקד איתם, ואומר לרש"א ור יודל שילכו וכו',
אז רבנו הוא רופא לכל הנפשות לכל המון העם ואנשי העיר ורבנו רוקד עם כולם (הוא דימה זאת לריקודים בכיכר פושקינא:-) עכ"פ מי שקשה לו לראות את הריקודים האלה בעצם רוצה כביכול להרוג את רבנו, כי רבנו זה העבודה שלו להוציא משאול תחתיות,
מקווה שהעניין בכללות הובן,
באמת הרבה פע' זה קשה לראות כל מיני דברים אצל הרב'ה, אבל כשניזכר כל א' מאיפה רבנו הוציא ומוציא אותנו בכל עת וכמה אנחנו רוצים שהרב'ה ימשיך לטפל בנו,
בואו לא ניהיה כ"כ קמצנים וניתן לרבנו לתקן את כל העולם כולו "והארץ (דייקא) תאיר מכבודו"
שנזכה מאוד!

@אוצרבלום
יש בכרך החדש של שיש"ק התייחסות לענין של 'שני רוצחים' בהערות [מתוך דברי המו"ל]. אולי תעלה?

יישר כח.

ומכל מקום נראה שהתנצלות מוהרנ"ת "ומי יזכה להבין פירוש דברים אלו, כי האנשים הנ"ל היו יקרים בעיניו מאוד, מגדולי מקורביו" - מכוונת אל המשמעות הפשוטה העולה מתיבת 'רוצחים'.

[ש. פ.]

שמעתי פעם

הרבי אומר
"רק אתם תחזיקו עמצכם יחד" - [חיי"מ רי"ח]
"אני אעשה מכם כיתות כיתות" - [שם שי"ט]
ודפח"ח...

[רוחני]

@חבר-אני
נראה לי שאתה טעית, כמו רבים, בהבנת המעשה אותו ציטטת אחר כך.
"פעם אחת שחקו אצל רבנו ז"ל במשחק השאח והדרך שבעת המשחק שוכחים את חרדת הכבוד (און מ'ווערט היימיש) ולא היה להם כל כך חרדת הכבוד ממנו ז"ל, ובאמצע באו הר' נתן והר' נפתלי אל הבית באימה וביראה כנהוג, וכשראו את זאת נפל להם חלישות הדעת. ענה ואמר להם רבנו ז"ל: אתם אינכם מהחיל שלי. וספר להם מעשה, שמלך אחד לקח פעם אחת את ידידו לחדר מיחד ושחק עמו בהשאח, והדרך וכו' כנ"ל. ושכח המלך שהוא מלך, וכן הידיד שכח שהוא שוחק עם המלך ושחקו כשני אנשים פשוטים, פעם נצח המלך ופעם נצח הידיד וכו', ושכח מעט היראה. ובעת הזאת היו נצרכים להמלך איזו שרי המלוכה, ונכנסו אליו באימה וביראה כנהוג. והתחיל הידיד להביט על עצמו הלא הוא שוחק עם המלך, ולא שחק בטוב מכיון שלא ינצח את המלך. ויאמר לו המלך מה זה? זה אין ענין שלך ,עמם אני מנהיג מדינות, ואתך אני שוחק בשאח מיט זיי פיר איך לענדער און מיט דיר שפיעל איך שאח. וכן הראה רבנו ז"ל בידיו על מוהרנ"ת ורבי נפתלי ז"ל ואמר, עמם אני מנהיג מדינות, ואתכם אני שוחק בהשאח".

אתה הבנת שנפל חלישות הדעת למוהרנ"ת, אבל מפורש בסיפור להיפך. שהמשכילים ראו את מוהרנ"ת ור' נפתלי ביראה מרבינו, ואז נפל על האפיקורסים חלישות הדעת. ורבינו אמר להם משל שמשמעותו שעם ר' נפתלי ומוהרנ"ת הוא מנהיג מדינות, ואיתכם אני משחק שח כמו חבר...

[בדרך]

@רוחני כתב:

@חבר-אני
נראה לי שאתה טעית, כמו רבים, בהבנת המעשה אותו ציטטת אחר כך.
"פעם אחת שחקו אצל רבנו ז"ל במשחק השאח והדרך שבעת המשחק שוכחים את חרדת הכבוד (און מ'ווערט היימיש) ולא היה להם כל כך חרדת הכבוד ממנו ז"ל, ובאמצע באו הר' נתן והר' נפתלי אל הבית באימה וביראה כנהוג, וכשראו את זאת נפל להם חלישות הדעת. ענה ואמר להם רבנו ז"ל: אתם אינכם מהחיל שלי. וספר להם מעשה, שמלך אחד לקח פעם אחת את ידידו לחדר מיחד ושחק עמו בהשאח, והדרך וכו' כנ"ל. ושכח המלך שהוא מלך, וכן הידיד שכח שהוא שוחק עם המלך ושחקו כשני אנשים פשוטים, פעם נצח המלך ופעם נצח הידיד וכו', ושכח מעט היראה. ובעת הזאת היו נצרכים להמלך איזו שרי המלוכה, ונכנסו אליו באימה וביראה כנהוג. והתחיל הידיד להביט על עצמו הלא הוא שוחק עם המלך, ולא שחק בטוב מכיון שלא ינצח את המלך. ויאמר לו המלך מה זה? זה אין ענין שלך ,עמם אני מנהיג מדינות, ואתך אני שוחק בשאח מיט זיי פיר איך לענדער און מיט דיר שפיעל איך שאח. וכן הראה רבנו ז"ל בידיו על מוהרנ"ת ורבי נפתלי ז"ל ואמר, עמם אני מנהיג מדינות, ואתכם אני שוחק בהשאח".

אתה הבנת שנפל חלישות הדעת למוהרנ"ת, אבל מפורש בסיפור להיפך. שהמשכילים ראו את מוהרנ"ת ור' נפתלי ביראה מרבינו, ואז נפל על האפיקורסים חלישות הדעת. ורבינו אמר להם משל שמשמעותו שעם ר' נפתלי ומוהרנ"ת הוא מנהיג מדינות, ואיתכם אני משחק שח כמו חבר...

בשיח שרפי קודש זה מנוסח באופן ברור, שהחלישות היתה של מוהרנ"ת ורבי נפתלי.

[מאיר לב]

@בדרך כתב:

בשיח שרפי קודש זה מנוסח באופן ברור, שהחלישות היתה של מוהרנ"ת ורבי נפתלי.

זכור לי גם גרסה כזו. מישהו יכול להעלות צילום של זה?

[בדרך]

@מאיר-לב כתב:

@בדרך כתב:

בשיח שרפי קודש זה מנוסח באופן ברור, שהחלישות היתה של מוהרנ"ת ורבי נפתלי.

זכור לי גם גרסה כזו. מישהו יכול להעלות צילום של זה?

בשביל זה יש לנו @אוצרבלום

[רוחני]

זה לא יתכן לפי המעשה, שיח שרפי קודש זה לא תורה למשה מסיני. המעשה לא יכול להיות מובן בצורה כזו, כל המשל שרבינו אמר עם המלך והאוהב מדבר על כך שהמלך רצה לשחק עם אוהבו כמו חבר ולא ביראת כבוד.

[אוצרבלום]

בשיש"ק (ח"א סי' תרכז) מובא ה'סיפורים נפלאים' כלשונו, וכפי שהביא @רוחני

[יודע נגן]

פוסט זה נמחק!

[חבר אני]

פוסט זה נמחק!

[ברוך מאן]

פוסט זה נמחק!

[מאיר לב]

פוסט זה נמחק!

[יהודי]

פוסט זה נמחק!

[יודע נגן]

פוסט זה נמחק!

[יהודי]

פוסט זה נמחק!

[מאיר לב]

צר לי אבל זו לא הייתה המטרה של האשכול!!!!!!!!

לא הייתה כל כוונה לדבר על שום צד כזה או אחר.

כל אחד והכאבים שלו, וכל אחד והנקודה שבוערת לו בלב בעניין של הצדיק.

המטרה היא אחת:

איך מתעלים על כל זה. איך מניחים לפחות בזמן של הקיבוץ לכל השנאות הישנות, ואוהבים זה את זה.

לדעתי עצם ההעלאה של הנושא הזה, יש בה כדי לחבר, עצם ההבנה שכולנו מאמינים באותו רבי גדול אמור לתת לנו את התובנה שאפשר לאהוב זה את זה -
ופשוט להתחבר.

והעיקר להשתדל לדבר רק חיובי אחד על השני הרי בסוף:

"אנ"ן בחביבותא תליא מילתא"

[יהודי]

פוסט זה נמחק!