אכלא טינא - מה זה?

[מחפש את הלב]

@נחמד וזה הענווה!

[נחום בקר]

@נחלי-דבש הקישור הוא למילה 'אוסיה' אך ב' השרצים האלו ממיתים את הדג הגדול דרך 'אוסיה'. דרך החוטם. ומסתבר שאף האכלה טינה נכנסת בשעת שינה. כפי שר"ת בסוגיא דחולין מקשר לסוגית 'אכלה טינה'.

[רוחני]

@אוצרבלום
כן, אבל למה החלטת שהטינא קשורה לזה.
אם היית מסביר שהשרץ הוא הטומאה שזה הכפירה ניחא...
אבל זו באמת שאלה, כי הרי טומאה שייכת יותר לחמימות היצר ולא לחוסר אמונה. ובכלל מקשרי התורה משמע שהשרץ זה הגאווה ויש אריכות גדולה בדבר זה

[נחום בקר]

@רוחני ע"פ לשון הגמ' (חגיגה טו, ב) אחר מאי זמר יווני לא פסק מפומיה אמרו עליו על אחר בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו. ופרש"י - נושרין מחיקו - קודם שהפקיר עצמו לתרבות רעה, אלמא טינא הוות בלבו:

[לב העולם אתה]

@נחום-בקר אתה צודק בנתונים שאתה מביא, אבל

@רוחני כתב:

אבל זו באמת שאלה, כי הרי טומאה שייכת יותר לחמימות היצר ולא לחוסר אמונה. ובכלל מקשרי התורה משמע שהשרץ זה הגאווה ויש אריכות גדולה בדבר זה

[נחום בקר]

@לב-העולם-אתה אני לא אומר מי יותר צודק, הוא פשוט שאל מקור. על כן ציינתי את המקור. אך איני מכריע מי מבין הכותבים צודק. אני שומע לעת עתה את ב' הצדדים, ויתכן ששניהם נכונים.

[נחום בקר]

ודרך אגב - מינות היינו כפירה וגאוה' הם דבר אחד, כמבואר בדברי רבנו במקו"א. אך מאהבתך לקשרי התורה אין לי מקור לעת עתה.

[נחמד]

@נחום-בקר לא יהיה לך שהוא הישות

[חבר אני]

"ועל כל אלה השלשה קדושות, נתרומם ונתעלה אחר כך בהשלמת ביטולו והסתלקותו וקבורתו בעפר [גיא] הענוה [המוב"פ בסימן ט'], אשר לא ידע איש, [ואיה מקום כבודה]. ובזה לבד יצא להלחם כנגד הפוערים את פיהם באמונות כוזביות וכפירות". (ביאוה"ל אות כה)
וכפי ש @רוחני כתב.

[אוצרבלום]

@נחום-בקר כתב:

ודרך אגב - מינות היינו כפירה וגאוה' הם דבר אחד, כמבואר בדברי רבנו במקו"א. אך מאהבתך לקשרי התורה אין לי מקור לעת עתה.

זה מבואר מקשרי התורה, כמו שמסביר ראבר"נ באות כ"ה שהיות שהענוה היא במקום הגאוה, במקום גדולתו וכו', והיא המתעלה ומבררת את כל היסודות בג' התיקונים של סעיף ח', אשר הם מה שזכה משה בחייו, ע"כ התעלה אח"כ בשלימות הביטול להקבר בעפ"ר הגיא שהוא בבחי' "לא ידע", "ובזה לבד יצא להלחם כנגד הפוערים את פיהם באמונות כוזביות וכפירות", כי היא בחי' ענוות 'מי' הגדולה מענוות 'מה', עיי"ש, "עד שבזה הביטול והענווה יסלח ויכפר גם על עוון הכפירות אשר גברו בעקבותיו", לך נא וראה שם, תמצא מרגוע לנפשך.

[אוצרבלום]

שו"ר שהקדימני @חבר-אני