אכלא טינא - מה זה?

[נחלי דבש]

@7272 כתב:

הגמרא במסכת חולין (ס"ז ב) מסבירה שדגים אלו נפגעים "כי ניים" – כלומר, כאשר הדג ישן או נח, השרץ הקטן מנצל את חוסר המודעות שלו וחודר פנימה

אבל שם מדובר על 'קוקיאני' וכאן על 'אכלה טינא'

[נחמד]

@7272 כתב:

וזה כפתור ופרח עם זה שדווקא אחרי שתיקן כל הד' מידות אזי "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מוות" שהוא בטוח שהדרך ישר לפני אך עדיין לא תיקן רשימת עוונותיו.

[אוצרבלום]

@נחמד כתב:

בלי קשר לקשרי התורה, לי טינא מצלצל אם טינה נזרקה בו שהיא מינות.

למה בלי קשר? מינות מושרשת בלאו "לא יהיה לך" שמובא בדב"ר, והיא עיקר חטא העגל עליו כיפר מרע"ה ע"י שהיה עניו מכל האדם וכו'. דו"ק. כמו כן בפשטות, טומאה המבלבלת בתפילה היא טינה הנזרקת בלב, (כל זאת מבלי להזדקק לזהות בין אמונה לתפילה שאיננה מפורשת בתורה זו. ע"כ מאימת חמת המלאכים, וד"ל).

[לב העולם אתה]

@אוצרבלום כתב:

טומאה המבלבלת בתפילה היא טינה הנזרקת בלב

דבריך נפלאים ונכוחים בתורה היטב! שעיקר התפילה היא בה' אהלל דבר הפך לאו דלא יהיה לך שזה נפילת המלכות שהוא לא יודע להלל על הכול.

ספוילר

אין לך ממה לפחד

[מחפש את הלב]

@נחלי-דבש כתב:

אבל הרשב"ם אומר שנראה לו שזה כילבית (או כילכית), וזה מוזכר בשבת עז ע"ב ובעבודה זרה לה ע"ב, ומסתמא זה מה שהתכוון הרב @לב-העולם-אתה (אבל לא בנהר אלא בציר, וז"ל רש"י בע"ז: "שדרך כלבית ליגדל מאליה בציר של דגים טהורים, ואם יש ציר דג טמא עמו לא תגדל כלבית בו, והיא עצמה טמאה")

אז הכפירות צומחות רק במקום טהור!
זה תשובה למשהו אחר שראיתי פה בפורום https://likutei.com/post/2961

[נחום בקר]

@נחלי-דבש בערוך מקשר את ב' הסוגיות וז"ל הערוך - אס [נאז לעכר] אקרקפי דאריוא אוסי דגוריתא (שבת סז) (בב"ב עג) ההוא כוורא דסליק עליה טינא אכלה באוסיה ומית יש מפרשים שנכנס לו שרץ קטן שנקרא טינא בנחיריו. (ובחולין סז) בסוף גמר' דאלו טריפות והלכתא קווקאני אסירי מינם ניים כוורא ועיילי באוסייה:

[נחום בקר]

@אוצרבלום הזהות בין אמונה לתפילה זה אולי עיקר התורה!
על עבודת התפלה רבנו מדבר מפורש באות ט והביאור הליקוטים מאריך לבאר שזוהי עיקר העבודה שרבנו מדגיש.
ואמונה זה הפסוק שעליו סובבת כל התורה אנכי ה' אלקיך וכו' שהיא מצוות האמונה, וההיפך הוא לא יהיה לך אלהים אחרים וגו'.
והדרך לבוא לאמונה היא דיקא ע"י עבודת התפלה וכו', שעל ידה זוכה להשגת כי ה' הוא האלהים.

[נחמד]

@נחום-בקר כתב:
מינם ניים כוורא

בחינת שינה, ביטול.

[נחמד]

ולפי כל זה יוצא, שדווקא מי שזכה לטהרה והוא כבר תיקן המידות רעות שבד' יסודות, דווקא הוא עלול יותר ליפול ב'לא יהיה לך', ובטומאת האכלא טינא אם לא ישלים התקרבותו להצדיק בחינת משה, שיתן לו דרך לפי שורש נשמתו ברצוא ושוב.

[נחלי דבש]

@נחום-בקר כתב:

בערוך מקשר את ב' הסוגיות

הוא מקשר או שהוא רק מביא מקומות שמוזכר 'אוסייה'?

[מחפש את הלב]

@נחמד וזה הענווה!

[נחום בקר]

@נחלי-דבש הקישור הוא למילה 'אוסיה' אך ב' השרצים האלו ממיתים את הדג הגדול דרך 'אוסיה'. דרך החוטם. ומסתבר שאף האכלה טינה נכנסת בשעת שינה. כפי שר"ת בסוגיא דחולין מקשר לסוגית 'אכלה טינה'.

[רוחני]

@אוצרבלום
כן, אבל למה החלטת שהטינא קשורה לזה.
אם היית מסביר שהשרץ הוא הטומאה שזה הכפירה ניחא...
אבל זו באמת שאלה, כי הרי טומאה שייכת יותר לחמימות היצר ולא לחוסר אמונה. ובכלל מקשרי התורה משמע שהשרץ זה הגאווה ויש אריכות גדולה בדבר זה

[נחום בקר]

@רוחני ע"פ לשון הגמ' (חגיגה טו, ב) אחר מאי זמר יווני לא פסק מפומיה אמרו עליו על אחר בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו. ופרש"י - נושרין מחיקו - קודם שהפקיר עצמו לתרבות רעה, אלמא טינא הוות בלבו:

[לב העולם אתה]

@נחום-בקר אתה צודק בנתונים שאתה מביא, אבל

@רוחני כתב:

אבל זו באמת שאלה, כי הרי טומאה שייכת יותר לחמימות היצר ולא לחוסר אמונה. ובכלל מקשרי התורה משמע שהשרץ זה הגאווה ויש אריכות גדולה בדבר זה

[נחום בקר]

@לב-העולם-אתה אני לא אומר מי יותר צודק, הוא פשוט שאל מקור. על כן ציינתי את המקור. אך איני מכריע מי מבין הכותבים צודק. אני שומע לעת עתה את ב' הצדדים, ויתכן ששניהם נכונים.

[נחום בקר]

ודרך אגב - מינות היינו כפירה וגאוה' הם דבר אחד, כמבואר בדברי רבנו במקו"א. אך מאהבתך לקשרי התורה אין לי מקור לעת עתה.

[נחמד]

@נחום-בקר לא יהיה לך שהוא הישות

[חבר אני]

"ועל כל אלה השלשה קדושות, נתרומם ונתעלה אחר כך בהשלמת ביטולו והסתלקותו וקבורתו בעפר [גיא] הענוה [המוב"פ בסימן ט'], אשר לא ידע איש, [ואיה מקום כבודה]. ובזה לבד יצא להלחם כנגד הפוערים את פיהם באמונות כוזביות וכפירות". (ביאוה"ל אות כה)
וכפי ש @רוחני כתב.

[אוצרבלום]

@נחום-בקר כתב:

ודרך אגב - מינות היינו כפירה וגאוה' הם דבר אחד, כמבואר בדברי רבנו במקו"א. אך מאהבתך לקשרי התורה אין לי מקור לעת עתה.

זה מבואר מקשרי התורה, כמו שמסביר ראבר"נ באות כ"ה שהיות שהענוה היא במקום הגאוה, במקום גדולתו וכו', והיא המתעלה ומבררת את כל היסודות בג' התיקונים של סעיף ח', אשר הם מה שזכה משה בחייו, ע"כ התעלה אח"כ בשלימות הביטול להקבר בעפ"ר הגיא שהוא בבחי' "לא ידע", "ובזה לבד יצא להלחם כנגד הפוערים את פיהם באמונות כוזביות וכפירות", כי היא בחי' ענוות 'מי' הגדולה מענוות 'מה', עיי"ש, "עד שבזה הביטול והענווה יסלח ויכפר גם על עוון הכפירות אשר גברו בעקבותיו", לך נא וראה שם, תמצא מרגוע לנפשך.