בא גואל

מתכסה בענן

שיר חדש יעלה
דיבור חדש יתגלה
גיבור ואיש חיל יצא בגבורה
כדי לגלות ליצירה מי יצרה
חגיגה יקריבו בבית המקדש
לישראל יבואו מלאכי מרום וישאלו מה פעל א-ל
גם העכו"ם ינהרו לבית אלוקינו ובוראנו
כלב וחתול, זאב וטלה ידורו יחד באהבה
קוף ופיל וכל החיות יהיו בשלום ועל ידיהם יראו גודלו,
יתברך שמו.

חמור לבן, איש לבן עליו רכוב, בתפילתו ובבקשתו ישנה
ויביא לתכלית הבריאה.
פתח של אמת ייפתח לעולם, לא יפחדו עוד איש מרעהו
אלא יחיו חיים שלהם ולא של אחרים.
מ"ם וסמ"ך סתומות בנס עומדות כנגד שר של שכחה,
אך מאה ואחד כבר שייך לשער הנו"ן אשר ממנו מקבלים
כוח במ"ט שערים.

האלוקים יבקש את הנרדף, בפרט מידי שונאו, היצר הרע.
את הס"ם ישחט הקדוש ברוך הוא בעצמו.
מנוסים בלחימה עימו יבכו: איך זכינו לכבוש את ההר
הגבוה הזה?
זרים רשעים יטעו גם אז ויאמרו: איך לא ניצחנו? הרי
קטן הוא מאוד.

פתיחת
ליבם של החסידים כל יום בעת התבודדותם לפני בוראם, היא הצלתם ליום הדין הגדול
והנורא.
כנה הייתה כוונתם לעשות רצון בוראם.
נכונה תפילתם בפיהם, אך לפעמים
דומה היה עליהם שלא פעלו כלום.
מרוחקים מכל מעלה, סחופים מכל מדרגה,
שנפלו בידי המלך האכזר חלשים.
על זה היה דווה ליבם בחצות הלילה:
כלום אין כוח בחירתם בתוקפו? ומדוע זה נפלו בידי עבירות
כה קשות וכבדות.

חרב החכמה

אך משמי שמיים תרד בת קול מנחמת,
ותלחש על אוזנם סודות של אהבה:
"בניי יקיריי, אל תיראו ואל תֵחַתּוּ,
כי כל ירידה לא הייתה אלא לצורך עלייה.
מעולם לא עזבתיכם בידי עושקיכם,
ובכל צרתכם – לוֹ צָר.
אותן דמעות ששפכתם באישון לילה,
ובכל התבודדות בה צעקתם מן המיצר,
הן הן שמירקו את העוונות, הן שקרעו את גזר הדין.

לא בכוח הזרוע ולא בגבורת הגוף ניצחתם,
אלא בזעקת הלב שנשבר ונדכה אל מול פני קונכם.
כל אנחה של געגוע, כל רצון טוב להתקרב,
נאספו בנאד הדמעות והפכו לאורות גדולים.
עתה, קומו והתנערו מעפר גלותכם,
לִבשו בגדי תפארתכם, עַם קדוש וטהור.

כי הנה בא היום אשר לו חיכינו,
להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון.
אז יזרח אור שבעת הימים,
וימחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים.
'אשריכם ישראל!' יקרא גואל צדק בקול גדול,
'שגם בתחתית השאול, בעומק החושך וההסתרה,
לא עזבתם את אמונתכם ולא ייأשתם מן הרחמים.'

ושמחת עולם על ראשם,
יגון ואנחה ינוסו לבלי שוב.
ויענו כולם כאחד בשירה חדשה,
ויתנו כתר מלוכה לחי עולמים."

מתכסה בענן

אז יתקע בשופר גדול של חירות,
וקולו ירעיד את שבעת הרקיעים ואת מוסדות הארץ.
ונאספו אובדים מכל חשכות הגלות ונידחים מכל פינות הייאוש,
וישתחוו לה' בהר הקודש בירושלים.
ההרים ירקדו כאילים, וגבעות כבני צאן,
עת יקיצו שוכני עפר מול קולו של דודי דופק,
ויקומו לרנן את שירת חייהם.

ניגון עתיק וחדש גם יחד יבקע מכל קצוות הבריאה,
ניגון שבו כל עשב ועשב ימסור את טיפתו לשיר הרועה הנאמן,
וכל הצער והייסורים יתהפכו באחת לניגון של שמחה.
סודות של עתיק יומין ירדו לעולם,
ותורתו של משיח תתגלה מאותיותיה פנימה,
טעמים שלא נשמעו מאז עמדו אבותינו למרגלות ההר.

הלבבות שהיו שבורים לרסיסים בחצות הלילה,
יהפכו לאבני ספיר ויהלום, וישובצו בכתרו של מלך הכבוד.
כי הנה כל פגם נתוקן, וכל חיסרון מתמלא באור אין סוף.
אותה תמימות ופשיטות של חסידים שנאחזו באפלה,
תתגלה עתה כחוכמה העליונה ביותר, שלמעלה מכל השגה,
מעלה שלא זכו לה אף שרפים ואופני הקודש.

ולא יהיו עוד בני האדם נבוכים ותועים,
כי כולם ידעו את ה' למקטנם ועד גדולם.
במעגלים ישבו הצדיקים, עטרותיהם בראשיהם,
ויהנו מזיו השכינה שאין בה עוד שום הסתרה.
יצביעו באצבעם זה אל זה ויאמרו בקול המון חוגג:
"הנה אלוקינו זה, קיווינו לו ויושיענו,
זה ה' קיווינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו."