הגילוי הגדול של תורה ד'
-
בהלבשה של רבינו בסיפור העצמות המנוסרות, מבואר שגם אלו שיצאו מכלל ישראל ועברו נסירת עצמות בגלל עוונותיהם, אינם הולכים לאיבוד.
ועל ידי תשובתו של איש הישראלי והווידוי דברים, אותם רשעים וייסוריהם מתהפכים להיות "כיסא לקדושה"
כלומר, הם הופכים לכוח תומך שעוזר לנו לבנות את בנייני המלכות דקדושה, כך שהרע שנוצר מהחטא הופך למבנה תומך לטוב.
והרשעים הללו כמובן נמצאים גם באופן פרטי בתוכנו, כך שגם העוונות שלנו בסוף התהליך אמורים להתהפך ולהיעשות כלי לקדושה. -
יש משל מרתק מהבעל שם טוב שממש מזכיר את תוכן תורה זו שם המשל "מעשה מסוחר"
בסוף המשל כתוב שהשכינה מתרעמת להשם על נפילתה עם היצר הרע שעשתה איתו מה שעשתה (נישוק...) והשם יתברך שמחה מהווידוי שלה והראה לה שזה בכלל היה הוא בעצמו.....
כל הסיפור מרתק וזה סיפור שקורה בכל יום אבל בקשר לנושא שלנו נא להתמקד בסוף הסיפור...ונ"ל דשמעתי ממורי משל לסוחר אחד שהיה בים, והיה סוער הים והולך למאוד עד סכנת מיתה, אז הסוחר עמד בתפלה שינצל בזכות אשתו הצנועה. והיה שם עכו"ם עובד ע"ז, ותמה על הסוחר שהתפלל עבור זכות אשתו. והשיבו שבאמת ראוי להפליג בשבחה.
ואמר זה עכו"ם אני אלך ואפתנה, ואיזה אות אתה מבקש ממנה, והשיב שיש לה טבעת א' חשוב על ידה, ואם יביאנו אזי ידע וכו'. והסכימו על איזה קנס, שיתן כל אחד סחורתו לזה שכנגדו שינוצח.
והלך אצלה לפתותה, ולא יוכל להתקרב אצלה כלל, וחזר ובא אלי' כמה פעמים באומרו שיש לה סוד מבעלה ולא השגיחה עליו, עד ששכר את שפחתה לגנוב ממנה הטבעת זה בכמה תחבולות שעשה ועלתה בידו, ובא עם טבעת זה הסימן לבעלה ולקח הסחורה ממנו ובא בספינה ריקנית אל ביתו, ובשמעה האשה מביאת בעלה אז קשטה את עצמה ויצאה לקראתו בדברי ריצוי ואהבה שהיה ביניהם מאז וקדם, וכל זה לא נכנס באזניו, והיתה תמה עליו ולא ידעה על מה ולמה זז מחיבתה ואהבתה, ובא עמה לביתה ולבו בל עמה.
וסיבב הדבר עד ששלחה מעל פניו בספינה על הים בלי מנהיג, רק הבעל כסות ולשון שינה כאילו הוא מלח א' ממנהיגי ספינה לבדו, והלכה בספינה כמה ימים בלי מאכל ומשתה, והתחננה מזה המלח שיתן לה מעט אוכל להשיב נפשה, ואמר אם תנשק אותי אזי אתן לך וכך עשתה בהכרח, ואח"כ תבעה לתשמיש וכו'.
ויהי היום באה הספינה לחוף הים וזרקה הספינה וקפצה ליבשה וביקשה אוכל, ומצאה ב' אילנות א' שהאוכל ממנו נעשה מצורע, וב' האוכל ממנו נתרפא מצרעתו, ולקחה זה בתרמילה עד שבאה לבית המלך בדמות איש, והוצרך שם לרפואה זו, והיא עשתה רפואה ונתנו לה הון רב.
וחזרה לביתה ומצאה לבעלה, והתרעמה עליו מה שעשה לה, ושילחה מביתה בספינה עם מלח אחד מכוער והוצרכה לנשקו ושאר דבר מכוער עבור גודל צער אכילה וכו'. והבעל שמח בלבו על גודל תערומותה וצניעותה, וחקר הבעל וימצא הדבר ששקר ענה בה העכו"ם שגנב טבעתה, ונתברר הדבר, ואז עשה בו שפטים וכו'.
והנמשל מובן בכל עניני עולם הזה מימות החורבן עד ביאת משיחנו, במהרה בימינו א"ס, [כי מורי עשה עליות נשמה וראה איך מיכאל אפוטרפסא רבא דישראל, המליץ עבור ישראל, שכל חוב שלהם הוא הכל זכות, כי כל שעושין פסלנות ושאר דברי חוב, הכל כדי שיוכל לעשות שידוך עם ת"ח, או לעשות צדקה וכיוצא בזה, הכל מוכרחים וכו']. ואשה צנועה היא השכינה, בסוד אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב, ד). ונתקנא הס"ם ואמר עכשיו שיש להם בהמ"ק וקרבנות, אבל אם תרצה לנסותן תחריב הבית המקדש ואני אפתנה כביכול וכו'. ועל ידי השפחה גנב הטבעת, הם סוד גורל ב' השעירים א' לה' ואחד לעזאזל, ועל ידי החטא עלה בשמאל וכו' ונחרב הבית, וכמו שכתב הרמב"ן וכו'. ושלחה בספינה, וכביכול הש"י שינה את עצמו בתוך שם קדוש סאל וכו'.
וזה סוד הוידוי - תרעומות השכינה אליו ית' איך שהוכרחה וכו'. ואח"כ הוברר הדבר ששקר ענה בה, ואז זבח לה' בבצרה וכו' (ישעי' לד, ו), ודפח"ח. והמשל הזה נוקב ויורד, והבן.
-
יש משל מרתק מהבעל שם טוב שממש מזכיר את תוכן תורה זו שם המשל "מעשה מסוחר"
בסוף המשל כתוב שהשכינה מתרעמת להשם על נפילתה עם היצר הרע שעשתה איתו מה שעשתה (נישוק...) והשם יתברך שמחה מהווידוי שלה והראה לה שזה בכלל היה הוא בעצמו.....
כל הסיפור מרתק וזה סיפור שקורה בכל יום אבל בקשר לנושא שלנו נא להתמקד בסוף הסיפור...ונ"ל דשמעתי ממורי משל לסוחר אחד שהיה בים, והיה סוער הים והולך למאוד עד סכנת מיתה, אז הסוחר עמד בתפלה שינצל בזכות אשתו הצנועה. והיה שם עכו"ם עובד ע"ז, ותמה על הסוחר שהתפלל עבור זכות אשתו. והשיבו שבאמת ראוי להפליג בשבחה.
ואמר זה עכו"ם אני אלך ואפתנה, ואיזה אות אתה מבקש ממנה, והשיב שיש לה טבעת א' חשוב על ידה, ואם יביאנו אזי ידע וכו'. והסכימו על איזה קנס, שיתן כל אחד סחורתו לזה שכנגדו שינוצח.
והלך אצלה לפתותה, ולא יוכל להתקרב אצלה כלל, וחזר ובא אלי' כמה פעמים באומרו שיש לה סוד מבעלה ולא השגיחה עליו, עד ששכר את שפחתה לגנוב ממנה הטבעת זה בכמה תחבולות שעשה ועלתה בידו, ובא עם טבעת זה הסימן לבעלה ולקח הסחורה ממנו ובא בספינה ריקנית אל ביתו, ובשמעה האשה מביאת בעלה אז קשטה את עצמה ויצאה לקראתו בדברי ריצוי ואהבה שהיה ביניהם מאז וקדם, וכל זה לא נכנס באזניו, והיתה תמה עליו ולא ידעה על מה ולמה זז מחיבתה ואהבתה, ובא עמה לביתה ולבו בל עמה.
וסיבב הדבר עד ששלחה מעל פניו בספינה על הים בלי מנהיג, רק הבעל כסות ולשון שינה כאילו הוא מלח א' ממנהיגי ספינה לבדו, והלכה בספינה כמה ימים בלי מאכל ומשתה, והתחננה מזה המלח שיתן לה מעט אוכל להשיב נפשה, ואמר אם תנשק אותי אזי אתן לך וכך עשתה בהכרח, ואח"כ תבעה לתשמיש וכו'.
ויהי היום באה הספינה לחוף הים וזרקה הספינה וקפצה ליבשה וביקשה אוכל, ומצאה ב' אילנות א' שהאוכל ממנו נעשה מצורע, וב' האוכל ממנו נתרפא מצרעתו, ולקחה זה בתרמילה עד שבאה לבית המלך בדמות איש, והוצרך שם לרפואה זו, והיא עשתה רפואה ונתנו לה הון רב.
וחזרה לביתה ומצאה לבעלה, והתרעמה עליו מה שעשה לה, ושילחה מביתה בספינה עם מלח אחד מכוער והוצרכה לנשקו ושאר דבר מכוער עבור גודל צער אכילה וכו'. והבעל שמח בלבו על גודל תערומותה וצניעותה, וחקר הבעל וימצא הדבר ששקר ענה בה העכו"ם שגנב טבעתה, ונתברר הדבר, ואז עשה בו שפטים וכו'.
והנמשל מובן בכל עניני עולם הזה מימות החורבן עד ביאת משיחנו, במהרה בימינו א"ס, [כי מורי עשה עליות נשמה וראה איך מיכאל אפוטרפסא רבא דישראל, המליץ עבור ישראל, שכל חוב שלהם הוא הכל זכות, כי כל שעושין פסלנות ושאר דברי חוב, הכל כדי שיוכל לעשות שידוך עם ת"ח, או לעשות צדקה וכיוצא בזה, הכל מוכרחים וכו']. ואשה צנועה היא השכינה, בסוד אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב, ד). ונתקנא הס"ם ואמר עכשיו שיש להם בהמ"ק וקרבנות, אבל אם תרצה לנסותן תחריב הבית המקדש ואני אפתנה כביכול וכו'. ועל ידי השפחה גנב הטבעת, הם סוד גורל ב' השעירים א' לה' ואחד לעזאזל, ועל ידי החטא עלה בשמאל וכו' ונחרב הבית, וכמו שכתב הרמב"ן וכו'. ושלחה בספינה, וכביכול הש"י שינה את עצמו בתוך שם קדוש סאל וכו'.
וזה סוד הוידוי - תרעומות השכינה אליו ית' איך שהוכרחה וכו'. ואח"כ הוברר הדבר ששקר ענה בה, ואז זבח לה' בבצרה וכו' (ישעי' לד, ו), ודפח"ח. והמשל הזה נוקב ויורד, והבן.
יש משל מרתק מהבעל שם טוב שממש מזכיר את תוכן תורה זו שם המשל "מעשה מסוחר"
בסוף המשל כתוב שהשכינה מתרעמת להשם על נפילתה עם היצר הרע שעשתה איתו מה שעשתה (נישוק...) והשם יתברך שמחה מהווידוי שלה והראה לה שזה בכלל היה הוא בעצמו.....
כל הסיפור מרתק וזה סיפור שקורה בכל יום אבל בקשר לנושא שלנו נא להתמקד בסוף הסיפור...ונ"ל דשמעתי ממורי משל לסוחר אחד שהיה בים, והיה סוער הים והולך למאוד עד סכנת מיתה, אז הסוחר עמד בתפלה שינצל בזכות אשתו הצנועה. והיה שם עכו"ם עובד ע"ז, ותמה על הסוחר שהתפלל עבור זכות אשתו. והשיבו שבאמת ראוי להפליג בשבחה.
ואמר זה עכו"ם אני אלך ואפתנה, ואיזה אות אתה מבקש ממנה, והשיב שיש לה טבעת א' חשוב על ידה, ואם יביאנו אזי ידע וכו'. והסכימו על איזה קנס, שיתן כל אחד סחורתו לזה שכנגדו שינוצח.
והלך אצלה לפתותה, ולא יוכל להתקרב אצלה כלל, וחזר ובא אלי' כמה פעמים באומרו שיש לה סוד מבעלה ולא השגיחה עליו, עד ששכר את שפחתה לגנוב ממנה הטבעת זה בכמה תחבולות שעשה ועלתה בידו, ובא עם טבעת זה הסימן לבעלה ולקח הסחורה ממנו ובא בספינה ריקנית אל ביתו, ובשמעה האשה מביאת בעלה אז קשטה את עצמה ויצאה לקראתו בדברי ריצוי ואהבה שהיה ביניהם מאז וקדם, וכל זה לא נכנס באזניו, והיתה תמה עליו ולא ידעה על מה ולמה זז מחיבתה ואהבתה, ובא עמה לביתה ולבו בל עמה.
וסיבב הדבר עד ששלחה מעל פניו בספינה על הים בלי מנהיג, רק הבעל כסות ולשון שינה כאילו הוא מלח א' ממנהיגי ספינה לבדו, והלכה בספינה כמה ימים בלי מאכל ומשתה, והתחננה מזה המלח שיתן לה מעט אוכל להשיב נפשה, ואמר אם תנשק אותי אזי אתן לך וכך עשתה בהכרח, ואח"כ תבעה לתשמיש וכו'.
ויהי היום באה הספינה לחוף הים וזרקה הספינה וקפצה ליבשה וביקשה אוכל, ומצאה ב' אילנות א' שהאוכל ממנו נעשה מצורע, וב' האוכל ממנו נתרפא מצרעתו, ולקחה זה בתרמילה עד שבאה לבית המלך בדמות איש, והוצרך שם לרפואה זו, והיא עשתה רפואה ונתנו לה הון רב.
וחזרה לביתה ומצאה לבעלה, והתרעמה עליו מה שעשה לה, ושילחה מביתה בספינה עם מלח אחד מכוער והוצרכה לנשקו ושאר דבר מכוער עבור גודל צער אכילה וכו'. והבעל שמח בלבו על גודל תערומותה וצניעותה, וחקר הבעל וימצא הדבר ששקר ענה בה העכו"ם שגנב טבעתה, ונתברר הדבר, ואז עשה בו שפטים וכו'.
והנמשל מובן בכל עניני עולם הזה מימות החורבן עד ביאת משיחנו, במהרה בימינו א"ס, [כי מורי עשה עליות נשמה וראה איך מיכאל אפוטרפסא רבא דישראל, המליץ עבור ישראל, שכל חוב שלהם הוא הכל זכות, כי כל שעושין פסלנות ושאר דברי חוב, הכל כדי שיוכל לעשות שידוך עם ת"ח, או לעשות צדקה וכיוצא בזה, הכל מוכרחים וכו']. ואשה צנועה היא השכינה, בסוד אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב, ד). ונתקנא הס"ם ואמר עכשיו שיש להם בהמ"ק וקרבנות, אבל אם תרצה לנסותן תחריב הבית המקדש ואני אפתנה כביכול וכו'. ועל ידי השפחה גנב הטבעת, הם סוד גורל ב' השעירים א' לה' ואחד לעזאזל, ועל ידי החטא עלה בשמאל וכו' ונחרב הבית, וכמו שכתב הרמב"ן וכו'. ושלחה בספינה, וכביכול הש"י שינה את עצמו בתוך שם קדוש סאל וכו'.
וזה סוד הוידוי - תרעומות השכינה אליו ית' איך שהוכרחה וכו'. ואח"כ הוברר הדבר ששקר ענה בה, ואז זבח לה' בבצרה וכו' (ישעי' לד, ו), ודפח"ח. והמשל הזה נוקב ויורד, והבן.
משל זה נזכר על ידי מורנ"ת בהקדמה לסיפורי מעשיות.
-
אחד החידושים המרכזיים בתורה שלנו זה עניין של הדרך.
הקלקול הגדול ביותר בתורה שלנו הוא שאדם לא יודע לאן הוא הולך, כלומר, הוא יכול להינצל מכל התאוות אבל עדיין הוא לא יודע להיכן הוא מהלך.
בתיקון הגדול של רבינו - על ידי הווידוי דברים אנחנו מתחברים לדרך של הצדיק.
ובשונה ממה שחושבים בעולם שהדרך היא רק אמצעי להגיע למטרה...
אצל רבינו הפוך -
העיקר זה הדרך!
כשאתה מחובר לצדיק אתה נכלל באיני יודע שלו. ב"לא נדע" שלו.
הרי גם הצדיק כשהוא נכלל באין סוף הוא לא יודע - אבל הצדיק נכנס לתוך האיני יודע הזה כנגד האיני יודע השלילי, של היאוש.
זה "איני יודע" של חיפוש וגעגוע...
כמאמר הכתוב:
"וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם, אָשִֹים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר". -
אחד החידושים המרכזיים בתורה שלנו זה עניין של הדרך.
הקלקול הגדול ביותר בתורה שלנו הוא שאדם לא יודע לאן הוא הולך, כלומר, הוא יכול להינצל מכל התאוות אבל עדיין הוא לא יודע להיכן הוא מהלך.
בתיקון הגדול של רבינו - על ידי הווידוי דברים אנחנו מתחברים לדרך של הצדיק.
ובשונה ממה שחושבים בעולם שהדרך היא רק אמצעי להגיע למטרה...
אצל רבינו הפוך -
העיקר זה הדרך!
כשאתה מחובר לצדיק אתה נכלל באיני יודע שלו. ב"לא נדע" שלו.
הרי גם הצדיק כשהוא נכלל באין סוף הוא לא יודע - אבל הצדיק נכנס לתוך האיני יודע הזה כנגד האיני יודע השלילי, של היאוש.
זה "איני יודע" של חיפוש וגעגוע...
כמאמר הכתוב:
"וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם, אָשִֹים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר".ובשונה ממה שחושבים בעולם שהדרך היא רק אמצעי להגיע למטרה...
אצל רבינו הפוך -
העיקר זה הדרך!אגב, שלושת ספריו של רבינו פותחים בענינה של הדרך:
'אשרי תמימי דרך'
'בדרך סיפרתי מעשה'
מִי שֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיֵּלֵךְ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מֵהֵיכָל אֶל הֵיכָל וְיִרְאֶה אֶת הַהֵיכָלוֹת בְּעֵינֵי הַשֵּׂכֶל, יִשְׁמר אֶת עַצְמוֹ מִלּוֹמַר שֶׁקֶר אֲפִלּוּ בְּטָעוּת.
הלוא דבר הוא!
ולפי דרכנו למדנו, שהעיקר היא הדרך, ולא התוצאה.
נ.ב. גילוי נאות - זו גם הסיבה לשם הניק שלי. כאן, ובפורום לתורה...
-
אחד החידושים המרכזיים בתורה שלנו זה עניין של הדרך.
הקלקול הגדול ביותר בתורה שלנו הוא שאדם לא יודע לאן הוא הולך, כלומר, הוא יכול להינצל מכל התאוות אבל עדיין הוא לא יודע להיכן הוא מהלך.
בתיקון הגדול של רבינו - על ידי הווידוי דברים אנחנו מתחברים לדרך של הצדיק.
ובשונה ממה שחושבים בעולם שהדרך היא רק אמצעי להגיע למטרה...
אצל רבינו הפוך -
העיקר זה הדרך!
כשאתה מחובר לצדיק אתה נכלל באיני יודע שלו. ב"לא נדע" שלו.
הרי גם הצדיק כשהוא נכלל באין סוף הוא לא יודע - אבל הצדיק נכנס לתוך האיני יודע הזה כנגד האיני יודע השלילי, של היאוש.
זה "איני יודע" של חיפוש וגעגוע...
כמאמר הכתוב:
"וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם, אָשִֹים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר". -
@מאיר-לב אם נדייק בלשון רבנו הבעיה הגדולה היא 'שהוא חושב שהוא יודע את הדרך' וכלשון הפסוק 'יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות'.
וזהו פגם הע"ז המוזכר בתורה, שאדם בחר לעצמו דרך.@נחום-בקר
אני חושב שהדרך שהצדיק מפריש לו היא שלא יחלוק בין חסד לדין וכו' - שזה כבר לא משנה באיזה דרך הוא מהלך. -
@נחום-בקר
אני חושב שהדרך שהצדיק מפריש לו היא שלא יחלוק בין חסד לדין וכו' - שזה כבר לא משנה באיזה דרך הוא מהלך.@לב-העולם-אתה אני דברתי על הקלקול של האדם.
ואתה מבאר יפה מצד התקון שהצדיק נותן לאדם.
ואותה דרך שהצדיק נותן היא כזאת דרך של אמונה בהשי"ת שרואים את האין סוף בכל דבר וכו' וממילא כל הדרכים הם דרך אחת, להתקשר לאין סוף המחיה את הכל, ושם בעינא חד דרחמי הכל טוב ומברך על הכל הטוב והמטיב. -
אחד החידושים המרכזיים בתורה שלנו זה עניין של הדרך.
הקלקול הגדול ביותר בתורה שלנו הוא שאדם לא יודע לאן הוא הולך, כלומר, הוא יכול להינצל מכל התאוות אבל עדיין הוא לא יודע להיכן הוא מהלך.
בתיקון הגדול של רבינו - על ידי הווידוי דברים אנחנו מתחברים לדרך של הצדיק.
ובשונה ממה שחושבים בעולם שהדרך היא רק אמצעי להגיע למטרה...
אצל רבינו הפוך -
העיקר זה הדרך!
כשאתה מחובר לצדיק אתה נכלל באיני יודע שלו. ב"לא נדע" שלו.
הרי גם הצדיק כשהוא נכלל באין סוף הוא לא יודע - אבל הצדיק נכנס לתוך האיני יודע הזה כנגד האיני יודע השלילי, של היאוש.
זה "איני יודע" של חיפוש וגעגוע...
כמאמר הכתוב:
"וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם, אָשִֹים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר".@מאיר-לב עוד הארה בפשט מצד העבודה שבתורה העבודה הגדולה היא וידוי דברים לפני הצדיק בחינת משה שיכול לכלול אותך ביחוד 'רעוא דרעוין' שעי"ז זוכים לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו, והם טובים.
ובדרך זה לעומת זה הקלקול הגדול הוא כאשר האדם עושה וידוי דברים לפני 'אנשי טבע' שהולך לחפשות עצות ודרכים בשכל טבעי.
וזהו ענין עבודה זרה, שהלכו אחר השגת שכלם בעבודות הע"ז ורצו לקבל משם את השפע.
וכיום זה כשאדם מחפש עצה טבעית, ובזה שוקע בהסתרה שבתוך ההסתרה, עד שתמותת רשע רעה רח"ל.
וזהו שבזה לעומת זה הביא רבנו את עבודה זרה של 'פעור' שעבודתה בגילוי 'פי הטבעת' והתרזת גלולים וכו'. שהוא ההפך מתקון הדבור.
והגילוי הגדול שאף את הע"ז הזאת שאין בה כביכול שום 'ניצוץ קדוש' שהרי פסולת האדם היא הגרועה שבפסולת, דפסולת בהמה יש בה תקון עד כדי שעושים מצואת כלבים תפילין ומזוזות כלשון מסכת כלה פרק ז - 'למה זכו כלבים שיעשו מצואתם ספרים ומזוזות לפי שנאמר לא יחרץ כלב לשונו'. ובזבל בהמות מזבלים שדות משא"כ בצואת אדם שהיא פסולת גמורה וכפי שהאריך בלקו"ה.
אך בכח הצדיק מגלים שאפשר גם מבחינה זו לעלות כבוד ה', כי בכח הצדיק מעלים 'הכל' להשי"ת, אף את צרופי פעור [ודוגמא לדבר מה שזכה ר"א בן דורדיא מעומק נפילתו בבחינת 'פעור' כמובן ההקבלה לעשות תשובה 'עד שיצתה נשמתו יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא']. -
מה לדעתכם החידוש המרכזי בתורה שלנו שאלמלא רבינו היה מגלה - העולם היה חסר?
או במילים אחרות מה רבינו חידש בתורה הזו שאף צדיק בעולם לא חידש?אתה קצת נסחפת, נכון שחשוב מאוד לעיין בתורות, אבל יש לזה כללים ברורים!
אבל מאיפה לקחת את המשפט היומרני הזה?
האמת שזו תופעה של הקצנה ששמתי לב אליה מעוד משתמשים בפורום הזה, ובעיקר ממך.טוב, אז אני מבין שעוררתי סערה...
אז למען הסר ספק אני עומד מאחורי כל מילה!
פשוט לי, ובוודאי שמי שקצת מעיין בספרי ראבר"נ ובביאור הליקוטים, יסכים איתי.
הדבר המרכזי בכל תורה הוא החידוש של רבינו הקדוש שאף אחד בעולם לא חידש...
בלי זה אין שום עניין ללמוד ליקוטי מוהר"ן, אפשר ללמוד ספרים קדושים אחרים
שבלי שאף אחד ישמע - מחזקים יותר.
לכן, אולי זה קצת לא "המסורה"...
אבל בלי זה שכל אחד ישאל את עצמו באמת מה הוא מחפש בליקוטי מוהר"ן!מה לדעתכם החידוש המרכזי בתורה שלנו שאלמלא רבינו היה מגלה - העולם היה חסר?
או במילים אחרות מה רבינו חידש בתורה הזו שאף צדיק בעולם לא חידש?אתה קצת נסחפת, נכון שחשוב מאוד לעיין בתורות, אבל יש לזה כללים ברורים!
אבל מאיפה לקחת את המשפט היומרני הזה?
האמת שזו תופעה של הקצנה ששמתי לב אליה מעוד משתמשים בפורום הזה, ובעיקר ממך.טוב, אז אני מבין שעוררתי סערה...
אז למען הסר ספק אני עומד מאחורי כל מילה!
פשוט לי, ובוודאי שמי שקצת מעיין בספרי ראבר"נ ובביאור הליקוטים, יסכים איתי.
הדבר המרכזי בכל תורה הוא החידוש של רבינו הקדוש שאף אחד בעולם לא חידש...
בלי זה אין שום עניין ללמוד ליקוטי מוהר"ן, אפשר ללמוד ספרים קדושים אחרים
שבלי שאף אחד ישמע - מחזקים יותר.
לכן, אולי זה קצת לא "המסורה"...
אבל בלי זה שכל אחד ישאל את עצמו באמת מה הוא מחפש בליקוטי מוהר"ן!חושבני, שהנוסח [גם הנוסח הפנימי והלבבי של החיפוש בתורתו] צריכה להיות יותר, מה החידוש שרבינו נותן לי כאן שבלי תורה ד' אין לי את זה.
ומה חסר בעולם [כשעיקר העולם זה כמובן החלקים שנוגע לי - תורה ה'] שהרבי רוצה לתת לי כאן -
אין לי זמן כעת לעבור על כל המהלכים הנפלאים שנאמרו.
אבל לענ"ד רבינו אומר לך שתמיד אתה על הגלגל של העולם הבא אין כאן חידוש דייקא על עוונות.
אלא שתמיד אתה או בחורבן של הבניין הרע או בבנין הטוב.
או ברצוא או בשוב.
או בהויה או באלוקים.
האין תמיד שולט עליך, או כי אתה כבר עניו ולכן הוא יכול לספר שבחך, או שימחה אותך מהספר ואז את תבוא לאין [ואם אין מחני..] ואז הוא יוכל לספר שבחך.
הצדיק עוסק בלקרוא לך או דרך ההזכרה שלך איך אתה בשורש [נמשך לאמו לשורשו] או בלגדל אותך בצירוף טוב [עניין החלב].
אולי ע"פ הנ"ל נבין למה בתחילה מביא את סדר המדריגות [ראיה, צדקה, וידוי] ממטה למעלה -חורבן הרע וביטול לאין סוף והרצוא, ואח"כ מביא אותם בסדר יורד, כי אז הוא ממשיך לך שפע ומברך אותך איך להמשיך לדעת דרך ובניה טובה.
עכ"פ מרכז התורה אולי אפשר לומר שאם אתה חי בעולם הזה הכל לרעתך כי הטוב יעשה אותך נפרד וגאה, והרע יספר לך שה' לא אוהב אותך.
ואם אתה חי בעולם הבא, תמיד הכל לטובתך כי או שעוזר לך להיכלל באין [אותו כל המומתין מתודים והנקמה של העצמות היא קשורה עם המיתה המענגת שרבינו מזהיר אותך לא להישאר שם אלא לרדת חזרה לעולם]. או שאתה בבניה של טוב.
ודו"ק.......... -
מה לדעתכם החידוש המרכזי בתורה שלנו שאלמלא רבינו היה מגלה - העולם היה חסר?
או במילים אחרות מה רבינו חידש בתורה הזו שאף צדיק בעולם לא חידש?אתה קצת נסחפת, נכון שחשוב מאוד לעיין בתורות, אבל יש לזה כללים ברורים!
אבל מאיפה לקחת את המשפט היומרני הזה?
האמת שזו תופעה של הקצנה ששמתי לב אליה מעוד משתמשים בפורום הזה, ובעיקר ממך.טוב, אז אני מבין שעוררתי סערה...
אז למען הסר ספק אני עומד מאחורי כל מילה!
פשוט לי, ובוודאי שמי שקצת מעיין בספרי ראבר"נ ובביאור הליקוטים, יסכים איתי.
הדבר המרכזי בכל תורה הוא החידוש של רבינו הקדוש שאף אחד בעולם לא חידש...
בלי זה אין שום עניין ללמוד ליקוטי מוהר"ן, אפשר ללמוד ספרים קדושים אחרים
שבלי שאף אחד ישמע - מחזקים יותר.
לכן, אולי זה קצת לא "המסורה"...
אבל בלי זה שכל אחד ישאל את עצמו באמת מה הוא מחפש בליקוטי מוהר"ן!חושבני, שהנוסח [גם הנוסח הפנימי והלבבי של החיפוש בתורתו] צריכה להיות יותר, מה החידוש שרבינו נותן לי כאן שבלי תורה ד' אין לי את זה.
ומה חסר בעולם [כשעיקר העולם זה כמובן החלקים שנוגע לי - תורה ה'] שהרבי רוצה לתת לי כאןחושבני, שהנוסח [גם הנוסח הפנימי והלבבי של החיפוש בתורתו] צריכה להיות יותר, מה החידוש שרבינו נותן לי כאן שבלי תורה ד' אין לי את זה.
ומה חסר בעולם [כשעיקר העולם זה כמובן החלקים שנוגע לי - תורה ה'] שהרבי רוצה לתת לי כאןאשמח להסבר, לא הבנתי מה הנקודה הנוספת.
-
חושבני, שהנוסח [גם הנוסח הפנימי והלבבי של החיפוש בתורתו] צריכה להיות יותר, מה החידוש שרבינו נותן לי כאן שבלי תורה ד' אין לי את זה.
ומה חסר בעולם [כשעיקר העולם זה כמובן החלקים שנוגע לי - תורה ה'] שהרבי רוצה לתת לי כאןאשמח להסבר, לא הבנתי מה הנקודה הנוספת.
-
כל מה שרבינו אומר זה חידוש
גם אם כולם אומרים את זה וכותבים על זה, רבינו אומר את זה לך אליך ולנשמתך והוא כתב את זה במדויק שגם אתה תבין תאזין ותשמע
אני לא יודע כמה ספרים יש שכתבו את כל הספר לכל יהודי באשר הוא גם לרחוק ביותר וגם לצדיק הגדול ביותר וראה בתורה ד' שם כותב רבינו "והצדיק מורה לו דרך לפי שורש נשמתו"
חוץ מזה שעצם זה של לשמוע-לראות את דברי רבינו זה מרפא את הנפש ומתקן את כל העולם -
מה לדעתכם החידוש המרכזי בתורה שלנו שאלמלא רבינו היה מגלה - העולם היה חסר?
או במילים אחרות מה רבינו חידש בתורה הזו שאף צדיק בעולם לא חידש?אתה קצת נסחפת, נכון שחשוב מאוד לעיין בתורות, אבל יש לזה כללים ברורים!
אבל מאיפה לקחת את המשפט היומרני הזה?
האמת שזו תופעה של הקצנה ששמתי לב אליה מעוד משתמשים בפורום הזה, ובעיקר ממך.טוב, אז אני מבין שעוררתי סערה...
אז למען הסר ספק אני עומד מאחורי כל מילה!
פשוט לי, ובוודאי שמי שקצת מעיין בספרי ראבר"נ ובביאור הליקוטים, יסכים איתי.
הדבר המרכזי בכל תורה הוא החידוש של רבינו הקדוש שאף אחד בעולם לא חידש...
בלי זה אין שום עניין ללמוד ליקוטי מוהר"ן, אפשר ללמוד ספרים קדושים אחרים
שבלי שאף אחד ישמע - מחזקים יותר.
לכן, אולי זה קצת לא "המסורה"...
אבל בלי זה שכל אחד ישאל את עצמו באמת מה הוא מחפש בליקוטי מוהר"ן!חושבני, שהנוסח [גם הנוסח הפנימי והלבבי של החיפוש בתורתו] צריכה להיות יותר, מה החידוש שרבינו נותן לי כאן שבלי תורה ד' אין לי את זה.
ומה חסר בעולם [כשעיקר העולם זה כמובן החלקים שנוגע לי - תורה ה'] שהרבי רוצה לתת לי כאן|=|=|=> @מדלג-על-ההרים כתב:
מה לדעתכם החידוש המרכזי בתורה שלנו שאלמלא רבינו היה מגלה - העולם היה חסר?
או במילים אחרות מה רבינו חידש בתורה הזו שאף צדיק בעולם לא חידש?אתה קצת נסחפת, נכון שחשוב מאוד לעיין בתורות, אבל יש לזה כללים ברורים!
אבל מאיפה לקחת את המשפט היומרני הזה?
האמת שזו תופעה של הקצנה ששמתי לב אליה מעוד משתמשים בפורום הזה, ובעיקר ממך.טוב, אז אני מבין שעוררתי סערה...
אז למען הסר ספק אני עומד מאחורי כל מילה!
פשוט לי, ובוודאי שמי שקצת מעיין בספרי ראבר"נ ובביאור הליקוטים, יסכים איתי.
הדבר המרכזי בכל תורה הוא החידוש של רבינו הקדוש שאף אחד בעולם לא חידש...
בלי זה אין שום עניין ללמוד ליקוטי מוהר"ן, אפשר ללמוד ספרים קדושים אחרים
שבלי שאף אחד ישמע - מחזקים יותר.
לכן, אולי זה קצת לא "המסורה"...
אבל בלי זה שכל אחד ישאל את עצמו באמת מה הוא מחפש בליקוטי מוהר"ן!חושבני, שהנוסח [גם הנוסח הפנימי והלבבי של החיפוש בתורתו] צריכה להיות יותר, מה החידוש שרבינו נותן לי כאן שבלי תורה ד' אין לי את זה.
ומה חסר בעולם [כשעיקר העולם זה כמובן החלקים שנוגע לי - תורה ה'] שהרבי רוצה לתת לי כאןמתחבר מאד לדברים. אני לא נכנס לדיון על עצם ההנחה שבכל תורה יש איזה יסוד מחודש אחד שנקרא "הגילוי של התורה"... (אולי יש יותר מיסוד אחד? אולי עצם הבנין וחיבור הענינים זה החידוש?! אבל אני לא נכנס לזה. ושוב אם זה רק הרגשות, אז כל אחד כפום מה דמשער בליביה. יש כאלו שבכל תורה יכולים להגדיר לך מה כל הצדיקים ידעו על הנקודה הזאת, ומה חידש רבינו וכו' וכו').
אבל אני יודע אצלי שמה שאני מחפש בליקוטי מוהר''ן זה לאו דווקא החידוש בעצמו, אלא את החידוש שזה יפעל אצלי.
רנ''ט אמר "א' מופת בין איך" - החידוש הכי גדול שזה שאני יקלוט עוד קצת השגות אלוקות, שייכנס בי עוד קצת מהחכמה הזאת ותגרום לי לשבור עוד חתיכה מה'לב האבן' שלי, שאצליח להתקרב לה' עוד מעט וכו' וכו' כל מה שמוהרנ''ת מבקש בתפילותיו. זה החידוש הכי גדול, ורק זה מה שאני מחפש בלימוד ליקו''מ וכל ההתקרבות וההתקשרות לרביה''ק.(מענין לענין (בדרך צחות): אם יש כאלה שב'אשת חיל' הם חוזרים חמש פעמים על 'ואת עלית' ומתכוונים לגדולי הצדיקים וד''ל. אני חוזר על 'ואת עלית' ומכווין, 'ואת עלית', על תאווה זו. ואת עלית על נפילה זו. 'ואת עלית' על כל הבלי עולם הזה..)
אני לא שולל את השפה הזאת, אבל אני מרגיש שזה לא קולע למכווין האמיתי של התקרבות לצדיק. אנו לא צריכים להיות פרופסרים לליקוטי מוהר''ן, ולא כותבי דוקטורט ב"פקולטה למדעי רבי נחמן והגותו".
מאד אוהב את ההגדרות של צייטלין על החוזה הצעיר מפולדבה... ואת המאמרים העמוקים האלה ב'מעלה העליונה', אבל אחרי הכל זה הרגשות פרטיות, ולא משהו כללי שקיבלנו מרביה''ק ותלמידיו.
(מקווה שהגבבת הזאת מביעה קצת את מה שאני רוצה להביע כאן, ואכמ''ל) -
יש משל מרתק מהבעל שם טוב שממש מזכיר את תוכן תורה זו שם המשל "מעשה מסוחר"
בסוף המשל כתוב שהשכינה מתרעמת להשם על נפילתה עם היצר הרע שעשתה איתו מה שעשתה (נישוק...) והשם יתברך שמחה מהווידוי שלה והראה לה שזה בכלל היה הוא בעצמו.....
כל הסיפור מרתק וזה סיפור שקורה בכל יום אבל בקשר לנושא שלנו נא להתמקד בסוף הסיפור...ונ"ל דשמעתי ממורי משל לסוחר אחד שהיה בים, והיה סוער הים והולך למאוד עד סכנת מיתה, אז הסוחר עמד בתפלה שינצל בזכות אשתו הצנועה. והיה שם עכו"ם עובד ע"ז, ותמה על הסוחר שהתפלל עבור זכות אשתו. והשיבו שבאמת ראוי להפליג בשבחה.
ואמר זה עכו"ם אני אלך ואפתנה, ואיזה אות אתה מבקש ממנה, והשיב שיש לה טבעת א' חשוב על ידה, ואם יביאנו אזי ידע וכו'. והסכימו על איזה קנס, שיתן כל אחד סחורתו לזה שכנגדו שינוצח.
והלך אצלה לפתותה, ולא יוכל להתקרב אצלה כלל, וחזר ובא אלי' כמה פעמים באומרו שיש לה סוד מבעלה ולא השגיחה עליו, עד ששכר את שפחתה לגנוב ממנה הטבעת זה בכמה תחבולות שעשה ועלתה בידו, ובא עם טבעת זה הסימן לבעלה ולקח הסחורה ממנו ובא בספינה ריקנית אל ביתו, ובשמעה האשה מביאת בעלה אז קשטה את עצמה ויצאה לקראתו בדברי ריצוי ואהבה שהיה ביניהם מאז וקדם, וכל זה לא נכנס באזניו, והיתה תמה עליו ולא ידעה על מה ולמה זז מחיבתה ואהבתה, ובא עמה לביתה ולבו בל עמה.
וסיבב הדבר עד ששלחה מעל פניו בספינה על הים בלי מנהיג, רק הבעל כסות ולשון שינה כאילו הוא מלח א' ממנהיגי ספינה לבדו, והלכה בספינה כמה ימים בלי מאכל ומשתה, והתחננה מזה המלח שיתן לה מעט אוכל להשיב נפשה, ואמר אם תנשק אותי אזי אתן לך וכך עשתה בהכרח, ואח"כ תבעה לתשמיש וכו'.
ויהי היום באה הספינה לחוף הים וזרקה הספינה וקפצה ליבשה וביקשה אוכל, ומצאה ב' אילנות א' שהאוכל ממנו נעשה מצורע, וב' האוכל ממנו נתרפא מצרעתו, ולקחה זה בתרמילה עד שבאה לבית המלך בדמות איש, והוצרך שם לרפואה זו, והיא עשתה רפואה ונתנו לה הון רב.
וחזרה לביתה ומצאה לבעלה, והתרעמה עליו מה שעשה לה, ושילחה מביתה בספינה עם מלח אחד מכוער והוצרכה לנשקו ושאר דבר מכוער עבור גודל צער אכילה וכו'. והבעל שמח בלבו על גודל תערומותה וצניעותה, וחקר הבעל וימצא הדבר ששקר ענה בה העכו"ם שגנב טבעתה, ונתברר הדבר, ואז עשה בו שפטים וכו'.
והנמשל מובן בכל עניני עולם הזה מימות החורבן עד ביאת משיחנו, במהרה בימינו א"ס, [כי מורי עשה עליות נשמה וראה איך מיכאל אפוטרפסא רבא דישראל, המליץ עבור ישראל, שכל חוב שלהם הוא הכל זכות, כי כל שעושין פסלנות ושאר דברי חוב, הכל כדי שיוכל לעשות שידוך עם ת"ח, או לעשות צדקה וכיוצא בזה, הכל מוכרחים וכו']. ואשה צנועה היא השכינה, בסוד אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב, ד). ונתקנא הס"ם ואמר עכשיו שיש להם בהמ"ק וקרבנות, אבל אם תרצה לנסותן תחריב הבית המקדש ואני אפתנה כביכול וכו'. ועל ידי השפחה גנב הטבעת, הם סוד גורל ב' השעירים א' לה' ואחד לעזאזל, ועל ידי החטא עלה בשמאל וכו' ונחרב הבית, וכמו שכתב הרמב"ן וכו'. ושלחה בספינה, וכביכול הש"י שינה את עצמו בתוך שם קדוש סאל וכו'.
וזה סוד הוידוי - תרעומות השכינה אליו ית' איך שהוכרחה וכו'. ואח"כ הוברר הדבר ששקר ענה בה, ואז זבח לה' בבצרה וכו' (ישעי' לד, ו), ודפח"ח. והמשל הזה נוקב ויורד, והבן.
-
מה המקור לסיפור הזה?
בספר תולדות יעקב יוסף
בפרשת דברים אות ג
וכמו שאמרו שרבי נתן הזכיר את הסיפור בהקדמה לספר סיפורי מעשיותנזכיר משהו
"כשהתחיל רבינו ז"ל לעסוק בסיפורי מעשיות, הוא התבטא פעם בזו הלשון "הנני אתחיל לספר מעשיות", את כוונת המילים הסתומות הללו פירש רבי נתן: "מאחר שלא מועיל לכם התורות והשיחות שגיליתי לעורר אתכם לשוב אל השם, על כן אתחיל לעסוק בסיפורי מעשיות". -
|=|=|=> @מדלג-על-ההרים כתב:
מה לדעתכם החידוש המרכזי בתורה שלנו שאלמלא רבינו היה מגלה - העולם היה חסר?
או במילים אחרות מה רבינו חידש בתורה הזו שאף צדיק בעולם לא חידש?אתה קצת נסחפת, נכון שחשוב מאוד לעיין בתורות, אבל יש לזה כללים ברורים!
אבל מאיפה לקחת את המשפט היומרני הזה?
האמת שזו תופעה של הקצנה ששמתי לב אליה מעוד משתמשים בפורום הזה, ובעיקר ממך.טוב, אז אני מבין שעוררתי סערה...
אז למען הסר ספק אני עומד מאחורי כל מילה!
פשוט לי, ובוודאי שמי שקצת מעיין בספרי ראבר"נ ובביאור הליקוטים, יסכים איתי.
הדבר המרכזי בכל תורה הוא החידוש של רבינו הקדוש שאף אחד בעולם לא חידש...
בלי זה אין שום עניין ללמוד ליקוטי מוהר"ן, אפשר ללמוד ספרים קדושים אחרים
שבלי שאף אחד ישמע - מחזקים יותר.
לכן, אולי זה קצת לא "המסורה"...
אבל בלי זה שכל אחד ישאל את עצמו באמת מה הוא מחפש בליקוטי מוהר"ן!חושבני, שהנוסח [גם הנוסח הפנימי והלבבי של החיפוש בתורתו] צריכה להיות יותר, מה החידוש שרבינו נותן לי כאן שבלי תורה ד' אין לי את זה.
ומה חסר בעולם [כשעיקר העולם זה כמובן החלקים שנוגע לי - תורה ה'] שהרבי רוצה לתת לי כאןמתחבר מאד לדברים. אני לא נכנס לדיון על עצם ההנחה שבכל תורה יש איזה יסוד מחודש אחד שנקרא "הגילוי של התורה"... (אולי יש יותר מיסוד אחד? אולי עצם הבנין וחיבור הענינים זה החידוש?! אבל אני לא נכנס לזה. ושוב אם זה רק הרגשות, אז כל אחד כפום מה דמשער בליביה. יש כאלו שבכל תורה יכולים להגדיר לך מה כל הצדיקים ידעו על הנקודה הזאת, ומה חידש רבינו וכו' וכו').
אבל אני יודע אצלי שמה שאני מחפש בליקוטי מוהר''ן זה לאו דווקא החידוש בעצמו, אלא את החידוש שזה יפעל אצלי.
רנ''ט אמר "א' מופת בין איך" - החידוש הכי גדול שזה שאני יקלוט עוד קצת השגות אלוקות, שייכנס בי עוד קצת מהחכמה הזאת ותגרום לי לשבור עוד חתיכה מה'לב האבן' שלי, שאצליח להתקרב לה' עוד מעט וכו' וכו' כל מה שמוהרנ''ת מבקש בתפילותיו. זה החידוש הכי גדול, ורק זה מה שאני מחפש בלימוד ליקו''מ וכל ההתקרבות וההתקשרות לרביה''ק.(מענין לענין (בדרך צחות): אם יש כאלה שב'אשת חיל' הם חוזרים חמש פעמים על 'ואת עלית' ומתכוונים לגדולי הצדיקים וד''ל. אני חוזר על 'ואת עלית' ומכווין, 'ואת עלית', על תאווה זו. ואת עלית על נפילה זו. 'ואת עלית' על כל הבלי עולם הזה..)
אני לא שולל את השפה הזאת, אבל אני מרגיש שזה לא קולע למכווין האמיתי של התקרבות לצדיק. אנו לא צריכים להיות פרופסרים לליקוטי מוהר''ן, ולא כותבי דוקטורט ב"פקולטה למדעי רבי נחמן והגותו".
מאד אוהב את ההגדרות של צייטלין על החוזה הצעיר מפולדבה... ואת המאמרים העמוקים האלה ב'מעלה העליונה', אבל אחרי הכל זה הרגשות פרטיות, ולא משהו כללי שקיבלנו מרביה''ק ותלמידיו.
(מקווה שהגבבת הזאת מביעה קצת את מה שאני רוצה להביע כאן, ואכמ''ל)|=|=|=> @מדלג-על-ההרים כתב:
מה לדעתכם החידוש המרכזי בתורה שלנו שאלמלא רבינו היה מגלה - העולם היה חסר?
או במילים אחרות מה רבינו חידש בתורה הזו שאף צדיק בעולם לא חידש?אתה קצת נסחפת, נכון שחשוב מאוד לעיין בתורות, אבל יש לזה כללים ברורים!
אבל מאיפה לקחת את המשפט היומרני הזה?
האמת שזו תופעה של הקצנה ששמתי לב אליה מעוד משתמשים בפורום הזה, ובעיקר ממך.טוב, אז אני מבין שעוררתי סערה...
אז למען הסר ספק אני עומד מאחורי כל מילה!
פשוט לי, ובוודאי שמי שקצת מעיין בספרי ראבר"נ ובביאור הליקוטים, יסכים איתי.
הדבר המרכזי בכל תורה הוא החידוש של רבינו הקדוש שאף אחד בעולם לא חידש...
בלי זה אין שום עניין ללמוד ליקוטי מוהר"ן, אפשר ללמוד ספרים קדושים אחרים
שבלי שאף אחד ישמע - מחזקים יותר.
לכן, אולי זה קצת לא "המסורה"...
אבל בלי זה שכל אחד ישאל את עצמו באמת מה הוא מחפש בליקוטי מוהר"ן!חושבני, שהנוסח [גם הנוסח הפנימי והלבבי של החיפוש בתורתו] צריכה להיות יותר, מה החידוש שרבינו נותן לי כאן שבלי תורה ד' אין לי את זה.
ומה חסר בעולם [כשעיקר העולם זה כמובן החלקים שנוגע לי - תורה ה'] שהרבי רוצה לתת לי כאןמתחבר מאד לדברים. אני לא נכנס לדיון על עצם ההנחה שבכל תורה יש איזה יסוד מחודש אחד שנקרא "הגילוי של התורה"... (אולי יש יותר מיסוד אחד? אולי עצם הבנין וחיבור הענינים זה החידוש?! אבל אני לא נכנס לזה. ושוב אם זה רק הרגשות, אז כל אחד כפום מה דמשער בליביה. יש כאלו שבכל תורה יכולים להגדיר לך מה כל הצדיקים ידעו על הנקודה הזאת, ומה חידש רבינו וכו' וכו').
אבל אני יודע אצלי שמה שאני מחפש בליקוטי מוהר''ן זה לאו דווקא החידוש בעצמו, אלא את החידוש שזה יפעל אצלי.
רנ''ט אמר "א' מופת בין איך" - החידוש הכי גדול שזה שאני יקלוט עוד קצת השגות אלוקות, שייכנס בי עוד קצת מהחכמה הזאת ותגרום לי לשבור עוד חתיכה מה'לב האבן' שלי, שאצליח להתקרב לה' עוד מעט וכו' וכו' כל מה שמוהרנ''ת מבקש בתפילותיו. זה החידוש הכי גדול, ורק זה מה שאני מחפש בלימוד ליקו''מ וכל ההתקרבות וההתקשרות לרביה''ק.(מענין לענין (בדרך צחות): אם יש כאלה שב'אשת חיל' הם חוזרים חמש פעמים על 'ואת עלית' ומתכוונים לגדולי הצדיקים וד''ל. אני חוזר על 'ואת עלית' ומכווין, 'ואת עלית', על תאווה זו. ואת עלית על נפילה זו. 'ואת עלית' על כל הבלי עולם הזה..)
אני לא שולל את השפה הזאת, אבל אני מרגיש שזה לא קולע למכווין האמיתי של התקרבות לצדיק. אנו לא צריכים להיות פרופסרים לליקוטי מוהר''ן, ולא כותבי דוקטורט ב"פקולטה למדעי רבי נחמן והגותו".
מאד אוהב את ההגדרות של צייטלין על החוזה הצעיר מפולדבה... ואת המאמרים העמוקים האלה ב'מעלה העליונה', אבל אחרי הכל זה הרגשות פרטיות, ולא משהו כללי שקיבלנו מרביה''ק ותלמידיו.
(מקווה שהגבבת הזאת מביעה קצת את מה שאני רוצה להביע כאן, ואכמ''ל)כל מילה בסלע!
אגב על מה שהזכרת על 'ואת עלית' כותב את זה כבר רבי גדליה קעניג בסיפור נורא ששמע מרבו ר' אברהם שטרנהארץ זיע"א בספר טובות זכרונות [בסוף המהדורה הישנה] -
|=|=|=> @מדלג-על-ההרים כתב:
מה לדעתכם החידוש המרכזי בתורה שלנו שאלמלא רבינו היה מגלה - העולם היה חסר?
או במילים אחרות מה רבינו חידש בתורה הזו שאף צדיק בעולם לא חידש?אתה קצת נסחפת, נכון שחשוב מאוד לעיין בתורות, אבל יש לזה כללים ברורים!
אבל מאיפה לקחת את המשפט היומרני הזה?
האמת שזו תופעה של הקצנה ששמתי לב אליה מעוד משתמשים בפורום הזה, ובעיקר ממך.טוב, אז אני מבין שעוררתי סערה...
אז למען הסר ספק אני עומד מאחורי כל מילה!
פשוט לי, ובוודאי שמי שקצת מעיין בספרי ראבר"נ ובביאור הליקוטים, יסכים איתי.
הדבר המרכזי בכל תורה הוא החידוש של רבינו הקדוש שאף אחד בעולם לא חידש...
בלי זה אין שום עניין ללמוד ליקוטי מוהר"ן, אפשר ללמוד ספרים קדושים אחרים
שבלי שאף אחד ישמע - מחזקים יותר.
לכן, אולי זה קצת לא "המסורה"...
אבל בלי זה שכל אחד ישאל את עצמו באמת מה הוא מחפש בליקוטי מוהר"ן!חושבני, שהנוסח [גם הנוסח הפנימי והלבבי של החיפוש בתורתו] צריכה להיות יותר, מה החידוש שרבינו נותן לי כאן שבלי תורה ד' אין לי את זה.
ומה חסר בעולם [כשעיקר העולם זה כמובן החלקים שנוגע לי - תורה ה'] שהרבי רוצה לתת לי כאןמתחבר מאד לדברים. אני לא נכנס לדיון על עצם ההנחה שבכל תורה יש איזה יסוד מחודש אחד שנקרא "הגילוי של התורה"... (אולי יש יותר מיסוד אחד? אולי עצם הבנין וחיבור הענינים זה החידוש?! אבל אני לא נכנס לזה. ושוב אם זה רק הרגשות, אז כל אחד כפום מה דמשער בליביה. יש כאלו שבכל תורה יכולים להגדיר לך מה כל הצדיקים ידעו על הנקודה הזאת, ומה חידש רבינו וכו' וכו').
אבל אני יודע אצלי שמה שאני מחפש בליקוטי מוהר''ן זה לאו דווקא החידוש בעצמו, אלא את החידוש שזה יפעל אצלי.
רנ''ט אמר "א' מופת בין איך" - החידוש הכי גדול שזה שאני יקלוט עוד קצת השגות אלוקות, שייכנס בי עוד קצת מהחכמה הזאת ותגרום לי לשבור עוד חתיכה מה'לב האבן' שלי, שאצליח להתקרב לה' עוד מעט וכו' וכו' כל מה שמוהרנ''ת מבקש בתפילותיו. זה החידוש הכי גדול, ורק זה מה שאני מחפש בלימוד ליקו''מ וכל ההתקרבות וההתקשרות לרביה''ק.(מענין לענין (בדרך צחות): אם יש כאלה שב'אשת חיל' הם חוזרים חמש פעמים על 'ואת עלית' ומתכוונים לגדולי הצדיקים וד''ל. אני חוזר על 'ואת עלית' ומכווין, 'ואת עלית', על תאווה זו. ואת עלית על נפילה זו. 'ואת עלית' על כל הבלי עולם הזה..)
אני לא שולל את השפה הזאת, אבל אני מרגיש שזה לא קולע למכווין האמיתי של התקרבות לצדיק. אנו לא צריכים להיות פרופסרים לליקוטי מוהר''ן, ולא כותבי דוקטורט ב"פקולטה למדעי רבי נחמן והגותו".
מאד אוהב את ההגדרות של צייטלין על החוזה הצעיר מפולדבה... ואת המאמרים העמוקים האלה ב'מעלה העליונה', אבל אחרי הכל זה הרגשות פרטיות, ולא משהו כללי שקיבלנו מרביה''ק ותלמידיו.
(מקווה שהגבבת הזאת מביעה קצת את מה שאני רוצה להביע כאן, ואכמ''ל)כל מילה בסלע!
אגב על מה שהזכרת על 'ואת עלית' כותב את זה כבר רבי גדליה קעניג בסיפור נורא ששמע מרבו ר' אברהם שטרנהארץ זיע"א בספר טובות זכרונות [בסוף המהדורה הישנה] -
מה המקור לסיפור הזה?
בספר תולדות יעקב יוסף
בפרשת דברים אות ג
וכמו שאמרו שרבי נתן הזכיר את הסיפור בהקדמה לספר סיפורי מעשיותנזכיר משהו
"כשהתחיל רבינו ז"ל לעסוק בסיפורי מעשיות, הוא התבטא פעם בזו הלשון "הנני אתחיל לספר מעשיות", את כוונת המילים הסתומות הללו פירש רבי נתן: "מאחר שלא מועיל לכם התורות והשיחות שגיליתי לעורר אתכם לשוב אל השם, על כן אתחיל לעסוק בסיפורי מעשיות".
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות