רָאוּי לוֹ לִשְׂמֹחַ מְאֹד מְאֹד

[7272]

מִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה רָאוּי לוֹ לִשְׂמֹחַ מְאֹד מְאֹד

[בעל מוח]

וודאי שראוי לפתוח בעניין זה אשכולות שלימים ותתי אשכולות
ולעסוק בהם כל ימי חיינו ולפחות עד לראש השנה הבא
אבל מה לעשות שיש שכחה ולפעמים כבר שבועיים אחרי הנסיעה לאומן כבר הראש נמצא במקום אחר לגמרי...
למישהו יש עצה פרקטית איך להזכיר לעצמו ואיך לשמח את עצמנו בעניין הזה?

[ואני בתוך הגולה]

@בעל-מוח אולי זה העצה שנדבר מזה פה לכה"פ ונזכיר זה את זה ממה שזכינו להתקבץ על ציונו אומנה ולהתפלל עמו יחד ברננה.....

[ישי משה]

לדעתי השנה קל יותר לשמוח (ככה מרגיש לי) כל מי שאתה פוגש אומר לך שהשנה היה אומן שהוא לא זוכר כמותו!

[bjni]

וואו נכון

[מאיר לב]

אשרינו שזכינו להגיע לצדיק הנ'ח'מ'ן, שזכה לעלות ולזכות לתשובה ולנ'ח'מ'ה של ה' יתברך בעצמו!

ועיקר תשובת ה' יתברך היא ביום ראש השנה (הביאו עלי כפרה וכו'), ודווקא יום הדין הגדול והנורא הזה - הוא יומו הגדול של הצדיק שאמר כל העניין שלי הוא ראש שנה.

וכל אחד ואחד שזכה להסתופף בצילו בכסא ליום חגנו - ראש השנה, זכה להכלל בצדיק הזה ולעלות איתו אל שורש התשובה העליונה, שרק הזוכים להכלל בצדיק הזה זוכים לה.

זוהי שורש הנחמה והחרטה של ה' כביכול על שהניח לנו להתרחק מעל פניו, ואז, דווקא אז, מגיע הצדיק הזה שידע את כל אשר נעשה - הנחמה והחרטה - ומעלה גם אותנו לשם, למקום הזה, לתשובה העליונה, ומחבר אותנו יחד זה לזה.

וכשהבנים מתחברים ומתאחדים עם אביהם אוהבם - ראוי לשמוח מאוד מאוד!

(ע"פ באהל"ק, א, ח"ב)