כל המומתין מתוודין. אז למה הורגים אותם?
-
@לב-העולם-אתה זה ודאי קשור לוידוי דברים של תורה ד. כי גם שם התקון הוא 'שמפרישים לו דרך', שע"י הוידוי דברים והמיתה מפרישים אותו מסטרא דמותא שדבקה בו לדרך החיים לעוה"ב.
אך לא בהכרח שזה יפטור אותו מהדין מחמת הוצאת הצרופים רעים. וכשם שאותם שנאמר עליהם ועונותם על עצמותם בפשט הפסוק במפרשים שם הכוונה שאף אחר מיתתם הצרופים קשורים בהם. ולזה מועיל הוידוי דברים לחייבי מיתה שלכל הפחות לא ישארו בו הצרופים אחר הוצאת דינו לפועל. -
@לב-העולם-אתה זה ודאי קשור לוידוי דברים של תורה ד. כי גם שם התקון הוא 'שמפרישים לו דרך', שע"י הוידוי דברים והמיתה מפרישים אותו מסטרא דמותא שדבקה בו לדרך החיים לעוה"ב.
אך לא בהכרח שזה יפטור אותו מהדין מחמת הוצאת הצרופים רעים. וכשם שאותם שנאמר עליהם ועונותם על עצמותם בפשט הפסוק במפרשים שם הכוונה שאף אחר מיתתם הצרופים קשורים בהם. ולזה מועיל הוידוי דברים לחייבי מיתה שלכל הפחות לא ישארו בו הצרופים אחר הוצאת דינו לפועל.@נחום-בקר אני התכוונתי לומר שאם זה הדוגמא אז פה זה הדוגמא המושלמת לוידוי דברים שמועיל לגמרי כמו כל מהלך התורה פה.
קשה לי להבין שזה משהו מסוים אם זה הדוגמה.
אבל הרב @נחום-בקר אולי יש לך איזה חידוש שיסביא אדרבה איך כל הוידוייים הרגילים יש בהם בחינה שבסוף ממיתין את האדם ואדרבה זה השלמת התיקון של כל וידוי?? -
@נחום-בקר אני התכוונתי לומר שאם זה הדוגמא אז פה זה הדוגמא המושלמת לוידוי דברים שמועיל לגמרי כמו כל מהלך התורה פה.
קשה לי להבין שזה משהו מסוים אם זה הדוגמה.
אבל הרב @נחום-בקר אולי יש לך איזה חידוש שיסביא אדרבה איך כל הוידוייים הרגילים יש בהם בחינה שבסוף ממיתין את האדם ואדרבה זה השלמת התיקון של כל וידוי??@לב-העולם-אתה השאלה האם רבנו מביא את זה כדוגמא לוידוי דברים, או שזה דוגמא למפריש לו דרך. כי בפשטות שמביא זאת רבנו על המשל של פרשת דרכים אפשר לומר שזה קשור רק לנקודת 'מפריש לו דרך'.
אומנם לא אכחד שאם ימצא ביאור כפי שאתה מחפש זה יהיה יפה שעי"ז יתפרש 'יום המיתה' כפשוטו וכפרש"י בגמ', משא"כ כפי מה שלומדים בפשטות בדברי רבנו הוא מבאר ביאור חדש בגמ'.
נ.ב. ברמב"ם בהלכות תשובה ועוד אומרים שאחר שהאדם עושה תשובה הריהו אדם אחר. ואינו אותו אדם שקודם החטא. וזהו בחינת המתת האדם הקודם והולדת אדם חדש. כעיןגר המתגייר שהוא כתינוק שנולד.
וה' יאיר עינינו בביאור הדברים. -
אפשר לומר, (אמנם זה לא מתרץ את שאלתך,) שהווידוי צריך להיות באופן של "כל עצמותי תאמרנה" עד שכמעט תצא נפשו, ולפחות כמו ווידוי של אדם הנוטה למות. [ובכך מתחברים הדרש והפשט של "ת"ח ויום המיתה"] וכמו שכ' לגבי התפילה והדביקות באי"ס שצריך להזהר שלא ימות עד שיבוא הקב"ה בעצמו ויטול נשמתו. וראה כאן בהרחבה
-
אפשר לומר, (אמנם זה לא מתרץ את שאלתך,) שהווידוי צריך להיות באופן של "כל עצמותי תאמרנה" עד שכמעט תצא נפשו, ולפחות כמו ווידוי של אדם הנוטה למות. [ובכך מתחברים הדרש והפשט של "ת"ח ויום המיתה"] וכמו שכ' לגבי התפילה והדביקות באי"ס שצריך להזהר שלא ימות עד שיבוא הקב"ה בעצמו ויטול נשמתו. וראה כאן בהרחבה
@חבר-אני וע"פ דבריך מבואר ענין 'כל עצמותי תאמרנה' שמקשים העולם שהלא פסוק זה לא נאמר לגבי וידוי כי אם לענין שירת דוד להשי"ת על הנפלאות שעשה לו, ומדוע רבנו מקשר זאת לכאן ותרצו כל אחד לפי דרכו.
אך עפ"ד הדברים פשוטים שאה"נ שדוד אמרו בשירה והודאה והביטוי לכלות הנפש הוא 'כל עצמותי תאמרנה' ואף כאן רבנו מלמדנו שהוידוי צריך להיות 'בכלות הנפש' וכעין מה שאומר רבנו (תורה צט תנינא) לגבי התבודדות שצריך לשפוך נפשו כמעט שתצא נפשו.
והדבר המסייע לבוא לבחינת זו היא וידוי דברים לפני ת"ח, שהבושה אוכלת את האדם ומרגיש איך דמו נשפך בכל מה שמספר לבו ומתוודה לפני הצדיק. ועי"ז זוכה לכל עצמותי וכו'. -
@חבר-אני וע"פ דבריך מבואר ענין 'כל עצמותי תאמרנה' שמקשים העולם שהלא פסוק זה לא נאמר לגבי וידוי כי אם לענין שירת דוד להשי"ת על הנפלאות שעשה לו, ומדוע רבנו מקשר זאת לכאן ותרצו כל אחד לפי דרכו.
אך עפ"ד הדברים פשוטים שאה"נ שדוד אמרו בשירה והודאה והביטוי לכלות הנפש הוא 'כל עצמותי תאמרנה' ואף כאן רבנו מלמדנו שהוידוי צריך להיות 'בכלות הנפש' וכעין מה שאומר רבנו (תורה צט תנינא) לגבי התבודדות שצריך לשפוך נפשו כמעט שתצא נפשו.
והדבר המסייע לבוא לבחינת זו היא וידוי דברים לפני ת"ח, שהבושה אוכלת את האדם ומרגיש איך דמו נשפך בכל מה שמספר לבו ומתוודה לפני הצדיק. ועי"ז זוכה לכל עצמותי וכו'.מבואר ענין 'כל עצמותי תאמרנה', שמקשים העולם שהלא פסוק זה לא נאמר לגבי וידוי, כי אם לענין שירת דוד להשי"ת על הנפלאות שעשה לו.
גם הפשט הפשוט מתבאר, שהרי ע"י הוידוי יזכה להודות ולברך על הכל הטוב והמטיב. דהיינו - ככל שיזדכך יותר ויתבטל באי"ס, - [ע"י ווידוי בכלות הנפש] כך יזכה יותר לידע שכל מאורעותיו לטובתו.
(בהרבה מקומות רואים שדרכו של ראבר"נ בכלל הי"א, - שהפשט והדרש מתאחדים, הוא שאחד מביא את השני - הפשט את הדרש או להפך.
ולעינינינו, הדרש של רבינו בענין כל עצמותי וכו' מביא לבסוף את הפשט הפשוט, - להודות ולהלל ולשבח!) -
@לב-העולם-אתה השאלה האם רבנו מביא את זה כדוגמא לוידוי דברים, או שזה דוגמא למפריש לו דרך. כי בפשטות שמביא זאת רבנו על המשל של פרשת דרכים אפשר לומר שזה קשור רק לנקודת 'מפריש לו דרך'.
אומנם לא אכחד שאם ימצא ביאור כפי שאתה מחפש זה יהיה יפה שעי"ז יתפרש 'יום המיתה' כפשוטו וכפרש"י בגמ', משא"כ כפי מה שלומדים בפשטות בדברי רבנו הוא מבאר ביאור חדש בגמ'.
נ.ב. ברמב"ם בהלכות תשובה ועוד אומרים שאחר שהאדם עושה תשובה הריהו אדם אחר. ואינו אותו אדם שקודם החטא. וזהו בחינת המתת האדם הקודם והולדת אדם חדש. כעיןגר המתגייר שהוא כתינוק שנולד.
וה' יאיר עינינו בביאור הדברים. -
@לב-העולם-אתה אני כותב רעיון והלומדים יבחנוהו.
איתא בחז"ל לשון 'מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא', וכפי זה שבירת העצמות זה בחינת 'מומתין' דמה לי כולה מה לי פלגא. וההתיקון לזה הוא וידוי לתקן העצמות ולהשלימם משבירתם. וכפי זה יתפרש בפשיטות 'כל המומתין מתוודין'.
ולהוסיף אור, שכעת לאחר חטא אדה"ר לבוא לעוה"ב או לבחינת עוה"ב הוא ע"י וידוי. וזהו כל 'המומתין מתוודים' שכל מי שנאחז בו זוהמת הנחש והוא בכלל ביום אכלך ממנו מות תמות כאשר ירצה לבוא לבחינת עוה"ב ולהפקיע מעצמו ברכת דיין האמת הוא ע"י 'מתוודים'. וכעין 'מומתי בי"ד' שצריכים להתוודות לנחול עוה"ב כנדרש מוידוי דעכן. -
@לב-העולם-אתה אני כותב רעיון והלומדים יבחנוהו.
איתא בחז"ל לשון 'מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא', וכפי זה שבירת העצמות זה בחינת 'מומתין' דמה לי כולה מה לי פלגא. וההתיקון לזה הוא וידוי לתקן העצמות ולהשלימם משבירתם. וכפי זה יתפרש בפשיטות 'כל המומתין מתוודין'.
ולהוסיף אור, שכעת לאחר חטא אדה"ר לבוא לעוה"ב או לבחינת עוה"ב הוא ע"י וידוי. וזהו כל 'המומתין מתוודים' שכל מי שנאחז בו זוהמת הנחש והוא בכלל ביום אכלך ממנו מות תמות כאשר ירצה לבוא לבחינת עוה"ב ולהפקיע מעצמו ברכת דיין האמת הוא ע"י 'מתוודים'. וכעין 'מומתי בי"ד' שצריכים להתוודות לנחול עוה"ב כנדרש מוידוי דעכן.איתא בחז"ל לשון 'מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא', וכפי זה שבירת העצמות זה בחינת 'מומתין' דמה לי כולה מה לי פלגא.
זה עדיין לא עונה למה ממיתין את הממומתין לגמרי אם התוודו (כמובן לפי התחדשותך בפשט
) -
-
@לב-העולם-אתה אמת ויציב ביאור זה בא על שאלתך השניה האם כל 'המתוודים ממומתים'? וכלפי זה הבאתי את הביאור מהו כל 'הממותים מתודים'. איזה בחינת מיתה יש בהם. ולא לשאלתך שכל 'מתודים מומתים'.
-
נגדיל את השאלה:
האדם שלא יודע היכן הוא מהלך, אז המצב שלו ככה, 'יש דרך ישר לפני איש - ואחריתה דרכי מוות'.
ובזה לעומת זה, אחרי הצדיק מפריש לו דרך, אז קודם כל הוא מת - ואחר כך יש לו דרך ישר?!? -
@ברוך-מאן
נשמע טוב. אבל לא כ"כ הבנתי. תסביר.@לב-העולם-אתה
יש מהלך של אדם שהוא רוצה דרך שמלאה בחיות, הוא לא מוכן לדרך שהוא מרגיש בה טעם מוות.
למה?
כי בדרך ללא חיות הוא לא חווה שום הצלחה, הוא מאבד את הישות והעוצמה שלו, והוא נהיה חלש.
ולכן, הוא רוצה דרך חלקה וישרה.
לעומת זאת, הדרך של הצדיק, היא דרך שטועמים בה טעם מוות, אין בה הצלחות, אלא כל הזמן מלחמה עיקשת בקוצים ובברקנים, בליסטים ובחיות רעות, אבל - אחריתה דרך ישר!!!
[לא הארכתי, כי לא אוהב פוסטים ארוכים , אבל תסתכל במלבי"ם על משלי שם, ותרווה נחת] -
@לב-העולם-אתה בלקו"ה כלאי הכרם ב, ט. וְעַל כֵּן צְרִיכִין בַּתְּפִלָּה לְסַדֵּר אַרְבַּע בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ קָרְבָּנוֹת וּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה וְכוּ' כְּדֵי לְבָרֵר וּלְתַקֵּן אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת בְּחִינוֹת אַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת הַנַּ"ל וְאָז זוֹכִין לִבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף שֶׁהוּא בִּגְמַר תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְרֵה שֶׁהִוא כְּנֶגֶד עוֹלַם הָאֲצִילוּת שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף וְעִקַּר הַבִּטּוּל הוּא אַחַר שֶׁמְּסַיֵּם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְרֵה שֶׁאָז נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וּמוֹסְרִין נַפְשָׁם לַה' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף וְעַל כֵּן אוֹמְרִים וִדּוּי קֹדֶם נְפִילַת אַפַּיִם שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבִּטּוּל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל הָאֵין סוֹף כִּי אִם עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל.
ע"פ הלקו"ה יתבאר 'כל הממותין מתוודים' כל מי שרוצה להכנס 'לעולם המיתה' שזוהי עבודת נפ"א כמבואר בלקו"ה בה' נפ"א וזהו שצריך מסירות נפש 'מתוודים' צריך להקדים וידוי לעבודה זו.
ומבואר מתוך דבריו שכל 'בטול לאסב"ה' זהו בחינת מיתה, ולזה צריך להקדים וידוי.
נץבץ זה גם מה שקרה לעם ישראל במעמד הר סיני שפרחה נשמתן לגודל דבקותם באסב"ה -
@לב-העולם-אתה בלקו"ה כלאי הכרם ב, ט. וְעַל כֵּן צְרִיכִין בַּתְּפִלָּה לְסַדֵּר אַרְבַּע בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ קָרְבָּנוֹת וּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה וְכוּ' כְּדֵי לְבָרֵר וּלְתַקֵּן אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת בְּחִינוֹת אַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת הַנַּ"ל וְאָז זוֹכִין לִבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף שֶׁהוּא בִּגְמַר תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְרֵה שֶׁהִוא כְּנֶגֶד עוֹלַם הָאֲצִילוּת שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף וְעִקַּר הַבִּטּוּל הוּא אַחַר שֶׁמְּסַיֵּם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְרֵה שֶׁאָז נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וּמוֹסְרִין נַפְשָׁם לַה' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף וְעַל כֵּן אוֹמְרִים וִדּוּי קֹדֶם נְפִילַת אַפַּיִם שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבִּטּוּל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל הָאֵין סוֹף כִּי אִם עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל.
ע"פ הלקו"ה יתבאר 'כל הממותין מתוודים' כל מי שרוצה להכנס 'לעולם המיתה' שזוהי עבודת נפ"א כמבואר בלקו"ה בה' נפ"א וזהו שצריך מסירות נפש 'מתוודים' צריך להקדים וידוי לעבודה זו.
ומבואר מתוך דבריו שכל 'בטול לאסב"ה' זהו בחינת מיתה, ולזה צריך להקדים וידוי.
נץבץ זה גם מה שקרה לעם ישראל במעמד הר סיני שפרחה נשמתן לגודל דבקותם באסב"הומבואר מתוך דבריו שכל 'בטול לאסב"ה' זהו בחינת מיתה, ולזה צריך להקדים וידוי.
זה מבואר גם מתוך התורה:
"וזה: "ולא ידע איש", אפלו משה לא ידע, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה יד א), כי נתבטל לגבי אין סוף. וכל זה היה במותו, אבל בודאי גם בחייו היה לו התפשטות הגשמיות, והיה מדבק את עצמו באור אין סוף, אבל ההתפשטות היה בבחינת: והחיות רצוא ושוב. כי הקדוש-ברוך-הוא רוצה בעבודתנו, כמו שכתוב: 'ואבית תהלה מגושי עפר, מקרוצי חמר', ובשביל זה צריך שלא ישאר כן, אלא עד עת שיבוא הקדוש ברוך הוא בעצמו ויטל נשמתו." -
@נחום-בקר רק באתי להדגיש הבחנה קיימת בין סוגים שונים של ׳ביטול׳.
מבואר בספרים שבנפילת אפים אומרים וידוי בגלל שיורדים לקליפות לברר במסירות נפש, משא״כ ב׳שמע׳ לדוג׳ לא אומרים וידוי. רואים שכל הענין המדובר הוא דווקא בנפילת אפים.
אז לענ״ד לא נראה שכל ביטול צריך וידוי, ולא כל ביטול נחשב מיתה [כמו אצל נדב ואביהוא שמתו מהדביקות, זה כי נדבקו קטורת בלא שמן כנודע, אבל הדביקות בשמן וקטורת ישמח לב, ומזכך הגוף, והוא בחי׳ חיי החיים.
@חבר-אני ובתוך התורה לא מוזכר שזה נקרא מיתה, אלא שהתפשטות הגשמיות הוא בחי׳ עולם הבא ולא עולם הזה הנצרך לבירור.
ונסיים מפרשת השבוע ׳ואתם הדבקים בה׳ אלוקיכם חיים כולכם היום׳ -
@נחום-בקר רק באתי להדגיש הבחנה קיימת בין סוגים שונים של ׳ביטול׳.
מבואר בספרים שבנפילת אפים אומרים וידוי בגלל שיורדים לקליפות לברר במסירות נפש, משא״כ ב׳שמע׳ לדוג׳ לא אומרים וידוי. רואים שכל הענין המדובר הוא דווקא בנפילת אפים.
אז לענ״ד לא נראה שכל ביטול צריך וידוי, ולא כל ביטול נחשב מיתה [כמו אצל נדב ואביהוא שמתו מהדביקות, זה כי נדבקו קטורת בלא שמן כנודע, אבל הדביקות בשמן וקטורת ישמח לב, ומזכך הגוף, והוא בחי׳ חיי החיים.
@חבר-אני ובתוך התורה לא מוזכר שזה נקרא מיתה, אלא שהתפשטות הגשמיות הוא בחי׳ עולם הבא ולא עולם הזה הנצרך לבירור.
ונסיים מפרשת השבוע ׳ואתם הדבקים בה׳ אלוקיכם חיים כולכם היום׳@איש-הפלא לא כתבתי שכל ביטול הוא מיתה. ואדרבה בלקו"ה שם מבואר שגם בתפלת שמונה עשרה באים לביטול. ועל זה מוסיף ואומר שעיקר הביטול וכו' הוא בנפ"א וע"כ מקדימים לו וידוי. ומבואר שם שבנפ"א צריך מס"נ 'בחינת מיתה' וממילא מבואר שכל הנכנס לבחינת ביטול עם מס"נ [ונכנס לסטרא דמותא כבנפילת אפיים] הוא צריך להקדים וידוי.
-
@לב-העולם-אתה בלקו"ה כלאי הכרם ב, ט. וְעַל כֵּן צְרִיכִין בַּתְּפִלָּה לְסַדֵּר אַרְבַּע בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ קָרְבָּנוֹת וּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה וְכוּ' כְּדֵי לְבָרֵר וּלְתַקֵּן אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת בְּחִינוֹת אַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת הַנַּ"ל וְאָז זוֹכִין לִבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף שֶׁהוּא בִּגְמַר תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְרֵה שֶׁהִוא כְּנֶגֶד עוֹלַם הָאֲצִילוּת שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף וְעִקַּר הַבִּטּוּל הוּא אַחַר שֶׁמְּסַיֵּם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְרֵה שֶׁאָז נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וּמוֹסְרִין נַפְשָׁם לַה' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאֵין סוֹף וְעַל כֵּן אוֹמְרִים וִדּוּי קֹדֶם נְפִילַת אַפַּיִם שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבִּטּוּל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל הָאֵין סוֹף כִּי אִם עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל.
ע"פ הלקו"ה יתבאר 'כל הממותין מתוודים' כל מי שרוצה להכנס 'לעולם המיתה' שזוהי עבודת נפ"א כמבואר בלקו"ה בה' נפ"א וזהו שצריך מסירות נפש 'מתוודים' צריך להקדים וידוי לעבודה זו.
ומבואר מתוך דבריו שכל 'בטול לאסב"ה' זהו בחינת מיתה, ולזה צריך להקדים וידוי.
נץבץ זה גם מה שקרה לעם ישראל במעמד הר סיני שפרחה נשמתן לגודל דבקותם באסב"ה -
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות