כל המומתין מתוודין. אז למה הורגים אותם?

[לב העולם אתה]

לכל חו"ר הפורום!
שאלה לי, אם כל המומתין מתוודין, אז למה הורגים אותם בסוף, הרי אחרי שהם התוודו הצירוף כבר יצא מהעצמות שלהם?
שהרי לפי קשרי התורה ה'מומתין' זה בגלל שע"י הצירופים "תמותת רשע רעה" כמובא בפנים התורה,
אז אם הוא כבר התוודה למה הורגים אותו אם כבר תיקן את הצירופים הרעים??

[נחום בקר]

@לב-העולם-אתה ע"פ קשרי התורה צריך שהוידוי יהיה מהאדם עצמו ולא שיאמרו לו להתוודות. כי כולם מתוודים בכל יום ואעפ"כ לא חשיב כ"כ להוצאת הצרופים הרעים.
ובפרט שבכדי להוציא אדם למיתה זו כשקיבל על עצמו ההתראה ואעפ"כ עבר העבירה בפני עדים. והוא סימן על חוזק היצה"ר. וכמדומני שבביאור הליקוטים נגע בנקודה זו שיש כאלו שאין להם תקנה כי אם ע"י ניסור העצמות ועונשי המיתה וכו'. ובמק"א הזכרתי שהזוה"ק אומר שבד' מיתות בי"ד המיתה היא לס"מ שהתלבש בזה האדם כ"כ. ויודע תעלומות כנראה יודע שכזה אדם לא מועיל לו הוידוי להוצאת הצרופים בעוה"ז כי אם לתקנו לעוה"ב.

[איש הפלא]

יש להזכיר כי תשובה כוללת עוד דברים חוץ מוידוי, בהם קבלה לעתיד. [אמנם אמר ברע״מ שהיום ׳אין לנו אלא וידוי דברים בלבד׳]
אמנם אפשר לשאול גם מצד ׳נשברו נטהרו׳ היינו מי שהוא רש* בחי׳ כלי חרס בחי׳ עפר וארציות, שבירתו היא טהרתו היינו לב נשבר כמובא ברע״מ [פנחס?] א״כ הוא נטהר כבריה חדשה ולמה צריך למיתת בי״ד?

מצינו באחרונים ששאלו לענין סתם תשובה למה לא תועיל להציל ממיתת בי״ד [הרי נעשים לו זכויות וכו׳]:

דברי הנודע ביהודה: אלא ודאי גזירת הכתוב הוא, שאלמלא כן בטלו עונשי תורה בכללן, ואין אדם שיומת בבית דין, כי יאמר חטאתי והנני שב, וכיון שהקב"ה רצה ליתן עונש מיתה על קצת עונות, כדי שיתיירא האדם מלעבור, לכן נחוץ הוא שלא תועיל התשובה להציל ממיתת בית דין ע״כ.

דברי מרן החיד״א: ולי ההדיוט אינו גזירת הכתוב, אלא טעמא, כי לא אתנו יודע האמת אם שב ורפא... ע״כ.

אני רק בא להראות שהנושא לא כ״כ פשוט.

[לב העולם אתה]

כיוונים יפים.
מעניין אותי אבל אם רבינו מתייחס לזה ע"פ קשרי התורה.
האם זה קשור ל"עד שהקב"ה יטול נשמתו" המוב"פ?
האם קשור להסתלקות משה?
האם קשור לעצמותיו של יהודה?

---

אגב, אני קצת יעיז פה, אבל אולי בדיוק להיפך, כיוון שזכה להתוודות בפני כל העדה הוא כבר נכלל בא"ס לגמרי???

---

והאם יש קשר לזה שהיום אין מיתות בי"ד?

[מאיר לב]

מדברי ראבר"נ נראה שהיסורים בעצמם הם חלק מהכפרה בזלע"ז.
וז"ל:
קא מנסרי מגרמיה מטללתא וכו', נעשו כסא להקדושה.
"בהשתוות המשל להנמשל נראה מבואר, שכמו שלא היה ביכולת לבנות השתין מחוזי מגרמי הדג, אם לא בחקיקתם ונסירתם תחלה למטללתא, כן גם היוצאים מכלל ישראל על ידי מעשיהם הרעים, אין ביכולת לעשות מהם כסא לקדושה, אם לא בחקיקת עצמותם, אשר בזה כלול כל מיני יסורים ומיתה, כמבואר מהבאתו על זה את הכתוב, עוונותיכם הטו אלה, תמותת רשע רעה. כי כהכרח היישות והגוף [הנ"ל בדיבור המתחיל גרבי וכו'], כן הכרח הזיכוך אשר לו.
ואם אין האדם מזכך בעצמו ישות גופו, כנ"ל בדיבור המתחיל לבטל וכו', יש שמרחם עליו השם יתברך, לזככו על כל פנים בחקיקת עצמותיו ביסורים ומיתה כנ"ל. ויש שמזככם בנסירת עצמותם ועונשים הקשים שלעתיד, עד שנהפכים לכסא והדום תחת רגלי הצדיקים. וירגישו וידעו מעט, גם על ידי זה, מעין עונג הדעת שלעתיד [כן מבואר מדברי אדומו"ר ז"ל, ששמעתי בזה בעל פה]:". עכ"ל.

מבואר מדבריו שהמיתה היא חלק מהתיקון של הווידוי דברים, ובניין מלכות דקדושה.
אולם יש לעיין בדבריו בעצמם, דאם הרשעים תיקנו את החטאים בשרשם, מדוע מגיע להם עונש?
ובפרט שראבר"נ עצמו כתב כמה פעמים בתורה שהתיקון הוא בשורש ממש, ושמתחבר לאין המוחלט.

[נחום בקר]

@לב-העולם-אתה בסוגיא במכות ה, א. מבואר שאדם שהתחייב מיתה לבי"ד נחשב למת. 'גברא קטלא הוא' ואע"פ שבאותו זמן הוא חי נחשב לאדם מת.
אומנם בסוגיא סנהדרין פא, א. לגבי נתחייב מיתה על עבירה קלה ואח"כ על עבירה חמורה שדנים אותו בחמורה. מבואר שאע"פ שהוא גברא קטלא עדין דנים אותו בחמורה אע"פ שהוא כבר חייב מיתה.
וכן במשנה ערכין ו, ב. היוצא ליהרג שהזיק חייב.
עכ"פ רואים שיש זווית שאותו אדם נחשב למת ואף שהוא לא לכל הדינים. אך כלפי דינים מסוימים חשיב כמת. וכן בנושא דידן יש לבאר שלא מועיל הוידוי כיון שחשיב כמת.
ועיין עוד סנהדרין פה, א. שיש בחינת תשובה גם אצל חייבי מיתה לענין המקללו.

[לב העולם אתה]

@נחום-בקר @מאיר-לב
אבל אם רבינו הביא את זה פה בתור מקור של וידוי דברים אז ברור שבדיוק שם זה העניין של וידוי דברים דתורה ד'!?

[דוד שדה]

@איש-הפלא יש שביארו במשל למהלך באישור לילה ואפילה, שב' התיקןנים הראשונים של ראית הצדיק וצדקה זה לתיקון המידות רעות, שזה בעצם הקבלה לעתיד, וביטול השורש של הנפילה. ולאחר מכן קומה נוספת בוידוי דברים להוצאת החקיקה.
וגם בהמשך התורה שמסביר את שלושת הסחינות מעילא לתתא, אז אחרי הוידוי דברים, צריך תיקון ארבע מידות שזה הקבלה לעתיד.

[נחום בקר]

@לב-העולם-אתה זה ודאי קשור לוידוי דברים של תורה ד. כי גם שם התקון הוא 'שמפרישים לו דרך', שע"י הוידוי דברים והמיתה מפרישים אותו מסטרא דמותא שדבקה בו לדרך החיים לעוה"ב.
אך לא בהכרח שזה יפטור אותו מהדין מחמת הוצאת הצרופים רעים. וכשם שאותם שנאמר עליהם ועונותם על עצמותם בפשט הפסוק במפרשים שם הכוונה שאף אחר מיתתם הצרופים קשורים בהם. ולזה מועיל הוידוי דברים לחייבי מיתה שלכל הפחות לא ישארו בו הצרופים אחר הוצאת דינו לפועל.

[לב העולם אתה]

@נחום-בקר אני התכוונתי לומר שאם זה הדוגמא אז פה זה הדוגמא המושלמת לוידוי דברים שמועיל לגמרי כמו כל מהלך התורה פה.
קשה לי להבין שזה משהו מסוים אם זה הדוגמה.
אבל הרב @נחום-בקר אולי יש לך איזה חידוש שיסביא אדרבה איך כל הוידוייים הרגילים יש בהם בחינה שבסוף ממיתין את האדם ואדרבה זה השלמת התיקון של כל וידוי??

[נחום בקר]

@לב-העולם-אתה השאלה האם רבנו מביא את זה כדוגמא לוידוי דברים, או שזה דוגמא למפריש לו דרך. כי בפשטות שמביא זאת רבנו על המשל של פרשת דרכים אפשר לומר שזה קשור רק לנקודת 'מפריש לו דרך'.
אומנם לא אכחד שאם ימצא ביאור כפי שאתה מחפש זה יהיה יפה שעי"ז יתפרש 'יום המיתה' כפשוטו וכפרש"י בגמ', משא"כ כפי מה שלומדים בפשטות בדברי רבנו הוא מבאר ביאור חדש בגמ'.
נ.ב. ברמב"ם בהלכות תשובה ועוד אומרים שאחר שהאדם עושה תשובה הריהו אדם אחר. ואינו אותו אדם שקודם החטא. וזהו בחינת המתת האדם הקודם והולדת אדם חדש. כעיןגר המתגייר שהוא כתינוק שנולד.
וה' יאיר עינינו בביאור הדברים.

[חבר אני]

אפשר לומר, (אמנם זה לא מתרץ את שאלתך,) שהווידוי צריך להיות באופן של "כל עצמותי תאמרנה" עד שכמעט תצא נפשו, ולפחות כמו ווידוי של אדם הנוטה למות. [ובכך מתחברים הדרש והפשט של "ת"ח ויום המיתה"] וכמו שכ' לגבי התפילה והדביקות באי"ס שצריך להזהר שלא ימות עד שיבוא הקב"ה בעצמו ויטול נשמתו. וראה כאן בהרחבה

[נחום בקר]

@חבר-אני וע"פ דבריך מבואר ענין 'כל עצמותי תאמרנה' שמקשים העולם שהלא פסוק זה לא נאמר לגבי וידוי כי אם לענין שירת דוד להשי"ת על הנפלאות שעשה לו, ומדוע רבנו מקשר זאת לכאן ותרצו כל אחד לפי דרכו.
אך עפ"ד הדברים פשוטים שאה"נ שדוד אמרו בשירה והודאה והביטוי לכלות הנפש הוא 'כל עצמותי תאמרנה' ואף כאן רבנו מלמדנו שהוידוי צריך להיות 'בכלות הנפש' וכעין מה שאומר רבנו (תורה צט תנינא) לגבי התבודדות שצריך לשפוך נפשו כמעט שתצא נפשו.
והדבר המסייע לבוא לבחינת זו היא וידוי דברים לפני ת"ח, שהבושה אוכלת את האדם ומרגיש איך דמו נשפך בכל מה שמספר לבו ומתוודה לפני הצדיק. ועי"ז זוכה לכל עצמותי וכו'.

[חבר אני]

@נחום-בקר כתב:

מבואר ענין 'כל עצמותי תאמרנה', שמקשים העולם שהלא פסוק זה לא נאמר לגבי וידוי, כי אם לענין שירת דוד להשי"ת על הנפלאות שעשה לו.

גם הפשט הפשוט מתבאר, שהרי ע"י הוידוי יזכה להודות ולברך על הכל הטוב והמטיב. דהיינו - ככל שיזדכך יותר ויתבטל באי"ס, - [ע"י ווידוי בכלות הנפש] כך יזכה יותר לידע שכל מאורעותיו לטובתו.

(בהרבה מקומות רואים שדרכו של ראבר"נ בכלל הי"א, - שהפשט והדרש מתאחדים, הוא שאחד מביא את השני - הפשט את הדרש או להפך.
ולעינינינו, הדרש של רבינו בענין כל עצמותי וכו' מביא לבסוף את הפשט הפשוט, - להודות ולהלל ולשבח!)

[לב העולם אתה]

@נחום-בקר כתב:

אומנם לא אכחד שאם ימצא ביאור כפי שאתה מחפש זה יהיה יפה שעי"ז יתפרש 'יום המיתה' כפשוטו וכפרש"י בגמ',

ובדיוק את זה אני מחפש...
ומתי כבר אמצא!?

[נחום בקר]

@לב-העולם-אתה אני כותב רעיון והלומדים יבחנוהו.
איתא בחז"ל לשון 'מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא', וכפי זה שבירת העצמות זה בחינת 'מומתין' דמה לי כולה מה לי פלגא. וההתיקון לזה הוא וידוי לתקן העצמות ולהשלימם משבירתם. וכפי זה יתפרש בפשיטות 'כל המומתין מתוודין'.
ולהוסיף אור, שכעת לאחר חטא אדה"ר לבוא לעוה"ב או לבחינת עוה"ב הוא ע"י וידוי. וזהו כל 'המומתין מתוודים' שכל מי שנאחז בו זוהמת הנחש והוא בכלל ביום אכלך ממנו מות תמות כאשר ירצה לבוא לבחינת עוה"ב ולהפקיע מעצמו ברכת דיין האמת הוא ע"י 'מתוודים'. וכעין 'מומתי בי"ד' שצריכים להתוודות לנחול עוה"ב כנדרש מוידוי דעכן.

[לב העולם אתה]

@נחום-בקר כתב:

איתא בחז"ל לשון 'מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא', וכפי זה שבירת העצמות זה בחינת 'מומתין' דמה לי כולה מה לי פלגא.

זה עדיין לא עונה למה ממיתין את הממומתין לגמרי אם התוודו (כמובן לפי התחדשותך בפשט)

[איש הפלא]

@לב-העולם-אתה אפילו מגדיל את השאלה. אבל נראה לי הוא התכוון לבחי׳ רשעים קרויים מתים אז זה ענין אחר לגמרי

[נחום בקר]

@לב-העולם-אתה אמת ויציב ביאור זה בא על שאלתך השניה האם כל 'המתוודים ממומתים'? וכלפי זה הבאתי את הביאור מהו כל 'הממותים מתודים'. איזה בחינת מיתה יש בהם. ולא לשאלתך שכל 'מתודים מומתים'.

[ברוך מאן]

נגדיל את השאלה:
האדם שלא יודע היכן הוא מהלך, אז המצב שלו ככה, 'יש דרך ישר לפני איש - ואחריתה דרכי מוות'.
ובזה לעומת זה, אחרי הצדיק מפריש לו דרך, אז קודם כל הוא מת - ואחר כך יש לו דרך ישר?!?