רשע מכתיר את הצדיק

[נתן חיים]

מנסה לגלות הבנה בפסוק
לכאורה על פניו המצב שבו הרשע מכתיר את הצדיק - נשמע כמו משהו טוב...
הצדיק באמצע והרשעים באים אליו ומסבבים אותו
וכי מצב הפוך
שבו הצדיק מכתיר את הרשע הוא טוב יותר?

[איש ריבי]

@נתן-חיים לא הבנתי ממש את שאלתך
אוסיף עוד נקודה שמטרידה אותי בהבנת הפסוק
רשע מכתיר את הצדיק
יש בזה גם מובן של הכתרה והסמכה
אולי זה קשור למה ששאלת...

[יאשע הלברשטאם]

@איש-ריבי
בסוף התורה - הרשע מכתיר את הצדיק!!
כ"א בא עם צמצומיו אל הצדיק בר"ה
כלומר, כל אחד בא עם הרשעות שלו למעמד ההכתרה באומן לתת את הכתר [השכל הכולל, ע"פ ליקו"ה גיטין] לצדיק

[איש ריבי]

@יאשע-הלברשטאם
יפה מאוד
אז את מסכים איתי שיש כאן משמעות מסוימת של מכתיר את הצדיק מלשון הכתרה
כבר חשבתי שחרגתי לגמרי מהכיוון...
אם כך
למה רבינו מביא את זה בתור משהו שלילי כ"כ?

[כמעט נחמן]

@נתן-חיים
ראשית צריך להתחיל מכך שהפסוק נאמר בהקשר שלילי באופן ברור,
והכוונה בפשט היא שהצדיק מכותר ע"י רודפיו הרשעים מכל הכיונים

ספר חבקוק פרק א
עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה וְלֹא יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל:
מצודות דוד על חבקוק פרק א פסוק ד
כי רשע - על כי נבוכדנצר מכתיר את הצדיק להצר לו בכל עבריו.

אמנם המלבי"ם כן ביאר שהכוונה ב**'מכתיר'** היא מלשון 'כתר'
ומבאר למה זה שלילי שהרשע נותן את העטרה והכתר לצדיק.
כי רשע מכתיר את הצדיק - ר"ל גם הצדיק שרוצה לעשות משפט לא יוכל לעשותו, כי הרשע הוא המכתיר את הצדיק, ר"ל שהוא המלביש אותו כבר ועטרה שהצדיק השופט הוא קבוע לשפוט מאת המלך הרשע שהוא נתן עטרת הנשיאות בראשו, וצריך הוא להתנהג כפי חוקי הרשע ומשפטיו שהם עוות ועקול הדין, על כן יצא משפט מעוקל.

וזה מדהים איך שדברי המלבי"ם משתלבים להפליא בקשרי המאמר.

[נתן חיים]

@כמעט-נחמן
אז יוצא כאן משהו מעניין
כן טוב - לבוא _(גם הרשעים) לאבן שתיה ולהכתיר את הצדיק
לא טוב - שרשע מכתיר את הצדיק
מה עושה את ההבדל
בואו נתמקד!

[הנעור בלילה]

@נתן-חיים
רבינו מביא את זה בהקשר לעשנים סרוחים שמקיפים את המוח.
ואולי זה הפשט רשע-עשנים סרוחים מכתרים את הצדיק-המוח.

[נחום בקר]

תגובה: רשע מכתיר את הצדיק
נראה שהבחינה של עשנים מקיפים וסובבים את המח שזה בחינת רשע מכתיר את הצדיק. זה כנגד בחינת 'אמונת' חכמים. וכידוע מרבה"ק בכמה תורות שאמונה היא בחינת 'סובב ומקיף' בחינת אמונתך סביבותיך.
וכפי זה הרשע שמכתיר את הצדיק זהו פגם 'אמונת חכמים' שהוא מסובב את הצדיק אך בא עם אמונה פגומה. וממילא לא יכול לקבל מהצדיק. כי העקר שהכל תלוי בו. היינו הכלי לקבל מהצדיק הוא 'אמונת חכמים' וכמבואר בלקו"ה הכשר כלים ב.

[יוסף מאיר מאומן]

@נתן-חיים

עיין ביאה"ל לו
תורף דבריו שיש בהבאת פסוק זה כוונה כפולה
כי ככל שהצדיק מכניע את הרשע (שבמחשבתו) לעשות בהם משפט כתוב, כך הוא זוכה להכתיר ולהמליך את המשפט והעצה דקדושה

וז"ל:
מבאר יותר בביאור הכתוב רשע מכתיר את הצדיק וכו'. כי מהכלל זה לעומת זה הנ"ל בההקדמה, ממילא מבואר, שכמו שעצם נשמת הצדיק, הוא השכל והמחשבה הטהורה המוב"פ, כן להיפך, גם עצם נפש הרשע, הוא המחשבה שבעשן הריח רע וכו', וגם לפי זה מבאר כוונתו בכפלים, כי במה שזוכה האדם לדחות מעצמו טומאת הריח רע, ולהעלות ולהגביר זכות השכל שבו [שהוא המשפט האמיתי המוב"פ], יעלה ויגיע על ידי זה בעצמו, לחכמת אלקים, לעשות משפט אמיתי גם בכלליות, להכתיר ולהעלות את הצדיק, ולדחות ולהפיל את הרשע: