דיונים ובירורים

ר '@יאשע-הלברשטאם ג"א מצטרף: 0548424381m@gmail.com

@האור-שבפשטות כתב: מעניין לציין שלא כל אנ"ש קיבלו את זה, או יכול להיות שלא שמעו על זה, לדוגמא ר' שמואל העשיל פרידמן בכלל לא מזכיר את זה בסידור שלו, וראיתי כתב יד של אחד מאנש לפני קרוב למאה חמישים שנה איני זוכר את שמו שכותב קל חי העולמים, וכן תלמידי ר' ישראל בער אודסר מספרים שלא היה משנה כלל בתפילה והיה אומר קל חי וכו. ופלא בעיני דבר זה. מרי"ב אודסר זצ"ל ותלמידיו לק"מ הם לא קיבלו את שיש"ק, ספר זה אינו בארון הספרים שלהם ואינו יו"ל בהוצאת הקרן. אלו מסורות מרל"י בנדר זצ"ל, שרי"ב אודסר זצ"ל היה חלוק עליו כידוע. לגבי ר"ג קעניג אולי הוא היה נוהג רק מה שקיבל במסורת מרבו ר"א שטרנהרץ. לשאלה בראש האשכול, וודאי שכן, להגיד כמו שרבינו אמר.

@הדריכנו-בדרך-האמת כתב: שפשוט מקימים את מה שכתוב בתורה בפנימיות ובחיצוניות "בהרגשה" "מחשבה" "דיבור" "ומעשה" ושואפים לשלמות את מה שרבינו צווה. (יש הרב שמקימים כל מה שכתוב בתורה ואנו בכללם, אך המיוחדות שלנו שאנו מצייתים לצדיק כזה.)

זה לא משנה מה המטרה וכו' יש כאן בעיה "בעצם" הלימוד, ובכלל מי אמר שאז לא היו מקומות מסוימים שלימדו כי "אין ברירה" והילצו אותם וכו'?

@ע.י.ר.נ.י כתב: @7272 עד כמה שהבנתי, אכן בעבר הלכו בקהילת ננמ"ח (קעניג) צפת עם פאה (בעקבות דעת ר' גדליה שקיבל מרא"ש שהליקוטי הלכות הרי הוא כספר הלכתי כאשר מציין דעה בפוסקים או מנהג, וממילא כאשר מציין את מנהג גילוח הראש לאישה שהיה נהוג במקומם כך עשו ומשם התגלגל העניין לחבישת פאה נכרית) אך בעקבות איזשהו סיפור שהיה בעבר ההנהגה הכללית שונתה ורק נשים בודדות מוותיקי הקהילה עדיין הולכות כך. ד"א ביבנאל העניין מושתת כנראה על המנהג שרווח בקרב רוב קהילות החסידים בהונגריה בעניין, שמשם מוצאו של הרב שיק, והתעגן ביתר שאת בליקוטי הלכות הנ"ל. מעניין מה שאתה כותב ידוע לי מר' גדליה שנשים יקפידו לא לגלח את השער אחרי החתונה, איני יודע מה הוא יעשה עם הלקו"ה, אך מצאצאיו ידוע לי שמקפידים לא לגלח.(אמנם במשפחתו יש כאלו שגלחו (לכל צד יש צד שני...)

@לב-העולם-אתה כתב: זה נשמע יותר לקוח מגזרת צפת מאשר מגזרת ירושלים של רלוי"צ תלמידו של ראב"ן עצמו... בלי קשר לעצם הענין, השימוש ששימש ראבר"ן את אביו, הוא לא פחות ממה ששימש רבי גדליה את ר"א שטרנהרץ, (לא ח"ו באתי למדוד, אלא רק לעצם המילים שהזכרת...)

עלים לתרופה תסט כִּי צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לְקַיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים" (בְּסִימָן לד), לְהָאִיר עַל עַצְמוֹ הַשָּׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת, דְּהַיְנוּ לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ לְהָאִיר הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה מִנֵּהּ וּבֵהּ, וְכֵן לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, כְּדֵי שֶׁיָּאִירוּ זֶה בָּזֶה הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ, וְכֵן לְדַבֵּר עִם רַבּוֹ וְכוּ' לְקַבֵּל הַנְּקֻדָּה הַכְּלָלִית וְכוּ'. וּצְרִיכִין לַעֲסֹק בָּזֶה הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְשֶׁיִּהְיֶה כָּל עִקַּר מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד רַק בָּזֶה. כִּי חוּץ מִזֶּה הַכֹּל הֶבֶל, הֲבֵל הֲבָלִים, הֶבֶל נִדָּף אֵין בּוֹ מַמָּשׁ.

כוונתי היתה שאני נהנה בכללי ולא מעצם עשיית נחת רוח להשי"ת לדוג כשאני לומד אני נהנה סתם ככה מהלימוד או מעצם השבת ולא מהנחת רוח לה או מהזכות לקיים מצווה

בכלל רואים בעלים לתרופה כשקרו אסונות ר"ל ר' נתן מחזק את בנו שהעולם הזה הוא נוה התלאות ואין רגע בלי פגע וכו' וצריך לברוח אל התורה ואל הצדיק וכדו' ולא מתרכז במה גרם או במה צריך ספציפית לשפר

@נחום-בקר כתב: אֵיזֶה עֵסֶק בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, השאלה היא מה זה "איזה" יתכן שגם זה כל דהו...

הקשר בין הדיון האחרון לכותרת האשכול קצת התרחק... ואעפ"כ יש קשר, וכדלהלן. מי אמר שלכ"א יש נקודה טובה? אולי יש רשע כזה שלא עשה טוב מימיו? על זה רבינו מדגיש: "כי אף-על-פי שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדיין, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה או דבר טוב מימיו" ובביאוה"ל כתב: "כי כל אחד מישראל, איך שהוא, מאחר שיש בו איזה ניצוץ דניצוץ ישראל, שהם חלק אלוק ממעל, עצם הטוב, אי אפשר בשום אופן להיות נופל לרע לגמרי, שיהיה רשע גמור, [ומה שלעינינו נדמה לרע ח"ו, הוא מסמיות עינינו מלמצוא בו טוב]" זה מאוד מעניין! כי החיפוש צריך להיות - למצוא בו איזה דבר טוב שעשה בבחירתו! (אחרת לא היינו צריכים לחפש נקודה טובה שעשה, אלא לומר באופן כללי שמאחר שהוא יהודי בוודאי יש בו טוב) ואעפ"כ הוודאות הזאת שבוודאי עשה טוב הוא מכח הידיעה, (שכיון שהוא 'חלק אלוק ממעל' בוודאי עשה טוב) ודוק. רואים כאן דוגמא איך להשתמש עם החבל בשני הקצוות - הידיעה יחד עם הבחירה, וא"א זה בלא זה. כי ללא הידיעה היינו מחריגים רשעים שלדעתינו היה נראה שהם לא נכללים בזה, וללא הבחירה לא היה נעשה הבירור של מציאת ה'דבר טוב שעשה', שדייקא עי"ז מעלים אותו לכף זכות ולתשובה.

שנתחלף השם זה מושג ידוע כבר בגמרא שנתחלף השם למלאך המוות וזה דבר שמימי ולא שנתחלף בראש של הרוצחים וזהו הברקה לומר שנשלחו ע"י המתנגדים ומלשונו של מוהרנ"ת במכתב נראה שרצה לומר שכשיש כאלו צרות מצד אחד אתה עוד מעז לרדוף את מוהרנ"ת?!

או בלשון התורה הזמנית, הדרך לפי שורש נשמתו, שהצדיק מברר לו אחרי שכבר תיקן המידות הרעות, (שהיא בהתר)

@נחמד כתב: ו כעצות המעשיות, במצב שלי ובדורינו אנו, לזכות לתיקון הנפש. לא אמורה לגרום לנו, להתייחס לשום דבר ברמה פחותה. ואין הבדל ביחס, באמונה, בהתחזקות ובחרדת הקודש אליו אנו ניגשים לכל חלק מדברי תורה, מ"וידבר ה'" עד "תני דבי ר' ישמעאל", ומ"רבא אמר" עד שורה קטנה של "שואל ומשיב". כל התורה המצויה עתה בידינו, היא המסורה למשה רבינו עליו השלום. מה שכן, העצות של רבינו אנו יודעים שהם הנוגע לנו כרגע למעשה: דהיינו, כל עצה אחרת היא גם אמת, השאלה היא אם זה מה שמתאים לי כעת, הדרך לפ שורש נשמתי, שכדי לקבלה עלי לגשת לשורש נשמתי. אני אדגיש את הנקודה, וודאי שהאמונה שלנו בכל דברי חז"ל וחרדת הקודש שמתוכה צריך לגשת אינה משתנה כלל בין אם רבינו הזכיר את מאמר החז"ל הזה, לבין אם רבינו הקדוש לא הזכיר. כוונתי שאני מנסה לחדד את הנקודה מה נכנס תחת הכותרת של ברסלב של רבינו הקדוש. ומה לא נכנס ונשאר בפשיטות כמו כל דבר ביהדות שרבינו לא נכנס אליו (כמו פסיקת הלכה). ולכן אני מנסה למצוא את הגבול איפה זה ברסלב ואיפה רבינו בכוונה לא מכניס את עצמו. ולכן הבאתי את הדוגמה (שבעיני לפחות זה טעות) שיכול להיות חסיד ברסלב שבגלל שהוא רואה ציטוט של חז"ל שרבינו מזכיר בנושא מסוים, הוא מייחס את הדיבור את החשיבות של הנושא לרבינו ולא לחז"ל. בעוד רבינו לא ניסה לחדד ולחזק את הדיבור הזה מעל דיבור אחר. אלא הזכיר אותו.[לא מדובר במקרה שרבינו חוזר על מאמר חז"ל מסוים הרבה פעמים, ואז רואים שרבינו נותן לו חשיבות שאומרת שאנחנו לפחות צריכים יותר לעסוק ולחשוב ולחיות עם מאמר החז"ל הזה]. לגבי מה שכתב הרב @לב-העולם-אתה. וודאי וודאי שכל תנועה וכל דיבור של רבינו הקדוש זה קודש קודשים ונצחיות וכו'. רק השאלה היא מה אני במקומי יכול לקחת מדברי רבינו הקדוש, אם יהיה לי סיפור "רבינו הקדוש נסע בעגלה" וזהו. אז אני לא מצליח לראות איך אני במקומי יכול לקחת מזה התחזקות התעוררות דעת וכו' אלא אני מתחזק שבכל נסיעה ובכל תנועה היה פלאי פלאות, (כמו שרבינו בעצמו אמר בכמה שיחות) . אבל זה לא נמצא כלל בהשגה שלי. לא כך תורה בליקוטי מוהר"ן או שיחה וכו' שמזה אני יכול כפי מיעוט הבנתי לעשות לקיים לכסוף וכו'. לסיכום אני עושה הבדלה בין האמונה שבכל תנועה ובכל הבל פה יש חידוש, לבין מה שאני יכול (ומה שרבינו רוצה) שאני ייקח ויקיים בחיים שלי כמובן כל החיים צריך לחפש. ולוואי נזכה להבין שיחת חולין של רבינו הקדוש.

@כאיל-תערוג כתב: @בדרך כתב: מאתמול. אני התרגשתי ממש עד דמעות: סליחה על השאלה. זה לא ליצנות ? ?

שאלתי את הרב יום טוב חשין לגבי ספר החינוך. והוא אמר לי שזה לא ספר חקירה בגלל כמה סיבות, גם שבהקדמה וגם כל הזמן הוא מדגיש שהטעמים שלו הם נועדו בעיקר בשביל לגרום לנערים להתחבר לתורה. והוא כל הזמן מדגיש שזה לא כל הסיבות של המצוות ושיש גם טעמים גבוה מעל גבוה. (זה גם ניכר בזה שהוא אומר תמיד מטעמי המצווה ולא טעמי המצווה).

וְקדֶם מִנְחָה הָיִיתִי בִּתְחִלָּה בְּעַצְבוּת מְאד וְסִפַּרְתִּי קְצָת צַעֲרִי לִפְנֵי רַבִּי גֵּרְשׁוֹן וְרַבִּי מֶנְדִּיל הַנַּ"ל וְנִחֲמוּ אוֹתִי קְצָת וְאָמְרוּ הֲלא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר שֶׁאַתֶּם שׂוֹחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם וְכוּ' וְאַחַר כָּךְ הִתְחַלְנוּ לִשְׂחוֹק אֲנִי וְרַבִּי גֵּרְשׁוֹן, וְהִתְגַּבַּרְנוּ בִּשְׂחוֹק גָּדוֹל מְאד מְאד אֵיזֶה שָׁעָה רְצוּפָה וְעַל יְדֵי זֶה שִׂמַּחְתִּי עַצְמִי קְצָת, וְזֶה הָיָה נִצְרָךְ לִי אָז מְאד מְאד בְּלִי שִׁעוּר: ימי מוהרנ"ת ח"ב לב

נראה אתר מושקע ומלא מחשבה יש אפשרות של אזור אישי בו אפשר להדגיש קטעים ולשמור קטעים יישר כח גדול למו"ל

אה יפה. אני אוהב לשמוע את השיעורים שלו בקו קול הנחל 03-5752201 מלא בדעת רבינו הקדוש לעובדא ולמעשה, ומתוק מדבש וגם קליל וקולע ומושך. אשרי חלקו