@רוצה-להיות אתה בכוונה פותח שני אשכולות זהים לחלוטין?

@שמחה כתב: חשבתי על זה, וואו כמה שקשה להתוודות... ועוד רבינו אומר שבכל פעם שבא לצדיק - לומד ליקוטי מוהרן, צריך וידוי. ממש לא מוצא את עצמי עושה את זה. נראה לי בגלל שזה לא נעים... קודם כל, אשריך שיש לך הרגשה כזו בציון רבינו, להרגיש את נוכחותו עד כדי בושה - אשריך! ולעצם העניין, אכן זהו המטרה באמירת הווידוי שנזכה לבטל את הגאוה עד עפר ולהכלל באין! (עיין ביאוה"ל אות א' ובאות י"ז)

@רוצה-להיות יש נקודה ששזורה במהלך התורה. א. אמונת חכמים. יש חכמים ואני לא משיג אותם אך אני מאמין בהם. ב. סוד העיבור יש בו חכמה שצריך לגלות ולהסתיר. ג. יש צמצום וכנגדו שכל שממתיקו. ד. יש תורה ויש שלמות התורה. ה. יש אבנים ויש אבן השתיה. ו. יש כתב עם כח והארה. ויש כתב חלש (וחשוך). ומסתמא יש עוד הקבלות שכעת איני זוכר. הציר שסביבו סובבים הדברים שמתוך החסרון אני מכיר את מקומי ואת השלמות הנמשכת ממקום עליון 'ואין סופי'. כאשר אדם אין לו 'אמונת חכמים' פרושו של דבר שחושב שמשיג בשכלו כל הנצרך לו. 'והוא היודע'! המחלוקת בכל בחינה שלא תהיה מנערת את האדם מהדמיון שהכל מושלם. הוא מתעורר לחפש את 'השלום' ומשכיל שיש שכל עליון ונעלם הנמשך מאסב"ה שבתורה דידן נקרא 'קודש הקודשים' או 'שכל הכולל'. הידיעה הזאת היא עצמה תקון לפגם אמונת חכמים, שמתעורר להבין שהגישה לתורה היא מתוך 'אמונה' ועי"ז הוא בונה 'כלי' לקבל אור החכמה. אור הכתב. קדושת א"י. מים המטהרים, ובזה הוא מתאחד עם הכלל. נ.ב. ענין המחלוקת הוא כעין שבירת הכלים שמטרתה להוציא את הסיגים הרעים ולהפרידם מהטוב. ועי"ז אפשר לבנות 'עולם התיקון' מחלקי הטוב. 'המתכללים ומתקשרים' זה בזה. שהוא סוד 'אנן בחביבותא תליא' והוא 'ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה'.