ראיתי שאפשר להזמין. נהנית איתם שנה שעברה?
דרך איזה מעבר גבול הם נוסעים לקישינב,
יש להם ב00:50 נסיעה מהתחנת דלק לקישינב. כתוב שמגיע ב9:10 בבוקר, השאלה היא האם הם לא נתקעים במעבר גבול שעות ארוכות?

אגב, יש מישהו אחד בסיפור שקורא לעצמו אח של החכם.
התם בעצמו!!!
"בתוך כך נעשה רעש, שהחכם הנ"ל נוסע ובא לכאן בגדלה וחכמה גדולה. ורץ התם גם כן לקראתו בשמחה גדולה, והיה אומר לאשתו: תן לי מהר היופא, אלך לקראת חברי ידידי לראותו. ונתנה לו הפעלץ, והיה רץ לקראתו. והחכם היה נוסע בעגלות צב בגדלה. ובא לקראתו התם הזה והיה שואל בשלומו באהבה בשמחה: אחי חביבי, מה אתה עושה, ברוך המקום, שהביאך, ואני זוכה לראותך. והחכם הנ"ל, גם כל העולם היה בעיניו כלא כנ"ל. מכל שכן איש כזה, שנדמה למשגע. אך אף על פי כן, מחמת אהבת נעורים הגדולה שהיה ביניהם, היה מקרבו, ונסע עמו לתוך העיר. והשני בעלי בתים הנ"ל, אביהם של אלו השני בנים, מתו בתוך אותו הזמן, שהיה החכם משוטט במדינות, ונשארו הבתים שלהם. והתם, שהיה במקומו, נכנס לבית אביו וירשו. והחכם, שהיה במדינות, לא היה מי לקבל הבית, ונעשה כלה ואבוד בית החכם ולא נשאר ממנו כלום, ולא היה להחכם מקום לכנס בו בבואו. ונסע לתוך אכסניא אחת, והיה לו שם יסורים, כי לא היתה האכסניא כרצונו. והתם הנ"ל מצא לו עתה עבדא חדשה, והיה רץ ובא בכל פעם מביתו להחכם באהבה בשמחה, והיה רואה שיש לו יסורין מהאכסניא. ואמר התם להחכם: אחי, עול לביתי, ותעמד אצלי, ואני אקבץ כל מה שיש לי בקמץ אחד, וכל ביתי הכל לפניך כרצונך.

@מדלג-על-ההרים בטח הם הלכו עם פאות קאסטם.
המטאטא קש של הבבושקות בפושקינה היה נראה יותר טוב.
הרבנית גלבך עם כל הכבוד לא פוסקת הלכתית

@נחום-בקר
ר' אברהם בר"נ התייחס לשאלתךך ואף מוהרנ"ת התיחס בהקדמתו, תלמד אותם פעמיים לפחות ואז אוכל להסביר.
לענ"ד אתה טועה, אבל צריך להבין את מהותו של כל ספר ואיך הוא נכתב ולשם איזה מטרה.

@לב-העולם-אתה
לא מדויק. אתה לא משיג את המיניה וביה של מוהרנ"ת. מוהרנ"ת הלבישאת הפשט בתוך דרש אבל כל דרכו היא רק מניה וביה.

@וועלן-וועלן כתב:

משכך נדמה לי שלהפוך כל כל כל שיחה מרבינו לנידון באם צריכים לקיימו בפשיטות או לפקפק ולהסתפק בדבר, ואו לחשוש על אמיתות השיחה, כשהדבר מחריף שכבר על כל שיחה אנו מוצאים פקפוקים וספיקות (וכשזה לא נובע חלילה מ OCD וכדומה), נדמה לי שיכול מאוד להיות שכיום הכוח המכריח והמתנגד לרבינו נמצא בתוך תוך החסידות (מחריבייך ומהרסייך וכו') ולא מחוצה לה, אני לא יאריך יותר

הגזמת לגמרי!!!!
זה בעיניך מהרסיך ומחריביך?!

@וועלן-וועלן צדיק!
אתה מפרש את מה שאמרתי לא כהלכה. אני מקפיד לומר יחיד חי העולמים, אבל יש יותר אנשים שמספק אותם הברסלביות שלהם בזה ובעוד כמה מנהגים. ולא באתי לחלק ציונים לאף אחד אבל זה לא נובע מהתקשרות.
לגבי מה שכתבת על ההולך ילך כאן באתר אתה בוודאי מתכוון לאשכול המרכזי והעיקרי שעוסק בשיחות וסיפורים ומנהגים, שהרי זה מרכז האתר.
אבל אוכל לספר לך שבשולי האתר מתנהלים דיונים פוריים ואף אחד לא מנסה למצוא דברים כאלו שתיארת. אבל זה טבעו של אשכול שעוסק בשיחות ומנהגים שאנשים מחפשים את האקשן, מי לא עשה כך ומי כן עשה כך...

זה לא יתכן לפי המעשה, שיח שרפי קודש זה לא תורה למשה מסיני. המעשה לא יכול להיות מובן בצורה כזו, כל המשל שרבינו אמר עם המלך והאוהב מדבר על כך שהמלך רצה לשחק עם אוהבו כמו חבר ולא ביראת כבוד.

@אוצרבלום
כן, אבל למה החלטת שהטינא קשורה לזה.
אם היית מסביר שהשרץ הוא הטומאה שזה הכפירה ניחא...
אבל זו באמת שאלה, כי הרי טומאה שייכת יותר לחמימות היצר ולא לחוסר אמונה. ובכלל מקשרי התורה משמע שהשרץ זה הגאווה ויש אריכות גדולה בדבר זה

@שמחה
לא כתוב טוב.
כתוב ההההההטוב.
בה"א הידיעה.
אם הוא רק מיטיב, אבל הוא לא ההההההטוב. אז הטוב שלו הוא טוב גבולי. וממילא לא שייך שכל מאורעותיו הם לטובתו.
אבל אם הוא מהות ומציאות הטוב, שהוא ברא את הטוב, והוא ביקש להתגלות דרך המושג טוב. אז כשהוא מיטיב זה ללא שיור שום מציאות שבה הוא לא מיטיב.

כל מי שענה לך כאן, לא הבין את שאלתך, מקווה שהועלתי

@וועלן-וועלן
אז כנראה זה מוכיח שזה לא העיקר!
ואם זה לא העיקר מה לנו לעשות מזה עיקר!
הבעל דבר מבלבל את האדם, נותן לו שיחות, נוסחאות, ניגונים, רק שלא יכנס פנימה.
צריך לחפש את הצדיק!!!

@חבר-אני
נראה לי שאתה טעית, כמו רבים, בהבנת המעשה אותו ציטטת אחר כך.
"פעם אחת שחקו אצל רבנו ז"ל במשחק השאח והדרך שבעת המשחק שוכחים את חרדת הכבוד (און מ'ווערט היימיש) ולא היה להם כל כך חרדת הכבוד ממנו ז"ל, ובאמצע באו הר' נתן והר' נפתלי אל הבית באימה וביראה כנהוג, וכשראו את זאת נפל להם חלישות הדעת. ענה ואמר להם רבנו ז"ל: אתם אינכם מהחיל שלי. וספר להם מעשה, שמלך אחד לקח פעם אחת את ידידו לחדר מיחד ושחק עמו בהשאח, והדרך וכו' כנ"ל. ושכח המלך שהוא מלך, וכן הידיד שכח שהוא שוחק עם המלך ושחקו כשני אנשים פשוטים, פעם נצח המלך ופעם נצח הידיד וכו', ושכח מעט היראה. ובעת הזאת היו נצרכים להמלך איזו שרי המלוכה, ונכנסו אליו באימה וביראה כנהוג. והתחיל הידיד להביט על עצמו הלא הוא שוחק עם המלך, ולא שחק בטוב מכיון שלא ינצח את המלך. ויאמר לו המלך מה זה? זה אין ענין שלך ,עמם אני מנהיג מדינות, ואתך אני שוחק בשאח מיט זיי פיר איך לענדער און מיט דיר שפיעל איך שאח. וכן הראה רבנו ז"ל בידיו על מוהרנ"ת ורבי נפתלי ז"ל ואמר, עמם אני מנהיג מדינות, ואתכם אני שוחק בהשאח".

אתה הבנת שנפל חלישות הדעת למוהרנ"ת, אבל מפורש בסיפור להיפך. שהמשכילים ראו את מוהרנ"ת ור' נפתלי ביראה מרבינו, ואז נפל על האפיקורסים חלישות הדעת. ורבינו אמר להם משל שמשמעותו שעם ר' נפתלי ומוהרנ"ת הוא מנהיג מדינות, ואיתכם אני משחק שח כמו חבר...

@ברוך-מאן
עכשיו עשינו אחדות משני הדיונים של מניה וביה, בבחינת מניה וביה...
כי באמת עיקר התכלית לחזור לתוך העפר, כמו ברכת אברהם שירבו בחול הים...

@נחום-בקר
חז"ל קוראים למצוות לא תעשה - מצוות....
ואם זה לא מספיק לך נראה לי שגם הביאור הליקוטים שציטטת אומר לשון של מצוות על מצוות לא תעשה. חבילות חבילות, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, ולמעלה מן הכל האין.

@ברוך-מאן
לא רוצה 'לשבור' אותך, אני רוצה לאיין אותך, כי זה התיקון הגדול ביותר, ולכן אני חולק עליך, עיין בהערה הקודמת.
העולם הבא הוא לא יבטל את העולם הזה.

@ברוך-מאן
ברור שזה עוד מדרגה של תיקון!
אשאלך שאלה שטומנת בתוכה את התשובה:
היכן היא הענווה היותר גדולה, כשהאדם עולה לאין סוף והוא נעשה אין, או כשהוא יורד בחזרה שוב לתוך העולם הזה?
במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוונתנותו!!! רק שם!
למעלה כשהאדם הוא אין, אז הוא אין, הוא לא נמצא והוא לא עניו. אבל כשהוא חוזר למקום גדולתו הוא יכול להיות עניו.
אז ברור שכשהאדם מתוודה, הוא בביטול, אין שברי עצמות כי אין עצמות לאדם, הוא ביטול את עצמו והוא לא מרגיש את עצמו ואת שבריו עצמותיו. ולכן התיקון לא באמת נעשה עד הסוף, כי הוא לא חיבר עדיין שברי עצמותיו.
התיקון של השברים זה הפרשת הדרך של השוב, חזרה לתוך העולם הזה, והמשכת הארת האין סוף דרך הרשימו לתוך כלי היישות.

@נחום-בקר כתב:

וַחֲזִינָן הַאי כַּוְרָא יִשְֹרָאֵל מְכֻנִּין בְּשֵׁם דָּגִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית מ"ח): "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ".
האם ענין זה של 'וידגו לרוב בקרב הארץ' קשור לכלל התורה?

דבר ראשון זה מברכת יעקב לבני יוסף. מבואר אם כן שזה מהות השפע והברכה שצריך להמשיך מלמעלה.
דבר שני, הנושא של הריבוי הוא מאוד חשוב בתורה. הריבוי הוא היפך האחדות לכאורה, וכל הריבוי של אותיות התורה ונפשות ישראל הוא ריבוי שלכאורה סותר את האחדות, אבל באמת הוא ממש להיפך, שדווקא הריבוי של בני ישראל הוא האחדות. ואכמ"ל.
יוסף הוא הצדיק וגם הוא כמו משה ודוד הסתלקו ברעווא דרעווין

האור הגדול האינסופי בא מהוידוי. אבל הנירות שדולקות מהשמן זה ההמשך שהוא תוצאה של הוידוי.
אי אפשר להישאר רק עם הוידוי, כי אם הוידוי לבד עושה לאדם אור אין סוף, והוא יישאר רק עם זה, אז הוא הולך להתפרק לגמרי. אחרי הוידוי צריך להמשיך נרות, מצוות, שזה מחבר את האדם לאין סוף. כמו הפרשת הדרך שבאה אחרי הוידוי. הפרשת הדרך היא בבחינת המצוות.
אני כותב בקיצור אבל תעיינו היטב בליקו"ה שם שיש את נרות המנורה שממשיכות את האור האינסופי של הארון וכו.
אם יהיה לי זמן אני אוכל להסביר את כל הפרטים ופרטי הפרטים. ה' ירחם

@נחום-בקר לגבי מה אתה מדבר?