2 דרכים שאני חושב, מה זה להסתכל בשכל וכו'

1. רבינו היה יכול לומר תורה על כל דבר.
   הוא לא היה מכין תורות, אלא הוא היה במקום שהיה מבחינה רוחנית, בהשגתו הנוראה, בכל זמן ועת, ובכל פעם שמישהו דיבר איתו על משהו - תגובתו, גם בשיחת חולין, היתה ממקום כזה.
   וכשהיה צריך לומר תורה, היה מכוון אותה לפי הצורך באותו רגע, לפי הנושא שדובר על השולחן, לפי האנשים הנוכחים ומה שעבר עליהם, לפעמים הכניס בנושא המחלה שלו בתקווה להועיל בזה לרפואתו, וכיו"ב, ותמיד זה אותן תורות מופלאות של רביה"ק, שכל המעיין בהם בעין האמת יכול לראות שזה למעלה מדרך הטבע שילוד אשה היה יכול לומר אותן.
   מצדנו אנחנו רואים בניינים מופלאים, עם חדרים וחדרי חדרים ומעברים וקשר בין הסוף להתחלה וכו' כאילו זה מבנה שמישהו עמל קשה לתכנן ולבנות, אבל רבינו, שהיה בכל עת בהשגה שלו, היה יכול 'לשלוף מהשרוול' תורה כזאת על כל נושא שבעולם, ולנסח אותה ולסדר אותה איך שהוא רוצה לפי המציאות.
   ואני מנסה לומר, שאולי בזה התבטא איך שרבינו הסתכל בשכל של כל דבר, ראה בו תורות שלמות על הנהגת ה' ועצות איך להתקרב לה'.

2. אולי הכוונה שה' מרמז לאדם רמזים, בדברים שקורים סביבו, מה הוא רוצה ממנו.
   ובניגוד למה שהעולם חושב שצריך להגיד לעצמו ש'לא מבינים כלום', לדעת רבינו צריך לשים לב ולהבין, ויש לכל אדם את היכולת לפענח את הרמזים הללו.
   זה גם לגבי מאורעותיו של האדם, כמו מדה כנד מדה שזה התחליף לנבואה בדורותינו (ולא כטעות העולם להישאר ב'לא מבינים חשבונות שמים' ולא לתקן דרכיו), וגם מה שהוא רואה שקורה סביבו. למשל אם משהו תופס את תשומת ליבו ויש לו דעה לגבי זה, או שמישהו מתנהג באופן שמכעיס אותו, שבעצם זה רמזים משמיים לדברים שהוא עצמו צריך לתקן ואיך להתקרב לה'.

@כאיל-תערוג לא צריך לבטל את דברי השני. כאילו אתה הבעלים של הדיון וקובע על מותר לדבר.
מוהרנ"ת כתב ספרים על הנושא הזה, ואם מותר שיהיה כאן אשכול האם מותר להצביע, אז מותר לפרט ולדבר למה כן ולמה לא
זו שאלה חמורה, בעבודת השם. בהשקפה, ומעשית. והיא נוגעת גם לתכלית, מבחינתי.

גם מה שכתבת שלא משנה מה הייתי קודם, לא נכון.
בכל עניין שרבינו לא אומר את דעתו, נשאר מה שהיה
וזו בדיוק השאלה, האם יש לרבינו מה לומר על זה.

ולחזק הדברים: אין דבר שרביה"ק ומוהרנ"ת החמירו בו כמו לימודי חכמות ולשונות הגויים (לימודי תואר אקדמי, הכוללים גם לימודי כפירה בהכרח), ובפרט מול מחדשים שפתחו בתי ספר לילדי ישראל ללימודי חכמות ולשונות הגויים ודעותיהם והשקפתם (כמו ממ"ח בימינו). איזה תפילות מוהרנ"ת כותב רק על הנושא הזה, ואיזה דברים חריפים וחמורים על מכשילי הרבים בזה.
חלק מהח"כים בש"ס אמרו ואומרים שמי שלא לומד צריך להתגייס. גם יש ביניהם בוגרים של לימוד תארים ומכונים שונים ללימודי כפירה.
בדגל ואגודה יש כאלה ויש כאלה.
(ובבחירות גם רצה עכשיו מפלגה כזו, של אנשים שטינפו את עצמם בכל לימודי הכפירה ו'מדעי הרוח', ו'נפתחו להם העיניים' להבין איך הרבנים חונקים את הציבור וכו' ומציעים להיות גואל ומושיע ע"י גזירות כלכליות נוראות על כל משפחה חרדית שלא תיכנע לשלוח את ילדיה לבתי הספר שלהם.
הם מנצלים את המרמור שיש בציבור על אי הצלחת המפלגות החרדיות לבטל את הגזירות, וקוראים להצביע להם, אף שכוונתם להיפך: ביטול הישיבות החלשות וגיוס תלמידיהם, ביטול הנחות הארנונה והתקציבים למוסדות חינוך ותורה שלא יקבלו על עצמם להכניס 'חכמות ולשונות הגויים'.)
מצד שני, לפחות דגל ואגודה עדיין מונהגות (גם) ע"י גדולים וצדיקים ויראי שמים (תלוי איזה ח"כ), כאלה שהתנגדו בכל הכח לפגיעה בחינוך הטהור, גם במחיר פוליטי גבוה (כמו הגר"ג אדלשטיין זצ"ל בבחירות הקודמות).

כפי שכתבתי קודם
הדיון שצריך להיות אינו האם מותר וצריך להצביע בבחירות, (כל אחד ורבותיו ודעותיו) אלא ספציפית בבחירות האלה, אחר ההסכמה ליעדים, מה הדבר הנכון על פי דעת רביה"ק.
כליטאי בעבר, שמגיע מבית מדרש שבו באמת ההצבעה בבחירות היא חובה קדושה כדי להעמיד הדת על תילה, יש לי בזה התחבטות גדולה, בין ההתקוממות על מסירת החלשים, לבין אמת ואמת לאמיתה, דהיינו שסוכ"ס המפלגה הקיימת תפעל לפחות עבור חלק.
אני נוטה לאופציה הראשונה, שהפעם אסור להצביע גם מי שבדרך כלל כן מצביע, כי א"א לתת לזה יד.
אבל אני לא פוסק ולא כלום, רק באתי להציג את ההתחבטות שלי, ואשמח לדעת מה חושבים אנ"ש דפה.

בבחירות האלה הנושא הוא לא אם צריך להצביע בבחירות, כפי שנהגו רבים מגדולי אנ"ש בדור הקודם.
אלא כמי שמצביע בבחירות, האם יכול להצביע הפעם, לאחר הסכמת המפלגות החרדיות (חוץ מנציג גור) ליעדי גיוס, מסירת החלשים עבור כסף לחזקים. דבר זה לענ"ד כבר סותר את דרך ברסלב עצמה, ולא שייך לדיון והכרעה בין שיטות הרה"ק מסאטמר והגרא"מ שך.
כי בעוד בעניין הבחירות אין בידינו הוראה ברורה לכאן או לכאן (לכאורה, יש טוענים אחרת), בעניין יעדי גיוס יש בידינו דברים ברורים בליקוטי הלכות (אודות מלחמת משה רבינו בעמלק על הצלת הנחשלים דווקא, ועוד רבות. עמלק מזנב בנחשלים והצדיק בא עם המדאני אסא ומעורר הריח טוב בנשמות כדי להתקפא חלשין) ובליקוטי תפילות (שבתפילה המפורסמת אודות גזירת הגיוס, משום מה השמיט את ההדגשה שהצרה היא שמגייסים 'לומדי תורה', להיפך מבחינתו כל נפש יהודי זה גזירה נוראה).
וזה עוד לפני יחס ההלכה הפשוטה, המשנה המפורשת בתרומות ח' י"ב.
אדגיש כי אני מציג את הדברים בדרך של שאלה. מי אני שאכריע בזה

@bjni זה לא מה שאני טוען.

אבל לשאלתך מה הגבול, אז במקום אחר לחלוטין מהמקובל בעולם שמאמין ברופאים ורפואות כאילו הם אלוהים.
קודם כל שנראה את הדברים לפי האמת של רבינו, ואז, נשקול אם צריך כדורים... ולא שזו ברירת המחדל, ותיקון רוחני הוא 'עוד משהו' מעורפל

ממליץ לקרוא על הנושא את סדרת המאמרים של רי"נ אנשין, שיחת חברים חלק ב'.

ובקצרה: ברסלב לא 'תחליף', כאילו זה אופציה שניה...
ברסלב זה הטיפול, והטיפול היחיד שיועיל באמת, הן בזה והן בבא. ומי שאינו מתרפא בהם אבדה תקוותו לנצח (לשון ראבר"ן, בערך)
פסיכולוגים וכו' נועדו למי שנגזר עליו להמשיך לא להתרפא, ולא זכה להבין שאין רפואה לנפש של יהודי מלבד הצדיק ותורתו.
וכל צרות הנפש, חרדות, כפייתיות, דיכאון וכל מרעין בישין, ואפילו סיוטים וחלומות רעים, הכל הכל תוצאות של פגמי הנפש ופגמי המח, מזיקים רוחניים שנבראו ע"י עוונות. מה שמועיל מולם זה תפילה והתבודדות, לימוד התורה, קריאת שמע, תהילים, תיקון הכללי, צדקה, התקרבות לצדיק...
ומצב של פיקוח נפש שבאמת מוכרח התערבות רפואית (ע"י רופאים שברורה לנו מה דעת רבינו עליהם, ואם בחכמת הגוף כך, ק"ו בחכמת הנפש שהם עצמם מודים שהכל ניסוי ותעיה) הוא גם תוצאה של פגמי הנפש והמח, בגלגול זה או אחר, וגם אז הרפואה השורשית לעצם מקור הבעיה זה רק כנ"ל.
זאת מלבד הסתירות הרבות ליהדות בעצם אותם חכמות הגויים, וגם היות הנפש היהודית נפש שונה משל גוי.

אולי הסבר פשוט ומעשי , לאנשים פשוטים כמוני, לענ"ד
הכלל הוא שצריך לחפש בתורה את הכלים שמהם עושים את הכלים.
רבינו לא נותן רק משימה, אלא גם את כלי העבודה, וגם את הדרך להתקין את כלי העבודה, וגם את הכלים שאיתם עושים את הכלים.
דהיינו, שבתוך התורה יש לא רק 'מה' אלא גם 'איך'. רבינו לא רק מטיל משימה, אלא נותן עצה איך לקיים אותה. הוא לוקח בחשבון את הקושי, את כח היצר, ולא מסתפק רק בלדרוש ולהראות לנו מה שאנו צריכים להיות כשאר ספרים, אלא מבין את הקושי להגיע לזה ונותן את העצה לזה.

אָמַר אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּלִים נִפְלָאִים מְאד רַק הַחִסָּרוֹן שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמִי אֶת הַכְּלֵי אֻמָּנוּת שֶׁקּוֹרִין גִּיצַייג (חיי"מ שי"א)

כתבו דברים נפלאים ונכונים ומדוייקים.

אני אכתוב בלשוני, שבעיני החידוש, או אחד החידושים, של רבינו בהתבודדות, הוא ה'סיפור'.
(כמו בשיר 'תספר לו מה שכואב לך, תדבר איתו')

גם אבי שליט"א (ליטאי, אני מקורב) אומר שהוא עושה התבודדות, כל יום. הוא יושב ועושה חשבון הנפש מוסרי עמוק עם עצמו כל יום.
הוא גם מרבה בתפילות אישיות, על כל דבר.
כך אכן נהגו חלק מהראשונים, וכך כתוב בספרי בעלי המוסר.
אם זה התבודדות, אז כדברי הרבה אנשים, זה לא חידוש של ברסלב.
העניין שחידש רבינו, (והפעם במילה חידש איני מתכוון לדבר חדש שלא היה מעולם היה לחידוש דבר שהיה בימי האבות והנביאים ונעלם והחזרת עטרה ליושנה) זה ה'סיפור'.
תפילה פשוטה של כל יהודי היא: ה' בבקשה תרחם עלי, תן לי בבקשה פרנסה. רבינו היה קורא לזה בכלל 'בקשה' (שהיא חלק מתפילה כמובן, אך בתורה א' מבדיל בין תפילה לבקשה, אבל זה נושא שיחה אחר)

אבל לעומת זה, ברסלבר פשוט שאומר מה שיש לו בלב, יכול להגיד: ה', תראה איך פה כל אחד מרחיב את הדירה שלו, ולי לא נתת דירה בכלל ואני צריך לשלם שכירות על דירה פצפונת וגם לזה אין לי כסף ואני כל הזמן צריך לקחת הלוואות ולחפש ערבים, תראה איזה בושות יש לי מאנשים שאני לא יכול להחזיר להם. כל אחד פה קונה אוטו חדש, ואני מתרוצץ ומחכה בתחנות לאוטובוסים שמאחרים או לא באים. אין לי כח לזה כבר...

וכך נהג דוד המלך ע"ה, כמבואר בשיחות הר"ן, שמהתבודדות שלו נעשה ספר תהילים. והקורא תהילים יכול לראות איך שדוד המלך אינו מסתפק בלבקש בקשות, אלא בעיקר מספר ומתאר מה שהוא מרגיש. ולכן, בפרקים רבים יש תיאור של הרדיפות וההשפלות, והלעג והבזיונות, ובפרקי הודאה יש תיאור וסיפור של נפלאות ה' איתו, או בבריאה.

וכך שמעתי בשם אחד מהזקנים (לא זוכר כרגע מי), שבהתבודדות צריך לפטפט כמו אשה.

אחד הדברים שמבדילים בין ברסלב לשאר חסידים, זה עניין זה.
היתה לי שיחה עם חסיד קרלין בארה"ב שטען שכל מה שברסלב עושים גם הם עושים אבל יותר טוב, הם צועקים בתפילה, נוסעים כולם לרבי לראש השנה גם מארה"ב, ועושים התבודדות... כשהתפלאתי, כי מחסיד קרלין אחר בארץ שמעתי על חומר ה'איסור לעשות התבודדות' ואז הבנתי שזה בעצם משהו אחר לגמרי, שדומה לעניין הכנה לתפילה שלהם, שמתכוננים ברתת ובזיע לעמוד לפני הקב"ה בתפילה כדרך רוב החסידים, אז כך ניראת ה'התבודדות'. ולכן גם בעיני הקרלינר מהארץ התבודדות שלנו - לספר כל שבאמת בלב כמו לחבר טוב אמיתי, ולפעמים דיבור של אמת ברגעים שחורים יכול להיות משהו שאני יכול להבין למה בעיניו הוא 'אסור', אבל דעת רבינו הקדוש שזה עיקר ההתבודדות, לספר מה אתה באמת מרגיש ולא לעשות מול הבורא משחקים והצגות.

@האור-שבפשטות כתב:

מעניין לציין שלא כל אנ"ש קיבלו את זה, או יכול להיות שלא שמעו על זה, לדוגמא ר' שמואל העשיל פרידמן בכלל לא מזכיר את זה בסידור שלו, וראיתי כתב יד של אחד מאנש לפני קרוב למאה חמישים שנה איני זוכר את שמו שכותב קל חי העולמים, וכן תלמידי ר' ישראל בער אודסר מספרים שלא היה משנה כלל בתפילה והיה אומר קל חי וכו. ופלא בעיני דבר זה.

מרי"ב אודסר זצ"ל ותלמידיו לק"מ
הם לא קיבלו את שיש"ק, ספר זה אינו בארון הספרים שלהם ואינו יו"ל בהוצאת הקרן. אלו מסורות מרל"י בנדר זצ"ל, שרי"ב אודסר זצ"ל היה חלוק עליו כידוע.
לגבי ר"ג קעניג אולי הוא היה נוהג רק מה שקיבל במסורת מרבו ר"א שטרנהרץ.

לשאלה בראש האשכול, וודאי שכן, להגיד כמו שרבינו אמר.

קושיא נוספת:
החכם שואל את החכם השליח: "האתה בעצמך קבלת האגרת מיד המלך בעצמו ממש. השיב לו: לאו. רק איש אחד נתן בידי האגרת בשם המלך"
אבל לפני כן כתוב: "וקרא המלך לחכם אחד ולאותו התם הנ"ל ושלחם להשני בנים הנ"ל, ונתן בידם אגרות לכל אחד ואחד"
אפשר לבאר אולי ש'נתן בידם' לאו דווקא, ואפשר שהיה ע"י שליח, אבל תירוץ ששמעתי פעם מר' פנחס בונקר נשמע הרבה יותר טוב: הוא כבר היה אחרי שהקשיב לדיבוריו של החכם...
(דהיינו, שיש כח לאפיקורסות, לעוות אצל האדם אפילו מציאות שרואה בעיניו, שיחשוב שאם חכם גדול כזה אומר אז זה כנראה נכון, כמו הבלבול שמגיע מעצם זה שרבים מגדולי הנחשבים חכמים בעולם הם אפיקורסים.)
ואולי אפשר להוסיף, שהמלך מסר האגרת, שהקב"ה נתן את התורה לעיני כל ישראל, וצוום להודיעם לבניהם אחריהם וכו' שהוא 'קורא לנו לבוא אליו' ולהתקרב אליו ע"י עבודתו בתפילה ותורה וכו', ובהסתכלות פשוטה ותמימה רואים שיש מסורת התורה מדור לדור, ובכ"ז הכופר יכול להכניס ספקות מי אומר שראו אולי מישהו אמר למישהו וגו'

השאלה מניחה כאילו ברסלב זה הרבה דברים, וצריך למצוא איזה מהם הוא 'מיוחד'. וזו כבר טעות.
מה הייחודיות של ברסלב?
הכל.
כל מילה של רבינו היא חידוש, דבר שלא היה בעולם ולא קיים בעולם בלעדיו. רבינו לא אמר דברים שאמרו אחרים לפניו, ומי שחושב שיש משהו מדבריו שכתוב או שאומרים גם במקום אחר, צריך ללמוד יותר טוב עד שיבין מה רבינו מגלה ומחדש.

הלוואי שיקום ת"ח גדול בנגלה ונסתר ויכתוב פירוש וביאור מעמיק ויסודי ושווה לכל נפש על כל הספר חיי מוהר"ן, שיקרב את הדברים אל השכל שלנו, ויכוון אותנו אל הקיום למעשה של ההנהגות והשיחות וכל המוסר למעשה היוצא משיחות ומעשי רבינו והנהגותיו
כולל ביאור השיחות החריפות, ע"י ביאור פשוט של המושגים הקבליים אליהם רבינו מכוון, ויישוב קושיות ותמיהות.

אם מציין שהרב מסאוורן לא היה מעורב, משמע שאחרים כן...
טוב. קשה לי להחליט אם אין כאן כלום או שהועלה החשד ברמיזה

וכמובן שאין לי 'בעיה' עם להתחזק או מי שמתחזק, כהבנתו המעוותת, והלוואי שאזכה להיות איש כשר באמת ולקיים כל התורה כולה בשלמות.

ולמי שבעקבות העיוות הזה הבין את דברי לא נכון:
אז שוב:
הביקורת על מי שבעקבות התחזקותו באיזה עניין, בין אם מהדברים שבאמת הם במחלוקת ויש מקילים, והוא תפס הדעה המחמירה כאילו אין אחרת ומתייחס לכולם כרשעים, ובין אם זה באמת מהדברים שצריך לכו"ע להתחזק בהם אבל כל אחד מה שעובר עליו ומה שיותר נסיון בשבילו וכו', והוא מתחיל להתייחס אליהם כרשעים גמורים וכו'.
וזו תופעה מצויה מאד.
(אין כל קשר לעניינים אקטואליים העומדים על הפרק, מעשיהם של פלגים מסויימים וכו')

@נחמד לא הבנתי את הקשר לדברים שלי, ומה ההסבר בזה להתנפלות עליהם.

אנסה בדרך אחרת.

ישנה תופעה, שלא מספיק מדברים עליה, שלאחרונה מתחזקת ומתפשטת מאד מאד, תופעה שקשה לבקר, כי כל מי שאומר על זה מילה יוצא כאילו הוא נגד חומרות והתחזקות בעניינים שבקדושה.
אז אלך לרגע למקרה הקיצון ביותר של התופעה, (שכמובן לא עליו אני מדבר, אך אומרים שמה שהמשוגע עושה ומדבר מבטא קצת את שיש אצל אחרים בלב אע"פ שלא אומרים) זה הרצח המזעזע של האברך מכולל חזו"א בגלל שלמד רמב"ם, ע"י אדם שבעבר השחית פאות יקרות בחנות פאות במלחמתו על הקדושה לפי דעתו המשובשת.
זה הקצה של התופעה.
אז גם אם כל אדם שפוי עדיין מבין שאסור לרצוח את מי שאינו מחמיר כמותי או אינו מתחזק בדבר שצריך באמת להתחזק בו, אז פיזית לא רוצחים. אבל אביזרייהו דרציחה יש ויש.
וכשרואים שקורה כזה דבר, שהמשוגע עושה דבר כזה נורא, זה סימן שהאבזרייהו של זה קיים אצלנו.

אשרי מי שמתחזק בעניינים שבקדושה, התרחקות והישמרות מכל רע. מי שזוכה לזה, צריך שיזכור מיעוט ערכו ויודה לה' שזכה לכך, ואם רצונו לחזק בזה גם אחרים, שילמד היטיב תורה ח' תניינא, כיצד להוכיח.
אבל שלא יהפוך את מי שאינו כזה לרשע גמור שהותר דמו, אלא ידון לכף זכות. וזה בדבר שלכו"ע צריך להתחזק בו, ק"ו בדברים שהם במחלוקת ויש מקילים. שחמור מאד להתייחס לסומכים על המקילים כרשעים.

@נחמד מותר לכתוב ביקורת אמיתית, ולדבר על הטעון תיקון באמת
ורבים טועים בטעות שלך, ש'אסור לחשב חשבונות שמים ולחשוב שמשהו קרה בגלל משהו', שזה דבר הבל וקרוב לכפירה.
מותר וראוי ורצוי וצריך לחשוב, הן על עצמו. ומותר גם לעורר אחרים בנקודות אמיתיות שהם לא שמים לב אליהם. ובפרט שאין זה בדרך של פגיעה במישהו, הזכרת שמות של חוטאים למיניהם, אלא רק לעורר שימת לב לתופעה בכלליות, ולא תקיפה של אדם מסוים.
הקב"ה עושה מה שעושה כדי שנחשב למה, כדי שנהרהר בתשובה, כדי שנחפש מה צריך לתקן, ואם מישהו שם לב לנקודה מסויימת - מותר גם להקשיב ולשים לב לאמת שבדברים.
אין זה סתירה לחשבון הנפש העצמי, אותו , במחילה, איני עושה ע"ג פורומים למיניהם.
ואין ספק שלעשות כמוך, לעשות ליצנות מזה, זה לקחת את הצד השני.
שתזכה לשוב בתשובה שלמה מהרה.

נ.ב. כמובן שתופעה אותה תיארת בדמגוגיה כ'מראה' אינה תופעה קיימת ונפוצה, ומעודי לא ראיתי שרודפים מישהו רק הוא מחמיר על עצמו במשהו.