מי שהזכיר רמח״ל
משנת הרמח״ל [לענ״ד]: וודאי עיקר הכוונה התכליתית בבריאה מצד הבורא היא להטיב, אמנם הדרך שבה גזר ברצונו לקיים זה הוא על ידי גילוי מלכותו ית׳, וע״י שעובדים הנבראים לקיים זה התכלית דהיינו גילוי מלכותו ית׳, ע״י ממש סרה כל המניעה המעכבתם מלהדבק במלכותו הברורה והשלימה, וזה נקרא שלימות, היינו מה שאין מעכב בעדם מלראות מלכותו וקרבתם אליו ית׳ שמו, וכמו שאמר דוד ׳ואני קרבת אלקים לי טוב׳ [כמבואר במס״י פ״א], וכמו שמבואר בדע״ת שגזרת הרצון היא שהטוב יהיה רק בצורה של גילוי מלכותו [ולא גילוי החסד עצמו או הגבורה או כל מידה אחרת]
נמצא:
מצד הבורא, התכלית היא להיטיב לנבראיו, והיא הכוונה התכליתית בבריאת העולם וקיומו, וגילוי מלכותו הוא הדרך והאמצעי לכך.
מצד הנברא, לנגד עיניו התכלית היא לעבוד לגלות מלכותו ית׳, בלא ציפייה לשכר, אף שבאמת השכר הוא התכלית של כל התכליתים.
