הנה יצא לאור ספר לאחרונה בשם 'אני ה' רופאך" ובא לחזק הענין שהזהיר רבינו ז"ל שלא ללכת לרופאים, וראה זה פלא שהביא כל השיחות בענין הרפואות, ואילו השיחה המובאת בספר אבני"ה ברז"ל לא הביא וז"ל: 'רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל אָמַר: "צְרִיכִין לְהַעֲמִיד לְכָל יֶלֶד פָּאקִין [חיסון אבעבועות] קֹדֶם רֶבַע שָׁנָה, וְאִם לֹא הוּא כְּמוֹ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וַאֲפִלּוּ אִם דָּרִים הַרְחֵק מִן הָעִיר מְחֻיָּבִים לִסַּע עֲבוּר זֶה, וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהַקֹּר גָּדוֹל וּלְהַעֲמִיד לַיֶּלֶד פָּאקִין קֹדֶם רֶבַע שָׁנָה'. ומזה אנו רואים שאינו מחפש האמת לאמיתה, כי אם הוא מחפש האמת לאמיתה היה לו להביא גם שיחות שאינם מתאימים לגמרי למה שרוצה להוכיח.
ולגופו של ענין, הנה רוממות האמונה הפשוטה בגרונו, וחרב נצחיות דברי רבינו ז"ל בידו, אך כשנתבונן מעט מן המעט נראה שהדברים אינם נכונים כלל, ואילו לא היה מדובר כאן בדיני נפשות החשיתי, אך מדין לא תעמוד על דם רעך מחוייב אני למחות על הטעות החמורה שבדבריו.
הנה יש להבין איך הורה רבינו ז"ל לתת חיסון שהמציאו הרופאים, כשמדובר כאן אפילו עוד קודם המחלה רק כמניעה בעלמא, ומצד שני החמיר כל כך שלא ילכו כלל לרופאים.
והנה זה לשון רבינו ז"ל בשיחות הר"ן נ': "אפילו מי שהוא דוקטור גדול אי אפשר לו לכון החולאת והרפואה השייכת לו לפי מזגו וטבעו וכפי החולאת שלו וכפי העת והזמן. כי יש בזה כמה וכמה שינויים שצריך הדוקטור לכון בהם מאד וקשה לו מאד שיכון ולא יטעה בכל הפרטים כאשר הם בעצמם מודים בזה. ובקל בקל יוכל לקלקל לו הרבה הרבה שלא יועיל שום תקנה לחייו חס ושלום, ואפילו הדוקטור הגדול מאוד מכל שכן וכל שכן רוב הדוקטורים המצויים במדינתנו אשר רובם אינם יודעים בין ימינם לשמאלם והם רוצחים ממש והורגים נפשות בידים חס ושלום, צריך לברוח מהם כמטחוי קשת לבל ימית עצמו או החולה שמוסר להם בידים חס ושלום. ואפילו כשסומך על דוקטורים גדולים הוא סכנה גדולה מאד ורחוק מן החיים מאחר שנפל ביד הדוקטור.
וסיפר שכשהיה בקהלת קודש למברג שהוא מקום קיבוץ דוקטורים גדולים העיד לפניו דוקטור גדול בעצמו שטוב להתרחק מרפואות ודוקטורים בתכלית הריחוק. ואמר שכבר חקרו כל כך בחכמת הדוקטוריא עד שעכשיו אינם יודעים כלל וכלל לא, כי מריבוי חקירתם כבר ראו שאי אפשר לחקור ולברר אמיתת הדברים על מכונם.
גם יש מחלוקות גדולות ביניהם בעניני הרפואות. ובקהילת קודש למברג יש שתי כתות דוקטורים מחולקים בענין איזה חולאת מסוכן איך להתנהג בו. שכת אחת אומרת שכל הדברים החזקים שיש להם איזה חריפות מזיק מאד לזה החולאת ושצריך החולה ליקח רק הדברים שהם בהפך. וכת האחרת אומרת בהפך ממש, שצריך לזה החולאת דייקא דברים חזקים וכיוצא, ודברים מתוקים ורכים מזיקים מאוד לחולאת הזאת. וכל אחת ואחת מהכתות הנ"ל מביאה ראיות חזקות לדבריהם, ולפי דעת כל אחת מהכתות מי שמתנהג בהפך דעתם הוא סם המוות חס ושלום, לפי דעתם. נמצא שלפי דעת כת זו כל ההנהגות של החולה הנ"ל שמתנהג על פי הדוקטורים של הכת השניה הם סם המוות חס ושלום וכן להפך לפי כת האחרת. וכל אחת מהכתות הם דוקטורים גדולים ומופלגים בחכמה זו מאוד ואף על פי כן אינם יכולים לכון האמת לאמתו. וגם אי אפשר לברר בחוש עם מי האמת כי לפעמים נראה בחוש כפי דעה זו ולפעמים להיפך ואי אפשר להם לברר הדבר כלל.
נמצא שאי אפשר לסמוך על הדוקטורים מאחר שהם בעצמם מבולבלים מאוד מאוד בחכמה זו ואי אפשר להם לעמוד על האמת לאמתו. ואיך ימסור חייו בידם שהוא תלוי בחוט השערה שכאשר הדוקטור שוגה איזה תנועה בעלמא כחוט השערה הרי הוא מקלקל חייו וממיתו בידים וכאשר רואין בחוש רוב הפעמים שרבים מאוד מתים מן העולם על ידי הדוקטורים. כי יש בענין חכמת הדוקטוריא דקדוקים הרבה הרבה מאוד מאוד והם נעלמים מהם מאוד מאוד "כעצמים בבטן המלאה" (קהלת י"א), עד שאי אפשר שיכוון הדוקטור בכל הדקדוקים והפרטים ולא ישגה כלל. על כן צריכים להתרחק ולברוח מהם מאוד:
ואל יאמר האדם שהוא חולה חס ושלום או שיש לו חולה בתוך ביתו חס ושלום: אם כן, על מי אסמך? כי בהכרח לעשות איזה עסק בדרך הטבע ואיך אניח את החולה ולא אשתדל בהצלתו?!. כי באמת זה שטות, כי מאחר שהדוקטור רחוק מחיים וקרוב להיפך כנזכר לעיל, וסוף כל סוף הוא צריך לסמוך רק על השם יתברך, טוב טוב לסמוך מיד על השם יתברך ואל יסכן את החולה בידים על ידי הדוקטור, כי על פי רוב הדוקטורים הם שלוחי המלאך המות רחמנא לצלן. וידמה בעיניו כאלו הוא יושב במדבר או ביער שבהכרח לסמוך על השם יתברך לבד מאחר שאין מה לעשות, כמו כן עכשיו אף על פי שיושב במקום שיש דוקטורים ורפואות אף על פי כן מאחר שהם בעצמם מבולבלים בחכמה זו ושאר החששות הרבה מאד שיש בענין רפואות, אם כן קרוב הדבר שעל ידי הרפואות והדוקטור לא די שלא יועיל אדרבא, יקלקל בודאי, ואם כן למה יעשה עסק בדרך הטבע מה שרחוק משכר וקרוב להפסד!".
אם נסכם בקיצור את הדברים יוצא לנו ארבע נקודות עיקריות: א. בכל מחלה יש הרבה פרטים ודקדוקים רבים והם נעלמים מאוד, והרופאים אין יודעים לכוון הרפואה השייכת למחלה זו בדיוק, ובפרט לא הרופאים הקטנים. ב. הרופאים עצמם טוענים שאינם יודעים לרפאות ועדיף להתרחק מרפואותיהם. ג. הרופאים עצמם חולקים בדברים רבים שכל אחד טוען ההיפך מהשני ואיך אפשר לסמוך עליהם. ד. אף שכשהאדם חולה או שיש לו חולה הוא מחוייב לעשות משהו בדרך הטבע, מצד ונשמרתם לנפשותיכם ומצד לא תעמוד על דם רעך, אך מסתבר יותר שהרופא יזיק יותר, ואם כן למה ללכת אליו.
והנה רבינו ז"ל לא אמר ענין זה להתרחק מרופאים בליקוטי מוהר"ן, שאז זה השגה הנוהגת לדורות, אלא אמרה כשיחה והוראה לדורו, ובודאי גם השיחות הם נשגבות ועצומות ואין לנו השגה בהם, אך בודאי אפשר לומר ששיחה מסויימת נאמרה לדור מסויים, וכמו שאנו רואים למשל שרבינו ז"ל אמר שלא להיות מלמד, ועכשיו שנשתנו העיתים והתנאים לא ראינו מי שיקפיד בזה, וכן עוד כמה דברים, ובפרט בענין זה שרבינו ז"ל פירש באופן ברור ביותר טעם הדבר, אם כן בודאי אי אפשר לומר שדבר זה נוהג לדורות גם כשישתנה הטעם, כי אם כן היה צריך לומר דבר זה בלא טעם כלל אלא כהוראה בלבד.
והנה הרי מצינו בגמרא אמוראים שהיו בקיאים בכל הרפואות, ורבינו ז"ל עצמו אמר שהיה אצלו בספר המידות כתוב כל הרפואות, וכי גם על האמוראים יאמר רבינו ז"ל שאסור להתרפאות אצלם, וכי אם היה רבינו ז"ל חי בימינו היה אומר גם כן שיחה זו על הרופאים, הרי זה דבר שאין שייך כלל לומר כן על הרופאים שבזמנינו, וכי היה רבינו ז"ל אומר דברים של שקר ח"ו.
ולגופו של ענין אבאר יותר, כי הרפואה בזמנינו נשתנתה מזמנם באלפי פרטים, ואי אפשר כלל לפרט אפילו אחד מאלף, אך אפרט בקיצור שני דברים, האחד ענין גילוי החיידקים, שאחר שהמציאו את המיקרוסקופ התחילו לדעת מהם החיידקים וכיצד אפשר להלחם בהם, וכיום יודעים שרוב המחלות מקורם בחיידקים מזיקים, וקודם שידעו זאת לא יכלו להועיל כמעט בשום רפואה, כי לא ידעו כלל שהחיידק הוא גורם המחלה ולא ידעו כיצד להלחם בו, ולא זו בלבד אלא שכשאין יודעים את ענין החיידקים כל טיפול שעושים הוא גורם יותר למוות, כי כל טיפול וחיתוך בגוף שאינו נעשה באופן סטרילי הרי הוא גורם לזיהום בגוף, והדבר השני הוא ענין האולטרא סאונד וצילום רנטגן וכדומה, שאפשר לראות מה שיש בגוף האדם, שקודם שהיה ענין זה לא יכלו כלל לדעת מהי סיבת המחלה, ובעזרת בדיקה זו אפשר לדעת מה גורם המחלה, ומלבד כל זה עוד נשתכללה הרפואה באלפי אלפים פרטים, (ובכלל זה הענין שיודעים ממה מורכב כל חומר לפרטי פרטיו וממילא יכולים להרכיב רפואות באופן הנכון), ובפרט הענין שכל הרופאים בעולם עומדים בקשר זה עם זה ומתעדכנים על כל דבר חדש, וממילא כל דבר נעשה אחר בדיקה ונסיון של אלפי פעמים, וכשרואים שדבר מסוים אינו טוב מיד מעדכנים את כל הרופאים בעולם. ואין שום שייכות וקשר בין הרופאים של ימינו ושל זמנם, ואף ששניהם נקראים בשם רופאים אין דמיון ביניהם כלל, ואין זה דבר אחד כלל, ועל הרופאים שבזמנינו לא דיבר רבינו ז"ל כלל כשם שלא דיבר על האמוראים הרופאים. ואין אנו דנים גזירה שווה: רופא – רופא, במקום שלא קיבלה מרבו.
ומעתה נחזי אנן כל הטענות שהובאו לעיל: טענה א. בכל מחלה יש הרבה פרטים ודקדוקים רבים והם נעלמים מאוד, והרופאים אין יודעים לכוון הרפואה השייכת למחלה זו בדיוק, ובפרט לא הרופאים הקטנים. - כבר נתבאר שדבר זה אין שייך כלל בזמנינו שאבחנו את כל סוגי המחלות בעזרת עשרות סוגי אבחונים שלא היו בזמנם, ובכל מחלה ומחלה בפני עצמה אבחנו עשרות דרגות על פי מחקרים ואיזה תרופה מתאימה לכל דרגה, ויש לכל תרופה עשרות מחקרים המוכיחים על יעילותה.
טענה ב. הרופאים עצמם טוענים שאינם יודעים לרפאות ועדיף להתרחק מרפואותיהם. – הנה בזמנינו בודאי אינו כן כידוע לכל, ואין שום רופא בעולם שיאמר כזאת שאינו יודע לרפאות ושצריך להתרחק מתרופות. וממילא מוכח שאכן נשתנתה הרפואה מאז עשרת מונים.
טענה ג. הרופאים עצמם חולקים בדברים רבים שכל אחד טוען ההיפך מהשני ואיך אפשר לסמוך עליהם. – הנה בזמנינו ידוע לכל שאינו כן, כי אף אם אמנם יש דברים מסויימים שחלוקים בהם, אבל ברוב רובם של הדברים אין שום מחלוקת, וכגון בנוגע לתרופות, לכל מחלה יש תרופה שמקובלת על כל הרופאים, אם כי יש אולי ויכוחים קטנים איזה תרופה מועילה יותר, אבל בעצם התועלת אין שום ויכוח, וכגון כל חולה שיש לו דלקת ראות נותנים לו אנטיביוטיקה ואין בזה מחלוקת. וכן בענין ניתוחים וכדומה יש שיטה מקובלת הנלמדת בכל בתי הספר לרפואה, ויש דברים מסויימים שמשתכללים משנה לשנה שבזה יש חילוקי דעות אבל בעיקרי הדברים אין שום ויכוח. וגם הויכוחים שיש מכריעים בהם על ידי מחקרים וניסויים. ובזה אנו רואים שלא דיבר רבינו ז"ל על הרופאים שבזמנינו.
טענה ד. אף שכשהאדם חולה או שיש לו חולה הוא מחוייב לעשות משהו בדרך הטבע, מצד ונשמרתם לנפשותיכם ומצד לא תעמוד על דם רעך, אך מסתבר יותר שהרופא יזיק יותר, ואם כן למה ללכת אליו. – הנה בזמנינו אין שום בר דעת שיכול לטעון שהרופא מזיק יותר ממה שמועיל, והמציאות היא שתוחלת החיים בזמנינו עלתה ואנשים חיים יותר, וברור שזהו בגלל הרפואה שהשתכללה, ואין אף אחד שיכול להכחיש החוש שהאנטיביוטיקה הצילה מליוני אנשים ממוות בטוח, וכל הניתוחים שעושים והשתלת כבד וכליות וצנתורים וכדומה הצילו מליוני אנשים ממוות. וכן כל מאות התרופות והטיפולים והחיסונים שעושים. ומי שיחלוק על זה אינו בר דעת כלל. והרי ברור ופשוט שמי שהוא חולה כליות ר"ל אם לא ילך לרופא בודאי ימות בדרך הטבע, ואם ילך לרופא רוב הסיכויים שיצא מזה, וכן מי שיש לו דלקת ראות אם לא ילך לרופא רוב הסיכויים שימות, ואם יקח אנטיביוטיקה בודאי יבריא. ובודאי גם הרפואות מזיקים מעט לגוף, אבל התועלת מרובה אלף פעמים מהנזק. וכמו שרואים ברוב רובם של הטיפולים והתרופות שאדם שהיה ממש על סף מוות רח"ל ע"י תרופה וטיפול יוצא לגמרי מזה וחי שנים רבות בבריאות.
וממילא נבין שבזמנינו שהרפואות בדוקות ומנוסות מי שאינו הולך לרופא עובר על ונשמרתם מאוד לנפשותיכם ולא תעמוד על דם רעך, והוא כשופך דמים ר"ל, וכמו שאנו רואים שאמר רבינו ז"ל על מי שאינו עושה חיסון אבעבועות שהוא שופך דמים, והוא מטעם זה ממש, כי בענין החיסון היא רפואה בדוקה ומועילה שאין בזה ספק, ובדבר כזה הוא חיוב גמור ללכת לרופא, וכמפורש בדברי רבינו ז"ל שאם היה אפשר לעשות משהו בדרך הטבע להציל היינו מחוייבים לעשות זאת, אלא שטען שללכת לרופאים אינו השתדלות המועילה כלל, ואם כן בזמנינו שהיא השתדלות המועילה הרי הדר דינא להיות חיוב גמור לעשות זאת. וכל זה מלבד ביטול תורה ותפילה של ימים ושבועות וחדשים שיכול להיות למי שאינו הולך לרופא, וכגון מי שכואבות לו שיניו אם לא ילך לרופא יכול לסבול חודשים רבים ולא יוכל ללמוד ולהתפלל, וכי זה רצון ה' יתברך, ובפרט במחלות גדולות יותר שאפשר בפעולה קטנה לסדרם ואם לא ילך לרופא יסבול יסורים נוראים חודשים ארוכים ויתבטל מעבודת ה', ואם לענין פרנסה אמר רבינו ז"ל שטוב שיהיה לאדם מעמד פרנסה, כל שכן וכל שכן בענין כזה שחמור הרבה יותר שצריך לעשות השתדלות, שהרי לענין פרנסה אין חיוב לעשות השתדלות, אבל ברפואה יש חיוב לעשות השתדלות לרפואה. ובודאי גם אחר ההליכה לרופא צריך לזכור ולדעת שהרפואה היא מה' יתברך ולא מהרופא, ולהתפלל לה' יתברך שירפאהו, אבל לפטור מהשתדלות לאנשים כערכנו אי אפשר, בפרט בדברים שהם פיקוח נפש.
וכיון שרבינו ז"ל הזהיר שלא לעבור על דיני השו"ע בשום אופן, איך נוכל לומר שלא ללכת לרופאים בשעה שעל פי השו"ע פוסקים כל רבני זמנינו שיש חיוב גמור ללכת לרופאים, ואף יש חיוב לחלל שבת כשצריך לעשות רפואה במקום חשש פיקוח נפש, ולא יתכן בעולם כלל שיאמר רבינו ז"ל דבר שהוא נגד ההלכה הפסוקה והברורה.
ויש החושבים שאם יתעקשו ויאמרו שדברי רבינו ז"ל על הרופאים שייכים גם בזמנינו וידחקו עצמם בדחוקים שונים ומשונים יגדילו בזה שם רבינו ז"ל, אך ההיפך הוא הנכון, כי בזה מבזים שם רבינו ז"ל בכל העולם, כי כל מי שמעט שכל בקדקדו רואה בחוש שאלו דברי שטות והבל, וממילא מסתכל בעין עקומה על כל שיטת ברסלב, באמרו שאומרים דברים שהם נגד החוש והשכל. אבל כשיסבירו באופן פשוט וברור שרבינו ז"ל דיבר על הרופאים שבזמנו, הנה בזה אנו מגדילים ומפארים שם רבינו ז"ל, בהראותנו עומק חכמתו שידע כמה גרועה היתה הרפואה שבזמנו, ואדרבה בזמנינו שנתפתחה כל כך הרפואה הרי אנו רואים כמה צדק רבינו ז"ל אז שאכן לא ידעו דבר והיו קרובים יותר להמית מלהחיות.
ואכן אין לנו לדון את גדולי אנ"ש שבדורותינו אלה שנזהרו מללכת לרופאים, כי בודאי לא ביום אחד נשתנתה הרפואה, וממילא המסורת שלא ללכת לרופאים נמשכה מדור לדור, ולא היה מי שיקום ויכריז שנשתנה הדבר, כי הדבר נשתנה לאט לאט, אבל במציאות רובם ככולם של אנ"ש התחילו ללכת לרופאים כי הבינו מעצמם שנשתנתה המציאות, ובודאי כל לבבות דורש ה', ואותם שלא הלכו לרופאים בפשיטות ובתמימות בודאי לא יענשו על זה, ובפרט אם באמת היתה אמונתם חזקה מאוד בה' יתברך עד שלא הרגישו צורך ללכת לרופאים אם כן באמת לא היו מחוייבים ללכת לרופאים ויצאו ידי חובת השתדלותם בתפילה ובקשה, אך לבוא להורות לרבים בדורות אלו שלא ללכת לרופאים זהו ממש שפיכות דמים ר"ל.
ונביא מעט מדברי רבינו ז"ל שרואים שגם רבינו ז"ל סבר שיש דברים שצודקים חכמי הרופאים: הנה בשיחות שאחר סיפורי מעשיות מובא: 'לכאורה קשה: הלא גם קודם חטא העגל בודאי היה חולי זה. אך קודם לא היה חולי קשה, רק שהיו הפאקין מחמת הדמים שהתינוק יונק במעי אמו, כידוע לחכמי הרופאים'. ובליקוטי מוהר"ן סי' כ"ג: "אין דבר שמפסיד החיות כמו הדאגה והעצבות, כידוע לחכמי הרופאים". ובליקוטי מוהר"ן סי' י"ד: "'טוב ה' לכל" זה בחינת תפלה, שמאמין בה', שהקדוש ברוך הוא טוב לכל הן לרפואה, הן לפרנסה, הן לכל הדברים. כשמאמין כך, בודאי יהיה עיקר השתדלותו בתר קדשא בריך הוא, ולא ירדוף אחר תחבולות רבות. כי מי שאין מאמין בהקדוש ברוך הוא, צריך להשתדל אחר תחבולות רבות. למשל, כשצריך לרפואה צריך להשתדל אחר עשבים רבים, ולפעמים אלו עשבים הצריכים לו אינם בנמצא במדינתו, והעשבים הנמצאים אינם טובים למכתו. אבל הקדוש ברוך הוא טוב לכל המכות לרפאותם, והוא בנמצא תמיד, כמו שכתוב (דברים ד): "מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו". הרי שמודה רבינו ז"ל שיש כח לעשבים לרפאות, אלא שמי שמאמין באמת בהקב"ה אינו צריך השתדלות לא בפרנסה ולא ברפואה.
ובליקוטי מוהר"ן סי' רע"ז: "כל הרפואות באין מן הארץ, ועל כן בעת שהארץ נותנת יבולה, שנותנת כח בכל האילנות והצמחים, דהינו בזמן החניטה שהוא בחדש אייר אזי יש כח יותר בכל הרפואות כי אז נותנת הארץ בהם כח. אבל בזמן אחר, אפילו אם יקחו אותן הרפואות בעצמן, אין להם זה הכח ועל כן לוקחין רפואות בחדש איר שהוא (מאי), ועיקר הוא ארץ ישראל, כי כל הארצות מקבלין מתמצית ארץ ישראל. וארץ ישראל יש לה ב' בחינות, לפעמים נקראת ארץ כנען, ולפעמים נקראת ארץ סתם. הינו כשיש מחלוקת, אזי נקראת ארץ כנען, בחינת 'כאן עני', כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (פסחים נ): על פסוק "ולא יהיה כנעני" 'אין כאן עני', נמצא כנען הוא בחינות כאן עני, וזה על ידי מחלוקת, כי מחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות. וזה בחינות (בראשית י"ג): "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני אז בארץ", שעל - ידי הריב והמחלקת על ידי זה 'והכנעני' וכו'. כי אזי נקראת בחינת ארץ כנען כנ"ל. אבל כשיש שלום אזי היא נקראת בחינת ארץ סתם, ואזי היא בחינת "ארץ נתנה יבולה" (תהלים ס"ז), שנותנת כחותיה לכל יבול הארץ, ואזי יש כח לכל הרפואות כנ"ל"
ובליקוטי תנינא סי' א': "כל הרפואות הם על ידי עשבים, וכל עשב ועשב מקבל כח מכוכב ומזל המיוחד לו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש רבה, בראשית, פרשה י): 'אין לך כל עשב ועשב, שאין לו כוכב ומזל, שמכה אותו ואומר לו: גדל'. וכל כוכב ומזל מקבל כח מכוכבים שלמעלה ממנו, והעליון מהעליון ממנו, עד שמקבלים כח מהשרים העליונים, כמו שאמרו (בתקוני זהר, תקון מ"ד, ע"ט:): 'כל כוכביא לוין דא מן דא, סהרא לוי מן שמשא' וכו', "כי גבה מעל גבה" וכו' (קהלת ה'), והם כלם בחינת לווים זה מזה וזה מזה, עד שמקבלים ולווין מהשרים העליונים, והשרים מקבלים מהעליונים מהם, גבוה מעל גבוה, עד שכלם מקבלים משרש הכל, שהוא דבר ה', כמו שכתוב (תהלים ל"ג): "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם". ועל כן כשזוכין לתפלה, אין צריכין לרפואת העשבים, כי התפלה היא בחינת דבר ה', שהוא שורש הכל". הרי אנו רואים בפירוש שיש כח לרפואות לרפאות, אלא שמי שזוכה לבחינת דבר ה' בשלימות אינו צריך לרפואות.
אכן יש לומר שדברי רבינו ז"ל נגד ההליכה לרופאים שייכים גם בזמנינו, כגון לענין הליכה לרפואה אלטרנטיבית וכדומה שהם דברים שאינם מוכחים ושנויים במחלוקת, וכן אפשר לומר שאף שהולכים לרופאים לא ירוץ בכל דבר קטן לרופאים ולא ילך אליהם אלא במקום ההכרח, כי עדיין יש דברים רבים שאינם יודעים, ובודאי כל זמן שאפשר לבטוח בה' יתברך ואין הכרח ללכת לרופא עדיף להמנע מזה. והשי"ת ינחנו בדרך הישר והאמת למען כבוד שמו יתברך, ונזכה לברכת: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך".

@מאיר-לב כתב:

רק הערה:
רבינו כותב במפורש שהרופאים סותרים את עצמם כל הזמן וזה אחד הסיבות שלא ללכת אליהם.
אם אנחנו מאמינים שדברי רביה"ק הם נצחיים הרי שהם רלוונטיים גם עכשיו.
בנוסף, מי שעיניו בראשו רואה גם היום שכמעט בכל נושא הרופאים חולקים אחד על השני וסותרים את עצמם.
למעשה:
וודאי שרצון רבינו היה לא ללכת לרופאים בכלל, וכבר האריכו לעיל במקורות רבים על כך.
אולי נהיה כנים עם עצמינו ונאמר שעובר עלינו ואנחנו לא זוכים לקיים את השיחות האלה כפשוטם.
אבל וודאי שאל לנו לעקם את דברי רבינו רק כדי להצדיק את עצמינו.
הלוואי ונזכה לקיים כל שיחה משיחותיו הקדושות, בלי לעקמם שיתאימו להלך רוחינו...

אתה כותב שאנחנו מאמינים שדברי רבינו נצחיים, וממילא זה מחייב שגם בזמנינו הרופאים סותרים את עצמם כל הזמן, לא הבנתי את כוונתך, אם נניח שהיתה מציאות כזאת שהרופאים לא ידעו את חכמת הרפואה, והמציאות הזאת יכולה להשתנות, האם לא היה חיוב לרבינו להזהיר את אנשי דורו שלא ילכו לרופאים בגלל שזאת המציאות כעת בזמנו? זה שדברי רבינו נצחיים זה נכון, אבל רבינו דיבר על מציאות גשמית מסויימת, כמו שרבינו דיבר לדוגמא על שצריך לצעוק לבטל את הגזירות שגזר קיסר רוסיה, זה אומר שצריך גם בימינו לצעוק על הגזירות של קיסר רוסיה? במקום שיש גזירות צריך לצעוק ובמקום שאין גזירות לא צריך לצעוק, רבינו דיבר הרבה פעמים על מציאות מסויימת שהיתה בזמנו והורה כיצד צריך לנהוג במציאות הזאת, ובודאי שהמציאות יכולה להשתנות. לפי דבריך יוצא שכשרבינו אמר בדרך עצה טובה שלא ילכו לרופאים שבזמנו הוא בעצם יצר מציאות כזאת שהרפואה לא תתגלה לעולם, או שהוא צפה ברוח הקודש שהרפואה לא תתגלה לעולם, וזה דבר תמוה ביותר, שהרי ודאי שצדיקים תמיד הורו הוראות לפי המצב שהיה בזמנם, ובפרט בדברים גשמיים שזה תלוי במצב בזמנם.

מלבד זאת, רבינו הזהיר שתקמטו את ספרי כמה שתרצו אך על תעברו על סעיף בשולחן ערוך, ובשולחן ערוך יו"ד סימן של"ו נפסק: 'נתנה התורה רשות לרופא לרפאות. ומצוה היא. ובכלל פיקוח נפש הוא. ואם מונע (הרופא) עצמו, הרי זה שופך דמים, ואפילו יש לו (לחולה) מי שירפאנו, שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות. ומיהו לא יתעסק ברפואה אלא אם כן הוא בקי, ולא יהא שם גדול ממנו, שאם לא כן, הרי זה שופך דמים'. ואם כן מבואר בשולחן ערוך מצד אחד שאם הרופא לא בקי (כמו הרפואות שהיו בזמן רבינו שהיו בנויים על תחושות בטן וסברות כרס ולא על צילומי רנטגן ומיקרוסקופים ואלפי מחקרים) הוא שופך דמים, וזה ממש מה שאמר רבינו שהרופאים הם רוצחים, ומצד שני מבואר בשולחן ערוך שמי שכן יודע באמת לרפאות הוא חייב לרפאות ואם לא הוא שופך דמים, וזה ממש מה שאמר רבינו שמי שלא לוקח חיסונים הוא שופך דמים. (וזה ממש מה שקרה בזמנינו שחכמת הרפואה התפתחה פי אלף פעמים ממה שהיתה בזמן רבינו),

כמו כן אי אפשר לחלוק שיחה לשתים, ולקחת רק מה שמוצא חן בעינינו, ואם באת לטעון שדברי רבינו חיים וקיימים, איך אפשר להתעלם ממה שכתב רבינו שם באותה שיחה עצמה בפירוש: 'ואל יאמר האדם שהוא חולה חס ושלום או שיש לו חולה בתוך ביתו חס ושלום: אם כן, על מי אסמוך? כי בהכרח לעשות איזה עסק בדרך הטבע ואיך אניח את החולה ולא אשתדל בהצלתו?!. ורבינו לא סותר את זה, אלא רק אומר שזהו כמו אדם שנמצא במדבר ואין שום רופאים, ומובן מזה באופן ברור מאוד שכשיש רופא שבקי באמת ברפואה יש חיוב להשתדל בהצלתו בדרך הטבע, ואיך אפשר להתעלם מדברי רבינו האלו המפורשים? וכי זה לא דברים חיים וקיימים? והרי רואים מזה במפורש שכשיש רופאים שכן בקיאים חיים ללכת אליהם, וממילא צריך תמיד לברר את המציאות היטב האם בזמן הזה הרופאים בקיאים או לא.

ומה שאתה כותב שגם היום כמעט בכל נושא הרופאים חולקים אחד על השני, הרי זה ממש דברים מופרכים, רבינו מדבר על מצב שלדוגמא כת אחת אומרת שכל הדברים החזקים שיש להם איזה חריפות מזיק מאד לזה החולאת ושצריך החולה ליקח רק הדברים שהם בהפך. וכת האחרת אומרת בהפך ממש, שצריך לזה החולאת דייקא דברים חזקים וכיוצא, ודברים מתוקים ורכים מזיקים מאוד לחולאת הזאת. וכל אחת ואחת מהכתות הנ"ל מביאה ראיות חזקות לדבריהם, ולפי דעת כל אחת מהכתות מי שמתנהג בהפך דעתם הוא סם המוות.
המצב הזה לא קיים בדורינו בשום דבר, אין שום רופא שטוען שמי שיש לו דלקת ריאות ויקח אנטיביוטיקה הוא ימות ואם לא יקח אנטיביוטיקה הוא יחיה, כולם מודים שהוא חייב לקחת,
וכן אין שום רופא שטוען שמי שיש לו אבנים בכליות לא צריך ניתוח להוציא את זה, ומי שיש לו כליות לא מתפקדות לא צריך דיאליזיה, ומי שיש לו ח"ו סתימה בצינור הדם לא צריך צינתור, הרופאים לומדים רפואה שנים רבות, ותורת הרפואה היא ביסודה מקובלת על כולם, ויש תיאום בכל העולם בין הרופאים, על פי מחקרים ובדיקות שנעשים כל הזמן, ויש דרכים איך להכריע בין מחלוקות וכו', ויש עסקנים רפואיים שיודעים להגיד מי רופא מומחה שאפשר לסמוך עליו. כשרופא רושם מרשם הוא כותב תרופות שמקובלות על כולם שהם מועילות, יכול להיות שינויים קלים בין הרופאים בדברים מסויימים או מחלוקות בדברים מאוד מסובכים ומאוד נדירים, אבל זה לא סיבה בגלל זה לא ללכת לרופאים ברוב רובם של המקרים שהם נותנים טיפול שהוא בודאי מציל חיים.

ומלבד זאת, ברגע שכולם מודים שהרפואה של היום שונה משל פעם, ממילא אז גם אם נלך לשיטתך שעדיין יש מחלוקות בין הרופאים בדברים מסויימים, אבל ברגע שהמצב הוא לא דומה לפעם, ממילא אין שום ראיה שרבינו התכוון גם למצב של היום, אלא אם כן תאמר שרבינו אמר את זה כחוק בלי שום טעם שגם אם יהיה מצב שהרופאים ידעו במאה אחוז את כל הרפואות וירפאו את כל האנשים גם אז אסור ללכת אליהם, שזה דבר שאינו מתקבל על הדעת והוא נגד ההגיון ונגד כל הפוסקים.

כמה הוספות בענין הנ"ל

וראה לשון קיצור ליקוטי מוהר"ן תורה י"ד:
טוֹב מְאֹד לָאָדָם כְּשֶׁאֵינוֹ סוֹמֵךְ עַל שׁוּם דָּבָר כִּי אִם עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד. כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ סוֹמֵךְ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל אַחַר תַּחְבּוּלוֹת רַבּוֹת. לְמָשָׁל כְּשֶׁצָּרִיךְ לִרְפוּאָה צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל אַחַר עֲשָׂבִים רַבִּים וְלִפְעָמִים אֵלּוּ הָעֲשָׂבִים הַצְּרִיכִים לוֹ אֵינָם בַּנִּמְצָא בִּמְדִינָתוֹ וְהָעֲשָׂבִים הַנִּמְצָאִים אֵינָם טוֹבִים לְמַכָּתוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא טוֹב לְכָל הַמַּכּוֹת לְרַפְּאוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "טוֹב ה' לַכֹּל" (תְּהִלִּים קמ"ה ט) וְהוּא בַּנִּמְצָא תָּמִיד לְכָל אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו" (דְּבָרִים ד' ז). [וְעַיֵּן מִדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן בְּפָסוּק: "כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל" וְכוּ' וְעַיֵּן בִּירוּשַׁלְמִי בְּרָכוֹת פֶּרֶק הָרוֹאֶה אָמַר רַב עָנָן וְכוּ']. וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה חַס וְשָׁלוֹם צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה כָּל סְמִיכָתוֹ עַל תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, וְזֶה יוּכַל לִמְצֹא תָּמִיד וְיוֹעִיל לוֹ בְּוַדַּאי כַּנַּ"ל. אֲבָל לְקַבֵּל רְפוּאָה עַל־יְדֵי רְפוּאוֹת הָרוֹפְאִים זֶה צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד מְאֹד שֶׁיּוּכַל לִמְצֹא רוֹפֵא עִם רְפוּאוֹת שֶׁיּוּכַל לְרַפְּאוֹתוֹ. וּבֶאֱמֶת אֵינוֹ בַּנִּמְצָא כְּלָל עַל־פִּי רֹב כִּי הָרוֹפְאִים מַזִּיקִים יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמּוֹעִילִים לְעִתִּים רְחוֹקוֹת.
ומבואר מדבריו שעיקר הבעיה היא שאינו בנמצא כלל על פי רוב רופא טוב שיכול לרפאות, ואם כן כשיש בנמצא רופא כזה צריך כן ללכת אליו.

ספר ליקוטי הלכות או"ח - הלכות ראש חדש הלכה ו
כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם צַעַר וְצָרָה וְצוּקָה שֶׁלֹּא תִּמְצָא עֵצָה לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה, אַךְ עִקַּר הַצָּרָה, רַחֲמָנָא לִצְלָן, הוּא מַה שֶּׁנֶּעְלָם מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הָעֵצָה אֵיךְ לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה. וְלִפְעָמִים נִרְאֶה לוֹ אֵיזֶה עֵצָה אַךְ עֲצָתוֹ חֲלוּקָה לִשְׁתַּיִם, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעַל יְדֵי עֵצָה זֹאת יְקַלְקֵל יוֹתֵר וְצָרִיךְ לַעֲשוֹת בְּהֵפֶךְ, כַּמּוּבָן לְכָל בַּר דַּעַת בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, כְּגוֹן לְמָשָׁל בְּעִנְיַן חוֹלַאַת וּמַכְאוֹבוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ רְפוּאָה אַךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דָּבָר יִתְרַפֵּא. וְעַל יְדֵי אֵיזֶה רוֹפֵא, כִּי עַל פִּי הָרֹב הָרוֹפֵא מְקַלְקֵל הַרְבֵּה בִּרְפוּאוֹתָיו וּמַזִּיקוֹ כַּמָּצוּי הַרְבֵּה וְגַם עַל פִּי רֹב הָרוֹפֵא וְהַדָּאקְטֶיר בְּעַצְמוֹ מְסֻפָּק וַעֲצָתוֹ חֲלוּקָה אֵיךְ לְרַפְּאוֹ וְכוּ'. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת הִזְהִיר הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהִתְרַחֵק לְגַמְרֵי מֵרוֹפְאִים וְדָאקְטוֹרִים.

ערוך השולחן יו"ד סימן של"ו
אסור להתעסק ברפואות אלא אם כן הוא בקי ויש לו רשות מבית דין. והאידנא צריך להיות מוסמך מהממשלה, שיש לו רשות ליתן רפואות לחולאים. וגם לא יהא שם גדול ממנו, שאם לא כן כשהזיק – הרי הוא שופך דמים. ואם ריפא שלא ברשות בית דין והממשלה – חייב בתשלומין אפילו הוא בקי אם החולה נתנזק על ידו
וזה נכתב כמאה שנה לאחר תקופת רבינו, כשהרופאים כבר ידעו והבינו ברפואות.

ראה לדוגמא את דברי הכרתי ופלתי שבזמנם שלא היה צילום רנטגן הרופא לא יכל לדעת מה קורה בתוך הבטן:
כך כותב רבי יהונתן אייבשיץ בחיבורו "כרתי ופלתי" על הלכות נידה )קפח,ה( באחד מהסבריו לסוגיית שאלת הרופאים בנידה:
דרופאים בעצמן לא החליטו הדבר היותו מכה בבירור במעי האשה, כנודע בכל מחקרי הרופאים אין בהם דבר ברור והחלטי אשר יאמר עליו כי הוא זה ברור בלי ספק, רק לפי שכלם ומראה עין ישפטו )ולכך אמרו חז"ל )קדושין פב ע"א( טוב שברופאים לגיהנם, אף ]ש[נאמר בתורה )שמות כא, יט( ורפא ירפא מלמד שנתנה רשות לרופא ]לרפאות[ )ברכות ס ע"א, ב"ק פה ע"א(, אבל התורה דברה ממכות חוץ, באבר, שבר יד או פצע וחבורה, שזה מוחש והרופא יורד עד תכליתו ובהן כמעט מופת חתוך כמופת הנדסה, משא"כ בחולי באברים פנימים שאין עין רופא שולט בו, בזה ידונו כפי שכלם וכמדומה ובספק שקול וכדומה, עד כי רבים חללים הפילו ועצומים כל הרוגיהם, כי לדברים כאלה צריך ישוב הדעת ומתון וכהנה תנאים רבים לבל ישגה ח"ו, ונפש הוא חובל(.

וגם רבינו לא בא לחלוק שבזמן המשנה ידעו לרפאות כמבואר בגמרא הרבה דברים שידעו לרפאות, אבל רבינו כותב על זמנו שנשתכחה תורת הרפואה, וזה לא סתירה שבזמנינו היא התגלתה שוב. והרי רבינו אמר שה' מנהיג את העולם בגשמיות יותר ויותר יפה, ואם כן מסתבר שכך זה גם לענין הרפואות, וכמו שראינו לענין החיסון שהתגלה אז שאמר רבינו שחייבים לקחתו.
ובאמת מצינו כעין זה בספר שיחות הר"ן אות ס' שכתב: "העולם אומרים שבכל פעם נתחכם העולם יותר. ובאמת בודאי הדורות הקודמים בודאי היו חכמים יותר מאד והם גילו עיקר החכמה. אך מאחר שהם הכינו הכל, על כן באים הדורות האחרונים על חכמות יותר. כי הדורות האחרונים הם באו אל המוכן כי כבר מוכן החכמה מהדורות הקודמים שגילו עיקר החכמה ועל כן הדור האחרון מוסיף מעט ונתחכם יותר. וכמו שמצינו בדברי רבותינו זכרונם לברכה (יבמות צב: בבא מציעא יז:) שאמרו: 'אי לאו דדלאית חספא לא אשכחית מרגניתא תותה'. ועל כן אף על פי שהקודם לא פעל כלל כי העיקר הוא המרגניתא אף על פי כן הראשון עיקר, כי הוא דלה חספא היינו שהוא גילה וחפר יסוד ועיקר החכמה שעל ידי זה בא השני בנקל על עסק החכמה בתכלית".

לאותם המנסים בכח לדחוק ולטעון שגם הרפואות שבזמנינו אינם נכונות, והרופאים הם רוצחים, ויתכן שעוד עשרות שנים יתברר שגם הרפואות של זמנינו לא היו נכונות כלל, וכיוצא בזה, הנה מלבד מה שכל מי שלומד מעט את הנושא מבין שאין זה נכון כלל, ורבינו כבר אמר שהקב"ה מנהיג את העולם יותר ויותר יפה, וממילא מובן והגיוני שיתגלו יותר ויותר דברים שמועילים לאדם, כפי שהתגלתה כל הטכנולוגיה המועילה בכל התחומים, ומלבד מה שמי שמתבונן מעט בשכל ישר מבין שהמציאות מוכיחה במעשים שבכל יום שהרפואה מצילה אלפי אנשים כל יום, אך מלבד זאת נשאל את אותם אנשים, מדוע אתם נוסעים ברכב? באוטובוס? במטוס? באוניה? מדוע אתם משתמשים במחשב? ובשאר המוצרים של הטכנולוגיה כמזגן ומכונת כביסה ומקרר וכדומה? הרי אותם מדענים שגילו את הרפואה הם גם גילו את שאר הטכנולוגיה, וכל המדעים התגלו באותם שיטות של ניסויים ובדיקות כימיות ומחקרים וכדומה, ואם כן מדוע אינכם חוששים שהמטוס יפול וכדומה, אולי עוד עשרים שנה יתגלה שהמטוס אינו בנוי נכון בכלל, אלא התשובה הפשוטה היא שרואים בעינים שזה מועיל, אז מדוע בענין הרפואה שרואים בעינים שהאנטיביוטיקה והניתוחים והדיאליזיה וההשתלות וכל שאר הטיפולים מצילים אלפי חולים בכל יום, ותוחלת החיים עלתה ברמה שלא תאמן, כמו שניתן לראות במחקרים שתוחלת החיים דהיינו ממוצע הזמן שאדם רגיל חי בזמן רבינו היתה בין שלושים לארבעים שנה, ובזמנינו תוחלת החיים היא בין שבעים לשמונים שנה, וזה הולך ועולה כל הזמן בגלל התפתחות הטכנולוגיה והרפואה. וכבר אמר רבינו שגם בתמימות אסור להיות שוטה, והמכחיש את החוש אינו תמים אלא שוטה.

לאותם המנסים בכח לדחוק ולטעון שכוונת רבינו היתה מצד האמונה והבטחון, שלא לסמוך על דרך הטבע של הרפואה, אלא ללכת רק עם אמונה ובטחון, ולא לעשות שום השתדלות גשמית, וזה היתה כוונת רבינו, ולא מצד שהרפואות אינם מועילות, וממילא זה שייך גם בזמנינו, הנה מלבד כל מה שנתבאר לעיל שכל הקורא את דברי רבינו רואה מיד שכוונתו ברורה מצד שהרופאים הם רוצחים ולא מצד בטחון ואמונה, לתוספת חיזוק נביא כאן את דברי הפוסקים בענין זה.
בענין הרמב"ן הידוע שכתב שמה לרופא בבית יראי ה' וכו', כבר כתבו על זה בשו"ת דברי יציב (ליקוטים והשמטות סימן קי"ד), ושו"ת ציץ אליעזר (חלק י"א סימן מ"א) שהרמב"ן אמר את דבריו על הזמן שהיו נביאים בישראל, שאז אכן היו ישראל בדרגה גבוהה שלא התנהג ענינם בטבע, ולא היו צריכים להשתמר על פי דרכי הרפואה, וגם אם קרה שנחלו לא דרשו ברופאים אלא בנביאים, ועל הזמן ההוא אמר, מה לרופא בבית יראי ה'. אבל מאז שנסתם חזון הנבואה בישראל, לא התקיים יותר בעוונותינו מצב ומעמד נעלה זה בישראל, והשם הניח את ישראל למקרה הטבעים, וממילא כבר מותר לדרוש ברופאים, ואדרבה מצוה וחובה היא.
והלכה למעשה הסכימו הפוסקים, שאדם שחלה חייב לדרוש ברופאים ולנהוג בדרכי הרפואה, ונביא כמה ממאמריהם בענין זה.
בשו"ת הרשב"א (ח"א סימן תי"ג) כתב: ואם חל המקרה כחליים, מותר להתעסק ברפואות, ובלבד שיהא לבו לשמים, וידע שאמיתת הרפואה ממנו וידרשנו, ולא שיכוין שהכל תלוי בסם הפלוני וברפואת האיש הרופא וכו', ומי שהשיגו החולי אינו סומך על הנס שלא לשאול ברופאים ולהתעסק בדברים המועילים, בין בדברים הטבעיים בין בסגולות. והוא אמרו "ורפא ירפא" ואמרו ז"ל, מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות וכו'. ולא עוד, אלא שאסור להכנס בעניני הסכנות ולבטוח על הנס, והוא אמרם, שקיר נטוי מזכיר עון, ואמרו, כל הסומך על הנס אין עושין לו נס. ומותר לבטוח באדם [שירפא אותו], והוא שלא יסור לבו מן השם. ואמרו "ארור הגבר אשר יבטח באדם ומה' יסור לבו", אך לבטוח בשם ושיעשה לו תשועה ע"י האיש הפלוני מותר ומצוה.
גם נביא את דברי הברכי יוסף (יו"ד של"ו) שכותב: ונראה, דהאידנא אין לסמוך על הנס, וחייב החולה להתנהג בדרך העולם לקרות רופא שירפאנו, ולאו כל כמיניה לשנות סוגיין דעלמא ולומר כי הוא גדול מכמה חסידי הדורות שנתרפאו על ידי רופאים, וכמעט איסור יש בדבר, אי משום יוהרא, ואי משום לסמוך אניסא במקום סכנה ולהזכיר עונותיו בשעת חוליו, אמנם ינהוג כדרכן של בני אדם, ואורח כל ארעא להתרפאות על ידי רופא ולבו בל עמו, רק ידבק בקונו למתקף ברחמי בכל לב, ובו יבטח דוקא.
ובחובות הלבבות (שער הביטחון פ"ד) כותב בענין הבריאות והחולי, שעל האדם לבטוח בזה על הבורא, ויחד עם זה עליו לדאוג לבריאותו התמידית על ידי אמצעים טבעיים, ולרפא את מחלותיו בדרכי הרפואה הנהוגים בעולם, כמו שציוה הבורא יתברך "ורפא ירפא", אך מבלי לבטוח על האמצעים עצמם, כאילו שהם גורמים את הבריאות או את המחלה, ומבלי לחשוב שהם מצד עצמם מועילים או מזיקים, אלא מתוך אמונה שאמצעים אלה פועלים רק ברשות הבורא.

עוד יש להוסיף, כי בספר חיי מוהר"ן אות קפ"א מובא: "עַל שְׁאָר הָעוֹלָם הִזְהִיר מְאֹד בְּדֶרֶךְ עֵצָה טוֹבָה לְהִתְרַחֵק מֵרְפוּאוֹת וְדָאקְטורים", זה המקום היחיד שר' נתן כותב על משהו שרבינו אמר אותו בדרך עצה טובה, ורואים מזה בבירור שזה לא דרך בעבודת ה' והשגה של רבינו, אלא עצה טובה שרבינו יעץ לאנשיו מכיון שידע בחכמתו ובקדושתו את המציאות. וברגע שזה בדרך עצה טובה, אז ודאי שהמציאות יכולה להשתנות.

למעשה נפסק להלכה בשו"ע יו"ד סימן רל"ד שמי שהוא רופא יש לו מצוה לרפאות וזה גם חיוב של פיקוח נפש, לפי זה אני שואל שאלה פשוטה, אם רופא שרואה חולה שיכול לרפאות אותו הוא חייב לרפאות אותו וצריך גם לחלל שבת בשביל זה, אז מישהו שהבן שלו חולה והוא יכול לקחת אותו לרופא שירפא אותו ויציל את חייו זה לא חיוב? הרי זה ממש אותו דבר, אולי על עצמו אדם יכול להחמיר, אף שהרשב"א כותב שזה נקרא לסמוך על הנס וזה אסור, אבל לגבי הבן שלו זה ודאי לא תעמוד על דם רעך. אדרבה, אם יש למישהו תשובה על זה אשמח לשמוע.

אולי במבט שטחי זה נראה שאתה הוא המאמין הגדול, שמאמין שיש לך רבי חי שראה עד סוף כל הדורות ואתה מאמין שדברי רבינו רלוונטים להיום, ואני לא מאמין בזה,
אבל במבט מעמיק דוקא אתה זה בדבריך מוכיח שהרבי שלך לא ראה עד סוף כל הדורות ודברי רבינו לא רלוונטים להיום, ואני זה שמוכיח שהרבי כן ראה עד סוף כל הדורות ודבריו כן רלוונטים להיום,
ואסביר את דברי,

כי מכיון שהמציאות של הרפואה כיום היא שהרפואה מועילה יותר ממה שהיא מזיקה, והרופאים כן יודעים באופן כללי לרפאות ברובם הגדול של המקרים, והם מצילים חיים באופן יום יומי, וזה דבר שהוא מציאות מוכחת במאה אחוז, כפי שזה מציאות מוכחת שהעולם הוא עגול ושהשמש זורחת, וזה דבר שכל מיליארדי האנשים בעולם מסכימים עליו פה אחד.
ממילא, כשאתה טוען שרבינו התכוון גם לרופאים של היום, אתה בעצם טוען שרבינו לא ראה את המצב שיהיה בדור שלנו, כי לא יתכן שרבינו יאמר דבר שקר ח"ו. אלא בהכרח לומר שלא ידע שהמצב ישתנה. ואם כן לפי שיטתך יוצא שדברי רבינו לא רלוונטים להיום.
(וכמו שאם תטען למשל שנמצאה שיחה בכתב יד שרבינו אמר שלא יתכן שיהיה דבר כזה שאנשים יטוסו באויר, ותתעקש שזה שאנחנו רואים שאנשים כן טסים באויר זה רק דמיון, ובאמת הם נוסעים על איזה כביש שקוף שלא רואים אותו, הרי אנחנו נטען שאתה לא נורמלי, ושהשיחה הזאת מזוייפת, כי אי אפשר להכחיש את המציאות הנראית לעין).
אבל לפי שיטתי שרבינו דיבר רק כל עוד זו המציאות שהרופאים לא יודעים, אם כן יוצא שרבינו כן ראה עד סוף כל הדורות, וראה שאכן המציאות תשתנה, ולכן הוא הדגיש שהסיבה שלא ללכת לרופאים זה בגלל שרואים בהוכחות ברורות שהם לא יודעים לרפאות.
רבינו אכן ידע שהמציאות עוד כמה דורות תשתנה, והוא סמך על החסידים שלו שיהיה להם קצת שכל להבין שאם המציאות השתנתה אז כן צריך ללכת לרופאים, ושהם יבינו שהוא דיבר על מציאות מסויימת שהיתה בזמנו.
הוא גם ידע שיהיו כמה עקשנים שילכו עם ראש בקיר ולא ירצו לקבל את הדברים, אבל בשביל זה יש בחירה.

אדרבה, זה שרופא לא יכול לרפאות לפי מה שנראה לו, זה בגלל שבודקים כל תרופה בעשרות מחקרים לפני שהיא מאושרת, וזה רק מראה עד כמה הרפואה היא בטוחה, ועד כמה זה שונה ממה שהיה בזמן רבינו.
בנוגע לקורונה, לא ניכנס לנושא רגיש זה, אבל בודאי שאין מה להשוות משהו חדש שהתפרץ פתאום לבין רוב רובם של המחלות שיש להם תרופות בדוקות וטיפולים ידועים ובדוקים. הדרך היחידה למנוע את הקורונה היה רק שמירת מרחק וכדומה, ועל זה באמת היה ויכוחים האם וכמה ואיך וכו', כי זה באמת דבר שאי אפשר לשלוט עליו וזה דבר מאוד משתנה ממקום למקום וממצב למצב, אבל אף אחד לא חושב שבגלל שבקורונה היתה אי ודאות זה מוכיח שגם כל אלפי הטיפולים של כל המחלות הרגילות אינם מועילים ואינם נכונים.

אף אחד לא אמר שרבינו לא ידע מה יהיה בדור שלנו, גם אם רבינו ידע שבדור שלנו יגלו את חכמת הרפואה, זה לא סיבה שלא יזהיר את אנשי דורו שלא ילכו לרופאים לפי המצב בדורו, האם לדעתך בגלל שרבינו ידע שעוד כמה דורות יגלו את חכמת הרפואה הוא לא צריך להזהיר את אנשי דורו שלא ילכו לרופאים? בודאי שהוא צריך להזהיר,
אלא מה השאלה שלך, למה רבינו לא גילה שעוד כמה דורות המצב ישתנה, זה ודאי לא שאלה, שהרי רבינו לא גילה כמעט שום דבר בנוגע לעתיד, את הסודות של המגילת סתרים רבינו העביר רק לרבי נתן ולא גילה זאת לכולם,
ואם הטענה שלך היא שמה שרבינו אמר על הליכה לרופאים זה לא סתם עצה טובה שמצילה חיים בגשמיות אלא זה השגה גבוהה שנוגעת לתחלואי הנפש, על זה הבאתי כמה ראיות שזה לא כך, וגם המשמעות הפשוטה של שיחה נ' היא שזה עצה להצלת חיים בגשמיות, וכמו שרבינו גילה השגות גבוהות לתחלואי הנפש היה לו מותר גם להגיד עצות להצלת חיים בגשמיות, ולא רק שהיה לו מותר אלא היה חייב להגיד את זה, משום לא תעמוד על דם רעך.

זה שיש רופאים רשעים זה לא קשור בכלל לדברי רבינו, רבינו דיבר מצד הידע של הרופאים ולא מצד הצדקות או הרשעות שלהם.
אם יש לך בעיה עם רופא רשע אז תלך לרופא אחר שהוא צדיק. זה לא קשור בכלל לדברי רבינו.

@וועלן-וועלן כתב:

אמנם בדברי מוהרנ"ת בכל הספרים משמע שהוא רצה שגם אנחנו נחיה באמונה ובטחון ולקבל רפואה בדבר ה', כמו שכותב בעלים לתרופה לא לקחת 'עלוקות' שזה רפואה מאוד מאוד פשוטה וללא שום סכנה.
הדבר הזה לא נכון בכלל.
בנוגע לעלוקות, שרבי נתן לא רצה להשתמש בהם, השימוש של העלוקות הוא להקזת דם, מי שרוצה יכול לברר בספרי ההיסטוריה, את ענין הקזת דם, שהמקור של זה מגיע מחכמי יוון, שטענו שמחלות רבות נגרמות מעודף דם, ולכן העצה שלהם היה להוציא לאדם הרבה דם מהגוף וזה ירפא אותו, (בקיצור הם טענו שמחלות ובריאות נובעות מאיזון של ארבע הליחות: דם (מרה אדומה), לימפה (מרה לבנה), מרה צהובה ומרה שחורה, ליחות אלו קשורות לארבעת היסודות: אדמה, אוויר, אש ומים. גלנוס האמין שדם הוא הליחה הדומיננטית, ושיש צורך לשלוט בה. כדי לאזן את הליחות, גלנוס יצר מערכת מורכבת שהורתה כמה דם יש להקיז, בהתבסס על גילו של המטופל, מצבו, העונה, מזג האוויר והמקום. האמינו שתסמיני עודף הדם הם חום, וכאב ראש. הדם שהוקז היה ספציפי למחלה: מהעורק או מן הווריד, קרוב או רחוק מחלק הגוף הפגוע. גלנוס קישר בין כלי דם שונים לאיברים שונים, לפי הניקוז שלהם כביכול. למשל, הוקז דם מהווריד ביד ימין לבעיות כבד, ומהווריד ביד שמאל לבעיות בטחול. כלל שהבעיה הייתה חמורה יותר, הוקז דם רב יותר. חום דרש הקזה של כמויות דם אדירות, הקזת דם שימשה לטיפול במגוון רחב של תחלואים, הפכה לטיפול התקני לכל תלונה כמעט, ושימשה כטיפול מונע כמו גם כטיפול ריפויי.), הקזת דם רבה כל כך שהביאה לאבדן הכרה נחשבה מיטיבה, ולעיתים קרובות נפסק הטיפול רק כאשר המטופל התקרב לעילפון. היה אנשים רבים מאוד שמתו בגלל הקזת הדם שגרמה להם לחולשה נוראה כשגם כך הם היו חולים וחלשים, אחד מהנשיאים של ארצות הברית ג'ורג ושינגטון עשו לו הקזת דם גדולה לאחר שהצטנן וזה היה אחד הגורמים למותו. וכיום התברר שהוצאת דם מהאדם לא מועילה כמעט לשום דבר, יש שתי בעיות ספציפיות שהוצאת דם עוזרת להם, אבל חוץ מזה בכל המחלות הקזת דם לא עוזרת כלום אלא היא רק מחלישה את החולה מאוד, ויכולה להרע את מצבו. ואם כן יוצא שזה שר' נתן נזהר מהקזת דם זה באמת עזר לו.