לשון רבינו:
כי השכל מאיר לו בכל דבר, אפילו במקום שהיה אפל וחשך מאיר לו השכל, כשזוכה להסתכל על השכל שיש שם בכל דבר ומקרב אותו להשם יתברך.
הרי לנו בפירוש שההסתכלות בשכל, הוא ההסתכלות על מציאות השם יתברך בתוך הדבר, שהוא המחיה כל דבר.
לשון רבינו:
כי השכל מאיר לו בכל דבר, אפילו במקום שהיה אפל וחשך מאיר לו השכל, כשזוכה להסתכל על השכל שיש שם בכל דבר ומקרב אותו להשם יתברך.
הרי לנו בפירוש שההסתכלות בשכל, הוא ההסתכלות על מציאות השם יתברך בתוך הדבר, שהוא המחיה כל דבר.
ועל פי קשרי התורה אפשר לפרש, שמתלבש להפילו לעצבות ומרה שחורה, לומר לו שאין למצוות שלו "חן". כלומר, מתלבש בתוך המצווה להסתיר על החן שיש בזה.
ומסיתו כאילו מקיים מצוות ענווה ומוסר, וכו'
או אפשר לומר שמתלבש לבעל מוסר עם גלימה לבנה שאומר לו שאין הוא ראוי לעמוד במדריגה הרמה להסתכל בשכל של כל דבר.
זה דבר שאפשר לעשות בכל מצב שאדם נמצא.
רק לא אצל מי שהיצה''ר מתלבש אצלו במצוות, עד שהוא כמשוגע שאין יודע כלל מהתגלות לבו.
לעניות דעתי, אין עניין להסתבך:
ר' נתן מדגים לנו איך נראה יצר הרע המתלבש במצוות, שהוא נותן לו חומרות יתירות, או מצוות לשון הרע ומחלוקת על אחרים, וכדומה.
לא מצאתי, ולא עולה על דעתי, שיש לי לחשוש, כשאני לובש ציצית, שמא היצר הרע התלבש בזה.
יש בזה מדדים פשוטים והגיוניים, והשאלה הזאת בעצמה מריח כמו חומרות יתירות בעניין של יצר הרע מתלבש במצוות, והבן.
שואל כדי לחדד
יש עוון בלהתעסק בעניני גשמיות בפשטות
בלי שום כוונה מיוחדת?ואולי יש כאן פשט חדש במושג
אני מציע להתחיל את השאלה מהכיוון השני:
האם להסתכל בשכל, זה מצווה כלשהי?
והתשובה לכאורה הוא, שהוא כולל בתוכו הרבה מצוות אמוניות, אנוכי ולא יהיה לך ועוד הרבה מצוות שיש בזה.
וכן להיפך, לשכוח מהשם, זה אכן לא עבירה, או חטא. אבל בכל זאת עוון.
קצת מזכיר את מה שהבעל שם טוב מפרש על "אשרי אדם לא יחשוב השם לו עוון": אשרי מי שכשהוא שוכח מהקב"ה זה נחשב אצלו עוון.
ע"פ קשרי התורה, העוונות לכאורה הם הדברים שעשינו בלי הסתכלות בשכל. לענ"ד.
כלומר, ענייני גשמיות בלי לזכור פנימיות הדבר, היינו השי"ת שנמצא שם.
שמונח בהתגלות לבו שמתלבש במצוות יהיה לו יראה וכו' הוא בטוח שעשיו
יראת העונש זה לא מדריגה, זה דבר שאפשר לעשות בכל מצב שאדם נמצא. בדיוק לכן ההתחלה היא משם, שום אדם בעולם, לא יכול לומר שהוא "זכה" ליראת העונש.
זה עניין מינימלי של פחד, "אם לא תלמד תיכף, לא תזכה לשכל, ואיך יתקבלו התפילות, וכו!!"
צריך לכאורה לומר שמוכרח כוח הצדיקים כדי לזכות לחן, כמו שרואים שיוסף היה צריך לברך את בנימין בדווקא.
ואפשר לפרש את זה בכמה אופנים.
גם שאתה מתפלל ולומד אתה צריך להתפלל וללמוד עם הסתכלות בשכל, דהיינו למשל לפני אני מתפלל, ולפני מי אני לומד, או מה אני זוכה עם הלימוד והתפילה, או כל עניין פנימי אחר, שאינו התגלות הלב.
אם מטרת ספר ליקו"מ היה סגולות איך לקבל התפילות, היית צודק, שאפשר לקצר את התהליך. אבל רבינו רוצה להביא אותך לעבודת השם, והשם רוצה גם שתתפלל, וגם שתלמוד, וגם שתמיד תהיה דבוק בפנימיות כל דבר, ולא להיות כמו עשיו שרוצה תמיד חיצוניות והתגשמות כל דבר.
לענ"ד בדיוק על כגון דא אמר רבינו בשיחות הר"ן שההתחלה היא תמיד מיראת העונש.
אדם מפחד שלא יהיה עשיו, ומכריח עצמו להתגבר לתפוס ספר וללמוד תיכף, בכל הכוח.
הדברים נהירין,
ההסתכלות בשכל הדבר, מהפכת את הדבר מבחינת עשו לבחינת יעקב.
כשאני מסתכל על כל דבר גשמי בחיצוניות והתגלות הלב, הרי זה יצר הרע.
אבל כשאני זוכר שיש בזה פנימיות, היינו שאני זוכר מי ברא כל אלה, הרי זה כבר עניין אחר לגמרי.
סדרת שיעורי עיון נפלאים על תורה אלף, בוידאו, שנמסרו לחבורה באנגלית, מאת הגה"ח ר' ניסן דוד קיוואק שליט"א.
שיעור א: https://youtu.be/f3hmjkW_yhY
שיעור ב: https://youtu.be/Y4PffmHgUdY
שיעור ג: https://youtu.be/UAt8oY02gFA
שיעור ד: https://youtu.be/patZY83Tgdc
שיעור ה: https://youtu.be/VaqxmFZXg5w
שיעור ו: https://youtu.be/EfoYX6JNlhs
שיעור ז: https://youtu.be/CNGd_ZmbU1A
שיעור ח: https://youtu.be/4WBugQsurHw
שיעור ט: https://youtu.be/1nw2mkmZV5M
שיעורים רבים מכמה וכמה משפיעים על תורה א:
https://breslev.us/listen/?search=תורה+א