לא עברתי על כל ההודעות, אך מהנראה השיחה הלכה לכיוון מעניין.
משום שאני למדתי בליקוטי מוהר"ן קנט, ע"ש התורה והבן המשך דבריי,
שהלימוד תורה (ואפשר להסביר את זה על שאר עניינים שבקדושה לענ"ד) אפשר שיעלה להשכינה ואפשר שלא, זה תלוי בלומד אם לומד לשמה, ולשון רבינו שם "ולא כל אדם זוכה ללמוד זה, ואף אם לומד ביראת שמים, וגם אם אומר שלמודו לאוקמא שכינתא מעפרא, עם כל זה מי יודע אם ראוי לכך שיהיה למודו להשכינה."
על זה רבי נתן כותב בליקוטי הלכות, ואל ידבה ליבך על כך שאין לימודך יכול לעלות לשם שמיים ומתפזר, ונעשה ממנו גם תאוות עוה"ז אצל עמי ארצות, הנה פשוט תקנה לכך אע"פ שאין יכול לומר שלומד לאקמא שכינתא מעפרא, יכול לקשר עצמו בנשמת הצדיקים האמיתיים שבדורינו, ובכך אם הלימוד לא יעלה לשכינה ויפול ארצה יתחלק רק בין הצדיקים שכן לומדים לשמה בדורינו ובכך יעשה ממנו ט"ל תחיית מתים. (זה לא בדיוק לשונו כתבתי מזכרוני הגרוע, לא זוכר איפה כרגע, אפשר לראות בעיונים של הרב עטיה שליט"א על התורה הנ"ל)
הדברים פשוטים לענ"ד יותר ממה שנאמר כאן, אשמח לתגובה ממי שכבר ראה את הדברים הנ"ל ויסביר למה השיחה הלכה למחוזות כאלה, שכל הברסלבים הם הצדיקיים האמיתיים וכו.