@נאר-ד-רבה ממש נתת לי געגועים לאבאל'ה...

@מאיר-לב כתב:

שורש המילה "התבודדות" היא הבדד.
זהו הרגע בו אני עומד מול החלק הבודד ביותר שבי.
אני לא מתפלל.
אני לא משבח.
אני לא מפאר.
אני עומד כך, מול המקומות החשוכים ביותר שבתוכי - ומאיר בהם זרקור.
אני עומד מול עומק הבדידות שבתוכי, ללא פחד.
התבודדות זה הרגע שבו אני מסתכל על עצמי בלי פילטרים וללא מסכות.
שם בעומק הבדידות אני יכול לצעוק אל מי שאמר והייתי אני:
"רבונו של עולם רחם עליך! ראה איזה בודד הוא הבן שלך! הבט אל עומק הבדידות שלי ואל נא תתעלם".
וכשהזעקה סודקת את חומות הבדידות - אפשר לדבר על הכל...

דברים מחיים את הנשמה ממש!
אני חושב שמכל הספרים (המיותרים בחלקם) על התבודדות - הקטע הזה מזקק את הנקודה העמוקה ביותר.
החייתני!

@נחום-בקר כתב:

נראה מדברי ר' נתן שאם האם לא יהיה איש כשר וכו' לא כלפיו נאמרו כל תיקוני תורה דידן. והלשון של ר' נתן מזכירה את ההתנסחות עם האיש והבעש"ט שעשה תשובה שלמה ותקן כל הפגמים וכו'.

סליחה אבל לא הצלחתי להבין איפה ראית את זה?!
הווידוי לפני הצדיק הוא בעצמו התשובה על עוונותיו ובכל משבר את המידות רעות.
ובוודאי שהתיקונים בתורה נאמרו גם למי שהוא לא איש כשר.
להיפך רק כך הוא יהיה איש כשר!

@מאיר-לב האמת שאתגרת אותי.

@לב-העולם-אתה התחיל להעלות נושאים בסיפור, אני יעלה עוד שמות שאולי קשורים:

עוצרים

חיילי להב

אמון

@האש-שלי-תוקד נראה לי שאצל רבינו הא' ב' של חינוך הילדים מתחיל בחינוך ההורים.
כלומר, הורה שמתבודד כל יום ומתחדש ומשתדל לראות את רבינו בכל צעד ושעל בחייו אין ספק שהוא יחנך את ילדיו בדרך הזו.
ממילא כל דבר או אירוע שקורה אצלו עם הילדים נכנס לתוך העבודת ה' שלו, וברגע שזה קורה הוא חי חינוך ילדים כי הוא חי את רבינו.
זו לדעתי העצה הראשונה, ותן לחכם ויחכם עוד...

@חבר-אני כתב:

אכן דברי רבינו מתאימים לכל אחד, ולכן רבינו מביא עוד תיקונים, ראיית פני הצדיק וצדקה לצדיק ראה מה שכתבתי כאן בהרחבה

רק לדייק אותך.
כל תיקון ותיקון של רבינו בתורה מתאים לכל אחד.

בנוסף: אתם אלו שמשנים מדרך התמימות והפשיטות, ומדרך ישראל סבא שרבינו בעצמו הוליך אותנו בה.

לכן, חוץ מלסלף דברי מוהרנ"ת בליקוטי הלכות, אין לכם שום ראייה אמיתית.

ולגבי הרה"ח ר שמואל הורוויץ זצ"ל מי שקצת מכיר את סגנונו המיוחד יודע שהוא היה קיצוני, ואפשר לראות אצלו לשונות חריפים לשני הכיוונים. מה גם שהוא חי בתקופה מורכבת מבחינה הסטורית.

אני חושב שביאור הפשט לא שייך לגליון עצמו, זה צריך להיות בחוברת נפרדת

אתה עושה דבר מתוחכם.
פתחת אשכול והצגת את דעתך, תוך כדי שאתה מנסה להסתיר את הקיצוניות שלך ואת הזלזול בצדיקים שהפגנת באשכול הקודם.

אני ממליץ למי שרואה רק את האשכול הזה שיסתכל גם באשכול הריני מקשר ויראה בעיניו לאן הדעות הללו מובילות.

למרות זאת, אני אסכם את הצד שכנגד טיעון אחר טיעון ואציין את המקורות בפוסטים, באשכול הריני מקשר. זה ל קצה המזלג והרוצה לראות האמת יראה באשכול הנ"ל

לפני הכול: על מה אין מחלוקת:

כולם כאן מסכימים שרבינו הוא הרבי שלנו לבדו, ושהנהגה, עצה והתקשרות הן רק אצלו. המחלוקת היא רק אם מותר ללמוד ספר או לשמוע דבר תורה מגדול בישראל, ועל עצם המושג גדולי דור שבזה אתה כופר. הסיכום שלך מטשטש את ההבחנה הזאת, ובזה עיקר הטעות.

א' – הראיה מזקני אנ"ש
זקני אנ"ש לא שתקו. הם נהגו להפך:

רלוי"צ: "אני תמיד מסתכל בספר תולדות יעקב יוסף".
הרב מטשעהרין מצטט את התניא בפרפראות לחכמה.
מוהרנ"ת מביא בליקו"ה מתולדות יעקב יוסף ומנועם אלימלך.
כל אלה הובאו ב-#282.

לכן לא חסר כאן מקור. יש כאן מסורת מפורשת. ההסבר שהוצע ב-#67, שזה "אפשר שהוא בגלל רדיפות", הוא בדיוק מה שנענה עליו (#68): "אולי בגלל" אינו דרכה של תורה.
והראיה מר' אברהם בר"נ (#180) אינה שייכת. הוא חידש דרך לימוד בספרי רבינו, ולא דרך שבה פוסלים גדולי ישראל.

ב' – לשמוע תורה ממפורסם של שקר.
המקורות שהבאת מדברים בדיוק בהפך מהשימוש שלך בהם:

תורה כח פותחת כך: "המתנגדים המבזים והמחרפים יראי השם, זה מחמת שמקבלים תורה מתלמידי חכמים שדין יהודאין". רבינו מדבר על שדין יהודאין, והסימן שהוא נותן הוא ביזוי יראי ה'. כדאי שכל אחד יבדוק באשכול הזה מי קרוב יותר לסימן הזה (#213).
תורה עב ח"ב נאמרה כשהיה אצל רבינו "צדיק אחד מפורסם גדול" (חיי מוהר"ן מח). לפי המסורת זה היה ר' מרדכי מטשרנוביל או בעל התניא (#52). וסימן השפלות שבתורה זו הוא מבחן שכל שומע עושה לעצמו, ולא היתר להדביק תוויות.
מתנה ד' יג אומר במפורש: "בְּרֻבָּם יֵשׁ טוֹב הַרְבֵּה, וְגַם בְּהַתּוֹרָה שֶׁלָּהֶם יֵשׁ טוֹב הַרְבֵּה... צְרִיכִין לְהִתְקָרֵב לָהֶם". והאזהרה שם היא על "המקורבים אליו", כלומר על מי שלוקח אותו לרבי, ועל "המנהיגים החולקים עליו" (#172, #267).

ג' – מפורסם של שקר יכול להיות צדיק
אם כך, הגדר אינו פסול בתורתו אלא בתביעת ההנהגה. כך מפורש בשבת ה' ט', המקור שאתה עצמך מביא: עמלק מרוצה "שיתקרבו ישראל לכל הראשים", וכל כוונתו "להעלים שם הראש בית".
מכיוון שכולנו מסכימים שאין לנו ראש אחר, האזהרה הזאת כבר מתקיימת אצלנו, ואין ממנה שום ראיה נגד לימוד ספר.
וגם מצד ההלכה, אפילו "שפחה על הים" מהצד שלכם כתב (#350) שמוטל לכבד תלמידי חכמים "בגדר פשטי ההלכה". הוא הוסיף שראה "שיבוש גדול" אצל כמה מאנ"ש שאינם מכבדים תלמיד חכם שאינו מקורב.

ד' – "הבירור יעשה כל אחד לעצמו"
אתה מציין את יין נסך ד' סעיפים י–יט. אבל באותו מקום עצמו (סעיף יח) כתוב: "דַּי לְךָ לְהַפְקִיעַ אֶת עַצְמְךָ... וְאֵיךְ תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ לְחַפֵּשׂ בּוֹ חֶסְרוֹנוֹת וּלְדוּנוֹ לְכַף חוֹב" (#173). המקור שלך שולל את הסעיף שלך.
ועוד: מוהרנ"ת ביין נסך מאריך שדברים כתובים "אפשר להטותם מן האמת ולפרשם כרצונו", ולכן צריך קבלה בעל פה (#154). "בירור" שעושה כל יחיד לעצמו מתוך הספרים הוא בדיוק הסכנה שמוהרנ"ת מזהיר ממנה.
וכשנשאלת למי הכוונה (#220), סירבת לענות. מה שנשאר הוא חשד כללי על כל גדולי הדור, בלי שום אחריות.

ה' – "עיקר הצדיקים הם תלמידי רבינו"
כתבת שעיקר אינו "רק". אבל מיד אחר כך הסברת ש"שקעה שמשם" של צדיקים שאינם תלמידי רבינו, ובזה חזרת ל"רק". יש לזה שלוש תשובות:

מוהרנ"ת עצמו אמר ש"המגיד ותלמידיו ותלמידי תלמידיו היו צדיקי אמת" (שיש"ק ג' תקי"ח, #190).
ר' שמואל הורביץ, שמביאים אותו כראיה לצד שלכם, כותב (מכתב כ"ז, #109): "הָיוּ הַרְבֵּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים... בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, הַנִּגְלִים וְהַנִּסְתָּרִים, וְצָרִיךְ לְהַאֲמִין בָּהֶם". רבינו לבדו הוא ה"וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה", אבל שאר הצדיקים הם ה"רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל" (ע"פ הקדמת ראב"ן לחכמה ובינה).
ומוהרנ"ת עצמו כתב בתפילה לאחר התיקון הכללי: "לְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ" (#9).

סיכום: כל המקורות שהבאת עוסקים בהתקרבות, בהסמכה לרבי ובהנהגה, ועל אלה אין בינינו מחלוקת. אף אחד מהם לא אוסר ללמוד ספר של גדול בישראל או לשמוע ממנו דבר תורה או לקבל ממנו. חלק מהם, מתנה ד' ויין נסך ד', אף אומרים במפורש את ההפך.