אחרי שפרקנו את הטענות, נבוא להסביר יותר את הדרך החיובית והנכונה, ע"פ כל מה שנתבאר באשכול הקודם:
א' – רבינו לבדו
אין לנו רבי, מנהיג ומורה דרך אלא רבינו. כל התקשרות, עצה והנהגה הן אצלו בלבד. על זה אין חולק.
ב' – הסמכה לרבי היא דבר אחד, ולימוד תורה דבר אחר
בשר בחלב ה' מזהיר מ"להתקרב לקטן במעלה". הנזק המפורש שם הוא שהוא "עוקר אותם משרשם העליון". עקירה מן השורש פירושה החלפת רבי, ולא ווארט ששמעו או ספר שלמדו.
ר' שמואל הורביץ (מכתב כ"א) מגדיר מה אסור: "לקבל מרותו ולהסמיכו לרבי... כגון לאכול שיריים או לישב על שולחנו או לשמוע חידושיו". כל הדוגמאות לקוחות מהחצר של רבי. מי שפותח ספר אינו יושב על שולחנו של אף אחד.
ר' שמשון ברסקי אוסר "התמנות ומנהיגות של שום אדם, אפילו מאנ"ש".
ובכל זאת אנ"ש שומעים תורה זה מזה כל הזמן. הוכחה שההבחנה הזאת היא דרכם של זקני אנ"ש.
ג' – גדולת רבינו מחייבת לכבד את כל הצדיקים, ולא לפסול אותם
רבינו הוא "ראש בני ישראל", כמשה רבנו שתחתיו שרי אלפים, מאות, חמישים ועשרות. רוב השרים האלה אינם חסידי ברסלב בגלוי, ובכל זאת הוא ה"משה רבינו" שלהם (#52).
וכן מבואר בשיחות הר"ן (צג) על הצדיקים שהם "חגורה למשיח".
מי שמבין כמה רבינו גדול לא צריך להקטין אחרים כדי להגדיל אותו. "בפנימיות, כל הצדיקים חסידי ברסלב" (#336).
ד' – "אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם" (אבות ד, א)
כבוד תלמידי חכמים הוא הלכה פסוקה: "כָּל הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם אֵין רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ" (שבת קיט ע"ב).
ובלשון רבינו: "דַּע, כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת" (ליקו"מ א' רפב). אם מוטל לדון לכף זכות כל אדם, על אחת כמה וכמה גדולי ישראל.
ה' – השמירה מפני מפורסמים של שקר נעשית בתפילה ובתמימות, לא בחקירה
רבינו ומוהרנ"ת מסרו לנו שהכלי לכל דבר הוא התפילה. מי שמתפלל בכל יום להינצל ממפורסמים של שקר עשה את חלקו (#353).
דרך ברסלב היא תמימות ופשיטות. העיסוק הוא בעבודת ה' ובתורת רבינו, ולא בבדיקה מי מגדולי הדור פסול. "הניגון של ברסלב... העיסוק בשני הוא אפסי ומחפשים לדון לכף זכות כל אחד" (#171).
ו' – המסקנה המעשית
מתבטלים לרבינו לבדו, ומקבלים ממנו לבדו הנהגה ועצה.
מכבדים כל גדול בישראל, ומאמינים שיש צדיקים בכל דור.
לומדים ומתחזקים מכל ספר ומכל דבר תורה שיש בו טוב, בלי להפוך את האומר לרבי.
מתפללים להינצל משקר, ומשאירים את הבירור לבורא עולם.