בסוף התורה רבינו מביא את העניין של המקלות שחקוק עליהם 'אקיה אשר אקיה'.
דהיינו שהקב"ה נמצא איתנו גם בגלות, גם בתוך המציאות שהמלכות נפלה, מי אמר לך את זה שאין שום תקנה?
יכול להיות שיש כזו הבנה מתוך התורה, אבל עדיין לא שמעתי את ההכרח הגמור והמוחלט עם סימן הקריאה!
אין הכי נמי שדווקא תורה שהיא מקלות ושמות היא תורה בכח ולא כל תורה, כגון שאם התורה היא רק מלטפת אותו ובלי להכות לו את היצה''ר ולגלות לו ממה שמונח הוא בהתגלות לבו, היא לא תורה בכח!
מי אמר לך את זה שאין שום תקנה?
ולעצם העניין, לו נאמר כדבריך, ברגע שאדם לומד תורה א' כבר יש לו את זה בוודאי!
רבינו גילה בתחילת התורה שעכשיו החן והחשיבות האמיתי של ישראל נפל, וכיון שכנגד זה עומד עשיו שנלחם תמיד ביעקב הרי שאין מציאות שהמלכות נפלה ולא התגבר עי''ז יותר היצה''ר.
ולאחר ההבנה הזו, תמיד יותר קל להפיל את זה על החילונים ולא להסתכל על עצמינו איפה אצלינו התגבר היצה''ר במצוות...
ולא התכוונתי לומר שאין תקנה ח''ו, כי בוודאי כדברך שהקב"ה נמצא איתנו גם בגלות, גם בתוך המציאות שהמלכות נפלה ואנו צריכים להאמין שיש צדיק שבוודאי מצא רפואה גם לזה, אבל אנו צריכים למצא את הרפואות האלה ולא רק לומר:
אה, ה' איתנו, הכל טוב, לא צריך להתעורר על עצמינו ולראות איפה אנו מונחים...
כי תורה שאין בה מקלות שמכאיבות ומגלות לנו שאנו בהתגלות לבנו אינה תורה בכח, כמו שאם אין בה שמות: שה' איתנו בגלות, ובחי' אור השכל שמקרב אותו להשם ית' וכו' גם היא אינה תורה בכח.