@פשטן-מושבע אני לא מבין למה יצא קצפך על @דוד-שדה.

הוא בסך הכל אמר דבר פשוט, הרי בזה לעומת זה יעקב מתנהל אחרת לגמרי מעשו.

עשו שהוא הבכור האמיתי, ביזה את הבכורה והפסיד אותה, יעקב שאינו הבכור אבל לא זלזל בחכמה הפך להיות הבכור.

יעקב איש תם יושב אוהלים, בפשטות העיקר שבו היא התמימות ולא החכמה, לעומת עשיו שציד בפיו והיה למדן גדול, ובכל זאת גם בתורה שלו בעצמה הוא מאס בחכמה.

זה התבטא גם במפגש שלהם, עשו שואל וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ - כלומר הם שלך, אתה השגת. יעקב עונה הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ, כלומר שום דבר לא שלי הכל זה החן - החיבור שלי אל החכמה.

לכל אורך התורה רואים שעשו מגלם את הידיעה המוחלטת במה שמשיג, ובמאיסה המוחלטת במה שאינו רואה. במה שנסתר מעיניו. וכשהוא מאבד משהו הוא עומד מול החושך כמו אבדן הברכות, הוא מאבד עשתונות ומוכן לאבד הכל.

יעקב, הוא ההפך הגמור, כי עד כמה שהוא עצמו השכל והחכמה, לא בזו תהילתו! התהילה שלו היא בזה שהוא תם. בכך שהוא משליך את החכמה שהשיג ומבקש את השכל העליון יותר את הקרבה היותר, בתמימות אין סופית.

זה העשו שהפנימי שצריך להיזהר ממנו, ולפעמים צריך להכותו, ואת זה כל אחד יכול להזכיר לעצמו, בהתבודדות:

עד כמה אני מוכן לזרוק הכל, את כל מה שיש לי, ואת כל מה שאין לי, ולבקש את ה' בעצמו.

@ברוך-מאן כתב:

אם יורשה לי להוסיף
שהחקיקה נמצאת להלן בהלבשה, שחוקקים על המקל את השמות.
ומבואר שם, שהמקל הוא אות ו', שהוא התורה.

א"כ המקום שחוקקים בו הוא התורה, שכביכול מחסרים את התורה ע"י התפילה.
היתכן?!

חזק ביותר.

לפי דבריך יוצא דבר מעניין.

כשאוחזים במקל בפני עצמו יש סכנה שיראו בו את חזות הכל, ושוב לא יבקשו את החכמה שהיא השורש שלו.

לכן, הזכיר רבינו שאין די במקלות, אלא חייבים את החקיקה של השמות, שהם אלו שמפעילים את הכח הפנימי של המקל.

ובנמשל הוא התורה הקדושה, שאפשר להסתכל עליה כמקל בפני עצמו, ואפשר להסתכל על שמות ה' שבתוכה שמחיים אותה שהם אלו שנותנים כח בבריאה כולה, (בבחינת אסתכל באורייתא וברא עלמא).

הן אמת, שלפעמים התורה משמשת כמקל המגרש את הרוח שטות, אבל דווקא החקיקה במקל עצמו - בתורה עצמה, מגלה את הפנימיות של שמות ה' - שורש הבריאה, ושלא משנה באיזה חושך המלכות שלנו נמצאת, השמות הללו, נותנות בה חיים וכח לשוב לעלות כבתחילה.

ולא די בכך, אלא בתוספת כח חדש, מעומק חושך הלבנה, שאורה יהיה כאור החמה, בהתחדשות תמידית.

ישנו מקום נוסף להכנסה של הרע אל הקדושה.

ספוילר

בתורה מבואר שע"י שזוכה לח"ן גורם לכך שיחקק מקום בלב המתבקש לקבל את הבקשה.

אם נתבונן בזה נגלה, שבכדי שהבקשות שלנו יתקבלו צריך חקיקה בלב. והרי כשיוצרים חקיקה ממילא נוצר חיסרון בלב המתבקש, כי חקיקה יוצרת חיסרון - מקביל לחיסרון של הלבנה שהייתה כמו השמש, ונחסרה, ורק על ידה אפשר לקבל מאור החמה.

וכאן מגיע רבינו והופך את חסרון, והחלל הפנוי הזה - לדרך היחידה שבה הבקשות והתפילות מתקבלין!

והתוצאה של זה היא שהמלכות עולה לשורשה מבין הקליפות, דווקא מהחלל שהם כביכול יצרו.

הוי אומר, החלל והחיסרון שגרם לנפילה, הם אלו שהופכים להיות כלי להשגת אור החכמה.

כל דבר בעולם, מורכב מכח ופועל, כלומר הכח המחיל את הדבר, והפועל היוצא ממנו שהוא התוצאה הנראית לעין.

מקשרי התורה נראה, שלימוד התורה בכח, הכוונה להתקשר לכח המחיל את הדבר ומחייה אותו. במקרה שלנו, זו החכמה, שהיא המחייה את המלכות.

לכן, עסק התורה, הוא התעסקות בכח שלה. בשורש שלה. בהתקשרות שלה לחכמה.

וממילא, התורה הזו אין לה מגרמה כלום כי היא כל הזמן כוספת לשורש שלה שזה החכמה, וגם מה שהיא כן משיגה כביכול היא מחזירה לשורש הזה.

לכן זו עבודה תמידית עולמית, בבחינת לעולם ירגיז אדם יצר טוב וכו' אם לאו יעסוק בתורה, אם לאו, יקרא ק"ש, ואם לאו, יזכור לו יום המיתה. שכל הנ"ל הם בחינה אחת שמחזירה לשורש.

למעשה, יכול להיות שאדם ילמד תורה בכח הפשוט, עם כל הברען ויכניס את כל כוחו, והוא לא ישיג כלום, כי הוא לא מוכן לזרוק את מה שהשיג ולחזור אל הכח של החכמה ולהתחיל מחדש, באהבה חדשה של איילת האהבים.

ולעומתו, יכול להיות אדם שקושי רב הצליח לפתוח גמרא וללמוד שורות מעטות, אבל את כל הכח שלו, את כל הרצונות שלו, הוא הכניס בפנים, והוא לא התייאש מלבקש את האהבה והחן הפנימי של התורה, שהוא מקושר אל החכמה, הוא זה שיקבל הארה חדשה מהחכמה העליונה שמחייה את בעליה הכוספים אליה.

@חבר-אני כתב:

@יאשע-הלברשטאם זה @מאיר-לב ?
סגנון הכתיבה אותו דבר! ואולי זה בכלל הרב ארץ משה דורון....

אז זהו שלא.

הסגנון שלנו דומה, אנחנו ידידים רבי שנים, ועבדנו על הספר הזה יחד, הגיוני מאוד שזה דומה לכתיבה שלי. ובהחלט שספר לוחמי התמורות של הרב ארז מהווה השראה עבורי.

אגב, אני לא כל כך סובל מהתסמינים של "מעשה בניק אחד וכו" (עיי"ש ותהנה), ככה שאין לי בעיה לכתוב את אשר על קולמוסי, בשם הניק שלי @מאיר-לב

@מלך אל דאגה, תמיד יש מקום של כבוד למרחב ההכחשה...

טוב, @יאשע-הלברשטאם, היות והרמת את הכפפה, והצעת להעלות את הסיפור שכתבנו אי שם לפני כמה שנים...

אני מאוד מאוד ישמח שתעלה אותו לפורום, אני בטוח שהקוראים מאוד יתחברו אליו.

מה גם שהוא למעשה ה'אב הרוחני' של - "האבן", שפרסמתי כאן.

אגב, ממש עכשיו נכתב הסיפור החדש על תורה ד', ויש בו כמה קווים משותפים גם לאבן, וגם לסיפור ההוא.

ועוד חזון למועד.

@חבר-אני ייש"כ גדול.

האם תוכל להביא את תמצית דבריו לגבי היחס לצדיקים שאינם חסידי ברסלב?

זכורני שהוא כתב על זה.

רבי שלי.

כל שנה ביום הזה אני עוצר לרגע,

מתבונן. חושב עליך.

עברו 216 שנים מהיום בו הסתלקת -

אך מהיום הזה, לא הפסקת לרגע לחיות ולהחיות.

כמה חיים הצלת, בכמה נשמות נגעת עד העצם?!

גם אם יכלה הזמן, לא יכלו הם מלהיספר.

היית מוכן לעשות הכל, בשבילנו, נשמות ישראל -

וביניהם אני הקטן שבין אנשיך.

איבדת את אשתך, ואת שני בניך האהובים - בשבילי.

הקרבת את חלבך ודמך, בעבורי.

מסרת את חייך - עבור חיי.

רבי, אין בעולם כולו, מישהו שיהיה מוכן להקריב הכל בשבילי, כמוך.

הלא אתה כואב את כאב אנשיך יותר מהם עצמם.

הלא כשעובר עלי מה שעובר - עובר גם עליך.

גם בספריך הולך אתה איתי יד ביד בכל תורה שלך,

בין בטוב ובין בשלבים הקשים - קודם שמשיגים את הטוב הזה.

רבי אהוב שלי, אתה בוודאי רואה שעיני זולגות דמעות,

אלו דמעות של אהבה אין סופית, וגעגועים עזים אליך.

כשאני נשבר ומתרסק, אני נזכר בך,

איך כתבת לפני מעל 200 שנה - "שברו אותנו כחרס הנשבר".

כך הרגשת. שאתה ביחד איתנו גם בזמן השבירה.

או אז, אני מנסה לאחוז את שברי החרסים שלי, ולהגיש אותם אליך -

ואתה בוודאי תיקח אותם ותבנה מהם בניינים נפלאים.

רבי, האמת שאני לא תמיד הולך בדרך הנכונה שסללת,

לפעמים אני מועד, ולא מקיים את עצותיך.

אבל אל נא תחשוב שזה נובע מזלזול חלילה,

הרי אתה מכיר אותי, אתה יודע כמה אני מאמין בך,

אבל מה לעשות לפעמים אני לא מצליח,

תדע לך שזה כואב לי, אני רוצה אותך באמת.

רבי אהוב שלי, מקור חיי, אנא ממך, אל תעזוב אותי לרגע,

קשור אותי חזק בשק שלך, הרי מי כמוך יודע איזה גהינום יש מחוץ לשק הזה.

תודה לך רבי, שקרבת אותי אליך,

תודה לך, על כל מה שנתת למעני,

תודה על זה שזכיתי שיש לי רבי כזה. שיש לי אותך.

תודה לך, שאתה היחיד שמבין אותי,

תודה לך על כך שאתה מקבל אותי, ככה כמו שאני.

אנא ממך, תמשיך לאחוז בי, תמשיך לא לוותר עלי,

ואני מבטיח לך רבי להשתדל לעשות לך נחת אמיתית,

ולעולם לא לוותר עליך.

ממני, הקטן שבאלפי אנשיך

אנ"ש היקרים!

אנחנו בעצמו של יומא דהילולא, של אבינו רועינו מקור חיינו, ונשמתינו רבינו הקדוש והנורא זיע"א.

כולנו בני איש אחד אנחנו, ומאמינים באמונה שלימה בגדלותו הנצחית של רבינו הקדוש, ובכך, שאין לנו שיור רק התורה הזאת - תורת הנצח, של איש הנצח, שניצח וינצח, גמר ויגמור.

כל אחד מאיתנו, כותב מדם ליבו, דווקא משום שהוא אוהב את רבינו הקדוש בכל נימי נפשו ונשמתו.

רבינו אמר שהוא יעשה מאיתנו כיתות כיתות. זה לא חיסרון, זוהי המעלה הגדולה ביותר של הצדיק, אצלו - בשונה מצדיקים גדולים אחרים, שכל תלמידיהם הלכו בקו אחד ודברו בקול אחד - לכל אחד, ולכל כיתה יש מקום מיוחד משלה שאין לכת האחרת.

דווקא ביום הגדול הזה עלינו לשמוח ולהודות, ולומר אלף פעמים אשרינו שנתן לנו תורת אמת והבדילנו מתועי בדרכי אל, וקרבנו לכלליות שבעת רועי ישראל.

ולו רק שאיננו חולקים על האור הנשגב הזה.

יש לנו רבי חי, שמחייה את נפשנו ורוחנו בכל עת, והוא משוש תקוותינו לנצח. המוליך אותנו בדרך חדשה לגמרי שלא הלך בה אדם מעולם, ויחד עם זאת מתאחדת עם הדרך הישנה.

ביום הגדול הזה, יחד נתחזק בגדולת הצדיק בכוחו הגדול והנורא, ופחות בחושך, ובהסתרה.

דווקא ביום הזה ניתן תודה לה' יתברך על שקרבנו לצדיק הזה, ונתפלל יחד שכל העולם יזכה להתקרב לצדיק הזה, שורש הבריאה כולה.

הלא גם מעט מהאור הנערב הזה יסיר את החושך העב ביותר. מעט מטעם הדבש הזה, יאיר את העיניים והלב מהמרירות הרע.

בואו, נאיר מהאור ובוודאי יסור החושך...

@שפחה-על-הים כתב:

(מדבר רק על עצם הראיה מהרגשת החיות):

אני מאוד מתפלא על דבריך בתגובה לדברים של @חכם-ותם.

הוא כתב דברים נכוחים, על הענין של התקרבות לה' והרגשת חיות מספרי הצדיקים, והצורך בחיפוש מתמיד אחר האמת בהתבודדות.

ונדמה כאילו יש כאלה שבכח מנסים לבטל כל דבר, ולהוכיח שהוא מסוכן, ושצריך להזהר ממנו.

עד שנראה שאפילו הראייה שהבאת לא עיינת בה כדבעי, הרי שם רבינו מדבר במפורש משדין יהודאין שמשם יונקים המפורסמים דקליפה, ולא על צדיקים אמיתיים.

ובוודאי שלא לכאלו אנשים כוונתינו, וכל הכוונה היא למצוא כל שיחה ובכל ספר, גם אם הוא אינו של רבינו הקדוש, איך להתקרב לה', בלי לשכוח לרגע שתורתו וגדולתו עולה על כולנה!

אז אנא, חכמים הזהרו בדבריכם.

כבר גילה לנו רבינו הקדוש בשיחותיו הנוראות:

כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹקִים" (תְּהִלִּים קלה־ה). דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמַר "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי".

אֲנִי יָדַעְתִּי דַּיְקָא, כִּי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ, וַאֲפִלּוּ לְעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר מִיּוֹם לְיוֹם לְפִי מַה שֶּׁמַּזְרִיחַ לוֹ וּמִתְנוֹצֵץ לוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, אֵינוֹ יָכוֹל לְסַפֵּר לְעַצְמוֹ לְיוֹם שֵׁנִי הַזְּרִיחָה וְהַהִתְנוֹצְצוּת שֶׁל גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהָיָה לוֹ אֶתְמוֹל.

וְעַל־כֵּן אָמַר: "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי", אֲנִי יָדַעְתִּי דַּיְקָא. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר כְּלָל. (שחות הר"ן א').

והדברים מבהילים!

אינו דומה יום אחד לחבירו בהרגשה האישית של כל אחד בגדולת הבורא, והחיבור אליו, וכל שכן שאינו דומה בין איש לרעהו.

זוהי עבודה אישית, תמידית, יום יומית.

ככל שמתבודדים יותר, ומדברים עם ה' יתברך, כדבר איש לרעהו, ככל שעובדים על העמקת הקשר הזה. לא מוותרים, לא מתייאשים, גם כשקשה, וגם כשנראה שהקשר ניתק - הרי שגדולתו והחיבור אליו מתחדשים בקשר אמיץ, חדש ונפלא שלא היה כמותו.

סתם כך, ללכת ברחוב, ולדבר כמה מילים של חיבור: " אבא, אני אוהב אותך, אבא יקר שלי, אף אחד בעולם לא ייקח לי אותך, אבא אני רוצה אותך, אני לא יעזוב אותך לעולם".

המילים הללו, הכיסופים, הרצונות, מתאחדים יחד, לחבל חזק ואדיר שמקשר ביננו בעבותות של אהבה נצחית שלא ינתקו לעולם.

כל מי שקצת מכיר את אחד ומיוחד מזקני אנ"ש - הגה"ח ר' יעקב מאיר שכטר שליט"א, ושומע את שיחותיו ולומד את ספריו הנפלאים, רואה את גודל הבקיאות העצומה שלו בכל ספרי הצדיקים עד לדורות האחרונים ממש, הוא מצטט אותם, ושוזר אותם בצורה נפלאה בכל שיחה שלו.

בנוסף מי שקצת מכיר אותו, ואת ההסטוריה שלו, יודע היטב עד כמה הוא היה מחובר, וקיבל מכל גדולי הצדיקים בזמנו, ובניהם הנתיבות שלום מסלונים ועוד רבים.

האם יעלה על דעת של מישהו להגיד שתורתו היא...

האם מישהו מפקפק בכך שהוא מבוטל לרבינו בתכלית השלימות?

אני מקווה ומאמין שלא.

@מתגעגע זה שירים שלמיטב ידיעתי לא הולחנו, יש שם עוד הרבה שירים נוספים.

אדרבה אולי יהיה מישהו שירים את הכפפה וילחין...

@שפחה-על-הים כתב:

אבל למי שמקורב לרבינו בוודאי שיפגום מאד כשיקבל ממנו דברי מוסר או השקפה, וכמבואר בהרבה מאד תורות והלכות גודל הפגם לשמוע מהחולק על הצדיק, והוא מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין.

כלומר, אסור לי ללמוד פרי צדיק או מסילת ישרים, או לחילופין לשמוע תורה מר' חיים קנייבסקי?

לא הגזמת?!

@פשטן-מושבע כתב:

מהי לפי שיטתך מחלוקת על רבינו, האם זה רק מי שיוצא כנגדו בחרופים וגידופים, או שמה גם מי שנותן לתלמידיו דרך שונה מדרכינו, נחשב כחולק עצמו מהצדיק, והתשובה ברורה שאין פירוש המילה מחלוקת היא דווקא כנגד המבזים אלא על כל המשמיע דעה החולקת על דבריו או על מנהיגותו על כל הדור הרי הוא כחולק על הצדיק [וצא ולמד ממחלוקת קורח ועדתו שלא ביזו וחלקו על עצם צדקות משה, אלא רק על בלעדיותו בהנהגת העם, 'כי כל העדה כולם קדושים' ואפשר לקבל מכולם].

שאלה מצויינת!

בשם החזו"א אומרים לגבי המושג תנוקות שנשבו, שהיום רוב החילונים נקראים כך, כי גם אם יודעים שיש מושג כזה יהדות אין להם את הנקודה שבה הם יכולים להאמין בזה ולהתחבר, בשונה מהעבר שהיה ניסים ונפלאות וראו יותר.

גם בעניין של הצדיק זה מאוד דומה.

לא כל מי ששמע על רבינו, מרגיש שהוא חלק מהדבר הנפלא הזה, גם אם הוא לא מתנגד על כך.

ר' יצחק ברייטער כותב שעצם רחמי ה' שזיכה אותנו להתקרב לצדיק, זה נפלאות תמים דעים שאין לנו יכולת להבין ולהשיג, (כשם שלהבדיל, ה' ריחם עלינו וזיכה אותנו להיות יהודים ואחרים לא).

לכן, בוודאי שמי שחולק על הנחל הנובע ומסתיר את אורו, יש להתרחק ממנו בתכלית הריחוק.

אבל, ישנם אנשים וחלקם צדיקים גדולים, שיודעים שיש את רבינו בעולם אבל הם עדיין לא זכו להבין מה זה אומר באמת, ואת הצורך להתבטל אליו בתכלית, ולהכיר בכך שהוא המקור והשורש של כל הבריאה.

הם, אינם מסתירים את אור הצדיק - הם פשוט לא יודעים ממנו. ועדיין הם צדיקים גדולים, מאוד, שאין שום חיסרון לשמוע מהם תורה, או מוסר.

ואין מה לעשות, בסוף, קרב ובא היום בו - כולם יהיו חסידי ברסלב, כדברי רבינו.

אשרינו שזכינו להגיע לצדיק הנ'ח'מ'ן, שזכה לעלות ולזכות לתשובה ולנ'ח'מ'ה של ה' יתברך בעצמו!

ועיקר תשובת ה' יתברך היא ביום ראש השנה (הביאו עלי כפרה וכו'), ודווקא יום הדין הגדול והנורא הזה - הוא יומו הגדול של הצדיק שאמר כל העניין שלי הוא ראש שנה.

וכל אחד ואחד שזכה להסתופף בצילו בכסא ליום חגנו - ראש השנה, זכה להכלל בצדיק הזה ולעלות איתו אל שורש התשובה העליונה, שרק הזוכים להכלל בצדיק הזה זוכים לה.

זוהי שורש הנחמה והחרטה של ה' כביכול על שהניח לנו להתרחק מעל פניו, ואז, דווקא אז, מגיע הצדיק הזה שידע את כל אשר נעשה - הנחמה והחרטה - ומעלה גם אותנו לשם, למקום הזה, לתשובה העליונה, ומחבר אותנו יחד זה לזה.

וכשהבנים מתחברים ומתאחדים עם אביהם אוהבם - ראוי לשמוח מאוד מאוד!

(ע"פ באהל"ק, א, ח"ב)

@פשטן-מושבע כתב:

אלא רק הבאנו ראיות לכך שיש בתורת החולקים עצמם מהצדיק [דהיינו אלו שלא מקבלים את דרכו] סכנה של אחיזת המדמה ורע קצת שמעורב בהם, וכל חסיד ברסלב צריך לדעת זאת לפני שהוא פותח כל ספר כזה, ולא צריך לפחד מלכתוב את זה.

עם זה אין לי שום מחלוקת איתך, אדרבה אלה שחולקים עצמם מהצדיק - באמת יש סכנה גדולה בלשמוע אותם וכל שכן להתקרב אליהם.

אם למפורסמים הללו היתה כוונתך, הרי שאתה לא לגמרי "איש ריבי"...

כי למעשה גם אתה אומר שמי שלא חולק על רבינו והוא תלמיד חכם וכ"ש מגדולי הדור, אפשר לקבל את דבריו ולשמוע ממנו.

אבל יחד עם זאת בשום אופן לא לשכוח מי הרבי שלנו ומי שורש נשמתינו ולמי אנחנו מבוטלים בתכלית הביטול.

הבנתי אותך נכון?

@hthr-chyui כתב:

ב מה קורה מלקבל מצדיקים אחרים שאינם קשורים לרבינו איזה תורה ומאמר

למשל לצורך הדוגמא, חסיד ברסלב שהיה מקורב לבבא סאלי וקיבל ממנו תורה.
או סתם מישהו שפותח "נתיבות שלום" או "פרי צדיק" למשל ונהנה מאיזה חידוש.