כתבו דברים נפלאים ונכונים ומדוייקים.

אני אכתוב בלשוני, שבעיני החידוש, או אחד החידושים, של רבינו בהתבודדות, הוא ה'סיפור'.
(כמו בשיר 'תספר לו מה שכואב לך, תדבר איתו')

גם אבי שליט"א (ליטאי, אני מקורב) אומר שהוא עושה התבודדות, כל יום. הוא יושב ועושה חשבון הנפש מוסרי עמוק עם עצמו כל יום.
הוא גם מרבה בתפילות אישיות, על כל דבר.
כך אכן נהגו חלק מהראשונים, וכך כתוב בספרי בעלי המוסר.
אם זה התבודדות, אז כדברי הרבה אנשים, זה לא חידוש של ברסלב.
העניין שחידש רבינו, (והפעם במילה חידש איני מתכוון לדבר חדש שלא היה מעולם היה לחידוש דבר שהיה בימי האבות והנביאים ונעלם והחזרת עטרה ליושנה) זה ה'סיפור'.
תפילה פשוטה של כל יהודי היא: ה' בבקשה תרחם עלי, תן לי בבקשה פרנסה. רבינו היה קורא לזה בכלל 'בקשה' (שהיא חלק מתפילה כמובן, אך בתורה א' מבדיל בין תפילה לבקשה, אבל זה נושא שיחה אחר)

אבל לעומת זה, ברסלבר פשוט שאומר מה שיש לו בלב, יכול להגיד: ה', תראה איך פה כל אחד מרחיב את הדירה שלו, ולי לא נתת דירה בכלל ואני צריך לשלם שכירות על דירה פצפונת וגם לזה אין לי כסף ואני כל הזמן צריך לקחת הלוואות ולחפש ערבים, תראה איזה בושות יש לי מאנשים שאני לא יכול להחזיר להם. כל אחד פה קונה אוטו חדש, ואני מתרוצץ ומחכה בתחנות לאוטובוסים שמאחרים או לא באים. אין לי כח לזה כבר...

וכך נהג דוד המלך ע"ה, כמבואר בשיחות הר"ן, שמהתבודדות שלו נעשה ספר תהילים. והקורא תהילים יכול לראות איך שדוד המלך אינו מסתפק בלבקש בקשות, אלא בעיקר מספר ומתאר מה שהוא מרגיש. ולכן, בפרקים רבים יש תיאור של הרדיפות וההשפלות, והלעג והבזיונות, ובפרקי הודאה יש תיאור וסיפור של נפלאות ה' איתו, או בבריאה.

וכך שמעתי בשם אחד מהזקנים (לא זוכר כרגע מי), שבהתבודדות צריך לפטפט כמו אשה.

אחד הדברים שמבדילים בין ברסלב לשאר חסידים, זה עניין זה.
היתה לי שיחה עם חסיד קרלין בארה"ב שטען שכל מה שברסלב עושים גם הם עושים אבל יותר טוב, הם צועקים בתפילה, נוסעים כולם לרבי לראש השנה גם מארה"ב, ועושים התבודדות... כשהתפלאתי, כי מחסיד קרלין אחר בארץ שמעתי על חומר ה'איסור לעשות התבודדות' ואז הבנתי שזה בעצם משהו אחר לגמרי, שדומה לעניין הכנה לתפילה שלהם, שמתכוננים ברתת ובזיע לעמוד לפני הקב"ה בתפילה כדרך רוב החסידים, אז כך ניראת ה'התבודדות'. ולכן גם בעיני הקרלינר מהארץ התבודדות שלנו - לספר כל שבאמת בלב כמו לחבר טוב אמיתי, ולפעמים דיבור של אמת ברגעים שחורים יכול להיות משהו שאני יכול להבין למה בעיניו הוא 'אסור', אבל דעת רבינו הקדוש שזה עיקר ההתבודדות, לספר מה אתה באמת מרגיש ולא לעשות מול הבורא משחקים והצגות.

היתה לו דעה נחרצת בעניין המנהגים והנוסחים בתפילה וכד'
שאין עניין ברסלבי לקיימם למי שמגיע מרקע שונה, מלבד מה שמפורש מרבינו (כמו 'מלך יחיד וכו''), כי הם רק מנהגי אוקראינה שהיו נהוגים בעירו. ועניינו של רבינו הוא רק העבודת ה' ההתבודדות וכו'
בכלל זה לא ראה עניין בשינוי נוסח מאשכנז או ע"מ לספרד, שינוי לבוש ממנהג אבותיו, הפטרה ומגילות ע"י כלל הציבור או ע"י הבעל קורא, מתי ההגבהה וכו'

יתכן שהיו אחרים שסברו ונהגו אחרת, אך זו היתה דעת רנ"ל

קושיא נוספת:
החכם שואל את החכם השליח: "האתה בעצמך קבלת האגרת מיד המלך בעצמו ממש. השיב לו: לאו. רק איש אחד נתן בידי האגרת בשם המלך"
אבל לפני כן כתוב: "וקרא המלך לחכם אחד ולאותו התם הנ"ל ושלחם להשני בנים הנ"ל, ונתן בידם אגרות לכל אחד ואחד"
אפשר לבאר אולי ש'נתן בידם' לאו דווקא, ואפשר שהיה ע"י שליח, אבל תירוץ ששמעתי פעם מר' פנחס בונקר נשמע הרבה יותר טוב: הוא כבר היה אחרי שהקשיב לדיבוריו של החכם...
(דהיינו, שיש כח לאפיקורסות, לעוות אצל האדם אפילו מציאות שרואה בעיניו, שיחשוב שאם חכם גדול כזה אומר אז זה כנראה נכון, כמו הבלבול שמגיע מעצם זה שרבים מגדולי הנחשבים חכמים בעולם הם אפיקורסים.)
ואולי אפשר להוסיף, שהמלך מסר האגרת, שהקב"ה נתן את התורה לעיני כל ישראל, וצוום להודיעם לבניהם אחריהם וכו' שהוא 'קורא לנו לבוא אליו' ולהתקרב אליו ע"י עבודתו בתפילה ותורה וכו', ובהסתכלות פשוטה ותמימה רואים שיש מסורת התורה מדור לדור, ובכ"ז הכופר יכול להכניס ספקות מי אומר שראו אולי מישהו אמר למישהו וגו'

בספר הובאו כמה עדויות על לימודו הקבוע של בעל הקה"י זצ"ל בליקו"מ.
אך יש מקור ברור יותר, שלא מותיר כל ספק:
בספרו 'חיי עולם' סימן כ"ז מביא הקה"י מאמר מרבינו בשם 'הספרים הקדושים', המאמר מתוך אחת מהתורות מכת"י 'וישב יעקב', והובא גם בשיחות סי' רס"א.
מצ"ב

השאלה מניחה כאילו ברסלב זה הרבה דברים, וצריך למצוא איזה מהם הוא 'מיוחד'. וזו כבר טעות.
מה הייחודיות של ברסלב?
הכל.
כל מילה של רבינו היא חידוש, דבר שלא היה בעולם ולא קיים בעולם בלעדיו. רבינו לא אמר דברים שאמרו אחרים לפניו, ומי שחושב שיש משהו מדבריו שכתוב או שאומרים גם במקום אחר, צריך ללמוד יותר טוב עד שיבין מה רבינו מגלה ומחדש.

אולי הסבר פשוט ומעשי , לאנשים פשוטים כמוני, לענ"ד
הכלל הוא שצריך לחפש בתורה את הכלים שמהם עושים את הכלים.
רבינו לא נותן רק משימה, אלא גם את כלי העבודה, וגם את הדרך להתקין את כלי העבודה, וגם את הכלים שאיתם עושים את הכלים.
דהיינו, שבתוך התורה יש לא רק 'מה' אלא גם 'איך'. רבינו לא רק מטיל משימה, אלא נותן עצה איך לקיים אותה. הוא לוקח בחשבון את הקושי, את כח היצר, ולא מסתפק רק בלדרוש ולהראות לנו מה שאנו צריכים להיות כשאר ספרים, אלא מבין את הקושי להגיע לזה ונותן את העצה לזה.

אָמַר אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּלִים נִפְלָאִים מְאד רַק הַחִסָּרוֹן שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי מֻכְרָח לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמִי אֶת הַכְּלֵי אֻמָּנוּת שֶׁקּוֹרִין גִּיצַייג (חיי"מ שי"א)

הצדיק רבי אריה פינקל זצ"ל, מראשי ישיבת מיר, ובשנותיו האחרונות ראש ישיבת מיר במו"ע.
מישהו רצה לעשות הפצה ולתרום לספריית הישיבה במו"ע את ספרי רבינו.
איני יודע כיצד קרה שלא דחוהו על הסף, אולי התעקש והתווכח, עכ"פ האחראי אמר 'נשאל את הראש ישיבה' (אולי חשב שבכך יסיר את הנודניק מעליו, שהאחריות לסירוב לא תהיה שלו אלא כי רה"י אמר? אולי). הלכו ושאלו את רבי אריה זצ"ל
תשובתו הפתיעה אותם: "אני למדתי את כל הספר הזה, מכריכה לכריכה!" והורה לקבלו ולהכניסו.
ליקו"מ אכן נמצא שם, בספריה.
את הסיפור שמעתי מחבר שהיה תלמידו הקרוב של ר"א. לא זוכר אם אמר ששמע בעצמו מהבחור האחראי, או שהיה נוכח בעצמו כשר"א אמר זאת.

הערה על עצם הספר שבחו של צדיק.
לדעתי הלא מאד פופולרית בפורומים תורניים, הספר חשוב ותועלתי מאד.
לא, לא הספר הזה הוא מה שיגרום למישהו להתקרב. ומן הסתם זו גם לא המטרה. אבל הוא כן יכול להסיר מניעה גדולה ממי שרוצה להתקרב, אבל בגלל 'קבלות' ו'מסורות' שונות ומשונות שרובן חסרות כל בסיס, ובגלל שחינכוהו שהגדולים כביכול אסרו את הספרים וחלקו על רביה"ק, יכול להימנע, וע"י הספר שבחו של צדיק הוא יראה שיש לו מספיק על מי לסמוך, ו'מותר' לו להתקרב לברסלב וללמוד ספרי רבינו.
(וכך היה אצלי)

יש רעה חולה, שאיזה יהודי מתעורר להתחזק באיזה עניין, בין אם דבר שבמחלוקת בהלכה ויש מקילים, ובין אם זה מדברים שע"פ אמת חייבים להתחזק בזה אך יש רבים שזה יותר נסיון אצלם וכיו"ב.
וכדרך מי שאין מעשיו מגיעים להשגת חכמתו הדבר מבער בו (כמבואר בליקו"מ תורה ק'), ומתייחס למי שאינו מחמיר בזה כמותו כרשע גמור, והותר אצלו לעשות לו כל רעה, לביישו ולשסות בו את הנערים ולהזיקו בממון וכיו"ב, ומעורר הריח רע בנשמתו (כמבואר תורה ח' תניינא) ועי"ז מחטיאו עוד וכו'.
ופרצה חמורה זו נפוצה ביותר אצל אנ"ש, ואולי זה גורם האסונות הנוראים.

הלוואי שיקום ת"ח גדול בנגלה ונסתר ויכתוב פירוש וביאור מעמיק ויסודי ושווה לכל נפש על כל הספר חיי מוהר"ן, שיקרב את הדברים אל השכל שלנו, ויכוון אותנו אל הקיום למעשה של ההנהגות והשיחות וכל המוסר למעשה היוצא משיחות ומעשי רבינו והנהגותיו
כולל ביאור השיחות החריפות, ע"י ביאור פשוט של המושגים הקבליים אליהם רבינו מכוון, ויישוב קושיות ותמיהות.

ממליץ לקרוא על הנושא את סדרת המאמרים של רי"נ אנשין, שיחת חברים חלק ב'.

ובקצרה: ברסלב לא 'תחליף', כאילו זה אופציה שניה...
ברסלב זה הטיפול, והטיפול היחיד שיועיל באמת, הן בזה והן בבא. ומי שאינו מתרפא בהם אבדה תקוותו לנצח (לשון ראבר"ן, בערך)
פסיכולוגים וכו' נועדו למי שנגזר עליו להמשיך לא להתרפא, ולא זכה להבין שאין רפואה לנפש של יהודי מלבד הצדיק ותורתו.
וכל צרות הנפש, חרדות, כפייתיות, דיכאון וכל מרעין בישין, ואפילו סיוטים וחלומות רעים, הכל הכל תוצאות של פגמי הנפש ופגמי המח, מזיקים רוחניים שנבראו ע"י עוונות. מה שמועיל מולם זה תפילה והתבודדות, לימוד התורה, קריאת שמע, תהילים, תיקון הכללי, צדקה, התקרבות לצדיק...
ומצב של פיקוח נפש שבאמת מוכרח התערבות רפואית (ע"י רופאים שברורה לנו מה דעת רבינו עליהם, ואם בחכמת הגוף כך, ק"ו בחכמת הנפש שהם עצמם מודים שהכל ניסוי ותעיה) הוא גם תוצאה של פגמי הנפש והמח, בגלגול זה או אחר, וגם אז הרפואה השורשית לעצם מקור הבעיה זה רק כנ"ל.
זאת מלבד הסתירות הרבות ליהדות בעצם אותם חכמות הגויים, וגם היות הנפש היהודית נפש שונה משל גוי.

בבחירות האלה הנושא הוא לא אם צריך להצביע בבחירות, כפי שנהגו רבים מגדולי אנ"ש בדור הקודם.
אלא כמי שמצביע בבחירות, האם יכול להצביע הפעם, לאחר הסכמת המפלגות החרדיות (חוץ מנציג גור) ליעדי גיוס, מסירת החלשים עבור כסף לחזקים. דבר זה לענ"ד כבר סותר את דרך ברסלב עצמה, ולא שייך לדיון והכרעה בין שיטות הרה"ק מסאטמר והגרא"מ שך.
כי בעוד בעניין הבחירות אין בידינו הוראה ברורה לכאן או לכאן (לכאורה, יש טוענים אחרת), בעניין יעדי גיוס יש בידינו דברים ברורים בליקוטי הלכות (אודות מלחמת משה רבינו בעמלק על הצלת הנחשלים דווקא, ועוד רבות. עמלק מזנב בנחשלים והצדיק בא עם המדאני אסא ומעורר הריח טוב בנשמות כדי להתקפא חלשין) ובליקוטי תפילות (שבתפילה המפורסמת אודות גזירת הגיוס, משום מה השמיט את ההדגשה שהצרה היא שמגייסים 'לומדי תורה', להיפך מבחינתו כל נפש יהודי זה גזירה נוראה).
וזה עוד לפני יחס ההלכה הפשוטה, המשנה המפורשת בתרומות ח' י"ב.
אדגיש כי אני מציג את הדברים בדרך של שאלה. מי אני שאכריע בזה

2 דרכים שאני חושב, מה זה להסתכל בשכל וכו'

1. רבינו היה יכול לומר תורה על כל דבר.
   הוא לא היה מכין תורות, אלא הוא היה במקום שהיה מבחינה רוחנית, בהשגתו הנוראה, בכל זמן ועת, ובכל פעם שמישהו דיבר איתו על משהו - תגובתו, גם בשיחת חולין, היתה ממקום כזה.
   וכשהיה צריך לומר תורה, היה מכוון אותה לפי הצורך באותו רגע, לפי הנושא שדובר על השולחן, לפי האנשים הנוכחים ומה שעבר עליהם, לפעמים הכניס בנושא המחלה שלו בתקווה להועיל בזה לרפואתו, וכיו"ב, ותמיד זה אותן תורות מופלאות של רביה"ק, שכל המעיין בהם בעין האמת יכול לראות שזה למעלה מדרך הטבע שילוד אשה היה יכול לומר אותן.
   מצדנו אנחנו רואים בניינים מופלאים, עם חדרים וחדרי חדרים ומעברים וקשר בין הסוף להתחלה וכו' כאילו זה מבנה שמישהו עמל קשה לתכנן ולבנות, אבל רבינו, שהיה בכל עת בהשגה שלו, היה יכול 'לשלוף מהשרוול' תורה כזאת על כל נושא שבעולם, ולנסח אותה ולסדר אותה איך שהוא רוצה לפי המציאות.
   ואני מנסה לומר, שאולי בזה התבטא איך שרבינו הסתכל בשכל של כל דבר, ראה בו תורות שלמות על הנהגת ה' ועצות איך להתקרב לה'.

2. אולי הכוונה שה' מרמז לאדם רמזים, בדברים שקורים סביבו, מה הוא רוצה ממנו.
   ובניגוד למה שהעולם חושב שצריך להגיד לעצמו ש'לא מבינים כלום', לדעת רבינו צריך לשים לב ולהבין, ויש לכל אדם את היכולת לפענח את הרמזים הללו.
   זה גם לגבי מאורעותיו של האדם, כמו מדה כנד מדה שזה התחליף לנבואה בדורותינו (ולא כטעות העולם להישאר ב'לא מבינים חשבונות שמים' ולא לתקן דרכיו), וגם מה שהוא רואה שקורה סביבו. למשל אם משהו תופס את תשומת ליבו ויש לו דעה לגבי זה, או שמישהו מתנהג באופן שמכעיס אותו, שבעצם זה רמזים משמיים לדברים שהוא עצמו צריך לתקן ואיך להתקרב לה'.

שאלתי פעם את רבי נתן ליברמנש זצ"ל לגבי ריטלין לבחור וכיו"ב ואמר לי באופן ברור לא לחוש לזה כלל. לא היה זמן באותו רגע לבקש ממנו להסביר למה

בעקבות דיון שקראתי במקום אחר, על האיזון בין אהבה ליראה וההבדלים לכאורה בזה בין חסידים למתנגדים.
עלה בליבי, שאצל רבינו - מצד אחד מפורש בכמה מקומות שהיראה קודמת. שתחילת כל תשובה צריכה להיות מהדרגא הנמוכה - יראת העונש. וגם: היראה מוזכרת אאל"ט בליקו"מ הרבה יותר מהאהבה.
מצד שני דרך רבינו בעבודת ה' בעיקר על התחזקות ועל ייקור הנקודות טובות והתנועות וההעתקות הקטנות, וידיעת גודל חביבותן בעיני ה'.
והעניין, שטועים אלה שלא למדו 'אזמרה' ושאר תורות ההתחזקות לעומק, כשחושבים שעניינים לומר דיבורים בסגנון קרליבך וחיזוקים בסגנון הנפוץ אצל הבעלי בתים, שה' אוהב אותך איך שאתה, וכל היהודים הם טובים, וכו'. ולא היא.
ההתחזקות של רבינו היא יראת שמים. דהיינו - בעוד שלגודל הירידה והיותך מונח היכן שאתה, היית חושב שאין לך מה לעשות, רבינו מלמד שיש ערך למעשים שלך דווקא שם, וממילא זה מחייב אותך להשתדל לעשות את אותו מעט טוב. אם היה ח"ו יאוש בעולם - לא היה טעם להילחם. אבל כיוון שיש צדיק שמקבל חיות מהחסד של 'קודם מתן תורה' - אז אין סיבה להתייאש, וממילא אתה חייב להמשיך לקרוא אל ה' ולנסות להעתיק עצמך את הקדושה בתנועות קטנות.
וכן אפילו אינו מצליח אפילו מעט, כיוון שיש ערך ל'לייחל', ממילא אינך פטור מזה, ואתה חייב לחזק את הרצון. וכיו"ב כל ענייני ההתחזקות.
ובדרך זאת יש להבין כל פסקה ב'משיבת נפש', למשל שכמו שהקב"ה מניח עבודת המלאכים ורוצה בעבודת האדם, כך ככל שהדרגא נמוכה יותר כך הקב"ה רוצה בזה יותר - כנ"ל - שממילא גם בדרגתך אתה חייב לתעורר לחטוף תנועות והעתקות אל הקדושה ונקודות טובות.
וזה מה שכותב שגם מי שבשאול תחתית צריך שיהיה לאדם יראת שמים.

(וזו תשובה למתנגדים הטוענים שהבחירה בברסלב היא כדי לחפש לעצמו הנחות והקלות וכיו"ב)

להבנתי זה כך:
היתה התארגנות של מתנגדים לרצוח את מוהרנ"ת ואת משפחתו, ושכרו גויים לשם כך, מסתמא בהיתר וכמצווה רבה להצלת הדור כדרך הקנאים, אחר שה'גדול' דאז הורה כן.
והגויים בטעות נתחלף להם נתן בנתן אחר (לא בטוח שהיה חסיד ברסלב).
ואל תתמה
שהרי עשו פעולות רבות נוספות של רציחה, כגון השלכת אבנים וסלעים לחלונותיו (והיה נס פעם אחד שנכדתו היתה בדיוק היכן שנפל הסלע ובדיוק רגע לפני כן הזיזו אותה)
והרי בהלשנתם עליו רצו לשלחו לסיביר
ולא היתה להם שום מניעה מלהרוג את מוהרנ"ת ואת שאר חסידי ברסלב אחרי שהיתיר החולק את דמם.

@לב-העולם-אתה כך הבנתי את הסיפור, כשקראתי אותו ב'באש ובמים', שזה היה גויים, אבל שנשלחו ע"י מתנגדים. אחרת מה העניין שנתחלף נתן בנתן?
אני כעת בחו"ל ואין לי גישה למקור, יתכן שטעיתי בהבנה

אם מציין שהרב מסאוורן לא היה מעורב, משמע שאחרים כן...
טוב. קשה לי להחליט אם אין כאן כלום או שהועלה החשד ברמיזה

ובתורה א'
"וזהו בחינת צוציתא דנורא חיוורתא" עי"ש