היתה לו דעה נחרצת בעניין המנהגים והנוסחים בתפילה וכד'
שאין עניין ברסלבי לקיימם למי שמגיע מרקע שונה, מלבד מה שמפורש מרבינו (כמו 'מלך יחיד וכו''), כי הם רק מנהגי אוקראינה שהיו נהוגים בעירו. ועניינו של רבינו הוא רק העבודת ה' ההתבודדות וכו'
בכלל זה לא ראה עניין בשינוי נוסח מאשכנז או ע"מ לספרד, שינוי לבוש ממנהג אבותיו, הפטרה ומגילות ע"י כלל הציבור או ע"י הבעל קורא, מתי ההגבהה וכו'

יתכן שהיו אחרים שסברו ונהגו אחרת, אך זו היתה דעת רנ"ל

הצדיק רבי אריה פינקל זצ"ל, מראשי ישיבת מיר, ובשנותיו האחרונות ראש ישיבת מיר במו"ע.
מישהו רצה לעשות הפצה ולתרום לספריית הישיבה במו"ע את ספרי רבינו.
איני יודע כיצד קרה שלא דחוהו על הסף, אולי התעקש והתווכח, עכ"פ האחראי אמר 'נשאל את הראש ישיבה' (אולי חשב שבכך יסיר את הנודניק מעליו, שהאחריות לסירוב לא תהיה שלו אלא כי רה"י אמר? אולי). הלכו ושאלו את רבי אריה זצ"ל
תשובתו הפתיעה אותם: "אני למדתי את כל הספר הזה, מכריכה לכריכה!" והורה לקבלו ולהכניסו.
ליקו"מ אכן נמצא שם, בספריה.
את הסיפור שמעתי מחבר שהיה תלמידו הקרוב של ר"א. לא זוכר אם אמר ששמע בעצמו מהבחור האחראי, או שהיה נוכח בעצמו כשר"א אמר זאת.

הערה על עצם הספר שבחו של צדיק.
לדעתי הלא מאד פופולרית בפורומים תורניים, הספר חשוב ותועלתי מאד.
לא, לא הספר הזה הוא מה שיגרום למישהו להתקרב. ומן הסתם זו גם לא המטרה. אבל הוא כן יכול להסיר מניעה גדולה ממי שרוצה להתקרב, אבל בגלל 'קבלות' ו'מסורות' שונות ומשונות שרובן חסרות כל בסיס, ובגלל שחינכוהו שהגדולים כביכול אסרו את הספרים וחלקו על רביה"ק, יכול להימנע, וע"י הספר שבחו של צדיק הוא יראה שיש לו מספיק על מי לסמוך, ו'מותר' לו להתקרב לברסלב וללמוד ספרי רבינו.
(וכך היה אצלי)

בספר הובאו כמה עדויות על לימודו הקבוע של בעל הקה"י זצ"ל בליקו"מ.
אך יש מקור ברור יותר, שלא מותיר כל ספק:
בספרו 'חיי עולם' סימן כ"ז מביא הקה"י מאמר מרבינו בשם 'הספרים הקדושים', המאמר מתוך אחת מהתורות מכת"י 'וישב יעקב', והובא גם בשיחות סי' רס"א.
מצ"ב