לאחר שניתנה הסכמתו של @מאיר-לב
הסיפור יתחיל להתפרסם אי"ה השבוע.
מאחר והוא ארוך למדי [למעלה מכ' פרקים], יעלה אי"ה בכל יומיים פרק נוסף
ולה' הישועה

כמדומני, שיש כאן שאלה מהותית יותר בנוגע ל"תורה בכח".
השאלה היא כך:
מהו הכיוון אליו אתה חותר עם השאלה הזו?

ואסביר,
יש שמקבלים מרבינו יותר ניגון של 'התעוררות', ויש שמקבלים יותר 'התחזקות' [לא יודע אם זה שאלה של אופי, או כיוון שרבינו נותן לכל אחד לפי ש"נ].

ממילא, יש כאלו שמצפים להסבר ש'תורה בכח', זה משהו של התעוררות, כמו למשל, תלמד בעיון, ביגיעה, תתאמץ, בלי לאכול ובלי לישון, וכדומה.

ויש כאלו שמצפים להסבר רך יותר, והם מקווים ש'תורה בכח' תהיה בסוף איזה דיבור של חיזוק ועידוד.

לא קראתי בעיון את כל התגובות דלעיל, אבל מן הסתם שכל אחד יוכל להבחין בשתי הנטיות של הכותבים.

נקדים,
הרה"ח ר' ינ"א טוען שחלק מהכלל הי"ג - שבכל תורה הרע עצמו גם נכנס לקדושה, ע"ש כי קיצרתי "מאוד".

בלמדי היום את התורה, מצאתי דבר מעניין בעניין סבוך זה:
כאשר היצה"ר מתגבר על האדם, הפתרון הוא:
"משכהו לבית המדרש".

למה?
תשאיר אותו בחוץ?!
אלא, שהמטרה הסופית זה להכניס את הרע אל הקדושה.

איברא,
שעדיין אינני יודע 'איך' מושכים?

@ש.-פ. כתב:

י'אשכנזי

מנין לך?
שמא עליתי בתמר מתימן
או נישאתי כל כנפי נשרים מעיראק...

על כל פנים, אוכל לפרסם רק עם הסכמתו של ידידי ורעי @מאיר-לב

@רוחני כתב:

מוהרנ"ת - לא נראה לעין שהם הלכו על העניין הזה של 'נפל פיתא בבירא' בכל תורה ממש

מרשה לעצמי - אזוב קיר, לחלוק על מעכ"ת.
בכל תורה יש את המהלך הזה של נפל פיתא בבירא.

אכנה אותו בלשון קצת אחרת:
יש מהלך של כלל הצדיקים, שהוא אכן נופל בבירא.
ואחר כך יש את המהלך של הצדיק נשמת משיח, שהוא מעלה אותנו מהבירא!

@ש.-פ.
אייי געצל'ה געצל'ה
אתה באמת חושב שציטטתי את כל השיחה?
ממש לא!

לא סיפרתי על הוידוי האישי שלי לפני עידנ'וש.
על השיחזור של אותם ימים, בהם קיימתי מצוות רק מתוך ההימור - אולי יש גיהנום, ואולי לא כלום.

בעצם, זו הייתה ההתקרבות שלי לברסלב.
גיליתי שמאחורי רוב הז'ופיצעס לא תמיד מסתתר שם האלוקים.
לפעמים מסתתרים דברים אחרים.

ומאחורי זו שלי, ידעתי שקופה של שרצים יכולה להיות גם בגודל של תיבת נח - והיא לא מצילה משום מבול.

ורבי נחמן שלי, בא אליי בבשורה משלו:

יאשע-הלברשטאם כתב:

רבי נחמן מברסלב אמר שאין אדם שהוא לא מאמין, כל אחד מאמין עמוק עמוק בלב. ותראה בעצמך שפעם שהחיים היו יותר על טבעיים - אנשים האמינו באל הרבה פחות מהיום. ודווקא אחרי שהטבע שולט, מאמינים יותר באל

אתה מבינ'תי?

זה היה סיפור ארוך. מאוד.
וזה גם נכתב באיזשהיא פלטפורמה.
ביחד עם הלב המלבלב של הפורום דמתא, הסופר והמשורר @מאיר-לב

אולי יבוא יום שאוכל לפרסם זאת. כאן.
אולי - - -

@bjni
לא כל כך
איי אם סורי
בהלכות פקדון, שהיא "ה"הלכה של תורה א'
המסר המרכזי הוא ריבוי אור
זה הכוונה מתלבש במצוות
וזה מתחבר מאוד יפה לתורה עם כמה וכמה קשרים וקשרורים

@ברוך-מאן
לא מכיר מראי מקומות
אבל מצרף לך את מה שיש בטור נח"נ של פאר הליקוטים
לסיכום, גם בליקו"ה וגם בביאוה"ל, מתלבש במצוות זה ריבוי אור:
מתלבש עצמו במצות.
ואיתא בזה בליקו"ה (חו״מ מתנה ד, יג) בזה"ל: ומתלבש א״ע במנהיגים וגדולים, ומכניס בליבם לחלוק על הצדיק הגדול האמיתי. מתלבש עצמו במצות ומטעה את האדם.
ומבאר בליקו"ה (חו"מ פקדון ד, י) בזה"ל: כי זה כלל גדול, שבכל דבר ובכל מידה שבעולם יש בו טוב ורע, והבע"ד אורב על האדם תמיד ללכדו במצודתו ח"ו בכל מיני תחבולות ורמאות וערמומיות שבעולם, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב. וצריכין לשום לב אל האמת תמיד, ולהסתכל היטב בכל דבר מה יצא מזה, כדי שלא יהיה נלכד ברשתו ח"ו. כי בוודאי בתחילה מתגבר הבע"ד מאד על האדם למונעו לגמרי מדרך החיים ח"ו, אך כשהאדם מתעורר קצת ורוצה לשוב לה', להתפלל או ללמוד וכיוצא, הוא מתפשט כנגדו ומונעו בכמה מניעות וחלישות ובלבולים בלי שיעור, עד שכמה פעמים גם כשמתפלל ולומד אין העבודה בשלימות כראוי, בפרט שכמה זמנים ועיתים מבלבל אותו לגמרי מחמת טירדת הפרנסה וכיוצא, ולא די לו בזה, כי אם עוד אורב עליו כאילו אפס תקוה ח"ו, כאילו א"א לו עוד להתקרב להשי"ת כראוי, מאחר שעוברים ימים ושנים ועדיין הוא רחוק כמו שהוא רחוק. ובאמת גם זה הוא תחבולות הבע"ד, וגם זהו בחינת מה שמבואר בהתורה הנ"ל שהבע"ד מתלבש את עצמו במצוות, שמכניס בלבו התרשלות וחלישות ע"י המצוות והיראה שלו שהוא מתלבש בהם כאילו הוא רוצה בתקנתו, ומוכיח אותו ע"י שהוא רחוק כ"כ, ובאמת כוונתו להרע למונעו ולהחלישו גם ממעט עבודתו שרוצה לעסוק בה. ע"כ כל מי שרוצה לכנוס בעבודת ה' צריך ליזהר מאד לאחוז בשניהם, בבחינת טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך וכו', דהיינו להיות זריז גדול מאד מאד בעבודתו יתברך, ואת כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה בזריזות גדול דבר יום ביומו, ולא לדחות מיום ליום ח"ו וכנ"ל. ואעפ"כ צריך להמתין הרבה הרבה, שאפילו כשרואה שאין עבודתו בשלימות, ואפילו אם לפעמים אינו יכול לעשות כלל, אעפ"כ ימתין ויצפה לישועת ה'. (...) כי אפילו מי שזוכה לעבודת ה' כראוי ועוסק הרבה בתורה ותפלה ומעשים טובים, צריך ג"כ להמתין הרבה עד שיזכה לשלימות כראוי, כי עיקר תכלית העבודה הוא להכיר אותו יתברך, כמו שאיתא בזהר הקדוש, בגין דישתמודעין ליה, ולזה צריכין להמתין הרבה. אך לא היה לנו כח להמתין כ"כ, כי כפי הנקודה טובה שבלב כל אחד מישראל, הוא בוער ומתלהב מאד להיכלל בו יתברך ולדבקה בו, ע"כ ברחמיו נתן לנו את התורה הקדושה, כי היא חיינו ואורך ימינו, כי ע"י התורה יש לנו במה להחיות עצמנו כל הימים אשר אנו ממתינים לישועתו להיכלל בו יתברך בשלימות, כי התורה היא אחדותו יתברך, וע"י התורה בעצמה אנו זוכין לבוא אל התכלית האמיתי לדבקה בו יתברך. אך גם מי שאין עבודתו בשלימות, ואפילו אם נדמה לו שעדיין הוא רחוק לגמרי, ואפילו אם הוא באמת כך, אעפ"כ צריך להמתין ולצפות לישועתו ולהחיות את עצמו בתוך כך בכל מה שיוכל, פעם בתורה, פעם בתפלה, פעם בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו, פעם בשיחה עם חבירו או רבו, פעם בעשיית איזה מצווה וגמילות חסד, פעם ברצון וכיסופין והשתוקקות, שזה העיקר, כמבואר בדבריו ז"ל שעיקר הוא הרצון וכו' ובתוך כך לומדין כאילו לומדין ומתפללין כאילו וכו'.
וכן כתב בביאה"ל (א, ה) בזה"ל: וכי מי לנו גדול בכל המצוות שמצד היצה"ר, כמצות ההריסה בתבערת התלהבות הלב לעבודת השי"ת בעצמו, ויש בזה אופנים שונים. כי בזאת ההריסה, הורס האדם גם בדעתו יותר מדאי.

@לב-העולם-אתה כתב:

אני חשפתי!

@מנהל-הפורום
כמדומני שמן הראוי לקבוע כללים נוקשים בענין חשיפת שמות הניקים
גם לא רמזי רמזוזים קלשלשים
הלא כן?

חזרתי עם חבר מירושלים. סחוטים ועייפים, לילה ארוך, שמחות בית השואבה.
כזה לילה של המון מוזיקה מחרישת אוזניים, פטל אדמדם שמתיימר להיות קר, והרבה עוגיות שנרטבו מהפטל הנ"ל.

האוטובוס לצפון היה ריק, מאחורי הנהג, הערבי כמובן, ישב צעיר ערבי אף הוא, וליהגו בערבית שוטפת. כנראה תיכננו איך להתפוצץ, או משהו כזה.
לא ניסינו לנמנם, כי בכל זאת צריך סוכה וזה.

זה התחיל בערך ככה, הצעיר הערבי פונה אלי, במבטא שמזכיר יותר צרפתי מאשר ערבי:

• "תגיד לי, אתה חרד, נכון?"
• "מה? ממה אני חרד?"
• "אני רואה בלבוש שלך שאתה חרד".
• "אה, התכוונת חרדי. אז כן, משהו כזה, אני מהחרדים".

וכאן בלי להתבלבל הוא התחיל, ואני מבטיח לכם שזה הוא התחיל, לא אני [וכמובן, שאני כותב לכם רק בערך ובקצרה, כי לא לקחתי היום את הריטלין].

• "אז תגיד לי, אתה יכול להוכיח שיש אל?"
• "אה, אני? מה? מה אתה רוצה?"
• "אני יודע, אתה לא יכול להוכיח לי שיש אל, אתה עושה את המצוות בגלל ההימור, כי אולי יש חיים לאחר המוות, נכון?"
• "ממש לא. אני בכלל לא צריך הוכחות שיש אל, אני יודע את זה!"
• "מאיפה אתה יודע?"
• "חחח, אני יגיד לך מאיפה אני יודע. דיברתי איתו אתמול בלילה".
• "אז אין לך הוכחה שיש אל. אתה סתם מרגיש ככה. ואני, אני יש לי הוכחות שאין אל!"
• "די, נו באמת, מי לא מאמין באל, אתה סתם אומר".
• "אם יש אל, אז איפה הוא היה בשביעי לאוקטובר? איפה הוא היה בשואה?!"

הסתכלתי עליו שוב מחדש, הבטתי בעיניים שלו.
הם סיפרו לי משהו אחר. הוא רוצה משהו. לא יודע מה.
בעיניים שלו ראו רצון עמוק וחודר, שאולי מוסתר ממנו בעצמו.
התחלתי לאהוב אותו, ועניתי לו:

• "עד שאתה שואל על השביעי באוקטובר, אני ישאל אותך שאלה אחרת. אם יש אל, אז למה יש כל כך הרבה אנשים בבתי חולים? למה אנשים מתים בתאונות? ולמה אף אחד לא עשיר? ולמה כולם כל כך עצובים, תמיד?!"
• "אז אתה מסכים איתי שאין אל...".

ראיתי על פניו הקלה מסוימת, וכבר התבלבלתי לגמרי. הוא מחפש ורוצה, או אתאיסט מתוסכל.

• "אני יספר לך משהו, הילד שלי רצה ללכת לאיזה הקרנה, עכשיו בחג, ואני ידעתי שזה לא טוב בשבילו. לא הסכמתי לו. הוא ממש כעס עליי, אבל הוא ידע שאני אוהב אותו ודואג לו תמיד".

משהו בפנים שלו התרכך. וגם הלב שלי, כמובן.

• "אז איך זה מסתדר ביחד? זה לא ייתכן".
• "עכשיו הילד שלי קטן, יבוא יום שהוא יבין שהכל היה לטובתו, והוא יכול תמיד לסמוך עליי".
• "אבל בינתיים, הוא לא מבין כלום, והוא רק רואה שאתה מתנכל אליו".
• "נכון, אבל עמוק בלב הוא יודע שאני אוהב אותו. הוא פשוט מרגיש את זה!!"

כאן כנראה נגמרה לו הסבלנות, והוא התחיל לזלזל:

• "אתה סתם מדבר מרגשות, אני לא מאמין בכלום. אני לומד בטכניון מדעים ופסיכומטריה, ואני קצת מבין בזה. חבל שאתה סתם מתבלבל משטויות!"
• "אני יכול לשבת איתך כל היום וכל הלילה, אבל ממש בשתי מילים: רבי נחמן מברסלב אמר שאין אדם שהוא לא מאמין, כל אחד מאמין עמוק עמוק בלב. ותראה בעצמך שפעם שהחיים היו יותר על טבעיים - אנשים האמינו באל הרבה פחות מהיום. ודווקא אחרי שהטבע שולט, מאמינים יותר באל".
• "זה לא הגיוני, אני פשוט לא מאמין, איך רבי נחמן יכול להגיד לי מה יש לי בלב?"
• "ת'אמת, שאי אפשר לשכנע, אתה פשוט צריך לבוא אליו. אתה מוזמן".
• "אני, לאומן? אתם לא שפויים!!"

ידעתי שמול זלזול, אין מה לדבר אל השכל, יורים ישר אל הלב הפעור:

• "אתה יודע מה? במקום להתווכח תענה לי בכנות. האם יש חוויה יותר עוצמתית בעולם כולו, מאשר חבר שאוהב אותך ברמות הכי פסיכיות, הוא זמין לך ולכל הקשיים שלך עשרים וארבע שעות, ואין שום דבר בעולם שיכול לשבור את האהבה ביניכם?"
• "נכון, זה באמת ענק, אבל איפה יש חבר כזה?"
• "אם אתה מוכן ליצור קשר עם האל, לדבר איתו כל יום בפתיחות על מה שאתה חווה, הקשר הזה יווצר, ואתה תהנה בחיים כמו שלא נהנית מעולם!!"

העיניים המבקשות שלו התחילו לעפעף, הוא הסיט את מבטו, וענה לי תוך כדי שהוא בוהה בנקודה לא קיימת:

• "האמת, אני יגיד לך. כבר עשיתי את זה, לא ידעתי בכלל מהברסלב הזה. הייתי מדבר כל יום עם האל, הייתי מספר לו הכל. ואתה יודע מה? הוא היה עוזר לי. הוא נתן לי כל מה שביקשתי ממנו, באהבה. הרגשתי את זה. אבל עבר זמן, וזהו. איבדתי אותו. הוא כבר לא הקשיב לי. וזהו".
• "וזהו?!"
• "כן, הבנתי שזו כנראה אהבה חד צדדית. כיום, בלימודי הפסיכומטריה, אני מבין שזה כנראה היה סוג של סכיזופרניה...".

האוטובוס כבר התקרב לתחנה שלי, אבל לא יכולתי להפסיק:

• "תשמע, איך קוראים לך?"
• "עידן".

הייתי בהלם, הייתי בטוח שזה ערבי, ממש גמגמתי:

• "אה, אני כן הייתי אצל רבי נחמן מברסלב, ולכן אני בטוח שאתה מאמין. מאוד. באל שלנו".

הוא הביט בי, מצפה להמשך, אבל האוטובוס כבר עצר, קמתי לרדת, ואמרתי לו:

• "היה לי מאוד כייף לדבר איתך, אשמח שנעמוד בקשר".

על המדרגות זרקתי לחבר שנסע איתי, "תן לו את המספר שלי".

פגשתי את החבר לאחר יומיים, ושאלתי בציפייה דרוכה, "הבאת לו את המספר?"
ההוא הביט בי בזעזוע, "חס ושלום, למה שתהיה בקשר עם אפיקורס כזה...".

וזהו,
מאז אני רק חושב איפה אני מוצא אותך, עידן.
בטוח שאתה לא הולך עם תורה, ולא נכנס אף פעם לפורום הזה.
אבל מצד שני,
כאן אני יכול קצת להתבטאות.
מחכה לך עידן, מאוד.
אַיֶּכָּה?

@מאיר-לב כתב:

נשיאת ההפכים

ידידי ורעי
האיך תאמר שאנחנו זוכים לנשיאת הפכים, בשעה שמבואר בכלל יב, שרק ה' יודע זאת?

הכלל השנים עשר מראבר"נ (הקדמת ביאה"ל):
האמונה הפשוטה ברוממות דעת הבורא יתברך לאין סוף, ועומקה לאין תכלית, עד כי נמצאים הרבה דברים הנראים לדעתנו האנושה כשני הפכים בנושא אחד, ולהעדר גבול חכמתו ודעתו יתברך לבלתי הפכים יחשבו. ואם בכל זאת נמצא לפעמים גם להיפך בהרבה דברים הנחשבים לחיוב דעתו יתברך כשני הפכים, ומדעתינו האנושה נעלם לגמרי ונסתר סיבת זה החיוב וכו'.

ועוד כתב בכו"א (שו"ש תפילה ו) שגם הסתירה שבין ידיעה לבחירה נמשכת משני הפכים אלו, ולכן העיקר הוא להתפלל על זה:
הודעתנו ע"י צדיקיך האמיתיים מהעדר תכלית תעלומות הנהגותיך בכל נפש ונפש, בפעולות והמצאות נעלמות ומכסות, הנראות לדעתנו האנושה כשני הפכיים בנושא אחד. כי באמת אע"פ שמסורת הבחירה בידינו, ובכוחנו ויכולתנו לסור מרע, ולהיות כרצונך בכל מחשבה דבור ומעשה, אעפ"כ גם זה בידך, כי אין עוד מבלעדיך, ובלתי כחך המהוה והמפעיל את כל בשמים ובארץ, את מציאותיהם וקיומיהם והנהגותיהם, לא יזיז בתוכנו לא רעיון ולא מחשבה לא כסל ולא כליה, ומי יבין דרכי פלאותיך. ומי יעצר כח לדעת ולהשיג בלתי נודע ומשג כזה הנמשך מהחלל הפנוי, אשר פנית והעברת משם כביכול גם מדת חכמת אלוקותך הנמשכת בתוך כל העולמות שנבראו בו (עין היטב בלקוטי א' סימן ס"ד). אבל אין לנו רק דברי הצדיקים האמתיים אשר הודיעוני מכל זה, והודיעו לנו מתעלומות רצונך לבקש ולהתחנן ממך על כל תנועה ותנועה.

@מאיר-ששש כתב:

אתה יכול להעלות את הקובץ לדרייב

ח"ו
ליבי חוששני טובא מאזהרתו של קדוש ישראל ראבר"נ.
רק באופן פרטני התייעצתי עם מו"ץ, ואישר הדפסה ח"פ ע"מ שללמוד בו וזהו.

@ברוך-מאן כתב:

הַמָּשִׁיחַ שֶׁלִי כְּבָר בָּא

הרב מאן שליט"א
המשיח שלכם כבר גם בא?
אשרינו לגמרי!
הבה נצא לקבל את פניו במחולות ותופים

@נחום-בקר
היות וצווינו שלא להדפיסו עד ביאת ינון
השתדלתי לנהוג כך
אמנם אוכל לשלוח לך קובץ PDF
ואין להדפיסו רק ע"מ ללמוד בו [שאלתי מו"ץ בענין זה]
אלא שמנין לי כתובת המייל של מעכ"ת?

@מאיר-לב כתב:

סליחה על החוצפה

ויאמר ... סלחתי כדבריך

@מאיר-לב כתב:

להתעסק בזה כנושא בפני עצמו לדעתי זו בריחה

גם לא להיות מדויק בהתבודדות זה בריחה

לטובת הציבור אעלה את רשימת האיזכורים לכלל הרביעי:
1.
כלל הרביעי: שכל מאמר והשגה מהשגותיו הקדושים, נמשכת ועומדת יותר בהתיקונים הנזכרים בה, כעין המבואר לקמן בסי' ו' ליקוטי א', ובסימן ס' ליקוטי א', ובסימן ז' ליקוטי תנינא, ועוד בכמה מאמרים.
2.
סימן ה אות לז: בכלל הרביעי הנ"ל בהקדמה, שמחמת זה נחוצים ומוכרחים יותר אלה התיקונים לכל הרוצה לבוא בהם, גם אם זכה רבינו ז"ל ביראתו וגבורת כחו למשמע קלין מלעילא, ולהשמיע אותם גם לאחרים:.
3.
סימן יז: ועיין לעיל בהכללים [כלל רביעי], שאף על פי שבכל תורה ומאמר אינו מדבר לכאורה רק מזולתו, כמו למשל התורה הזאת, המרומזת במאמר רב ספרא המוב"פ, אף על פי שלכאורה אינו רק כמודיע, שנמצא כן השתדלות נעלמות מהצדיקי אמת, אבל גם זה בעצמו, מעיקרי השתדלותיהם בזה. גם מובן במקום אחר, שגם השמות של בעלי המאמרים, הם על פי מאמריהם הקדושים, כמו בסימן ג' רבה קאמר ליה וכו'. ומכל זה נראה לעניות דעתי מכולתי דבריו הקדושים, שגם זה בכלל כוונתו הקדושה.‏
4.
השמטות - כי לא תעזוב נפשי לשאול: בהכלל הרביעי הנ"ל בההקדמה, שכל מאמר נמשך יותר כפי התיקונים המובאים בו בעצמו. תבין מרחוק בהמאמר שיצא מפיו הקדוש על אודות התיקון של העשרה מזמורי תהלים, שכל מי אשר יאמרם במקום קברו הקדוש, ישתדל בכל כחו לטובתו, ולא יעזוב אותו בשאול תחתיות חס ושלום. כי כל זה מרומז ונראה מדברי המזמור הראשון שבהם. טובתי בל עליך, לקדושים אשר בארץ, כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך וכו'.
5.
סימן יא, ו: בכלל הנ"ל בההקדמה, שכל מאמר והשגה, נמשכה יותר בהמבואר בה בעצמה, תבין מרחוק כי מאד מאד עמקו תבונותיו ומחשבותיו שבתורתו הקדושה, כמו] בענין הפליאה השלישית הנ"ל, שאף על פי שבפשיטות דבריו אין ביכולת לפרש בענין אחר לעניות דעתי, אבל דבש ונופת צופים תחת לשונו נסתר ונעלם, [ולא יהיו נמצאים ונתגלים לעיני כל, עד לעתיד.

וע"ע בקרן כלל רביעי הערת 5 דוגמאות רבים

@נחום-בקר כתב:

עדין צריך להבין מה רבנו רצה להודיע לנו בזה שברכת כהנים 'עצמה' היא ביד הצדיק

ואגדיל את קושיית מעכ"ת:
רבינו מביא בהמשך ראיה מהפסוק שהברכות הם "בראש" הצדיק.
בראש או ביד?

ועוד הקשו, שיוצא שה"כהן" הוא הצדיק, אבל א"כ קשה שמבואר לעיל שצריך לראות את פני הצדיק, ואילו אסור לראות את פני הכהן בשעת הברכה?

@אומן-שלי כתב:

הולכים לחלק ערכת מזון

אצלנו החסידים, זה הדבר הכי חשוב בעולם!!!
או כמו שאמר אחד מגדולי הצדיקים זי"ע, בשם הרב מפיאסצנא:
"די גרעסטע זאך אויף דער וועלט, איז טוהן עימעצן א טובה"

נרשמתי מייד באתר:
https://umansheli.org/volunteer/

@ברוך-מאן כתב:

סגולי

פרש נא לי דבריך
האם הח"י כללים - הם ח"י סגולות?!

@ישי-משה כתב:

יתכן שאדם יחשוב בתפילה דיבורים של רבינו על התפילה והם לא יהיו כוונת התפילה כלל

@אוצרבלום
כמדומני שיש על זה שיחה מרלוי"צ, כשהולכים עם תורה, ובכל מילה בתפילה נזכרים בתורה, וכך מפרשים את התפילה.
או אולי אינני מדייק??