הרב @שמחה
א: אני מתנצל שנוצר רושם ממה שכתבתי שזה דעה נחרצת. ואני מצטער על זה כי אין לו שום רצון חלילה לגרום למישהו אחר לא לשתף או לכתוב את דעתו בעניין זה ובכללי בכל עניין. רק כתבתי את הסברות שעלו על ליבי לגבי נושא זה. ואדרבה אני מנסה לפתוח את אוזני לשמוע את הצד השני שלזה נועד הפורום ללבן דברים בייחד. (ואיני מנסה להיות שנון או לעקוץ כדי להראות מנצח בדיון, כמו שלעיתים לצערנו קורא לעיתים בפורום).

ב: כתבת שאני דברתי על פסיכולוגיה ואתה דיברת על מטפל, נראה לי שרוב מה שכתבתי תקף גם למטפל ברסלב. לא התכוונתי לכתוב דווקא ספציפית נגד הפסיכולוגיה אלא שהיא כמובן חלק בלתי נפרד בדרך כלל מהטיפול, עצם זה שהולכים לטיפול זה המצאה של הפסיכולוגיה.

ג: לגבי מה שכתבת שהתבודדות יכולה לעזור רק בדברים שבהם אתה רוצה לפתוח ונח לך לפתוח, ואילו בטיפול נכנסים פנימה. קשה לי להסכים וכי לפני יום כיפור או גם באופן כללי בלי קשר האם לא ברור שצריך לעשות לעיתים לפחות התבודדות בלי מסכות ולהיכנס לעומקם של דברים ולברר טוב טוב מה מונע ממך לעשות דברים מסוימים וכו'. לסיכום עצם זה שלא נח לנו אולי להתבודד באמת ולפתוח את הדברים ולעשות סדר ולהיכנס פנימה כלשונך. בעיני לא נותן יתרון או מעלה לטיפול כי שם זה רציני ונכנסים פנימה זה לא רק כשנפתח לך.

ד: חשוב לי להגיד שאני מאמין לך לחלוטין שאתה אומר שהטיפול מאד עזר לך, ושאני משתדל להיות שותף לחוויה שלך (כמובן עד כמה שאני מצליח). שזה דבר טוב ושזה חלק מלהיות בן אדם ולא קשור בדווקא לעניין של תורה, ואני בהרבה דברים הולך עם הכיוון הזה. מה שאני מנסה להגיד זה שלא עומד מולך משתמש בפורום שרק רוצה לזרוק עליך ביצים כי אתה אומר משהו שלא נשמע לא טוב, וברור לי שכל מטרתך זה להגיע לאמת לאמיתה ולעבוד את ה', אני רק מנסה בפשיטות לדון לגופו של עניין ואשמח מאד אם תכתוב ותבאר את דעתך בעניין זה, ואולי אולי אני כן יבין ואם לא אני אולי מישהו אחר יקרא וזה יחזק אותו.

ה: לגבי מה שאמרת שהפחד שלי שטיפול יהפוך לחברות לא נכון כי בפועל כשאתה משלם למישהו אתה לא הופך להיות חבר שלו. אז חשוב לי להבהיר שנראה לי שלא הבנת את דברי, מה שכתבתי לגבי החבר כוונתי הייתה שבתור חסדי ברסלב כאשר אנחנו מסתכלים על המושג טיפול אז אנחנו מנסים למצוא דבר דומה או מקביל אצל רבינו אצל אנ"ש. כי אם נמצא דבר שהוא ממש דומה אז אפשר להגיד שזה כמו סעיף או ענף שלו. ולכן רציתי להציע כיון לפי רבינו לעניין הזה של טיפול מה הכי דומה? והצעתי שחברים שהם חברי אמת אז זה דומה כי הם משתפים אחד את השני, ועוזרים אחד לשני לברר מה הכי נכון להם לעשות. אני מבין מדבריך שזה לא קשור ושמטפל זה עניין אחר לחלוטין אז בסדר אני מוכן לחזור בי מדברי שיש קשר או דמיון בין טיפול לחבר.

ואשריך שהעלית את הבירור החשוב הזה.

@שמחה כתב:

@חרב-החכמה
אני לא יודע מה האמת על פסיכולוגיה
אני דיברתי על טיפול אישי וכתבתי שזה מועיל מאוד
לא בתור עצות! רק הכוונה לעצמך.
לכן חבר לא עוזר כי העניין פה הוא לא עצות וחיזוק.
התבודדות אמורה לעזור רק שגם בה נעים יותר לפתוח את מה שנוח ומה שנראה לעיין.
ובטיפול נכנסים פנימה.
אני חושב שמי שלא ניסה לא מבין על מה אני כותב
(ולכן גם שיחשוב אם מביע דעה נחרצת)

לעניות דעתי יכולה להיות בעיתיות עם טיפול שקשורה לבחינה של וידוי דברים. דהיינו עצם זה שאתה מגיע לאדם אפילו הטוב ביותר או הברסלבר ביותר ואתה מתחיל לפרוש את קשייך ומעבריך... זה נראה לי מקביל ממש לוידוי דברים כידוע שעיקר הוידוי דברים זה לא דווקא על עבירות אלא בעיקר על המעברים שלך. שאת זה עושים רק אצל רבינו.

ועוד אפשר להגיד כמה סיבות (אני אומר מסברא ולא ממקורות) לבעיה שיש בהליכה לטיפול.

א: עצם זה שאתה תלוי באדם אחר, שנלווה לעצם הבירור של הטיפול (או בשפה ברסלבאית פחות חיצונית הבירור של האמת אצלך). והאדם הזה הוא לא הצדיק האמת, אז יכול להיות מציאות שהוא נותן לך עצות שאינם מבוררות ואינם נכונות לך ואתה סומך עליו כי הוא "המטפל המוסמך".

ב: שאתה עכשיו יכול להרגיש קרוב אליו ולספר לו דברים מאד אישיים אבל עם הזמן כדרך העולם ייתכן שתפרדו או תתרחקו אחד מהשני, שאתה תרגיש לא נעים ששתפת אותו כזה דבר אישי.

ג: לעניות דעתי עיקר הנקודה של התבודדות שרבינו קרא לה נקודת עצמו, זה עצם ההבנה שאת כל הבעיות הנפשיות המעברים וכו' הם מגיעים כי אתה פשוט לא מפנה זמן ויושב עם עצמך עם ה', ומשתף ונותן לתחושות הכי קשות לצוץ מול הקב"ה יתברך ויתעלה. בשביל להיות בן אדם מתוקן (נורמאלי) אתה לא צריך מטפל ראוי, או לדעת את הדברים ההכי נכונים, ואת דברי הפסיכולוגים הגדולים, או להבדיל התורות הכי עמוקות שרק המעיינים שהולכים שנים עם תורות יודעים. אלא פשוט לשתף את ה' ולספר על כל הקשיים. (ומחילה על המשפט הבא שנאמר בצורה טיפולית) אתה מספיק חכם מבין חזק ומצליח כדי לטפל ולעשות סדר בכל הבעיות שלך מה שחסר לך זה את עצמך מול עצמך). כמובן מול ה' ועם תורת הצדיק. ולכן אתה לא צריך איזה מטפל חיצוני שיעזור לך.

ד: לכאורה אפשר לטעון שמטפל זה כמו חבר. רבינו דיבר על מעלת והצורך בחברים בעבודת ה', אז אולי המטפל הוא כמו חבר, לעניין הזה.

לעניות דעתי פשוט שהקשר בין אנ"ש לא היה בצורה כזאת שאחד מגיע לבקש עזרה מהשני, אלא שכל אחד סיפר את נגעי לבבו וכמובן בכלליות לא בפרטיות, ומתוך כך בטח ייעצו אחד לשני וחיזקו אחד את השני. אבל זה לא דומה כלל שאחד יושב במשרד והוא המטפל ואתה המטופל זה שונה לחלוטין כמובן לכל.

{ה: בדרך אגב רואים אצל רבי נתן בליקוטי תפילות וכן בעוד אין סוף דוגמאות שעבודת ה' אינה בלי טלטלות, אלא מלאה בטלטלות והרגשים הכי קיצוניים, ולכן עצם זה שאדם מרגיש אני לא יודע מה התכלית ומה יהיה ממני וכמו שכל אחד מרגיש, אליבא דאמת זה הרבה פעמים מעיד על זה שהוא בכיוון הנכון ולא על בעיה}.

עברתי על האשכול בפעם אחת עד כאן, ותחושתי שהטונים (למרות שאי אפשר לצעוק בפורום של כתיבה, התחדש לי שיש סגנון כתיבה כמו צעקה). עלו מהר מדי...
א: אז כל כן אני רוצה לפנות באופן עקרוני לכלל חברי הפורום (ובתוכם גם אני) שבא נשתדל לדון לגופו של עניין, וגם אם חולקים מהותית לא להיגרר לעבר עקיצות או דברים שאינם לגופו של עניין....

ב: התרשמותי האישית שכמעט ואין מחלוקת בפועל באשכול הזה, בצורה שאיני מבין איפה המחלוקת על מה דנים בכלל. חשוב לי להגיד איני חלילה מנסה לסתום את הדיון, אך באמת ובתמים שאיני מבין מה כל הבירור הגדול בין הרב @פשטן-מושבע לשאר החברים היקרים והנלבבים. ואם טעיתי ומקוצר דעתי לא הבנתי על מה הדיון והבירור החשוב הזה, אז אני כמובן מתנצל ואשמח לבירור.

לצורך סדר ומיקוד, תמצתתי להלן את העקרונות שעלו באשכול זה לפי זכרוני. בואו נעצור לרגע ונשאל את עצמנו: האם יש בינינו הסכמה על יסודות אלו? אשמח אם חבריי ורבותיי יוכלו להגדיר במדויק איפה פה נקודת הדיון וההבהרה. כי לפי הבנתי אין על זה מחלוקת.

                                      ששת העקרונות

א: ברור לכולם שיכולים להיות צדיקים שאינם קשורים בגלוי לרבינו (מהשיחה של שר האלף, וכן פשוט שלא הגיוני שכשרבינו נולד כל מי שלא קשור אליו בגלוי ואפילו בארצות ספרד הרחוקות יהיו כל הצדיקים נהפכים ללא צדיקים).

ב: ברור שעיקר התורה המרפאת היא דווקא אצל רבינו הקדוש ולא אצל שאר הצדיקים. ולכן גדולה מעלת המתקרב לרבינו עשרת מונים ממתקרב לצדיקים אחרים אפילו הגדולים ביותר.

ג: ברור שמי שלא מקורב לרבינו עדיף שהוא יהיה מקורב לצדיקים אחרים אפילו שאינם קשורים לרבינו בגילוי.

ד: לגבי הריני מקשר מה לנו להתחיל לדון מי הוא צדיק שראוי שנקשר את עצמינו אליו או לא אחרי שיש לנו נוסח כולל של כל הצדיקים. לכן אנחנו נגיד הריני מקשר לכל הצדיקים ובשמיים יקשרו את התפילה לכל הצדיקים. ואם יש אחד שנדמה לנו שהוא צדיק והוא באמת לא צדיק אז תפילנו לא תהיה מקושרת אליו וכן להיפך. ואין שום תועלת גם אם אנחנו מכירים אדם הנדמה לנו לצדיק גדול בין אם מאנ"ש בין אם לאו לקשר עצמינו אליו בדווקא. (ולמרות שאצל אנ"ש ראינו אי פה אי שם סיפורים נראה לי פשוט וברור לכל בר דעת שלא היה בכלל הנהגה לרבים או מנהג רווח).

ה: ברור שיש רווח בלשמוע ולהתקרב לזקני אנשי שלומינו בבחינת אשרי העיניים שראו את העיניים.

ו: ברור לנו שיש לנו רווח גדול בזה שיש לנו הקלטות ספרים ומכתבים של אנ"ש שגם דרכם בוודאי עובר הרבה מהדעת והניגון הברסלבאי.

מצטרף לכל התומכים למאמר. חושב שעיקר הנקודה היא עצם השאלה האם בפועל אנחנו יכולים לראות שעל ידי דבר פלוני מגיעים לדבר אלמוני או לא (כמובן מבלי לגרוע מחובת האמונה התמימה). כי מצד אחד וודאי שאין מדובר בתורה על איך כל דבר גורם לשני רק באופן עקרוני בלי קשר לשדה המציאות. מצד שני וודאי שאין חיוב שאנחנו נוכל לראות איך זה גורם לזה ממש כמו חוקי הטבע, (כי אז היה ביטול הבחירה ואכמ"ל).

לסיכום שאלת השאלות היא כאשר כתוב בתורה שעל ידי דבר פלוני מגיעים למעלה אלמונית, האם זה כמו סגולה שאנחנו לא יכולים לראות את הקשר בניהם, או שזה יותר כמו הסבר של איך בפועל זה גורם לזה, שאת זה אנחנו כן יכולים לראות ולהבין. אחרי גילוי התורה.

אף על פי שאצל אנשי הצדיק יש כמובן יותר פתיחות ורצון לברר את האמת. וודאי שעדיין משיח לא הגיע ויש מחיצות (שהם לאו דווקא שליליות ואכמ"ל) ולכן אדרבה ה' זימן לנו אפשרות לפתוח ולדבר על נושאים שיותר קשה לדבר עליהם, בצורה יחסית אנונימית. ומי שלא בעניין יכול לחפש משהו אחר לעשות עם חייו (לדוגמה לקרוא אשכול אחר בפורום, או לדבר עם חבריו פנים אל פנים וכו'... ) אך מי שזה נוגע לו למה להפריע לו.

"גַּם הִבְטִיחַ רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, תַּלְמִידוֹ הַמֻּבְהָק שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּטְבֹּל בְּכָל יוֹם וָיוֹם כְּדֵי לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יִּזְכֶּה לְתַקֵּן כָּל שֶׁעָלָיו לְתַקֵּן בָּעוֹלָם, וְיִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְכָל טוּב אָמֵן". עצות המבוארות אות אחרונה בספר.

אני מקבל את דברי הרב @אחד-מאנש שיש הבדל בין זמן רבינו שכל המגמה הייתה להפוך לכופרים, לבין היום. בכל זאת אני רוצה להעיר שיש שיעור של הרב יום טוב חשין שנקרא עומק הבעייתיות בלימוד הליבהטקסט קישור שבו הוא מסביר שיש בזה בעיה עקרונית גם כיום.

בקיצור ממש של השיעור (כמובן רק מה שאני הבנתי ואם טעיתי והוא רחום יכפר עוון) הוא אומר שעצם זה שילד גדל בהבנה שהוא לומד משהו (אנגלית מתמטיקה וכו') בשביל שאחר כך הוא ילמד משהו אחר זה גורם אצלו חיבור לדבר שהוא לא הקדושה. כי הוא משקיע רק בשביל שאחר כך הוא יוכל נניח לעשות תואר. (כי אין שום סיבה מה יעזור לו להבין משוואות מסובכות אם לא בשביל שאחר כך זה יעזור לו למשהו אחר) כמובן זה מדבר על לימוד שהוא לא בסיסי ביותר שזה נצרך ליום יום וגם ללימודי התורה. ואיני בקי במה לומדים בממחים, ואולי שונה בין הגילאים. ואולי אין כלל את הבעיה הזאת כי כל הלימוד הוא בסיסי. איני יודע

ולכן גם מובן למה עיקר הבעיה זה אצל ילדים, כי אז הוא מתפתח ואם הוא נמצא רק סביב קדושה אז בנפש שלו הוא מתפתח לשם. ואם שמת לו את התאוות ממון מינקות אז....

אפשר להגיד שגם כיום יש בעיה לפחות לגבי לימוד אנגלית, שזה פתח לכל התרבות החילונית ותרבות העכו"ם בכל העולם. מלבד העניין המהותי של עצם הבעיה עם לימוד לשונות. ומצד שני וודאי שלימוד חשבון בסיסי זה לא אמור להיות בעייתי כלל.

נ.ב בדרך אגב יש דיבור של רבינו שקשור קצת לעניין הזה. שאמר שלא צריכים את חכמת הדקדוק (בתנ"ך)ולא סתם עזבו את החכמה הזאת. והמשכילים כידוע התחילו עם לימוד חכמת הדקדוק ועל ידי זה גרמו למה שגרמו. ונראה לי פשוט שעיקר הבעיה עם חכמת הדקדוק זה כאשר יש משכילים שבזה מחזיקים אבל סתם ככה למה שיהיה בעיה. הספרדים לדוגמה כן למדו ועסקו בדקדוק. (נכון לציין שאצל האשכנזים עוד קודם ההשכלה עזבו את חכמת הדקדוק. וזה מעניין מאד למה אבל זה כבר פתח לסוגיה בפני עצמה).

@בדרך אוצרות גליון 139 פרשת וארא.

סליחה ומחילה בדקתי שוב ומה שאמרתי שזה קשור לרבי מאיר מוואלוחביץ' זאת טעות גמורה אין קשר כלל לרבי מאיר מוואלוחביץ'. מחילה וסליחה.

מעלה תמונה מאוצרות שדנה בנושא הזה ושם כותב הר"ר בנימין פרנק בעניין, ומסיק שלא יודעים מי זה רק שרבי שמעון הכיר אותו.

screenshot_document.pdf

באופן מהותי זה ממש מעניין כי השיחה הזאת נוגעת מבחינה מסוימת להלכה לשינוי נוסח של ברכה. וזה מעניין האם אפשר להגיד שבפשיטות זאת סברה הלכתית של רבינו, או שזה יותר דומה לסיבה קבלית כמו ההפרדה בין אתה סתר לי למצר תצרני. באופן כללי האם יש נוסחים אחרים שאומרים כמו רבינו אולי ספרדים תימנים אשכנז ספרד או שזה ממש חידוש של רבינו.

אם אני בוחר להתעלם לרגע מהסברה של הרב @וועלן-וועלן, שזה מחמת שלא ידעו מהשיחה הזאת. אז אולי אפשר להגיד אולי סברה שהסיבה שהיו אנ"ש שלא קיימו את השיחה ולא שינו את הנוסח, כי היה להם ברור שרבינו לא אמור לגעת בעניין של הלכה נוסח. וכידוע השיחה שרבינו אמר שאפשר להיות חסיד ולהתפלל אשכנז. ולכן מרוב הבירור שלהם של מכלול השיחות והתורות של רבינו, הבינו שהשיחה הזאת נאמרה מצד הלכתי, ולא כמו שאר שיחות או תורות שהם נוגעים לכל אחד ואחד. (הארכתי על זה כמה פעמים בפורום על הצורך, לזקק לברר מה התחום של רבינו ומה לא, אני מקווה שאני לא יקבל עכשיו צעקות בסגנון מה אתה לא מאמין ברבינו וכל דברי רבינו נצחיים וכו', אני מבין שזה יכול לצוף אם זה יעלה אז לא תהיה בררה כי אם לענות או להפנות למקום שהתייחסתי לזה).

לדעתי עם רב אליעזר חשין אומר שנראה שהרב מטשעהרין לא ידע מהשיחה הזאת, אז יש לנו על מי לסמוך כי יש לו כתפיים רחבות להגיד את זה, בגלל בקיאותו בדברים אלו כידוע.

בכל זאת ממש מעניין אותי הסיבות בפועל איך זה קרה ששיחה כזאת לא הייתה ידועה. קצת לא מבין איך זה קרה בפועל שהשיחה הזאת לא הייתה ידועה. בפרט שזה שיחה שמספיק פעם אחת לשמוע אותה ואז אתה משנה את הנוסח וזה נכנס לך להרגל. וממילא בקל לזכור ולהעביר את זה הלאה, אבל את זה כבר צריך לשאול את מי שמבין בזה, אם מישהו מכיר שיעורים או ספרים או כל כיוצא בזה שעוסק בזה אני ישמח שיגיד.

הרב @נוה-צדיקים כתב:

@אחד-מאנש בוודאי שהרב מטהשערין ידע והתייחס לפי מנהג העולם כפי שניתן לראות לפעמים בליקו"ה שמוהרנ"ת כותב על פי מנהג העולם ולאו דוקא לפי מנהג אנ"ש!

אשמח אם תוכל לתת דוגמה אחת או שתיים שבהם רבי נתן כותב לפי מנהג העולם ולא לפי מנהג אנ"ש.

בנו הצעיר של רבי מאיר מוואלוחביץ'

@ וועלן-וועלן אמרת שצריך להקשיב לרבינו, וגם אם יש אנ"ש שלא עשו את הדיבור המסוים הזה אז כנראה שהיה להם איזה עניין אישי (כלשונך מסיבות פרטיות ואישות) או שאר חשבונות. ולכן אנחנו צריכים להקשיב בכל שיחה לרבינו וגם אם היו מעט מאנ"ש שלא עשו איזה דיבור אנחנו צריכים להקשיב לרבינו, ונלמד עליהם זכות שבטח הייתה להם איזה סיבה.

קושי על סברתך: הסברא נראית ישירה ומיישבת, ובהרבה מקומות אני יהיה מוכן לקבל אותה. (ניתן דוגמה אחת מה שרבינו דיבר מלטבול ש"י טבילות והיו אנ"ש שלא עשו את זה. אז בטח היה להם את החשבונות שלהם שהעדיפו ללמוד או לעסוק בעצות אחרות אבל עצם העניין לא בטל). אבל כאן זה נורא קשה להבין את זה, ואם על רנ"צ זצוק"ל תירצת (תירוץ מתקבל) שזה מחמת מעורבתו עם הציבור הליטאי. קשה להגיד את זה על רבי ישראל בער אודסר, וכן עוד אנ"ש שהוזכרו, בפרט שזאת לא עצה קשה שדורשת זמן וכו'. אלא פשוט לשנות כמה מילים בתפילה. ולכן יש מקום לטעון שזה שאנ"ש לא עשו או לא קיימו את הדיבור הזה זה לא מחמת סיבות אישיות וחשבונות אלא מחמת הבנה אחרת של השיחה.

[דרך אגב יש לי איזה כיוון להגיד איך אפשר להסביר את השיחה הזאת, בצורה אחרת, למרות שנראה מהפשט ומהלשון הברור של השיחה שכאן נראה שרבינו מתערב בנוסח ורוצה שכל אחד מאנ"ש ישנה את נוסח התפילה. אבל זה עוד לא העניין, אנחנו עדיין לא שם].

אז בפשיטות הקושיה עליך ידידי אחי ורעי זה למה אנ"ש לא קיימו את הדיבור הזה למרות פשטותו וקלותו?

אם תצליח למצוא סיבות כמו לדוגמה שהדיבור הזה לא היה ידוע להם, וכל מי שידע מהדיבור שינה או כיוצא בזה. אז הדברים יתבררו ויתישבו אבל עכשיו זה עדיין לא ברור.

האם במקרה כזה שרואים שאנ"ש בכוונה לא קיימו דיבור של שיחה של רבינו. האם כאן קיימת ההנחת יסוד שלך שצריך להקשיב לרבינו ולא לאנ"ש, ולא להגיד שזה חוסר הבנה שלנו וכו?

אפשר להגיד שכאן כשיש הרבה מאנ"ש שכן קיימו את זה בפשיטות אז יותר קל ללכת לפי איך שהם הבינו ולפי איך שנראה בפשטות מהשיחה.
{אבל כידוע שיש הרבה שיחות שעוותו בדברי רבינו בגלל שלא הסתכלו על אנ"ש, לא שאני חושב חלילה וחס שכאן זה המקרה. אבל אם אותם מעוותים היו נשענים על אנ"ש גם במקרה שלפי שטות וחוסר עיונם בדברי רבינו נראה להם שרבינו אומר הפוך. הרבה עוותים לא היו צפים ומופצים וכו' ואכמ"ל).

@נחמד כתב:

ו כעצות המעשיות, במצב שלי ובדורינו אנו, לזכות לתיקון הנפש. לא אמורה לגרום לנו, להתייחס לשום דבר ברמה פחותה. ואין הבדל ביחס, באמונה, בהתחזקות ובחרדת הקודש אליו אנו ניגשים לכל חלק מדברי תורה, מ"וידבר ה'" עד "תני דבי ר' ישמעאל", ומ"רבא אמר" עד שורה קטנה של "שואל ומשיב".
כל התורה המצויה עתה בידינו, היא המסורה למשה רבינו עליו השלום.
מה שכן, העצות של רבינו אנו יודעים שהם הנוגע לנו כרגע למעשה:
דהיינו, כל עצה אחרת היא גם אמת, השאלה היא אם זה מה שמתאים לי כעת, הדרך לפ שורש נשמתי, שכדי לקבלה עלי לגשת לשורש נשמתי.

אני אדגיש את הנקודה, וודאי שהאמונה שלנו בכל דברי חז"ל וחרדת הקודש שמתוכה צריך לגשת אינה משתנה כלל בין אם רבינו הזכיר את מאמר החז"ל הזה, לבין אם רבינו הקדוש לא הזכיר.

כוונתי שאני מנסה לחדד את הנקודה מה נכנס תחת הכותרת של ברסלב של רבינו הקדוש. ומה לא נכנס ונשאר בפשיטות כמו כל דבר ביהדות שרבינו לא נכנס אליו (כמו פסיקת הלכה). ולכן אני מנסה למצוא את הגבול איפה זה ברסלב ואיפה רבינו בכוונה לא מכניס את עצמו. ולכן הבאתי את הדוגמה (שבעיני לפחות זה טעות) שיכול להיות חסיד ברסלב שבגלל שהוא רואה ציטוט של חז"ל שרבינו מזכיר בנושא מסוים, הוא מייחס את הדיבור את החשיבות של הנושא לרבינו ולא לחז"ל. בעוד רבינו לא ניסה לחדד ולחזק את הדיבור הזה מעל דיבור אחר. אלא הזכיר אותו.[לא מדובר במקרה שרבינו חוזר על מאמר חז"ל מסוים הרבה פעמים, ואז רואים שרבינו נותן לו חשיבות שאומרת שאנחנו לפחות צריכים יותר לעסוק ולחשוב ולחיות עם מאמר החז"ל הזה].

לגבי מה שכתב הרב @לב-העולם-אתה. וודאי וודאי שכל תנועה וכל דיבור של רבינו הקדוש זה קודש קודשים ונצחיות וכו'. רק השאלה היא מה אני במקומי יכול לקחת מדברי רבינו הקדוש, אם יהיה לי סיפור "רבינו הקדוש נסע בעגלה" וזהו. אז אני לא מצליח לראות איך אני במקומי יכול לקחת מזה התחזקות התעוררות דעת וכו' אלא אני מתחזק שבכל נסיעה ובכל תנועה היה פלאי פלאות, (כמו שרבינו בעצמו אמר בכמה שיחות) . אבל זה לא נמצא כלל בהשגה שלי. לא כך תורה בליקוטי מוהר"ן או שיחה וכו' שמזה אני יכול כפי מיעוט הבנתי לעשות לקיים לכסוף וכו'.

לסיכום אני עושה הבדלה בין האמונה שבכל תנועה ובכל הבל פה יש חידוש, לבין מה שאני יכול (ומה שרבינו רוצה) שאני ייקח ויקיים בחיים שלי כמובן כל החיים צריך לחפש. ולוואי נזכה להבין שיחת חולין של רבינו הקדוש.

בא נחלק את זה לכמה רמות.

א: יש לנו דיבור של רבינו כמו תורה בליקוטי מוהר"ן או עצה כמו תיקון הכללי או אומן ראש השנה. שבזה כמובן אנחנו מאמינים ומתייחסים לזה לחלוטין בתור החידוש והדיבור של רבינו ושרצונו שנלך עם זה, ושנעשה את זה.

ב: יש לנו מקומות שבהם רבינו מביא דעת בהלכה, או נותן עצה טובה בענייני עולם הזה (כמו ברופאים, או אכילת בצל, או אכילת בוסר. וכן שאר דוגמאות).שבזה לכאורה קשה להגיד שההתקשרות לרבינו קשורה דווקא לעניין הזה, כי גם בעניין הלכה רבינו לא שם את עצמו בתור פוסק הלכה כידוע, וכן בענייני עולם הזה וודאי שרבינו לא רוצה (לפחות באופן מפורש) לתת לנו עצות לעולם הזה. אלא רק שכאשר זה כבר הגיע הוא ראה בעיה אז הוא יעץ עצה טובה, אבל בפשיטות לכאורה זה לא נובע מרוח הקודש או מעצם נשמת הצדיק האמת והמשכת תורתו, אלא מתוך הבנה נכונה של המציאות.

ג: יש לנו דיבורים שרבינו מביא מהגמרא או מחז"ל בלי שינוי, נניח שבספר המידות רבינו מביא איזה מאמר חז"ל. (במקרה שהוא מדויק, ולא באופן מכוון של רבינו שהוא משנה מעט מדבר חז"ל ואז הוא בעצם מחדש בזה ואכמ"ל). אז לכאורה לא אמור להיות שום הבדל בייחס של חסיד ברסלב בין המאמר חז"ל הזה למאמר חז"ל אחר. כי רבינו פה לכאורה רק מעביר את המידע.

ד: יש לנו לעיתים דיבורי התחזקות או התעוררות, שהם נראים לפחות לכאורה בדיוק כמו דברי חז"ל. כמובן שבכל מקום צריך לעיין ולבדוק ולראות מה רבינו חידש, אך במקום שזה כמעט העתקה של דיבור של חז"ל או של הזוהר וכו', אז לכאורה למה שיהיה לזה יותר תוקף והתייחסות מאשר דיבור אחר של חז"ל.

כמובן שאלו רק מחשבות והרהורים, ולא ברור דעת. ואשמח לשמוע את דעת אנ"ש.

שאלתי את הרב יום טוב חשין לגבי ספר החינוך. והוא אמר לי שזה לא ספר חקירה בגלל כמה סיבות, גם שבהקדמה וגם כל הזמן הוא מדגיש שהטעמים שלו הם נועדו בעיקר בשביל לגרום לנערים להתחבר לתורה. והוא כל הזמן מדגיש שזה לא כל הסיבות של המצוות ושיש גם טעמים גבוה מעל גבוה. (זה גם ניכר בזה שהוא אומר תמיד מטעמי המצווה ולא טעמי המצווה).

אבל האנשים אמרו שזה מאד קשה. הם לא אמרו שזה לא חכמה וזה קל להיות אצלם, רק שהקושי הוא מחמת שהם נוסעים למרחוק ואילו לחכם זה לא אמור להיות קושי כי זה מה שהוא רוצה ומתכנן לעשות לטייל בעולם.

"ונסע עמם ושמש אותם היטב מאד על הדרך. בבואו לווארשא, מאחר שהיה בר הבנה, ישב עצמו: מאחר שכבר אני בוארשא למה לי להתקשר עם אלו. אולי יש מקום טוב מהם. אלך ואבקש ואראה. והלך בשוק, והתחיל לחקר ולשאל על האנשים שהביאוהו ואם יש טוב מהם. ואמרו לו, שהאנשים הללו הם הגונים וטוב להיות אצלם, אך שקשה מאד להיות אצלם, מחמת שהמשא ומתן שלהם הוא למרחקים מאד".

כדי שיהיה מקום לדום במעשה היקרה הזאת, ולשאול שאלות על פשט המעשה אז ראוי לפתוח אשכול על זה, אעלה שאלה אחת שעלתה לי בעת לימוד המעשה.

א: אחרי שהחכם החליט שהוא רוצה ללכת ולטייל בעולם, ונסע בעגלה עד ווארשא עם הסוחרים שהיו בעירו ושימש אותם בדרך. הלך ובירר האם יש טוב מאלו האנשים ומה שאמרו לו זה שהם אנשים הגונים מאד רק שקשה להיות אצלם מחמת שהמשא ומתן שלהם הוא למרחקים גדולים. ונשאלת השאלה הרי זה בדיוק מה שרצה החכם לעשות ללכת ולטייל בעולם ולראות דברים, והנה נתן לו ה' את מבוקשו סוחרים שהולכים ונוסעים בכל העולם. ולא רק זאת אלא שהם מהוגנים, בפרט שמעצם זה שהיה יכול ללכת ולטייל בווארשא גם כשהיה מחויב עדיין לסוחרים מובן שהיה יכול לעשות את זה גם בהמשך. אז מה גרם לחכם לעזוב את מבוקשו וללכת על דבר אחר של בגדי המשרתים הנאים? במקום למלא את חפצו הראשון שהוא ללכת ולטייל בעולם?

כי לכל דבר יש גבול, אין דבר כזה הכל. ברור שיש דברים שרבינו לא מדבר עליהם ולא מצפה שתחפש אצלו את זה. אם כשאתה רוצה תוכנה אתה תפתח ליקוטי מוהר"ן אז התבלבת בכתובת. ואם אתה רוצה ללמוד ארמית אז לכן אתה לומד ליקוטי מוהר"ן אז גם אתה התבלבלת בכתובת. אני רוצה שתמיר את המשפט שאמרת שהוא מחדש הכל, ואת כל המשפטים האמתיים והנפלאים על גדולת רבינו ועל תורתו הקדושה כדי להבין מה נמצא בתחום שלי שאני יכול לחפש בתוך דברי רבינו כדי למצוא תרופה ורפואה עצה וישועה. יש דיבור של אנ"ש שרבינו דיבר על הכל חוץ משלושה דברים.(אחד מהם זה למה כשאדם ישן הוא שם את הידיים מתחת ללחי. לא זוכר את כל השיחה). עכשיו השאלה היא האם אתה תנסה להבין מליקוטי מוהר"ן איך לבנות AI או איך לבנות מטוס כי הכל נמצא בתורה של רבינו!? אני חושב שמובן שלמרות שבסתרי נסתרות הכל נמצא בתורתו הקדושה. השאלה היא מה רבינו מצפה שאני ימצא בתורתו הקדושה. האם כשאני נמצא היום ורצה לדעת באין סוף סוגיות ובירורים יש דברים והמון דברים שחובה עלי לחפש בתורת רבינו הקדוש. אבל יכול להיות דברים שהם לא נכנסים בזה ונתתי קודם כמה דוגמאות. אני רוצה לדבר בפועל כשאני פותח ליקוטי מוהר"ן אני מאמין שיש בו תורה אמת של צדיק האמת שיכולה לקרב אותי לה' יתברך אם אני יקשיב באמת. אבל האם אני צריך להאמין שאם אני רוצה להגיע לאומן אני צריך לחפש בליקוטי מוהר"ן או בתורה הקדושה שכוללת הכל איך ליצר מטוס?
אז האם יש הבדל בין מטוס לבין פסיקת הלכה?

@גרודניק
נכון. אבל זה לא קשור לעצם השאלה ההלכתית או ההבחנה מה יותר צנוע. לדוגמה חבד אוחזים שדווקא פאה זה יותר צנוע. אני מסכים איתך שדברי רבינו תמיד מלווים אותנו בכל בירור ברקע. אבל בעצם הבירור דברי רבינו לכאורה לא נכנסים אלא רק מחזקים את הכיוון של חיפוש אחר האמת הקדושה וכו'.

[בגלל שזאת לא הסוגיה אז אני לא נכנס האם יש כאן באמת מחלוקת הלכתית, והאם יש פה שתי צדדים. אבל בהנחה שיש כאן מחלוקת הלכתית והשקפתית. אז דברי רבינו לא נכנסים לעניין הזה ספציפית. ואי אפשר מתוך עיון בדברי רבינו להגיד איזה דעה שיטה יותר נכונה לפי דעתו הקדושה. אלא רק כיון כללי שיש מעלה בצניעות, כי כמו שאמרת רבינו מזכיר את מעלת הצניעות. למרות שעצם זה שבגלל שרבינו באיזה מקום מביא בספר המידות דיבור מחז"ל על מעלה הצניעות, זה לא נראה לי גורם לי כאשר אני מברר את הסוגיה הזאת. להרגיש אני עושה אותה בגלל שרבינו הזכיר מאמר של חז"ל, אלא אני מברר ומחפש לאמיתה של תורה כי זאת הלכה, ויסוד גדול ביהדות. בלי קשר ייחודי לדברי רבינו].