לפענ"ד ההיפך של התגלות הלב זה להסתכל בשכל של כל דבר
היינו יש מדריגה בקדושה שנקרא 'להסתכל בשכל של כל דבר' ולזה צריכין מידת המלכות.
ויש לעומתו בצד הטומאה מה שנקרא 'התגלות הלב' ולזה גם צריכין מלכות.
מלכות מבטא אי שימוש בשכל שלי, רק ביטול למשהו אחר.
בקדושה משתמשים עם הביטול הזה להשיג את אור השמש, השכל האמיתי, ולא להישאר תקוע עם המבט של שכלינו המוגבל.
בסט''א משתשמים עם הלית ליה מגרמא כלום, שלא רוצה להשתמש אפילו עם השכל המוגבל שיש לו, רק ללכת אחרי התגלות לבו.
ניקח לדוגמא יעקב ועשו
ויזד יעקב נזיד: יעקב בישל נזיד עדשים, למה? אומר רש"י כדי להברות ליצחק אביו שישב שבעה על אברהם אבינו. ולמה דווקא עדשים?
אומר רש"י שלאבל מאכילין דבר עגול כגון עדשים או ביצים להראות שאבילות הוא דבר שמתגלגל בעולם ומגיע לכל אחד!
הרי לך 'הסתכלות בשכל של כל דבר'. יעקב לא הסתכל על זה בעינים חיצונים שמבשל לאביו בגלל שהוא רעב, או בגלל שיש איזה מנהג להברות לאבל. הוא ביטל את השכל המוגבל שלו להסתכל בהפנימיות של הדבר והיגע ללימוד עצום בעבודת השם, שאכן יום יגיע יום שבו גם בנו ישב שבעה עליו! [לכאורה עיקר הסתכלות בהשכל של כל דבר הכוונה להסתכל על התכלית האמיתי אז איין טאג וועט מען ליגן מיט די פיס צום טיר ואכמ''ל]
להיפך עשיו לא השתמש אפילו בהיגיון האנושי, הוא הלך לפי התגלות לבו והרגשותיו מבלי לחשוב על תוצאות אפילו בגשמיות.
הוא חזר מן השדה עיף, למה? בגלל שהרג את נמרוד. למה הרג אותו? בגלל שחמד את הבגד הנחמד שלו. הוא לא חשב אף רגע שאנשיו של נמרוד יכולים לנקום בו.
הוא מגיע הביתה רעב, ומבקש מיעקב העליטינו נא מן האדם האדם הזה. יעקב דורש ממנו תמורה 'מכור לי את הבכורה'. ועשו לא מפקפק אפילו, בכיף. הלא 'אנכי הולך למות, ולמה זה לי בכורה?' הוא לא חשב אף רגע שהבכורה נותן משהו לבן אדם, עכשיו אני רעב אז תביא אוכל ותיקח מה שאתה רוצה, לא מעניין אותי את המחיר.
הרי לנו שתי בנ"א שלא משתמשים עם השכל.
יעקב שם את השכל שלו בצד, מבטל עצמו להשכל העליון, מסתכל בפנימיות של כל דבר, וזוכה לקבל את אור השמש.
עשו גם כן לא משתמש בשכל, לא יחפוץ כסיל בתבונה, רק הולך לפי התגלות לבו, מה שהלב והבטן אומרים שזה טוב זה עושים מבלי לחשוב על תוצאות.