איך שהוא שיהיה ברור לכולנו, שהגם שיש פה ושם איזה שיטות וכללים שניתן להוציא מספרי רביה"ק ומוהרנ"ת (וכן מכלליות התורה - דרכי לימוד וכדומה).
אולם עדין יש חשיבות מרובה ומיוחדת לכללים שראבר"נ סידר על פני שאר כללים שניתן לדלות, ויש סיבה על כל כלל מדוע הוא בחר את זה דווק והתעלם (כמעט במכוון) משאר כללים שניתן לשאוב

בכל דור היו הרבה מאנ"ש שלמדו באיזה סוג עיון שהוא (לא דווקא בח"י כללים), אבל פשוט לא כתבו אותם!
הדוגמא הראשונה היא רבי אהרן הרב מברסלב שרבינו אמר לו שיחפש קושיא ושיתרץ וכו'. היכן הם השו"ת שלו? הוא פשוט לא כתב (או שכתב ואין זה בידינו). והנ"ל זה רק דוגמא.
באם תשאל מדוע לא כתבו? בסתמא מחמת ענווה דקדושה וכדומה, וכמו כן אני שמער שהרבה מאנ"ש העדיפו לעסוק בעבודת ה' ממש מאשר לבזבז את הזמן על כתיבה (מה שמוהרנ"ת כתב כי רביה"ק אמר לו בפירוש לחדש, וכן עוד מאנ"ש שכתבו היה כנראה סיבות, אבל היה לאנ"ש לב שבער לה' יתברך וחיפשו יותר עבודה מאשר מדף ספרים...).
וגם היו הרבה שנים שלא היה בשביל מי לכתוב כי כל אנ"ש בכל העולם היו רק כמה משפחות ספורים בלבד.
כמו"כ מיותר לציין, שבדורות הקודמים מצב הלמדנות לא היתה כהיום, והיה בכל דור ובכל קהילה קבוצה של למדנים, וקבוצה של בעלי בתים, ואצל אנ"ש הבעלי בתים עסקו יותר בעבודת ה' בתמימות.

@חבר-אני כתב:

אני לא זוכר על מי אמרו זאת, על א' מאנ"ש שהיה מאוד חריף נגד רופאים אבל כשזה הגיע ל"ע למעשה "לא הניח רפואה בעולם שלא לקחו"... כך שצריך זהירות גדולה בזה.

אבל נכון שיש בזה כיוון, אבל צריך זהירות גדולה בזה עוד יותר מהזהירות שציטטת.
כי מסיפור כזה ניתן ללמוד ולבטל את כל עניין רביה"ק.
לא שייך בגלל סיפור כזה לבטל את דברי מוהרנ"ת ובפרט שידוע מי היה הנ"ל שאיתו היה הסיפור, ובזמנו היה רופאים שגם לשיטת הרופאים דימינו - רופאים שבזמנו לא ידעו מימינם לשמאלם, אשר על כן אין לנו אלא דברי רביה"ק ומוהרנ"ת, ולא ניתן לקרר בכהוא זה את החמימות והחריפות של מוהרנ"ת נגד הרופאים.
וכמו שכתבתי בהערה הקודמת, אתה רואה בסיפור שהוא מאוד נגד הרופאים, אז מדוע בסוף ימיו הוא לקח, יתכן מאוד מה חולשה לעמוד איתן בכאלו יסורים, צריכים לזה ממש מסירות נפש, ולא כל אחד יכול לעמוד בזה.
ומהסיפור שציטטת (ואחרי הכל גדולי אנ"ש סיפרו זאת כמו רבי לוי יצחק בנדר, ויש לזה במה אצל אנ"ש, וצריכים לקבל מאנ"ש) ניתן רק ללמוד לא להורות בתקיפות נגד הרופאים כלפי אחרים שאולי לא אוחזים במדריגה שלך, אבל אחד שרוצה לדעת את האמת הצחה והברורה - - שיועיל בטובו לעיין היטב בספרי רביה"ק ומוהרנ"ת ואנ"ש, אייתי ספר ונחזי.

אולי גם אני יאמר את שלי בעניין...
מה שרבינו דיבר, הוא דיבר בזמנו וגם לדורנו, וגם היום הוא הצדיק הדור, ובזמנו דיבר לכל הדורות עד משיח צדקנו.
ברור שכיום הרופאים הרבה יותר זהירים ויודעים הרבה יותר דברים שפעם כלל לא העלו על דעתם שיש בהם בכלל בעיה, אולם דעת רבינו לאסור היא תמידית ונצחית, ורבינו ידע ב'רוח הקודש' שהיה לו במדריגה הכי גדולה את כל הדורות הלאה, וכשהוא ומוהרנ"ת דיברו נגד הרופאים, הם לקחו אחריות עצומה על דבריהם עם כל הסיכונים שמשתמעים מכך.
אבל בוא נכופף את הראש ונודה על האמת, זה שהרבה מאנ"ש כן הולכים לרופאים, וזה שאני בעצמי עשרות פעמים השתמשתי בכל מיני רפואות של הרופאים, וכן הרבה מחברי, היא פשוט מחמת הקושי הגדול לא לקחת, כי אנשים כיום שקצת קצת כואב להם הראש, כבר מרגישים שהם מוכרחים לקחת משככי כאבים לפי א-ב. ומי מדבר כשיש כאבים עזים, זה הרי מסירות נפש לא לקחת משהו (הגם שלמען האמת לפי רביה"ק להתעסק ברפואות מסוכן יותר, אבל הנפש הבהמית מרגישה את הכאבים ולא מסוגלת למנוע את עצמה מזה).
מה שרבינו דיבר כלפי הרופאים ולפי מה שמוהרנ"ת הסביר ופירט והאריך עשרות פעמים באופן שלא משתמע לשני פנים - הם דברים פשוטים ותמימים, ולא עוולתה בו, זה שהרבה מאנ"ש לוקחים - מחמת הקושי.
וכמו בהרבה דברים, לדוגמא אני מכיר הרבה מ'חשובי' אנ"ש שמעשנים, כן מעשנים כפשוטו, האם לפי רביה"ק זה בסדר? לא, אז מדוע מעשנים כי קשה להם. זאת הסיבה.
אני מכיר הרבה מאנ"ש שיש להם תאוות אכילה, כן כפשוטו, הם אוכלים ובוחרים בשמחות שניצל או עוף או סטייק וכדומה, והאוכל תופס אצלם מקום, ובצירוף למצב העגום הזה, הם מתבודדים ובקיאים בליקו"מ וגם ירא"ש וכו' וכו', אבל כן יש להם תאוות אכילה כפשוטו. האם לכן אולי ניתן לומר שלפי רביה"ק לא צריך לבטל את תאוות אכילה, לא! חלילה! רביה"ק סובר כן לבטל את תאוות אכילה, וזה שיש מאנ"ש שמבינים באוכל - זאת חולשה שלהם מחמת המניעות שבדבר.
רוב אנ"ש עדיין לא זוכים לקום בחצות לילה, ואפילו מ'חשובי' ו'זקני' אנ"ש, האם חצות התבטל לפי רביה"ק לפי זה, חס וחלילה. חצות זה חצות, ומי שלא קם זאת חולשה שלו אישית.
וכן גם בעוד הרבה דברים ואכמ"ל.

וזה מה שרבי לוי יצחק היה אומר תמיד (לגבי ביטול לצדיק בכלליות כלפי כל הנושאים), לא להפוך חולשה לשיטה!