חיי מוהר"ן אות רסג
כג, בִּשְׁנַת תקס"ג, שֶׁהוּא רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה בְּכָאן בִּבְּרֶסְלֶב, אָז הָיִיתִי אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְכָל עֲשֶׂרֶת-יְמֵי-תְשׁוּבָה עַד אַחַר יוֹם-כִּפּוּר. וְאַחַר יוֹם-כִּפּוּר נָסַעְתִּי לְבֵיתִי, וְרַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַייזִיק נִשְׁאֲרוּ בְּכָאן עַל חַג הַסֻּכּוֹת. וְשָׁמַעְתִּי כַּמָּה דִּבּוּרִים יְקָרִים מֵרַבִּי יוּדְל מַה שֶּׁשָּׁמַע אָז, וְאֵינִי זוֹכְרָם הֵיטֵב. פַּעַם אַחַת בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא אָמַר בִּפְנֵי הָעוֹלָם: וּמָה אֶעֱשֶׂה שֶׁשְּׁנֵי רוֹצְחִים עוֹמְדִים עָלַי וְאוֹמְרִים אַף-עַל-פִּי-כֵן שֶׁאֲנִי מַנְהִיג (שֶׁקּוֹרִין "גִּיטֶר יהוּד"). וְהֶרְאָה בְּיָדוֹ עַל רַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק בְּעֵת שֶׁאָמַר שְׁנֵי רוֹצְחִים, הַיְנוּ שֶׁעֲלֵיהֶם הָיָה נִתְכַּוֵּן מֵחֲמַת שֶׁהֵם הָיוּ כְּרוּכִים אַחֲרָיו מְאֹד. וּמִי יִזְכֶּה לְהָבִין פֵּרוּשׁ דְּבָרִים אֵלּוּ, כִּי הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל הָיוּ יְקָרִים בְּעֵינָיו מְאֹד מִגְּדוֹלֵי מְקֹרָבָיו.
וּבְיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת דִּבֵּר עִמָּהֶם מֵעִנְיַן רִקּוּדִין וְהַמְחָאַת כַּף, וּמַה שֶּׁמְּהַפְּכִין אֶת עַצְמוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקִים וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (שמות י"ט) (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר; שיחות הר"ן פ"ו), וְעִנְיַן הַפְּרִיסְטַקֶיט שֶׁעוֹשִׂין וְכוּ'. וְדִבֵּר עִמָּהֶם דְּבָרִים נִפְלָאִים. אַחַר-כָּךְ הִתְחִילוּ לִכְנֹס הֲמוֹן עָם מֵאַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁבָּאוּ אֵלָיו בְּנִגּוּן וְשִׂמְחָה כַּנָּהוּג בְּיוֹם שְׁמִינִי-עֲצֶרֶת. וְאָז אָמַר לְרַבִּי יוּדְל וּלְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק לְכוּ לָכֶם, כִּי אֲנִי צָרִיךְ לַעֲסֹק עִמָּהֶם וְאֵין זֶה שַׁיָּךְ לָכֶם. וְהָלְכוּ לָהֶם מִמֶּנּוּ. וְאַחַר-כָּךְ נַעֲשָׂה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁל שִׁיר וְשִׂמְחָה. וְאָז רָקַד רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה מְאֹד מִן אֵיזֶה זְמַן קֹדֶם הַלַּיְלָה עַד אֵיזֶה שָׁעוֹת בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה שֶׁל שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּכְבָר יָדוּעַ גֹדֶל נִפְלְאוֹת עֲרֵבוּת נְעִימוּת קְדֻשַּׁת הָרִקּוּד שֶׁלּוֹ, כִּי מִי שֶׁלֹּא רָאָה זֹאת לֹא רָאָה טוֹב מִיָּמָיו.
שמעתי מר' דוד סעדה בהיכל התורה באומאן לפני 3 שנים פשט שקצת מסביר את השיחה החריפה הזאת על רש"א ור' יודל שוודאי היו צדיקים עצומים לאין שיעור, רק שרצו לעשות את רבנו כביכול כמו שאר הרבע'ס, שהם היו כרוכים מאוד אחרי רבנו, ומה פתאום רבנו עוזב אותם והולך להמון העם ורוקד איתם, ואומר לרש"א ור יודל שילכו וכו',
אז רבנו הוא רופא לכל הנפשות לכל המון העם ואנשי העיר ורבנו רוקד עם כולם (הוא דימה זאת לריקודים בכיכר פושקינא:-) עכ"פ מי שקשה לו לראות את הריקודים האלה בעצם רוצה כביכול להרוג את רבנו, כי רבנו זה העבודה שלו להוציא משאול תחתיות,
מקווה שהעניין בכללות הובן,
באמת הרבה פע' זה קשה לראות כל מיני דברים אצל הרב'ה, אבל כשניזכר כל א' מאיפה רבנו הוציא ומוציא אותנו בכל עת וכמה אנחנו רוצים שהרב'ה ימשיך לטפל בנו,
בואו לא ניהיה כ"כ קמצנים וניתן לרבנו לתקן את כל העולם כולו "והארץ (דייקא) תאיר מכבודו"
שנזכה מאוד!
