יש מקור של ההקבלה בין החומשים לעולמות?

כמאמר הבעל שם טוב הקדוש ׳יהודי הוא כמו כוכב, מפה הוא נראה קטן, אבל בשמים הוא גדול׳, ומלמטה כל הכוכבים נראים באותו מרחק פחות או יותר, אבל אם תסתכל מלמעלה, כמה שיותר תעלה תבחין ביותר מרחקים בין הכוכבים.
כמו שאמר שיכול להיות הפרש בין צדיקים כמו בין יהודי לגוי.

ברמות א׳ יש ארון נקודת הפצה בחינם.

על הקה״י: הרב נתן צבי קעניג הביא לפניו בהזדמנות את ספר 'ליקוטי מוהר"ן' של רבינו נחמן מברסלב, בתגובה קם בעל הקהילות יעקב ממקומו, ניגש אל ארון הספרים והוציא משם ספר 'ליקוטי מוהר"ן' ישן ובלה מרוב שימוש, ואמר: "דע לך שאני מעיין בספר הזה מדי יום ביומו". הסטייפלר הוסיף באותה השיחה דברים מפתיעים ואמר כי "מרגיש אני שהספר הזה מעורר אותי ליראת שמים, ואני רואה כי ביום שאיני לומד בספר זה, אני חש חסרון ביראת שמים".

בפעם אחרת נכנס לפניו ראש ישיבה ליטאי לשוחח על מספר עניינים ולאחר מכן סיפר שראה אותו יושב ואומר תפילות מתוך הספר 'ליקוטי תפילות' של רבי נתן מברסלב.

אולי לדון לכף זכות. דוגמא: לי באופן אישי קשה לפשט בכתיבה [בשונה מדיבור] מה גם שאם נכתוב כמו שנדבר לא יהיה מקום במסך.

אולי: קולמוס סיפור ונשמה?

@אוצרבלום הכל לפי הבחי׳, אם הדיבור הוא בעניין בחי׳ משה אז מוזכר ת״ח, ואם הדיבור יותר נוטה לעניין ההשפעה הכללית [ולא דווקא משום בחי׳ משה] אז מוזכר ׳צדיק׳. אמנם בכללות, הכל נקרא ׳צדיקים׳, ובחי׳ משה הוא בחי׳ מסוימת שבצדיק. כנלע״ד

@7272 מובן מאליו שלא באתי להקל בעניין, רק לענ״ד הם עניינים שונים, ויש עניין בראיית פני הצדיק גם בלא להכיר תורתו שיזכר בה [לעומת זה להבדיל כשם שאסור להסתכל בפני ר*ע שלא ישפיע עליו בתואר פניו ששם נגלית הפנימיות]

@בדרך לקלוט גם איזה אמונת חכמים. מעניין כמה יש כזה אמונת חכמים בדורינו

לכאורה כיון דבחי׳ משה הוא מלגאו [דעת] ויעקב מלבר [תפארת] לא שייך כאן בחי׳ משה, ואפשר שאתפשטותא משה בכל דרא הוא רק מקבלת התורה ואילך, וקודם מתן תורה אף שקיימו האבות את התורה קיימו אותה מצד בחינתם ושורשם ולא מצד בחי׳ משה. ולכך היה חסר וידוי לפני בחי׳ משה שלא היה קודם, אולם אהני ליה הוידוי הקודם שיוצרך רק לזכור הוידוי לפני בחי׳ משה. לענ״ד..

@נחמד ה״י מבהיל

@7272 יש חילוקים בעניין. שמעתי בהרבה ספרים קדושים שהס״מ עושה רצון קונו וכו׳ ובגמ׳ בב״ב אמר ר״א ב״י שטן לשם שמים נתכוון [במעשה איוב] אמנם רבינו הרמח״ל הקדוש כותב [בדע״ת ב׳] שהס״א מורדת למרות שעושה רצון קונה חושבת היא למרוד ושיש לה כח מצד עצמה, צריך עיון אם זה מחלוקת..

@7272 עיקר הענין הוא ראיית תואר פני הצדיק ממש, או גם בדמיון. אבל סטיקר של רבינו לא מזכיר לך את פניו. אז יש בזה את המעלה להזכר בדעתו ותורתו אבל לא קשור לראיית פני הצדיק. במחילה מכת״ר

לכאורה נוקם בו פירושו הצירוף הרע הוא זה שנוקם בו באדם כמבואר בירמיה, בחי׳ עולה ומשטין יורד ונוטל נשמה, היינו שהס״א חקוקה פי׳ נדבקה בעצמותו [כמו חקיקה שאינו דיו מלמעלה אלא העדר בעצם] של החוטא, וע״יז קונה הס״א את האדם לרשותה לנקום בו כנ״ל

אני שמעתי על הרבה שהלכו לבית החולים ויצאו יותר גרוע בגלל סיבוכים. סיפור מהזמן האחרון: אחד הלך לעשות ניקוי בכליות ויצא עם זיהום ב״מ..
מה שברור שהרפואה של פעם לא הרפואה של היום, למרות שכל הזמן מתגלים דברים שסותרים את ההבנות של החוקרים לפני שנים ספורות, החלוקה ברורה בין דברים שהמדע משער [ויש הרבה כאלה] לבין דברים מקובעים במציאות [אקמול לדוג׳].
אפשר...

אפשר : התבודדות - הסרת כל המסכים מהלב, בדר״כ מוצרך דרך הפה, ויותר מזה, כשהלב אמיתי ונקי עם ה׳ עד כדי כך שאין הוא מוכרח לדיבור כלל אלא ליבו אחד עם ה׳, מה שנקרא ׳אמת׳.
אפשר בבחי׳ ׳ולך דומיה תהלה׳...

שמעתי מצדיקים ש׳אזמרה׳ לא כולל בעלי מחלוקת וכו׳ העוברים על לאו ד׳לא תהיה כקרח וכעדתו׳

פעור זה סוג של עבודה זרה לא? והשורש של המילה פעור הוא שפוער פיו להחליף הצירופים מעור״ף לפעו״ר [שיניקתו מבחי׳ העור״ף - אחוריים של הגרון בחי׳ הפה והדיבור] כנלע״ד

היבט ההלכה: הלכתית קשה לאסור כיוון שאין ראיה שסיגריה מסוימת פגעה בבריאות, אי אפשר לומר על הסיגריה שאני יעשן עכשיו שהיא תזיק לי, זה הסיבה שהפוסקים לא אסרו באופן חד משמעי, אם יהיה ראיה שכל סיגריה מזיקה בפנ״ע יהיה אסור לעשן ממצות עשה ד׳ונשמרתם׳. [וכמובן מ׳לא תרצח׳...]

בכל מקרה אסור לעשן. השטן ראה שאינו יכול על האדם עם חרב אז הוא בא עם חיצים בר מן כל ישראל