@חבר-אני כתב:

לא הבנתי את סוף דבריך.

נראה לפרש בדרך אפשר שרבינו מזהיר בשיחה הנ"ל שמי שלא ראוי ולומד קבלה נחסר ליבו והנה ידוע בשיחהר"ן שלאתרוג נאה צריך לבכות הרבה בבחי' נער בוכה ועיקר הבכיה היא בלב כנודע

חברים בואו נשאיר את האשכול לעצות לנסיעה עם ילדים לאומן מי שרוצה יכול לפתוח אשכול ב"בירורים" על אמירת תיקון הכללי לפני גיל שבע והמסתעף

אני עניתי על ייחודים שרואים מלשונו של הרב מטשעהרין שצריך לזה להיות אנשים גדולים מאוד
(בזכרוני שיש בלקו"ה שאם אדם לא ראוי עוסק ביחודים זה פגם גדול. אם אמצא אעלה בל"נ)
גם רציתי לחדד שחוץ מהדיון אם אסור או מותר לא מוצאים הדרכה של ר' נתן לעשות יחודים ואדרבא משמע ממנו שהכל נעשה ממילא על ידי העצות של רבינו

סוף תורה ו
לכאורה נראה מכאן ומעוד מקומות שע"י הדרך של רבינו נעשים כל הייחודים ממילא

עַל־יְדֵי שֶׁהָאָדָם, כְּשֶׁהוּא בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מְחַזֵּק עַצְמוֹ וּמַאֲמִין שֶׁגַּם שָׁם יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה עֲדַיִן, כִּי גַּם שָׁם נִמְצָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ. אֲזַי מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַקְּדֻשָּׁה מִשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הוי”ה בְּמִלּוּי ס”ג, שֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת כָּל הַנְּסוֹגִים אָחוֹר מִקְּדֻשָּׁתוֹ לְהַחֲזִיקָם לְבַל יִפְּלוּ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת בָּקִי בְּשׁוֹב – שֶׁזֶּה הַבְּקִיאוּת הוּא בְּחִינַת שֵׁם יב”ק הַקָּדוֹשׁ, בְּחִינַת שֵׁם ס”ג. וְכֵן כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לָבוֹא לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה בַּקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, וְאַף־עַל־ פִּי־כֵן אֵינוֹ עוֹמֵד שָׁם, וְהוּא מִתְחַזֵּק וּמִתְגַּבֵּר לַעֲלוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר – אֲזַי מַמְשִׁיךְ הַקְּדֻשָּׁה עַל עַצְמוֹ מִשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ אקי”ק בְּמִלּוּי קס”א, שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא. כִּי הָאָדָם, כְּפִי תְּנוּעוֹתָיו וּכְפִי הִתְחַזְּקוּתוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כֵּן גּוֹרֵם לְיַחֵד הַשֵּׁמוֹת לְמַעְלָה, וּמַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַקְּדֻשָּׁה מִשָּׁם, וְהָבֵן הֵיטֵב:

@בדרך כתב:

על יחודים אין מקור מפורש.

ליקוטי עצות מהדורא בתרא (מהרב מטשעהרין)
הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי הַמֻּפְלָג בְּמַעֲלָה עֶלְיוֹנָה מְאֹד, אוֹתוֹ צְרִיכִין כָּל הָעוֹלָם, לֹא מִבַּעֲיָא אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים הַפְּשׁוּטִים, רַק אֲפִלּוּ אוֹתָן צַדִּיקִים שֶׁיְּכוֹלִין כְּבָר לְהִתְפַּלֵּל, הוּא יָכוֹל לְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מַהוּ תְּפִלָּה וּלְהַרְאוֹת לָהֶם דֶּרֶךְ בַּתְּפִלָּה, וַאֲפִלּוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים מְאֹד שֶׁעוֹסְקִים לְיַחֵד יִחוּדִים (הַיְנוּ כְּעֵין הַיִּחוּדִים וְהַכַּוָּנוֹת הַמְבֹאָרִים בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל שֶׁלָּזֶה צְרִיכִין אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים מְאֹד כַּיָּדוּעַ), הוּא יָכוֹל לְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל הַדֶּרֶךְ בְּעִנְיָן זֶה וּלְהַרְאוֹת לָהֶם דֶּרֶךְ בְּיִחוּדִים וְכוּ' (שם סימן קמח).

בכלל רואים בעלים לתרופה כשקרו אסונות ר"ל ר' נתן מחזק את בנו שהעולם הזה הוא נוה התלאות ואין רגע בלי פגע וכו' וצריך לברוח אל התורה ואל הצדיק וכדו' ולא מתרכז במה גרם או במה צריך ספציפית לשפר

@ברוך-מאן כתב:

ספר שיחות הר"ן - אות עו
פעם אחד חשב רבנו זכרונו לברכה מה שהאדם צריך ללמוד בכל יום עד שאין היום מספיק. דהינו לגמר בכל שנה ש"ס וכו', וכל ספרי הזהר ותקונים וזהר חדש, וכל ספרי קבלה מהאר"י זכרונו לברכה

וילמד סתום מן המפורש בחיי מוהר"ן שלא כל אחד ראוי וכדברי ראב"ן אפי' אחד ממאה ושצריך להתפלל על זה להשי"ת ודברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר

@הפשוט-שבאנשי כתב:

מיסודותיהם של הרדזינער

הרדזינער מביא הרבה את דברי החוקרים ואף מתבסס עליהם בעוד שהפורפורא מוזכר ברמב"ן ובעוד ראשונים ואחרונים

@בדרך כתב:

לגבי הלכה ומנהג, אין דברים מפורשים מרבינו.

חיי מוהרן שמג

אָמַר: אִלּוּ לֹא הָיָה יוֹצֵא זֶה הַסֵּפֶר לָעוֹלָם, הַיְנוּ הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, הָיָה נַעֲשָׂה עִנְיָן אַחֵר.
כִּי כְּבָר הָיָה לוֹ חֵשֶׁק כַּמָּה פְּעָמִים לַעֲשׂוֹת הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן-עָרוּךְ לְבָאֵר כָּל דִּין וָדִין בְּהֲלָכָה פְּסוּקָה אוֹ לְהַצִּיג הֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי מֵהַפּוֹסְקִים אֵצֶל כָּל דִּין וָדִין. אַךְ עַכְשָׁו שֶׁיָּצָא זֶה הַסֵּפֶר לָעוֹלָם לֹא יִהְיֶה עִנְיָן הַנַּ"ל.

@בדרך יישר כח על הפוסט המפורט והגדוש!

פעם ראשונה שאני זוכה לקחת איתי ילדים לקיבוץ הקדוש
כלל אנ"ש אשמח לשמוע כל עצה אפילו אם נראית לכם שטחית ופשוטה
איך להעביר את הזמן בנסיעות הארוכות?
איך להמנע מפגם העניים?
איך להאכיל אותם באוכל יחסית נורמלי?
וכו' וכו'
תודה על תשומת הלב לעניין זה
אחד מאנ"ש

@בדרך כתב:

@אחד-מאנש כתב:

@בדרך כתב:

אני מחכה בכליון עיניים,
לחיבור שילקט את כל הפרטים ההלכתיים [והמנהגים]
המוזכרים בכל ספרי רבינו, בליקו"ה, ובספרי הרב מטשעהרין [בעיקר בנחת השולחן]

מה העניין? הרי רבינו לא התערב בענייני הלכה ונוסח

רבינו לא התערב בעניני נוסח.

אולם מה שמוזכר בדברי רבינו ומוהרנ"ת, ועוד מוסבר ע"פ פנימיות הענינים יקר מעלתו, מי פתי לא יחפוץ לאמץ זאת אל לבו?

ומי שכבר בלאו הכי עושה ונוהג איך שנוהג, למה שלא יזכה לראות איך רבינו ומוהרנ"ת נותנים בתוך זה כל כך הרבה טעם וחיות?

לא לחינם רבינו בחר שלא להתערב בענייני נוסח וכדו'
לענ"ד מה שמונח בדברי רבינו ומוהרנ"ת לבאר את כל ההלכות והמנהגים שנהגו במקומם ובזמנם
הוא שיש בכל מה שנוהגים ישראל סודי סודות ודברים נפלאים ונעלמים
וממילא הוא הדין בכל המנהגים השונים שבכל תפוצות ישראל

@בדרך כתב:

אני מחכה בכליון עיניים,
לחיבור שילקט את כל הפרטים ההלכתיים [והמנהגים]
המוזכרים בכל ספרי רבינו, בליקו"ה, ובספרי הרב מטשעהרין [בעיקר בנחת השולחן]

מה העניין? הרי רבינו לא התערב בענייני הלכה ונוסח

ביאור הליקוטים הקדמה
כי גם מיום התגלות הסתרי תורה שבזוהר הקדוש, תהיה בזה לבד, הסגולה להצלחת הנפש כמבואר בזה מדברי האריז"ל, גם לענין הלימוד בכל חכמת הקבלה שנתגלה על ידו. רק שלא כל אחד ראוי לזה הלימוד שבקבלת האריז"ל, מלשונות ההגשמה אשר בה. ולהבלתי ראוי מגיע קלקול חס ושלום, כמובא מזה בס' חיי מוהר"ן. אבל להראוים לזה, מאוד מאוד מוכרחים דבריו והשגותיו הקדושים. ורבינו ז"ל קרא פעם אחת לספר "עץ החיים" בשם ספר מוסר, ואמר בזה הלשון: סע א טייער מוסר ספר סע איז, והפליג מאד ביקר מעלתו עכ"ל ביאוהל"ק

רואים שהסכנה (להבלתי ראויים) היא ההגשמה וכידוע שכל דברי העץ חיים הם בזיווגי המידות העליונות וכאשר מגשמים אזי הכל מצטייר כניאוף ר"ל ואולי זה הפשט בשיחה הנ"ל

יש על העניין שיעור של ר' יו"ט חשין
מבאר את שתי הסיבות לבריאת העולם וההשלכות שלהם
https://drive.google.com/file/d/1SZ8eQXwzzsNO3APgmQIdn75v-ACPX7OC/view?usp=sharing

שם אות ד מבואר שרק ע"י תפילה אפשר לדעת
וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת עִנְיָן זֶה לְקָרֵב נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ הוּא דָּבָר קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּהֶכְרֵחַ לַעֲסֹק בָּזֶה, כִּי הוּא חִיּוּב עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לַעֲסֹק בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה 'כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם' וְכוּ' (סִימָן ז' תִּנְיָנָא), שֶׁכָּל אָדָם מְחֻיָּב לַעֲסֹק בָּזֶה, כִּי זֶהוּ בְּחִינַת יִשּׁוּב הָעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם מְיֻשָּׁב מִבְּנֵי־אָדָם, שֶׁהֵם בְּנֵי דֵּעָה אֲמִתִּית לָדַעַת אֶת ה' וּלְהוֹצִיאָם מֵעֲווֹנוֹת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. אֲבָל מִי הוּא זֶה שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בָּזֶה, וְאֶת מִי לְקָרֵב וְאֶת מִי שֶׁלֹּא לְקָרֵב? עַל־כֵּן אֵין כֹּחֵנוּ אֶלָּא בַּפֶּה. וְזֶהוּ בְּחִינַת גֹּדֶל הָאַזְהָרָה שֶׁהִזְהִירָנוּ אַדְמוֹ"ר זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה לַעֲשׂוֹת מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, כִּי כָּל הַתִּקּוּנִים וְהַדְּרָכִים וְהָעֵצוֹת הַנֶּאֱמָרִים בְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה קָשֶׁה לָבוֹא אֲלֵיהֶם כִּי־אִם עַל־יְדֵי תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁנֶּאֱמַר בְּכָל תּוֹרָה עֵצוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲמֻקּוֹת, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם הָעֵצָה בְּעַצְמָהּ קָשֶׁה לְקַיֵּם. עַל־כֵּן צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת - לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לֵילֵךְ וּלְקַיֵּם כָּל הַדְּרָכִים וְהָעֵצוֹת שֶׁבְּכָל תּוֹרָה, וּבִפְרָט בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל 'הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ' - דְּהַיְנוּ לְקָרֵב נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת מְחֻיָּב לַעֲסֹק בָּזֶה כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ וְכַנַּ"ל, אֲבָל הָעִנְיָן קָשֶׁה מְאֹד, כִּי צְרִיכִין לָזֶה אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט, לְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁבְּהַנְּפָשׁוֹת וְכוּ' - שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ הָרַע שֶׁלָּהֶם וּמִי יוֹדֵעַ אִם יֵשׁ כֹּחַ בְּאֵשׁ מִשְׁפָּטוֹ לְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁלָּהֶם?! וְגַם אוּלַי הֵם מֵהָרְשָׁעִים שֶׁאָסוּר לְקָרְבָן, כִּי אֵין הַמִּשְׁפָּט מוֹעִיל לָהֶם. עַל־כֵּן צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת מֵהַתּוֹרָה תְּפִלָּה, וּלְבַקֵּשׁ עַל זֶה מְאֹד מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּתֵּן לוֹ כֹּחַ לְעוֹרֵר אֵשׁ הַמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל, לְבַטֵּל הָרַע שֶׁלָּהֶם. וְגַם שֶׁיֵּדַע אֶת מִי לְקָרֵב וְאֶת מִי לְרַחֵק וְכַנַּ"ל.

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר דָּוִד (תְּהִלִּים קט, ד): "תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְּפִלָּה", הַיְנוּ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָם בְּאַהֲבָה, אֲמִתִּית וְנִצְחִית, כִּי אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחִי לְקָרְבָם לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, וְהֵם לֹא דַּי שֶׁאֵינָם חֲפֵצִים בִּבְרָכָה וְטוֹבָה לְהִתְקָרֵב לְחַיֵּיהֶם הָאֲמִתִּיִּים, אַף גַּם "תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי" וְעוֹמְדִים עָלַי לְבָלְעֵנִי חִנָּם, חַס וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב מִקֹּדֶם (פָּסוּק ב): "כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ וְכוּ' וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם". וְעַל זֶה צוֹעֵק דָּוִד "תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי" וְכַנַּ"ל, "וַאֲנִי תְּפִלָּה", כִּי אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת נֶגֶד זֶה, רַק "וַאֲנִי תְּפִלָּה", אֲנִי תָּמִיד אֶעֱמֹד עַל מִשְׁמַרְתִּי לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּלַמְּדֵנִי וְיוֹרֵנִי אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּאֹפֶן שֶׁאֶנָּצֵל מֵהֶם, וְאֶזְכֶּה לְקָרֵב אֶת מִי שֶׁרָאוּי לְקָרֵב, וּלְרַחֵק אֶת מִי שֶׁרָאוּי לְרַחֵק, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים עא, יד): "וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהוֹסַפְתִּי עַל כָּל תְּהִלָּתֶךָ".

הלכות תערובות ה אות ג
וְזֶה בְּחִינַת אֵין מְבַטְּלִין אִסּוּר לְכַתְּחִלָּה כִּי־אִם כְּשֶׁנָּפַל מֵעַצְמוֹ לְתוֹךְ הַהֶתֵּר (יוֹרֶה־דֵעָה, סִימָן צט), הַיְנוּ שֶׁגַּם הָרְשָׁעִים שֶׁמֻּתָּר לְקָרְבָן שֶׁהֵם בְּחִינַת אִסּוּרִים הַמִּתְבַּטְּלִים - אָסוּר לְבַטְּלָם לְכַתְחִלָּה, שֶׁאָסוּר לֵילֵךְ בִּזְרוֹעַ לִקַּח אוֹתָם בְּעַל כָּרְחָם וּלְהַכְנִיעָם וּלְבַטְּלָם בְּתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה, כִּי עַל זֶה נֶאֱמַר (שִׁיר הַשִּׁירִים ב, ז): "הִשְׁבַּעְתִּי וְכוּ', אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ", כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, וְכַמּוּבָן בְּשִׁבְחֵי הָאֲרִ"י זַ"ל, בְּעִנְיַן הַסִּפּוּר אֵיךְ שֶׁקֵּרֵב אֶת תַּלְמִידָיו, עַיֵּן שָׁם. וְזֶה בְּחִינַת אֵין מְבַטְּלִין אִסּוּר לְכַתְּחִלָּה - שֶׁאָסוּר לִקַּח אֶת הָאִסּוּר שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרָחוֹק מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, לְקָרְבוֹ וּלְבַטְּלוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, רַק אִם יִפֹּל מֵעַצְמוֹ לְתוֹךְ הַהֶתֵּר אָז מְבַטְּלִין אוֹתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב אֵצֶל דָּוִד (דִּבְרֵי הַיָּמִים א יב, כא): "וּבְבוֹאוֹ לְצִיקְלָג נָפְלוּ עָלָיו מִמְּנַשֶּׁה", דְּהַיְנוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁנָּפְלוּ אֵלָיו וְנִתְקָרְבוּ אֶצְלוֹ וְכַנַּ"ל.

ברכות הריח הלכה ד

כִּי בֶּאֱמֶת בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ נְשָׁמָה יְקָרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר־הָרָע וְחֵילוֹתָיו, כִּי אִם לֹא הָיָה כֹּחַ בָּאָדָם לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר־הָרָע - לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן לוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו (עֲבוֹדָה־זָרָה ג.). וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן מו), שֶׁאֵין מִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מְנִיעוֹת שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲמֹד בָּהֶם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ד, ז): "וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" - אִם תִּרְצֶה תִּתְגַּבֵּר עָלָיו, עַיֵּן שָׁם בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י.

עַל־כֵּן צְרִיכִין לָדַעַת וּלְהַאֲמִין, שֶׁבְּוַדַּאי כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים - הוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר־הָרָע שֶׁלּוֹ, וְעִקַּר כָּל הַחֲטָאִים וְהַתַּאֲווֹת שֶׁהָאָדָם נִלְכָּד בָּהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, הִיא רַק מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ וְכוּ', כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בִּנְעִימַת הַחֲרוּזִים שֶׁלּוֹ הַנִּדְפָּסִים בִּתְחִלַּת סֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: חֲזַק וְנִתְחַזֵּק, וְאַל תִּהְיֶה כַּפִּיל הַגָּדוֹל וְכַגָּמָל וְכוּ', וְכָל זֶה מֵחֲמַת שְׁטוּת שֶׁאֵין יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ וְכוּ'.

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בְּהַתּוֹרָה "תִּקְעוּ" הַנַּ"ל (אוֹת ב) - שֶׁעִקַּר תַּאֲוַת נִאוּף שֶׁהוּא כְּלַל כָּל הַחֲטָאִים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, נִמְשָׁךְ רַק מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. כִּי הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר עָלָיו עַד שֶׁמַּפִּילוֹ לִבְחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, חַס וְשָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּקְטָן מֹחוֹ וְנֶחֱלָשׁ דַּעְתּוֹ עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד תַּאֲוָה זֹאת. כִּי עִקַּר הַגְּבוּרָה הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן רמט, וּבְתִנְיָנָא סִימָנִים מג, מו), וּמִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחוֹ כְּנֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁבָּעוֹלָם וַאֲפִלּוּ כְּנֶגֶד תַּאֲוַת נִאוּף, כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ כַּמָּה צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים שֶׁעָמְדוּ בַּנִּסָּיוֹן. רַק עִקַּר נְפִילַת כָּל הַנּוֹפְלִין לְתַאֲווֹת רָעוֹת הוּא רַק מֵחֲמַת בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּקְטָן מֹחוֹ עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ. כִּי עִקַּר הַכֹּחַ הוּא עַל־יְדֵי חָכְמָה שֶׁבַּמֹּחַ, כִּי 'חָכְמָה' הוּא אוֹתִיּוֹת 'כֹּחַ מַה', וּ'מַה' בְּגִימַטְרִיָּא 'אָדָם', שֶׁעִקַּר כֹּחַ הָאָדָם הוּא הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת ז, יט): "הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר". הַיְנוּ שֶׁעִקַּר הַכֹּחַ לִהְיוֹת עַז כַּנָּמֵר כְּנֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַפִּתּוּיִים, הוּא רַק עַל־יְדֵי חָכְמָה אֲמִתִּית, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹחִין דְּגַדְלוּת, כִּי הַמֹּחִין הֵם בְּחִינַת מְחִצּוֹת פְּרוּסוֹת כְּנֶגֶד תַּאֲוַת נִאוּף, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל.

הַכְּלָל, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהַאֲמִין מְאֹד בְּכֹחוֹ, וְיֵדַע בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ בְּכֹחַ שִׂכְלוֹ וּמֹחוֹ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד תַּאֲוַת נִאוּף, שֶׁהוּא עִקָּרָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא (עִקַּר הַיֵּצֶר הָרַע) (זֹהַר וַיִּקְרָא טו:), כִּי הַמֹּחַ וְהַשֵּׂכֶל הוּא הַנְּשָׁמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב לב, ח): "וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם", כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן לה). וְהַנְּשָׁמָה שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, אֲפִלּוּ שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים בְּוַדַּאי הִיא יְכוֹלָה לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם עִם הַתַּאֲווֹת:
אֵין זֶה דֶּרֶךְ הָעֲנָוָה לְהַקְטִין כֹּחוֹ, וְלוֹמַר, שֶׁאֵין לוֹ נְשָׁמָה גְּבֹהָה כְּמוֹ הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, כְּאִלּוּ אֵין בְּיָדוֹ לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר אוֹ צַדִּיק, כִּי עֲנָוָה כָּזוֹ אֲסוּרָה, וְהִיא עֲנָוָה פְּסוּלָה וְאֵין זֶה עֲנָוָה כְּלָל, רַק מֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְרַחֵק מִזֶּה מְאֹד כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן כב וּבְשִׂיחוֹת הָרַ"ן סִימָן קמ). רַק אַדְּרַבָּא, צָרִיךְ כָּל אֶחָד לוֹמַר בְּדַעְתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְשָׁמָה גָּבֹהַּ מְאֹד, כִּי הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הוּא גָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד. וְצָרִיךְ לוֹמַר בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵין נָאֶה לוֹ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲווֹת, חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן לַעֲבֹר אֵיזֶה עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דִּבְרֵי הַיָּמִים־ב יז, ו): "וַיִגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'", שֶׁצְּרִיכִין לְהַגְבִּיהַּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'. כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל רָחוֹק בְּשָׁרְשׁוֹ מְאֹד מְאֹד מֵעֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בַּמַּאֲמָר "כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם" (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ז). כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם עִם תַּאֲווֹתֵיהֶן, רַק הָעִקָּר שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע מִכֹּחוֹ.

@אוצרבלום כתב:

וְהַשִּׂיחוֹת שֶׁלּוֹ (ספר שיחות הר"ן),

ההוספה בסוגריים היא במקור ?
כי לכאורה מה חילוק בין השיחות שבשיחות הר"ן לאלו שבחיי מוהר"ן ועוד ספרים?

השיחה בשלמותה חיי מוהר"ן תקכו
והעצה למעשה באותיות המודגשות
אִישׁ אֶחָד עָמַד לְפָנָיו שֶׁהָיָה עוֹסֵק לִלְמד בְּסִפְרֵי קַבָּלָה וּבֶאֱמֶת לא הָיָה רָאוּי לִלְמד קַבָּלָה. וְהוֹכִיחַ אוֹתוֹ שֶׁלּא יִלְמַד קַבָּלָה, וְאָמַר לוֹ קַבָּלָה בְּגִימַטְרִיָּא נוֹאֵף. וְשׁוּב שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד, שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם אִישׁ אֶחָד וְהָיָה אוֹתוֹ הָאִישׁ קוֹבֵל לְפָנָיו שֶׁאֵין לוֹ לֵב הַיְנוּ שֶׁאֵין לוֹ הִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב לִתְפִילָּה וַעֲבוֹדָה. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁזֶּהוּ בִּשְׁבִיל שֶׁלּוֹמֵד קַבָּלָה כִּי "נאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב" וְקַבָּלָה בְּגִימַטְרִיָּא נוֹאֵף. וְכָל זֶה לְמִי שֶׁאֵין רָאוּי לָזֶה אֲבָל לְכַמָּה אֲנָשִׁים הִזְהִיר בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּלְמְדוּ קַבָּלָה וּצְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת אִם לִלְמד קַבָּלָה וְאִם לַחְדּל