א
ומסיימין ג"כ בענין התגלות מלכותו ית' ושאז יהיה ה' אחד ושמו אחד ואז אומרים ישתבח שיש בו ג"כ י"ג שבחות ומסיימים מלך יחיד א"ל חי העולמים
נחת השולחן להגה"ק מטשערין
(שמעתי מר' אליעזר חשין שלכאורה לא ידע מהשיחה הנ"ל וכאן רואים שהיא לא הייתה משהו מרכזי בברסלב עכת"ד)@אוצרבלום, זה הוער בחדש?
לא.
"שיהיה שם ה' ושם אלקים אחדות אחד"
"כי עיקר הדעת הוא אחדות של חו"ג וכו'"
"שלעתיד יהי' אחדות גמור"
"וכששב לדעתו אז הוא יודע אחדות הא"ס וטובו ... ואח"כ נשאר בו רשימו מאחדות הזאת"
וכן עוד פעמיים בחזרת התורה במעשה דרבב"ח.
ומה נחמד שתיבת 'אחדות' היא ר"ת של ו'ידוי ד'ברים א'צל ת'למיד ח'כם.
ואם תמאן ותאמר שלשון רבינו היא וידוי דברים לפני ת"ח - שתי תשובות בדבר:
האחת ברצינות, שאם היה הלשון 'אצל' - כבר היו מוצאים זאת הרבה לפני, אלא שהניחו לי מקום...
והשניה מיניה וביה, מלשון רבינו בסוף אות ח': "כי קודם שהתוודה, אף על פי שהיה אצל הת"ח וכו'", ובתחילת אות ט': "וזה בכל פעם שבא אצל ת"ח, ומספר לפניו כל ליבו". דו"ק.
לילה טוב
אגב (הזכיר לי): בחב"ד עושים עסק עם "חלק אלוק ממעל ממש" שכתוב בתניא, אבל זה נמצא כבר בליקו"מ לפחות פעמיים...
עינא חד דר'ח'מ'י' - צירוף דומם' צומח' חי' מדבר'
דו"ק.
וְהַשִּׂיחוֹת שֶׁלּוֹ (ספר שיחות הר"ן),
ההוספה בסוגריים היא במקור ?
כי לכאורה מה חילוק בין השיחות שבשיחות הר"ן לאלו שבחיי מוהר"ן ועוד ספרים?
לא, ההוספה אינה במקור ולכן היא בסוגריים, להסביר את המילים 'והשיחות שלו', ולמד זאת כרצונך, כי גם אם הכוונה לכל השיחות תוכל לקרוא להן 'שיחות הר"ן'.
@bjni התכוונתי לשיחה על הברכו הראשון. אין שיחה כזו
נוֹהֵג הָיָה [הרב מטשערין] לַעֲבוֹר בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין אַנַ"שׁ שֶׁבָּאוּ לַקִּבּוּץ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהִבִּיט עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַנַ"שׁ וְהָיָה אוֹמֵר שֶׁזֶּה בְּחִינַת "רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק" הַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּתוֹרָה ד' וְעוֹד (וְעַיֵּן בְּפֵרוּשׁוֹ בַּסֵּפֶר "פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה").
לצטט פל"ח זה קל!
עכשיו נראה מאיפה הפרפראות הוציא את החידוש הנפלא שלו...
באות ט' רבינו כותב
וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים • שֶׁלִּפְעָמִים נִתְלַהֵב אָדָם בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה • וְאוֹמֵר כַּמָּה תֵּיבוֹת בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל • זֶה בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו • שֶׁנִּפְתַּח לוֹ אוֹר אֵין סוֹף • וְהֵאִיר לוֹ • וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם הִתְנוֹצְצוּת הַזֹּאת • אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזִי מַזָלֵיהּ חָזִי • תֵּיכֶף נִתְלַהֵב נִשְׁמָתוֹ לִדְבֵיקוּת גָּדוֹל...
רבינו מתאר כאן מצב של אחד שרואה אדם אחר שמלהב בתוך התפילה וזוכה להידבק באין סוף = בצדיק
דהיינו שהוא מדובק בצדיק
= הוא רואה את אנשי הצדיק
נפלא ביותר.
אמנם בפשטות מדובר על אותו אדם המתפלל שרואה את ההתנוצצות של אור אין סוף שמאיר לו בשעת תפילתו.
הגבהת התורה אחר הקריאה (ליקו"ה קריאה"ת ד ס"ד) וכיום נוהגים לפני הקריאה
אין קשר ל'כיום'. הגבהה לפני הקריאה כדעת השו"ע היא מנהג ירושלים.
אמירת יראו עיננו לפני שמו"ע שנראה מליקו"ה שכולם אומרים ולא מצינו אנ"ש אף בהיותם באומן שאומרים
כל אנ"ש המתגוררים בחו"ל אומרים (במניין שלהם), בין בהיותם באומן ובין במקום אחר.
קידוש לבנה לפני ז' שלמים
בפשטות לא הקפידו על שלמים שלא נזכר באריז"ל
תו' י"ט: "ומי שאוחז במדריגה זו, 'ומציון יסעדך', מזה "מאיר לבו וכו'".
תו' ל"ד: "כי בזה הבחינה שיש בחבירו יותר ממנו, זאת הבחינה הוא בחינת נקודה, ושם בהנקודה הזאת שורה האהבה הנקרא 'כהן', והנקודה הזאת הוא בחינת צדיק לגבי חבירו, והנקודה הזאת מאיר ללב חבירו וכו'".
@מנהל-הפורום
ניסיתי להקטין ולהאפיר את הראב"ד הארוך, ולא הצלחתי, שמא תושיעני?
הראב"ד גם לא מספיק מפוסק, לא ככה?
צריך להביא דוגמאות איך ר"א לומד ע"פ הכלל הזה, כדי להבין היטב את כל החלקים שבכלל הזה.
אי"ה בהמשך אשתדל גם
אכן יש דוגמאות רבות, וכעת חושבני שכדאי להביא כמה מהן לפני המשך הביאור, אך כעת הוא זמן דאיברא לשינתא, רק בינתיים אציין שהדוגמא אולי המובהקת היא המשכת תו' נ"ב הניעור בלילה, כפי שמספר ומבאר ראבר"נ בכוכ"א בטוטו"ד ובשפה השווה לכל נפש.
לילה טוב!
hthr-chyui כתב:
לגבי נוסח - אכן יש שיחה של רבינו.
איזו שיחה יש ומהי
@וועלן-וועלן כתב: (נדמה לי זה מובא בשיח שרפי קודש) שיש"ק ח"ג: ולשאלתך - חד משמעית וללא חשש, ומעולם איש לא העיר לי.
פורום 'ליקוטי מוהר"ן' בעיון (likutei.com)
||