יהודה/ הודיה/ הויה-ד

[חבר אני]

בביאוה"ל בד"ה יהודה בחי' מלכות, ר"א עושה "מטעמים" מהמילה יהודה, שע"י שאדם מודה ומתוודה על עוונותיו עי"ז יזכה להודות ולברך על הכל הטוב והמטיב ויזכה להעלות את הדלות/ המלכות אל ה' -הויה
שאלתי: בדר"כ כשר"א פונה לדרך הדרש הוא מקדים לומר "לולא דמיסתפינא", כאן הוא לא כתב זאת משמע שזה לא דרש, אלא חידוש מתוך החי כללים, ואמנם עצם החידוש הוא מיניה וביה אבל מאיזה כלל בכלל התחיל החידוש, במילים אחרות מה השאלה הנסתרת שהיתה לו כאן?
האם נכון יהיה לומר שזה הכלל השני שצריך לדקדק בכל מילה.
וא"כ יש כאן חידוש שהתירוץ לשאלות מעין אלה יכולים להתיישב גם בדרך דרש אבל מיניה וביה שבזה אין בעיה

[שפחה על הים]

נ"ל שזה כעין הכלל החמישי, שכיון שרבינו הזכיר פסוק אפשר לבאר את כולו על פי המאמר.
כך גם אם רבינו מזכיר שם או מושג וכיו"ב, אפשר לבאר ע"פ המאמר את מהותו, ויהודה עצמו נקרא ע"ש ההודיה.
ויש לסייג שרק אחרי שיודעים את זה משאר קשרי התורה אפשר ללמוד גם כך כדי לחזק את המהלך ולתרץ שאלות נקודתיות, וכעין הדוגמא שהבאת מבה"ל, אבל ללמוד מזה עצמו דברים חדשים זה ממש דרש לכל דבר.

[חבר אני]

מסכים איתך, לאחר מחשבה חשבתי שאולי זה קשור למה שר"א כותב בכלל הראשון: "ואם גם ברוב ההסתבכות שבאלמוגי ים חכמתו, כל אשר ירבה בהם הפלפול והעיון, מבואר נראה לעינים כמה פעמים, כי פירוש הפשוט והדרש שבהם יוצאים ועולים בקנה אחד, ואין להמלט מלבא אגב אורחא גם בפירוש הדרש, אבל גם בזה נזהרתי על כל פנים לבלי להפליג ולהתרחק מפירוש הפשוט כאשר יבין המעיין בעצמו. וגם בכל מקום אשר ראיתי אגב אורחא צירופים נפלאים בראשי תיבות וסופי תיבות, לא מצאתי את לבבי לכותבם בביאור, ולא הצבתי רק ציונים בנקודות ועגולים על האותיות:
מה דעת הלומדים?