מה ההסבר לסיפור העצוב שרבינו מביא?

[פעור]

כל מי שלומד את התורה נתקל בסיפור מחיי מוהר"ן
על התלמיד של הבעש"ט שהיה 'איש כשר באמת' והבעש"ט העיד עליו ש 'עשה תשובה שלימה באמת על כל חטאיו'
ובסוף הסיפור נגמר בצורה כ"כ טראגית.
בחיי מוהר"ן כתוב בסוף 'והמעיין במאמר אנוכי הנ"ל יבין היטב ענין זה הסיפור'
ואני שואל:

• אם אותו תלמיד לא עשה שום עוון למה הוא קיבל עונש כ"כ קיצוני?
• מה הייתה המניעה הגדולה של אותו 'איש כשר באמת' לעשות וידוי דברים?
• ויותר בעומק: אם אני לוקח את הסיפור הזה לעצמי, אני יכול להסיק שיש מקומות מסוימים שאם לא נעשה וידוי דברים יקרו דברים קשים מאוד, האם זו היא דרכו של רבינו?

[איש היער]

זה נגמר טראגי בגין חוסר הציות לדברי הצדיק...
אבל היכן כתוב שלא עשה עבירות? כתוב שלא עשה תשובה!

[מאיר לב]

@איש-היער כתב:

אבל היכן כתוב שלא עשה עבירות? כתוב שלא עשה תשובה

כתוב במפורש שהוא עשה תשובה שלימה על כל עוונותיו, כך שאם אנחנו מאמינים בתשובה הפשוטה של הרמב"ם הוא לא היה אמור להיענש כך לכאורה.
בנוסף הוא הרי היה איש כשר אמיתי - כך שהשאלה ממש במקומה

[מאיר לב]

@פעור בפשטות אם אנחנו מבינים שהוידוי דברים הוא משהו גדול הרבה יותר (עיין באשכול הרלוונטי), ממילא אפשר להבין מה היה חסר לו.
ולכן אולי אפשר לומר שכאשר עושים ווידוי דברים בעולם הזה ממילא הצדיק מתקן את העצמות בשורשם ובונה בניינים נפלאים - כיסא לקדושה.
אותו יהודי אומנם תיקן את העוונות שלו והוא איש כשר באמת, אבל הוא לא עשה זאת מול הצדיק כך שאת בניין המלכות הוא לא השלים בשלימות, ולכן אולי זה שהוא נענש בעולם הזה גרם בעקיפין לתיקון של העצמות שלו בדרך הקשה יותר...

[פעור]

@מאיר-לב כתב:

אותו יהודי אומנם תיקן את העוונות שלו והוא איש כשר באמת, אבל הוא לא עשה זאת מול הצדיק כך שאת בניין המלכות הוא לא השלים בשלימות, ולכן אולי זה שהוא נענש בעולם הזה גרם בעקיפין לתיקון של העצמות שלו בדרך הקשה יותר...

ואני שוב שואל
אני יתנסח אולי בצורה קצת מוזרה
למה שאני יצליח איפה שאותו איש כשר באמת נכשל?
איזה בשורה רבינו רוצה לחדש לי בתורה ד'?

[7272]

א. נשמח שתעתיק לכאן את הסיפור הן לעיון והן למי שלא מכיר
ב. יתכן שלהגיע לתשובה אמיתית חייב להגיע לביטול כל הרגשותיו וחומריותיו
(מכיוון שכל העבירות נמשכים מרצון שלא כרצון ה'
ומימלא ה4 יסודות אינם זכים ואיכשהו גם אם לא במכוון נופל לעבירות שהם נוקמים בו (גם בחסד ה)
ואדרבא הצדיק פותח ומאיר לאדם שכדי לעשות תשבה אמיתית חייב את האיש חכם יכפרנה (ואם ירצה לעשות תשובה בלעדיו צריך בעצמו להגיע למציאות כזו שיודע ועד יעיד עליו והאיש משה עניו מאוד)
ולכן צריך לזכות להיות מדורו הדבוקים אליו ואז נזכה לדעת שה' הוא האלוהים
כי כל החטאים מגיעים מזה שנותן כח לאלוהים אחרים ומשפיל את המלכות דקדושה
יהי רצון שנזכה לקבל עול מלכות שמים וייתקים בנו הפסוק אתה הראתה לדעת כי ה' הוא האלוהים
שהצדיק יאיר בנו את הדעת הזו
וכל זה ברצוא ושוב כי השם יתברך רוצה בעבודתינו
ולעתיד לאחר הזיכוך נהיה דבוקים באין סוף ונדע שגם הזיכוך היה לא היה כל כך טראגי.....

[חבר אני]

האמת שהשאלה נשאלת גם מתוך התורה.
רבינו מסביר:

1. ע"י הווידוי מוצאים את הצירופים הרעים מהעצמות -שאז מוצאים את המלכות מגלותה -בין העכו"ם.
2. יש עוד תיקון שהווידוי יהיה לפני ת"ח, והיינו שאחרי שהוציא את המלכות, כעת צריך להעלותה לשרשה, שזה הת"ח שהוא אין, ואז זוכים להגיע אל ה"כולו טוב"... עד לידיעה שהכל לטובתו.

ואם כן לפי"ז בתיקון הראשון היינו בעצם הווידוי, העצמות כבר נתקנים ורק בכדי להגיע אל השלימות ש"כל מאורעותיו וכו' צריך את הת"ח.

והנה במעשה של הבעש"ט וכן כאן בתוך התורה במעשה של יהודה רואים שהווידוי לבד לא עזר לתיקון העצמות!
מוכרחים לומר שתיקון המלכות והוצאתה מגלותה תלוי ג"כ בת"ח!

ויש לומר: בסוף התורה מובא ענין הירח שהוא בחי' מלכות כידוע (וכן כתב על "ירחי שתא" שעל ידם נתתקן המלכות) וכידוע המלכות לית לה מגרמה כלום (אגב זה מזכיר את המילה גרמייהו =עצמות, שוב מלכות) [וע"ש זה נקראית "ענייה ודלה'' מרומז ב"סימני עניות"] ותיקון המלכות לפי"ז הוא למלאותה באור החמה.
וכעת יובן ה"משל לאחד שהיה מהלך בדרך באישון לילה ואפילה, שכשהד' יסודות פגומים, האדם נמצא בחושך/ הירח לא מאיר/ העצמות שבורים, והתיקון הוא ע"י הת"ח שהוא ה"אבוקה של אור" /אש /חמה /עמוד השחר, שהוא מאיר ומבטל החושך.

נמצא שבלעדי הת"ח גם התיקון הראשון -להאיר ולמלאות הלבנה/ לתקן העצמות, לא יהיה נעשה, וחוץ מזה יש גם את התיקון העליון יותר, שהוא "והיה אור הלבנה כאור החמה" (שזה יהיה לעתיד) בחי' כולו אחד, שלא יהיה חילוק בין חסד/חמה לדין/לבנה.

[פעור]

@7272 כתב:

א. נשמח שתעתיק לכאן את הסיפור הן לעיון והן למי שלא מכיר

קדֶם שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה אָנכִי בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ד. סִפֵּר מַעֲשֶׂה זוֹ. מַעֲשֶׂה בְּאִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנֶחֱלָשׁ מְאד וְשָׁלַח אִישׁ אֶחָד לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיְּבַקֵּשׁ אֶת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיִּסַּע אֵלָיו. הַיְנוּ שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יִסַּע לְהַחוֹלֶה. וְכֵן הֲוָה. וּבָא הָאִישׁ הַשָּׁלִיחַ הַנַּ"ל לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְסִפֵּר לוֹ כָּל הַנַּ"ל שֶׁזֶּה הָאִישׁ הוּא חוֹלֶה, וְשֶׁבִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּסַּע אֵלָיו וְנָסַע אֵלָיו הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. בַּדֶּרֶךְ שָׁאַל הָאִישׁ הַשָּׁלִיחַ לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֵיךְ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִכֶּם שֶׁכְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה בְּוַדַּאי לא יָמוּת קדֶם זְמַנּוֹ. וְזֶה הָאִישׁ הַחוֹלֶה כִּמְדֻמֶּה שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת וְהוּא אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, וַעֲדַיִן לא בָּא בַּיָּמִים כָּל כָּךְ, וּמִפְּנֵי מָה לא יִתְרַפֵּא מֵחָלְיוֹ. הֵשִׁיב הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהַשָּׁלִיחַ אֱמֶת כָּךְ אָמַרְתִּי וּבְוַדַּאי כֵּן הוּא וְזֶה הָאִישׁ הַחוֹלֶה הַנַּ"ל גַּם כֵּן עָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת עַל כָּל חֲטָאָיו. וְזֶה שֶׁלּא נִתְרַפֵּא עֲדַיִן הוּא מֵחֲמַת שֶׁלּא הִתְוַדָּה חֲטָאָיו לִפְנֵי צַדִּיק אֲמִתִּי וְזֶה שֶׁאֲנִי נוֹסֵעַ אֵלָיו בִּכְדֵי שֶׁיִּתְוַדֶּה וּבְאִם שֶׁיִּתְוַדֶּה לְפָנַי תֵּכֶף יִתְרַפֵּא וּבְאִם שֶׁלּא יִרְצֶה לְהִתְוַדּוֹת לְפָנַי תֵּכֶף יִכְבַּד עָלָיו חָלְיוֹ וְיַתְחִיל לִצְעק אוֹי וַאֲבוֹי עַל כָּל אֵיבָרָיו וְיָדָיו וְרַגְלָיו וְיָמוּת. כִּי בֶּאֱמֶת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים הַיְנוּ בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֵין עָלָיו שׁוּם חֵטְא וַעֲבֵרָה כְּלָל כִּי עָשָׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל כָּל הַחֲטָאִים כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת. וְאַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ לא יִהְיֶה לְהַקְּלִיפּוֹת וְהַחִיצוֹנִים שׁוּם אֲחִיזָה בּוֹ כִּי כְּבָר תִּקֵּן כָּל מַה שֶּׁפָּגַם. וּבְאִם שֶׁיִּתְוַדֶּה לְפָנַי אֲזַי תֵּכֶף יִתְרַפֵּא וּבְאִם שֶׁלּא יִתְוַדֶּה אֲזַי יֵשׁ עוֹד כּחַ לְהַחִיצוֹנִים שֶׁיִּנְקְמוּ בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּכָל גּוּפוֹ וְאֵיבָרָיו עַד שֶׁיָּמוּת. וְכֵן הֲוָה שֶׁבָּא אֵלָיו הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר לְהַחוֹלֶה בְּזֶה הַלָּשׁוֹן אֱמר מַה שֶּׁאַתָּה יוֹדֵעַ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ וַאֲנִי יוֹדֵעַ גַּם כֵּן הַיְנוּ שֶׁיִּתְוַדֶּה לְפָנָיו כָּל הַחֲטָאִים. וְאָמַר לוֹ כָּךְ שְׁלשָׁה פְּעָמִים וְלא רָצָה לוֹמַר. וְתֵכֶף הִתְחִיל לִצְעק אוֹי וַאֲבוֹי עַל גּדֶל כְּאֵב כָּל אֵיבָרָיו וְצָעַק בְּתַמְרוּרִים בִּפְרוֹטְרוֹט עַל כְּאֵב כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר מֵאֵיבָרָיו כִּי הִתְחִילוּ לְהִשָּׁבֵר שֶׁקּוֹרִין בְּרֶעכִין כָּל עַצְמוֹתָיו שֶׁל כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר וְצָעַק כָּךְ מִתּוֹךְ חָלְיוֹ אֵיזֶה זְמַן עַד שֶׁמֵּת כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְהַמְעַיֵּן בְּמַאֲמַר אָנכִי הַנַּ"ל יָבִין הֵיטֵב עִנְיַן זֶה הַסִּפּוּר
חיי מוהרן נ"ח

[פעור]

@7272
לפי דבריך
זה שהוא היה 'איש כשר באמת' ו'עשה תשובה שלימה'- זה לא באמת הנקודה?
ואם הוא היה דבוק ומתוודה לפני הצדיק אזי גם אם הוא לא היה איש כשר ועושה תשובה היה ניצל?
נכון?

[פעור]

יש כאן עוד נקודה מעניינת
מבין שלושת התיקונים שמובאים בתורה
התיקון היחיד שהוא זכה אליו זה
לראיית פני הצדיק
צריך להבין את זה...

[פעור]

@חבר-אני כתב:

המלכות לית לה מגרמה כלום (אגב זה מזכיר את המילה גרמייהו =עצמות, שוב מלכות

קישור מדהים
פותח כיווני מחשבה לגבי כל עניין העצמות

[פעור]

@חבר-אני כתב:

מלכות

אבל לא הבנתי מה כתבת...
השאלה מתוך התורה שהבאת חזקה ביותר
בתירוץ הסתבכתי

[חבר אני]

במשפט אחד: א"א להעלות את המלכות ולהשאירה כך ללא החיבור שלה לשורשה, כי אז היא שוב נשארית חשוכה ושבורה, לכן ללא הת"ח שהוא האור, גם אם נוציא את המלכות בעצמינו היא שוב תיפול, או עכ"פ יש לה פונטציאל כזה (ואפשר לדייק זאת מהמשל שם שבחושך הוא מתיירא מן הקוצים וכו', דהיינו בגלל שהמלכות לא מאירה -לא מחוברת לשורשה, עלול להדבק בה כל המרעין בישין... אלוהים אחרים, קוצים, פחתים וליסטים וזה הכל בגלל החושך ואפילה)