מי יתן לי את ה'כח' בשביל ללמוד תורה ב'כח'??

[7272]

@bjni כתב:

איפה רבינו אמר בתורה שהיצה"ר מתלבש במצוות ת"ת בכלל,
ואיפה הוא אומר שהוא מתלבש בפרט במצוות ת"ת

אולי יש לומר שהיצר הרע מלמד את האדם שהוא עשיו וגם המצוות הרגילות שהוא עושה גם הם עבירות
ככה הבנתי מדבריו של פשטן

ומדברי רבי נתן ראיתי שכותב
שהיצר הרע משתמש ביראת שמים שיש לאדם כדי לזלזל בעיניו את השמחה שיש להשם ממנו
וכן במקום אחר כותב רבי נתן
שהיצר הרע מלביש את עצמו במצוות שאומר לו לדבר על אנשים כשרים ומצווה לחלוק עליהם

[פשטן מושבע]

@bjni כתב:

אשמח שתאיר את עיני איפה רבינו אמר בתורה שהיצה"ר מתלבש במצוות ת"ת בכלל,
ואיפה הוא אומר שהוא מתלבש בפרט במצוות ת"ת

רבינו אומר שהיצה''ר רוצה להכניע את המלכות דקדושה של ישראל.
ורבינו אומר שהיצה''ר מתלבש במצוות [ת''ת היא חלק מתרי''ג מצוות].
ורבינו אומר שהכנעתו ע''י עסק התורה 'בכח' דייקא, שהוא כח המלכות דקדושה [תורה 'סתם' לא תעזור].

ואם ע''י עסק התורה שהיא בכח המלכות נעשה הכנעתו, והוא נלחם באותה מלכות, נמצא שהוא מתלבש בעיקר בעסק התורה.

תגיד לי מה לא מוכרח פה, אשמח לעזור.

[נחום בקר]

|=@פשטן-מושבע משלי כה, (כא) אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם:
(כב) כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַיהוָה יְשַׁלֶּם לָךְ.
ודחז"ל אם רעב שונאך היינו היצה"ר האכלהו וגו' היינו תלמד תורה, כי דיקא במצות תלמוד תורה אתה חותה גחלים על ראשו.
ובביאור הגר"א שם - והענין שקאי על היצה"ר שנקרא שונא כמ"ש בגמרא ואמרו אם פגע בך מנוול זה משכיהו לבהמ"ד אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ והיינו אם יפגע בך מנוול שהוא היצה"ר ורוצה להטות אותך מן התורה שלא תלמוד כלל משכיהו לבהמ"ד כי אם האדם יתחיל ללמוד תיכף לשמה לא יניח לו אך יתחיל שלא לשמה ומתוך שלא לשמ' בא לשמה וזהו משכיהו ג"כ לבהמ"ד שיהיה עמך והיינו שתלמוד שלא לשמה וממילא יתבטל כי מתוך שלא וכו' ומכ"ש שכוונתך לש"ש וגם הוא אינו רוצה באמת אפי' בהשלא לשמה ואמרו שם אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ אם אבן הוא נימוח שנאמר אבנים שחקו מים ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש גו'...
כי גחלים אתה חותה גו' כלומר ובזה שאתה לומד שלא לשמה הוא גחלים על ראשו שאין רצונו שתלמוד שלא לשמה רק לפי שעה שסובר שבזה יפתה אותך שלא תלמוד כלל אבל באמת אין רצונו גם בזה שגם זה גחלים על ראשו. וה' ישלימנו לך ולסוף גם מה שאתה לומד שלא לשמה לא תהיה ולא תקום אלא לסוף שתלמוד לשמה כי גם הוא ישלים עמך בראותו שלא נתקיים עצתו כי מתוך שלא לשמה כו' מאחר שכוונתך לשם שמים וברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו:=|

[7272]

לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכׇל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל

מחלוקי הנחל
התגלות אלוקות
היסוד השני הוא לידע כי התגלות אלוקותו ית' משתלשלת כל היום כולו להאדם וכל הלילה מאז נאצלה כל הבריאה כולה, לפעמים לעיתים רחוקות בהתגלות ממש שמאירין עיניו והוא משתוקק באמת להתקרב להשי"ת כי קוראין אותו ממש והוא שומע, אבל על פי רוב "ההתגלות הוא בהעלם נפלא", "ובהיפוך אתוון", כי נשתלשלה זאת החיות אלוקות בתוך מחשבות של עצלות ועצבות, כבדות ואי רצון, ופעם (לעיתים) אף בתוך כפירות ובלבולים, דמיונות מחשבות, תאוות והרהורים, וכו', וכו'.

והעיקר לידע, כי מה ששומע או רואה, מאזין ומקשיב, או מרגיש מיד איש ומיד אשה, מקרוב או מרחוק, ובפרט מאשתו ומבני ביתו, הכל הוא דברי השי"ת אשר קורא אותו אליו בזה, וזה הוא התיקונין שנותנין לו מלמעלה. וסוד זה מרומז בגמ' מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה (היינו התוכחה) מן הנביאים וניתנה לשוטים ולקטני הדעת (היינו מה שהמוכיחין בעצמן אינם יודעים, כי הם משיחין לפי דעתן (אף ההיפוך מן הישר, ובאמת מרמזין על הטוב))
ושורש של ההשתלשלות הזאת, מחלוקת שבקדושה מחלוקת של תנאים ואמוראים, מה שאלו ואלו דברי אלקים חיים, אף שההלכה הוא ע"פ אחד מהם, אבל מהשי"ת נסבב הדבר שהשני יאמר ויוכיח מהתורה שלא עפ"י הלכה למעשה, והאדם יבין דרכו כי הם גם דברי השי"ת אבל צריכין לעשות אליבא דהלכתא ועל פי כללי התלמוד, וההיפוך מהמאן דאמר השני החולק עליו, אף שגם התנא זה קיבל דבריו משמים, כי כל זה בשביל הבחירה והניסיון, הצירוף והבירור, לכן גם זה הטעם שצריכין ללמוד שולחן ערוך בכל יום (כאשר רבינו ז"ל הזהיר מאוד על זה) להכריע ההלכה ולתווך השלום בין המחלוקת של האדם, בתוך מחשבותיו ובכל מה שעובר עליו, שלא יהיה בבחי' חלק לבם, בבחי' ברצות ה' דרכי איש גם אויביו (אלו המחשבות המעקמות את לבו, הנמשכות מהיצה"ר) ישלים אתו. ועל זה נאמר (צפניה ג) אז אהפוך אל העמים "שפה ברורה" לקרא כולם בשם ה', והאלילים כליל יחלוף (רע בטוב) כי אז יתגלה שכל הכפירות היו קריאה לאמונה, וגם ויקרא אל משה באלף זעירא מרמז על זה, אשר בכל מיני מקרה הקורה לאדם, נעלם שם קול קריאה מהשי"ת אליו בקול דממה דקה. והבן.

אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל, שֶׁל כָּל דָּבָר
וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר.
כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא אוֹר גָּדוֹל וּמֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו".

בְּכׇל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ.

[7272]

רבי נתן מרבה להפליג בזכיה שלנו
והיום זכיתי לקרא עם החברותא מכתב
ואני משתף רק חלק קטן מהמכתב הארוך...

...
אַשְׁרֵינוּ שֶׁזָּכִינוּ לְמַה שֶּׁזָּכִינוּ לֵידַע מֵרַבִּי קָדוֹשׁ אֲמִתִּי כָּזֶה, רַבִּי בְּעָלְמָא דֵּין אֲשֶׁר הוּא מְלַמְּדֵנוּ תּוֹרוֹת כָּאֵלֶּה הַשָּׂגוֹת וִידִיעַת אֱלֹקוּת כָּזֶה נִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה, וְרַבִּי בְּעָלְמָא דְּאָתֵי כִּי הָעִקָּר נֵדַע שָׁם בְּחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁסָּבַל יִסּוּרִים וּמָסַר נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל לְהִתְקָרֵב לִשְׁמוֹ וּלְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, הַמּוֹלִיךְ אוֹתָנוּ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת הַמַּכְנִיס בְּלִבֵּנוּ לְקַיֵּם בֶּאֱמֶת תּוֹרַת מֹשֶׁה אֱמֶת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבְעַל פֶּה לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵינוּ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים. חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִימִים וְכוּ'...
...
בָּרוּךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בַּמֶּה לִשְׂמֹחַ, יֵשׁ וָיֵשׁ, כִּי עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה רָאוּי לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ אֲמִתִּי בְּקָדְקֳדוֹ לוֹמַר אִלְמָלֵא לָא אֲתֵינָא אֶלָּא לְמִשְׁמָע דָּא דַּי.

מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמִּתְחַבְּרִים שְׁנֵי דִּבּוּרִים יַחַד, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמִּתְרַחֵב הַדְּרוּשׁ לְהַלָּן יוֹתֵר וְהוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק. מִי שָׁמַע כָּזֹאת מִי רָאָה כָּאֵלֶּה. בִּפְרָט נִפְלְאוֹת נוֹרְאוֹת הַצֵּרוּפֵי אוֹתִיּוֹת אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמָע כָּזֹאת. מִי יְפָאֵר מִי יְהַדֵּר. וּקְצָת אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם מַרְגִּישִׁים אֵיזֶה נְעִימוּת, וְהַמּוֹתָר תַּאֲמִינוּ לִי אֲשֶׁר ה' הֵאִיר עֵינַי לְהַרְגִּישׁ אֵיזֶה חֵלֶק מִנְּעִימוּת הָעַמְקוּת שֶׁבְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָעוֹלֶה עַד אֵין סוֹף וְיוֹרֵד עַד אֵין תַּכְלִית. וְגַם אָנֹכִי רוֹאֶה בְּעֵינֵי שִׂכְלִי וַאֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְחַלְתִּי לֵידַע בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה כְּטִפָּה מִן הַיָּם הַגָּדוֹל וְאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בָּזֶה כְּלָל, כִּי הוּא לְכָל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ. אַךְ מֵרִבּוּי הַמְּנִיעוֹת וְהָרְדִיפוֹת שֶׁמִּתְגַּבְּרִים לְהַעֲלִים חַס וְשָׁלוֹם הָאֱמֶת לְגַמְרֵי, לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק מִלְּהַזְכִּיר לַאֲהוּבִי וְרֵעַי מְעַט דְּבָרַי אֵלֶּה

[bjni]

@פשטן-מושבע כתב:

ואם ע''י עסק התורה שהיא בכח המלכות נעשה הכנעתו, והוא נלחם באותה מלכות, נמצא שהוא מתלבש בעיקר בעסק התורה.

זה לא מוכרח מנין לך הכרח לזה שעסק התורה הוא בכח המלכות ולא להפך ומנין לך שהוא נלחם נגדה בצורה ישירה ?

[לית ליה מגרמא]

@bjni כתב:

זה לא מוכרח מנין לך הכרח לזה שעסק התורה הוא בכח המלכות ולא להפך ומנין לך שהוא נלחם נגדה בצורה ישירה ?

עיין באשכול 'פירוש אחד לתורה בכח' שם הוכרח בכמה וכמה ראיות שעסק התורה בכח הוא דווקא בכח המלכות שיש לו כבר. (פוסטים #4 #13 #36 #38)

[חבר אני]

ברבב"ח רבינו אומר "שֶׁעִיקַּר הַכְנָעָתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר־הָרָע הוּא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה."

משמע יש עוד עצות איך להכניעו אלא שהעיקר הוא ע"י התורה.
ואכן אם נפתח את המאמר חז"ל של "לעולם ירגיז וכו' נגלה עוד כמה עצות להכנעתו. לקרוא קר"ש ולהזכיר לו יום המיתה.
א"כ מדוע רבינו לא הזכיר זאת מלכתחילה?

מבאר מוהרנ"ת (במקו"א) שכל שאר העצות הם עצות איך לחזור אל התורה ובכך לנצח את היצה"ר:

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרָכוֹת ה.): 'לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע וְכוּ', אִם נִצְּחוֹ מוּטָב, וְאִם לָאו יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה' וְכוּ', וְאִם לָאו יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְכוּ', אִם נִצְּחוֹ מוּטָב, וְאִם לָאו יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה" וְכוּ'. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה, אִם כֵּן יַזְכִּיר לוֹ תֵּכֶף יוֹם הַמִּיתָה, וְעוֹד, הֲלֹא אָנוּ רוֹאִים רֹב בְּנֵי הָאָדָם שֶׁזּוֹכְרִים יוֹם הַמִּיתָה בְּפִיהֶם, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עוֹשִׂים מַה שֶּׁעוֹשִׂים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים מט, יד): "וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה".

אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַמִּלְחָמָה כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר־הָרָע, הוּא רַק עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (קִדּוּשִׁין ל:): 'אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ' וְכוּ'. וְעַל־כֵּן קְרָאוֹ 'מְנֻוָּל', כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ עַל־יְדֵי הַנִּוּוּל שֶׁל הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים כַּנַּ"ל. וְהַתִּקּוּן עַל־יְדֵי מֵימֵי הַתּוֹרָה וְכוּ' וְכַנַּ"ל.

וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זַ"ל שֶׁאָמַר: 'נִכְסַפְתִּי מְאֹד לְהַמְשִׁיךְ הָעוֹלָם אֶל עֲשִׂיָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה חִיּוּב לְכָל אֶחָד בְּכָל יוֹם לִלְמֹד כָּךְ וְכָךְ כְּפִי עֶרְכּוֹ' וְכוּ'. וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אָז: הֲלֹא יֵשׁ בְּנֵי אָדָם בַּעֲלֵי עֲבֵרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלַן, הֵשִׁיב בִּלְשׁוֹן גְּעָרָה קְצָת: 'אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ כֹּחַ הַגָּדוֹל שֶׁל הַתּוֹרָה? וְכוּ'. וְכַוָּנָתוֹ הָיְתָה שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁנִּלְכַּד בַּעֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת מִשָּׁם, אִם אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיָה קוֹבֵעַ לוֹ שִׁעוּרִים קְבוּעִים לְתוֹרָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, הָיָה כֹּחַ הַתּוֹרָה מִתְגַּבֵּר, עַד שֶׁגַּם הוּא הָיָה נִתְתַּקֵּן וְיוֹצֵא מֵהֶם סוֹף כָּל סוֹף (עַיֵּן מִזֶּה בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן שִׂיחָה יט שֶׁאַחַר הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת).

נִמְצָא, שֶׁעִקַּר נִצְחוֹן הַיֵּצֶר־הָרָע עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, אֲבָל הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם עַל זֶה בְּעַצְמוֹ, לְבַטְּלוֹ מֵהַתּוֹרָה, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאָדָם עוֹסֵק לִפְעָמִים בַּתּוֹרָה - הוּא מִתְגַּבֵּר לְהַפִּילוֹ מִזֶּה. וְעִקַּר הֲסָתָתוֹ לִדְחוֹתוֹ מֵהַתּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ, מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן הָרַע שֶׁלּוֹ בְּתָקְפּוֹ, עַל־כֵּן מִתְנַכֵּל עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר לַהֲסִיתוֹ, לִדְחוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם מֵהַתּוֹרָה לְגַמְרֵי. אֲבָל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְיִזְכֹּר בֶּאֱמֶת יוֹם הַמִּיתָה, שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יַעַבְרוּ יְמֵי חַיָּיו כְּצֵל עוֹבֵר, וְיִצְטָרֵךְ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן וְכוּ', בְּוַדַּאי לֹא יִסְתַּכֵּל עַל הֲסָתַת הַיֵּצֶר־הָרָע, וִיקַיֵּם דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם חֹק וְלֹא יַעֲבֹר, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי סוֹף כָּל סוֹף הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ יַחֲזִירֵהוּ לְמוּטָב.

וְזֶה הָיָה כַּוָּנַת הַגְּמָרָא הַנַּ"ל, שֶׁצִּוָּה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, אוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע כְּדֵי לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע. וְאִם לָאו, שֶׁלֹּא נִצְּחוֹ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, וַאֲזַי יִרְצֶה הַיֵּצֶר־הָרָע לְהִתְנַכֵּל עָלָיו לִדְחוֹתוֹ מֵהַתּוֹרָה לְגַמְרֵי, מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין מוֹעִיל לוֹ עֵסֶק הַתּוֹרָה לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע, וְלִפְעָמִים יֵשׁ נוֹפְלִים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁדּוֹחֶה אוֹתָם אֲפִלּוּ מִלִּקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע עַל־יְדֵי שֶׁמַּפִּילוֹ הַבַּעַל דָּבָר בְּדַעְתּוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי מַעֲשָׂיו הָרָעִים, כִּי כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר־הָרָע, הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, לְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ וְכוּ' (שַׁבָּת קה:). וְהָעֵצָה עַל זֶה, 'יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה', הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֹּר יוֹם הַמִּיתָה שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יִהְיֶה מֻכְרָח לָמוּת, וְאָז בַּסּוֹף הַכֹּל בְּוַדַּאי טוֹב יוֹתֵר כָּל מַה שֶּׁחָטַף בְּזֶה הָעוֹלָם אֵיזֶה דִּבּוּר תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּקְרִיאַת שְׁמַע, אַף אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה, יַחֲזֹר אֶל הַתּוֹרָה וּקְרִיאַת שְׁמַע - שֶׁיִּתְגַּבֵּר לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם, אוֹ עַל כָּל פָּנִים יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע בְּכָל יוֹם, וְלֹא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִשּׁוּם דָּבָר, וְאָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה סוֹף כָּל סוֹף לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר נִצְחוֹן הַיֵּצֶר־הָרָע עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל.

אַךְ מֵחֲמַת שֶׁלָּאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בִּזְמַן מֻעָט, רַק הָרֹב צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה עַד שֶׁיְּנַצְּחוּ, וּבְתוֹךְ כָּךְ עוֹבֵר עַל הָאָדָם מַה שֶּׁעוֹבֵר, וְרוֹצֶה הַבַּעַל דָּבָר לְהַפִּילוֹ מֵעֵסֶק תּוֹרָתוֹ, מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין מוֹעִיל לוֹ עֵסֶק הַתּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־כֵּן 'יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה' שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף מַה יַּעֲשֶׂה לְיוֹם פְּקֻדָּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּוַדַּאי יָשׁוּב אֶל הַתּוֹרָה בְּכָל עֵת, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, וְאָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע, וּלְהַפְשִׁיט מֵעַצְמוֹ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים שֶׁמֵּהֶם כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַמְנִיעוֹת, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא מְקוֹר מַיִם חַיִּים כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁכַּוָּנַת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לְהַזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה, כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב אֶל הַתּוֹרָה, שֶׁעַל יָדָהּ עִקַּר נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה. וְהַמַּאֲמָר נָעוּץ סוֹפוֹ בִּתְחִלָּתוֹ וְהָבֵן: (ליקו"ה, בציעת הפת ה,כב)

[נחום בקר]

@חבר-אני במסילת ישרים פרק ה - כי הבורא יתברך שמו שברא היצר הרע באדם, הוא שברא התורה תבלין לו, וכמו שאמרו ז"ל (קידושין ל): בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין: והנה פשוט הוא, שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה, ומי שיחשבו להנצל זולתה, אינו אלא טועה, ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו. כי הנה היצר הרע באמת חזק הוא באדם מאד, ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא ומתגבר בו ושולט עליו. ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא יקח הרפואה שנבראה לו שהיא התורה, כמו שכתבתי, לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חליו אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו. הא, למה זה דומה: לחולה שדרש ברופאים והכירו חליו ואמרו לו שיקח סם זה. והוא, מבלתי שתקדם לו ידיעה במלאכת הרפואה, יניח הסם ההוא ויקח מה שיעלה במחשבתו מן הסמים, הלא ימות החולה ההוא ודאי, כן הדבר הזה. כי אין מי שמכיר בחלי היצר הרע ובכחו המוטבע בו אלא בוראו שבראו, והוא הזהירנו שהרפואה לו היא התורה. מי איפוא יניחה ויקח מה שיקח זולתה ויחיה, ודאי שחושך החומריות ילך ויגבר עליו מדרגה אחר מדרגה והוא לא יבין עד שימצא שקוע ברעה ורחוק מן האמת הרחק גדול שאפילו הרהורי דברים לא יעלו על לבו לבקש האמת. אך אם הוא עוסק בתורה בראותו דרכיה, ציוויה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב. והוא מה שאמרו ז"ל (פתיחתא דאיכה רבתי): הלואי, אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירו למוטב: והנה בכלל זה גם כן קביעות העתים אל חשבון המעשה ותקונו כמו שכתבתי למעלה. ומלבד כל זה מה שישאר לו פנאי מעסקיו, אם חכם הוא ודאי שלא יאבדהו, אלא יאחז בו מיד ולא ירפהו, לעסוק בו בעסק נפשו ותקון עבודתו:

[לית ליה מגרמא]

הכל טוב ויפה, רק אסור לשכח שבתורה 'סתם' יכול להתלבש היצה''ר, ודווקא בתורה שהיא 'בכח' מדובר פה.