משמע יש עוד עצות איך להכניעו אלא שהעיקר הוא ע"י התורה.
ואכן אם נפתח את המאמר חז"ל של "לעולם ירגיז וכו' נגלה עוד כמה עצות להכנעתו. לקרוא קר"ש ולהזכיר לו יום המיתה.
א"כ מדוע רבינו לא הזכיר זאת מלכתחילה?

מבאר מוהרנ"ת (במקו"א) שכל שאר העצות הם עצות איך לחזור אל התורה ובכך לנצח את היצה"ר:

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרָכוֹת ה.): 'לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע וְכוּ', אִם נִצְּחוֹ מוּטָב, וְאִם לָאו יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה' וְכוּ', וְאִם לָאו יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְכוּ', אִם נִצְּחוֹ מוּטָב, וְאִם לָאו יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה" וְכוּ'. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה, אִם כֵּן יַזְכִּיר לוֹ תֵּכֶף יוֹם הַמִּיתָה, וְעוֹד, הֲלֹא אָנוּ רוֹאִים רֹב בְּנֵי הָאָדָם שֶׁזּוֹכְרִים יוֹם הַמִּיתָה בְּפִיהֶם, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עוֹשִׂים מַה שֶּׁעוֹשִׂים, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים מט, יד): "וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה".

אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַמִּלְחָמָה כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר־הָרָע, הוּא רַק עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (קִדּוּשִׁין ל:): 'אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ' וְכוּ'. וְעַל־כֵּן קְרָאוֹ 'מְנֻוָּל', כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ עַל־יְדֵי הַנִּוּוּל שֶׁל הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים כַּנַּ"ל. וְהַתִּקּוּן עַל־יְדֵי מֵימֵי הַתּוֹרָה וְכוּ' וְכַנַּ"ל.

וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זַ"ל שֶׁאָמַר: 'נִכְסַפְתִּי מְאֹד לְהַמְשִׁיךְ הָעוֹלָם אֶל עֲשִׂיָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה חִיּוּב לְכָל אֶחָד בְּכָל יוֹם לִלְמֹד כָּךְ וְכָךְ כְּפִי עֶרְכּוֹ' וְכוּ'. וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אָז: הֲלֹא יֵשׁ בְּנֵי אָדָם בַּעֲלֵי עֲבֵרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלַן, הֵשִׁיב בִּלְשׁוֹן גְּעָרָה קְצָת: 'אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ כֹּחַ הַגָּדוֹל שֶׁל הַתּוֹרָה? וְכוּ'. וְכַוָּנָתוֹ הָיְתָה שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁנִּלְכַּד בַּעֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת מִשָּׁם, אִם אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיָה קוֹבֵעַ לוֹ שִׁעוּרִים קְבוּעִים לְתוֹרָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, הָיָה כֹּחַ הַתּוֹרָה מִתְגַּבֵּר, עַד שֶׁגַּם הוּא הָיָה נִתְתַּקֵּן וְיוֹצֵא מֵהֶם סוֹף כָּל סוֹף (עַיֵּן מִזֶּה בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן שִׂיחָה יט שֶׁאַחַר הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת).

נִמְצָא, שֶׁעִקַּר נִצְחוֹן הַיֵּצֶר־הָרָע עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, אֲבָל הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם עַל זֶה בְּעַצְמוֹ, לְבַטְּלוֹ מֵהַתּוֹרָה, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאָדָם עוֹסֵק לִפְעָמִים בַּתּוֹרָה - הוּא מִתְגַּבֵּר לְהַפִּילוֹ מִזֶּה. וְעִקַּר הֲסָתָתוֹ לִדְחוֹתוֹ מֵהַתּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ, מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן הָרַע שֶׁלּוֹ בְּתָקְפּוֹ, עַל־כֵּן מִתְנַכֵּל עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר לַהֲסִיתוֹ, לִדְחוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם מֵהַתּוֹרָה לְגַמְרֵי. אֲבָל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְיִזְכֹּר בֶּאֱמֶת יוֹם הַמִּיתָה, שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יַעַבְרוּ יְמֵי חַיָּיו כְּצֵל עוֹבֵר, וְיִצְטָרֵךְ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן וְכוּ', בְּוַדַּאי לֹא יִסְתַּכֵּל עַל הֲסָתַת הַיֵּצֶר־הָרָע, וִיקַיֵּם דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם חֹק וְלֹא יַעֲבֹר, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי סוֹף כָּל סוֹף הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ יַחֲזִירֵהוּ לְמוּטָב.

וְזֶה הָיָה כַּוָּנַת הַגְּמָרָא הַנַּ"ל, שֶׁצִּוָּה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, אוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע כְּדֵי לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע. וְאִם לָאו, שֶׁלֹּא נִצְּחוֹ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, וַאֲזַי יִרְצֶה הַיֵּצֶר־הָרָע לְהִתְנַכֵּל עָלָיו לִדְחוֹתוֹ מֵהַתּוֹרָה לְגַמְרֵי, מֵאַחַר שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין מוֹעִיל לוֹ עֵסֶק הַתּוֹרָה לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע, וְלִפְעָמִים יֵשׁ נוֹפְלִים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁדּוֹחֶה אוֹתָם אֲפִלּוּ מִלִּקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע עַל־יְדֵי שֶׁמַּפִּילוֹ הַבַּעַל דָּבָר בְּדַעְתּוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי מַעֲשָׂיו הָרָעִים, כִּי כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר־הָרָע, הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, לְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ וְכוּ' (שַׁבָּת קה:). וְהָעֵצָה עַל זֶה, 'יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה', הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֹּר יוֹם הַמִּיתָה שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יִהְיֶה מֻכְרָח לָמוּת, וְאָז בַּסּוֹף הַכֹּל בְּוַדַּאי טוֹב יוֹתֵר כָּל מַה שֶּׁחָטַף בְּזֶה הָעוֹלָם אֵיזֶה דִּבּוּר תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּקְרִיאַת שְׁמַע, אַף אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה, יַחֲזֹר אֶל הַתּוֹרָה וּקְרִיאַת שְׁמַע - שֶׁיִּתְגַּבֵּר לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם, אוֹ עַל כָּל פָּנִים יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע בְּכָל יוֹם, וְלֹא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִשּׁוּם דָּבָר, וְאָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה סוֹף כָּל סוֹף לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר נִצְחוֹן הַיֵּצֶר־הָרָע עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל.

אַךְ מֵחֲמַת שֶׁלָּאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בִּזְמַן מֻעָט, רַק הָרֹב צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה עַד שֶׁיְּנַצְּחוּ, וּבְתוֹךְ כָּךְ עוֹבֵר עַל הָאָדָם מַה שֶּׁעוֹבֵר, וְרוֹצֶה הַבַּעַל דָּבָר לְהַפִּילוֹ מֵעֵסֶק תּוֹרָתוֹ, מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין מוֹעִיל לוֹ עֵסֶק הַתּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־כֵּן 'יִזְכֹּר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה' שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף מַה יַּעֲשֶׂה לְיוֹם פְּקֻדָּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּוַדַּאי יָשׁוּב אֶל הַתּוֹרָה בְּכָל עֵת, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, וְאָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע, וּלְהַפְשִׁיט מֵעַצְמוֹ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים שֶׁמֵּהֶם כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַמְנִיעוֹת, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא מְקוֹר מַיִם חַיִּים כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁכַּוָּנַת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לְהַזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה, כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב אֶל הַתּוֹרָה, שֶׁעַל יָדָהּ עִקַּר נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה. וְהַמַּאֲמָר נָעוּץ סוֹפוֹ בִּתְחִלָּתוֹ וְהָבֵן: (ליקו"ה, בציעת הפת ה,כב)

@bjni כתב:

זה לא מוכרח מנין לך הכרח לזה שעסק התורה הוא בכח המלכות ולא להפך ומנין לך שהוא נלחם נגדה בצורה ישירה ?

עיין באשכול 'פירוש אחד לתורה בכח' שם הוכרח בכמה וכמה ראיות שעסק התורה בכח הוא דווקא בכח המלכות שיש לו כבר. (פוסטים #4 #13 #36 #38)

@פשטן-מושבע כתב:

ואם ע''י עסק התורה שהיא בכח המלכות נעשה הכנעתו, והוא נלחם באותה מלכות, נמצא שהוא מתלבש בעיקר בעסק התורה.

זה לא מוכרח מנין לך הכרח לזה שעסק התורה הוא בכח המלכות ולא להפך ומנין לך שהוא נלחם נגדה בצורה ישירה ?

...
אַשְׁרֵינוּ שֶׁזָּכִינוּ לְמַה שֶּׁזָּכִינוּ לֵידַע מֵרַבִּי קָדוֹשׁ אֲמִתִּי כָּזֶה, רַבִּי בְּעָלְמָא דֵּין אֲשֶׁר הוּא מְלַמְּדֵנוּ תּוֹרוֹת כָּאֵלֶּה הַשָּׂגוֹת וִידִיעַת אֱלֹקוּת כָּזֶה נִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה, וְרַבִּי בְּעָלְמָא דְּאָתֵי כִּי הָעִקָּר נֵדַע שָׁם בְּחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁסָּבַל יִסּוּרִים וּמָסַר נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל לְהִתְקָרֵב לִשְׁמוֹ וּלְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, הַמּוֹלִיךְ אוֹתָנוּ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת הַמַּכְנִיס בְּלִבֵּנוּ לְקַיֵּם בֶּאֱמֶת תּוֹרַת מֹשֶׁה אֱמֶת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבְעַל פֶּה לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵינוּ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים. חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִימִים וְכוּ'...
...
בָּרוּךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בַּמֶּה לִשְׂמֹחַ, יֵשׁ וָיֵשׁ, כִּי עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה רָאוּי לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ אֲמִתִּי בְּקָדְקֳדוֹ לוֹמַר אִלְמָלֵא לָא אֲתֵינָא אֶלָּא לְמִשְׁמָע דָּא דַּי.

מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמִּתְחַבְּרִים שְׁנֵי דִּבּוּרִים יַחַד, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמִּתְרַחֵב הַדְּרוּשׁ לְהַלָּן יוֹתֵר וְהוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק. מִי שָׁמַע כָּזֹאת מִי רָאָה כָּאֵלֶּה. בִּפְרָט נִפְלְאוֹת נוֹרְאוֹת הַצֵּרוּפֵי אוֹתִיּוֹת אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמָע כָּזֹאת. מִי יְפָאֵר מִי יְהַדֵּר. וּקְצָת אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם מַרְגִּישִׁים אֵיזֶה נְעִימוּת, וְהַמּוֹתָר תַּאֲמִינוּ לִי אֲשֶׁר ה' הֵאִיר עֵינַי לְהַרְגִּישׁ אֵיזֶה חֵלֶק מִנְּעִימוּת הָעַמְקוּת שֶׁבְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָעוֹלֶה עַד אֵין סוֹף וְיוֹרֵד עַד אֵין תַּכְלִית. וְגַם אָנֹכִי רוֹאֶה בְּעֵינֵי שִׂכְלִי וַאֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְחַלְתִּי לֵידַע בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה כְּטִפָּה מִן הַיָּם הַגָּדוֹל וְאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בָּזֶה כְּלָל, כִּי הוּא לְכָל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ. אַךְ מֵרִבּוּי הַמְּנִיעוֹת וְהָרְדִיפוֹת שֶׁמִּתְגַּבְּרִים לְהַעֲלִים חַס וְשָׁלוֹם הָאֱמֶת לְגַמְרֵי, לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק מִלְּהַזְכִּיר לַאֲהוּבִי וְרֵעַי מְעַט דְּבָרַי אֵלֶּה

מחלוקי הנחל
התגלות אלוקות
היסוד השני הוא לידע כי התגלות אלוקותו ית' משתלשלת כל היום כולו להאדם וכל הלילה מאז נאצלה כל הבריאה כולה, לפעמים לעיתים רחוקות בהתגלות ממש שמאירין עיניו והוא משתוקק באמת להתקרב להשי"ת כי קוראין אותו ממש והוא שומע, אבל על פי רוב "ההתגלות הוא בהעלם נפלא", "ובהיפוך אתוון", כי נשתלשלה זאת החיות אלוקות בתוך מחשבות של עצלות ועצבות, כבדות ואי רצון, ופעם (לעיתים) אף בתוך כפירות ובלבולים, דמיונות מחשבות, תאוות והרהורים, וכו', וכו'.

והעיקר לידע, כי מה ששומע או רואה, מאזין ומקשיב, או מרגיש מיד איש ומיד אשה, מקרוב או מרחוק, ובפרט מאשתו ומבני ביתו, הכל הוא דברי השי"ת אשר קורא אותו אליו בזה, וזה הוא התיקונין שנותנין לו מלמעלה. וסוד זה מרומז בגמ' מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה (היינו התוכחה) מן הנביאים וניתנה לשוטים ולקטני הדעת (היינו מה שהמוכיחין בעצמן אינם יודעים, כי הם משיחין לפי דעתן (אף ההיפוך מן הישר, ובאמת מרמזין על הטוב))
ושורש של ההשתלשלות הזאת, מחלוקת שבקדושה מחלוקת של תנאים ואמוראים, מה שאלו ואלו דברי אלקים חיים, אף שההלכה הוא ע"פ אחד מהם, אבל מהשי"ת נסבב הדבר שהשני יאמר ויוכיח מהתורה שלא עפ"י הלכה למעשה, והאדם יבין דרכו כי הם גם דברי השי"ת אבל צריכין לעשות אליבא דהלכתא ועל פי כללי התלמוד, וההיפוך מהמאן דאמר השני החולק עליו, אף שגם התנא זה קיבל דבריו משמים, כי כל זה בשביל הבחירה והניסיון, הצירוף והבירור, לכן גם זה הטעם שצריכין ללמוד שולחן ערוך בכל יום (כאשר רבינו ז"ל הזהיר מאוד על זה) להכריע ההלכה ולתווך השלום בין המחלוקת של האדם, בתוך מחשבותיו ובכל מה שעובר עליו, שלא יהיה בבחי' חלק לבם, בבחי' ברצות ה' דרכי איש גם אויביו (אלו המחשבות המעקמות את לבו, הנמשכות מהיצה"ר) ישלים אתו. ועל זה נאמר (צפניה ג) אז אהפוך אל העמים "שפה ברורה" לקרא כולם בשם ה', והאלילים כליל יחלוף (רע בטוב) כי אז יתגלה שכל הכפירות היו קריאה לאמונה, וגם ויקרא אל משה באלף זעירא מרמז על זה, אשר בכל מיני מקרה הקורה לאדם, נעלם שם קול קריאה מהשי"ת אליו בקול דממה דקה. והבן.

אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל, שֶׁל כָּל דָּבָר
וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר.
כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא אוֹר גָּדוֹל וּמֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו".

בְּכׇל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ.

@bjni כתב:

אשמח שתאיר את עיני איפה רבינו אמר בתורה שהיצה"ר מתלבש במצוות ת"ת בכלל,
ואיפה הוא אומר שהוא מתלבש בפרט במצוות ת"ת

רבינו אומר שהיצה''ר רוצה להכניע את המלכות דקדושה של ישראל.
ורבינו אומר שהיצה''ר מתלבש במצוות [ת''ת היא חלק מתרי''ג מצוות].
ורבינו אומר שהכנעתו ע''י עסק התורה 'בכח' דייקא, שהוא כח המלכות דקדושה [תורה 'סתם' לא תעזור].

ואם ע''י עסק התורה שהיא בכח המלכות נעשה הכנעתו, והוא נלחם באותה מלכות, נמצא שהוא מתלבש בעיקר בעסק התורה.

תגיד לי מה לא מוכרח פה, אשמח לעזור.

@bjni כתב:

איפה רבינו אמר בתורה שהיצה"ר מתלבש במצוות ת"ת בכלל,
ואיפה הוא אומר שהוא מתלבש בפרט במצוות ת"ת

אולי יש לומר שהיצר הרע מלמד את האדם שהוא עשיו וגם המצוות הרגילות שהוא עושה גם הם עבירות
ככה הבנתי מדבריו של פשטן

ומדברי רבי נתן ראיתי שכותב
שהיצר הרע משתמש ביראת שמים שיש לאדם כדי לזלזל בעיניו את השמחה שיש להשם ממנו
וכן במקום אחר כותב רבי נתן
שהיצר הרע מלביש את עצמו במצוות שאומר לו לדבר על אנשים כשרים ומצווה לחלוק עליהם

@7272 כתב:

מנין לך שבפרט במצוות לימוד תורה?
ובפרט שהרי התורה בעצמה צריכה ללמוד אותנו איך ללמוד

@יהושע-קליין כתב:

@פשטן-מושבע
אני מבין מתוך דבריך, בכלל הניקים ובכלל ההודעות שלך, שלכאורה אתה רוצה לומר שיש מהלך שנקרא 'ברכת יעקב לבניו', שהצדיק נותן את הפוש הראשוני, את הכוח הראשוני למלכות דקדושה!
עכשיו, יתכן ואני טועה, אבל אתה בוודאי רוצה לומר שהצדיק לא נותן את זה בשווה לכולם, אלא למקורבים אליו. (אם אני טועה בהבנת דבריך תקן אותי)
זה הכיוון?

קישור לפוסט

פירוש אחד (!!!) ל'תורה בכח'

@פשטן-מושבע אני מבין מתוך דבריך, בכלל הניקים ובכלל ההודעות שלך, שלכאורה אתה רוצה לומר שיש מהלך שנקרא 'ברכת יעקב לבניו', שהצדיק נותן את הפוש הראשוני, את הכוח ...

פורום 'ליקוטי מוהר"ן' בעיון (likutei.com)

@7272 כתב:

@פשטן-מושבע כתב:
ובפרט במצוות לימוד תורה שיכולה להכניע אותו, שבה הוא מתלבש ביותר.
עד שבזמנינו, החן והחשיבות [בחי' המלכות דקדושה] בכללות - נפל, ואין יכולת ללמוד תורה בכח המלכות דקדושה, והתורה שלומדים אינה בבחי' 'מקלות ושמות' שמכות שמכאיבות ליצה''ר, אלא מלטפות אותו ומגבירות לו… המשך קריאה

מנין לך שבפרט במצוות לימוד תורה?
ובפרט שהרי התורה בעצמה צריכה ללמוד אותנו איך ללמוד

@bjni כתב:

כבר כתב זאת @7272 אבל לא הגבת לדבריו

תאיר עיני איפה כתבתי?

@פשטן-מושבע כתב:

אסביר לא את עצמי, אלא את מה שרבינו אומר...

ובפרט במצוות לימוד תורה שיכולה להכניע אותו, שבה הוא מתלבש ביותר.

אשמח שתאיר את עיני איפה רבינו אמר בתורה שהיצה"ר מתלבש במצוות ת"ת בכלל,
ואיפה הוא אומר שהוא מתלבש בפרט במצוות ת"ת

ספוילר

הוא בסך הכל אמר דבר פשוט, הרי בזה לעומת זה יעקב מתנהל אחרת לגמרי מעשו.

עשו שהוא הבכור האמיתי, ביזה את הבכורה והפסיד אותה, יעקב שאינו הבכור אבל לא זלזל בחכמה הפך להיות הבכור.

יעקב איש תם יושב אוהלים, בפשטות העיקר שבו היא התמימות ולא החכמה, לעומת עשיו שציד בפיו והיה למדן גדול, ובכל זאת גם בתורה שלו בעצמה הוא מאס בחכמה.

זה התבטא גם במפגש שלהם, עשו שואל וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ - כלומר הם שלך, אתה השגת. יעקב עונה הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ, כלומר שום דבר לא שלי הכל זה החן - החיבור שלי אל החכמה.

לכל אורך התורה רואים שעשו מגלם את הידיעה המוחלטת במה שמשיג, ובמאיסה המוחלטת במה שאינו רואה. במה שנסתר מעיניו. וכשהוא מאבד משהו הוא עומד מול החושך כמו אבדן הברכות, הוא מאבד עשתונות ומוכן לאבד הכל.

יעקב, הוא ההפך הגמור, כי עד כמה שהוא עצמו השכל והחכמה, לא בזו תהילתו! התהילה שלו היא בזה שהוא תם. בכך שהוא משליך את החכמה שהשיג ומבקש את השכל העליון יותר את הקרבה היותר, בתמימות אין סופית.

זה העשו שהפנימי שצריך להיזהר ממנו, ולפעמים צריך להכותו, ואת זה כל אחד יכול להזכיר לעצמו, בהתבודדות:

עד כמה אני מוכן לזרוק הכל, את כל מה שיש לי, ואת כל מה שאין לי, ולבקש את ה' בעצמו.

@דוד-שדה כתב:

בדיקה פשוטה, אם אני רוצה והולך עם הנקודה להסתכל בשכל שיש בכל דבר, אני לא עשו...

רק שכחת שביזוי הבכורה מתלבש במצוות. ובבחי' משוגע. ולכן אי אפשר לבדוק את עצמו בזה, כי הוא מחפש את התגלות לבו בכל דבר, ומתלבש אצלו כאילו מחפש את ה'שכל', והוא כמו המשוגע שרק מישהו אחר יכול להכות אותו.

@דוד-שדה כתב:

ובנקודה עמוקה יותר נראה להציע, שהיצר שמתלבש במצוןת זה הנקודה הפנימית הזו שהאדם חושב שהוא עשו (היינו שעשו הבכור שזו התגלות ליבו, ובאמת יעקב הוא זה שזכה לבכורה).

איך אתה 'מתנבא' הפוך מרבינו?
רבינו אומר שעשיו מתלבש במצוות ונדמה לאדם כיעקב. ואתה אומר הפוך!!! שעשיו מלביש את המצוות בעבירות. שומו שמים!

כנראה זה לא כואב לך, אבל אתה רחוק מלימוד 'פשט' לפחות כמו שאני מרגיש רחוק מה'.
לא אומר את זה כדי לפגוע ח''ו, רק מאהבה.
כל כך קשה לי לראות חסיד ברסלב מתנהג כך. באמת שאין לי מילים.

אז לשאלתך מי יגלה לי על העשו שבי?
בדיקה פשוטה, אם אני רוצה והולך עם הנקודה להסתכל בשכל שיש בכל דבר, אני לא עשו...

ובנקודה עמוקה יותר נראה להציע, שהיצר שמתלבש במצוןת זה הנקודה הפנימית הזו שהאדם חושב שהוא עשו (היינו שעשו הבכור שזו התגלות ליבו, ובאמת יעקב הוא זה שזכה לבכורה).
רק שכל פעם עשו בא לאדם ואומר "אני עשו בכורך" ששו התגלות ליבו, ומדמה לו שבזה הוא צדיק ובודק את עצמו... ובאמת מי שמסתכל בשכל שיש בכל דבר וכו' הוא לא עשו... רק שעשו בא ומדמה לו שהוא עשו, ומתקיים אם פגע בך מנוול זה... הוא רק בא לפגוע בך כמו הגל שרוצה להטביע הספינה היינו את החן והחשיבות שלך של איש הישראלי, והעצה - מושכהו לבית המדרש ותגלה לו שאתה יעקב ולא עשו, שאתה לא מאמין לשקרים שלו שאני עשו.
למרות שאני נופל ומתנהג כמו עשו, ויש בי מהתגלות ליבו בתוכי, זה רק מחמת שפגע בי אותו מנוול... אבל אני בעצמי איש הישראלי, בחינת יעקב, שורשי בי"ב שבטי יה שנתברכו בח"ן

@פשטן-מושבע כתב:

היצה''ר שאיתו אנו נלחמים

אפשר לומר שאת היצר הרע מתבלנים
בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין...

@פשטן-מושבע כתב:

אני לא מאמין שאתם מתיימרים להיות 'נקי לגמרי' מהיצה''ר הזה, השלב הראשון במלחמה מולו, זה קודם כל לדעת שהוא קיים, אם אתה לא מכיר בזה שהוא קיים, אזי לא נלחמת בו מיימך,

מקובלנו שהיצר הרע הראשון זה היצר הרע שמחליש את האדם במעלת יהדותו וגודל יקרת ערכו

@פשטן-מושבע כתב:

רק אחרי

למה רק אחרי???
אתמול היתה שיחת חברים נפלאה בבית כנסת על הנושא הזה
שמתוך שלא לשמה יבא לשמה שאדם לומד איך ללמוד
(עיקר הלימוד הוא איך ה' יתברך חפץ בנו ואנו חפצים בו)

@פשטן-מושבע כתב:

מי יגלה לי שאני עשיו [היינו חפץ בהתגלות לבי] ושאני עושה מצוות אבל הם רק לבושים של התגלות הלב שלי???

אתה מזכיר את השם משתמש "פעור"

אולי תגיד מי יזכיר לי שאני קדוש ושאני חלק אלוקה ממעל
כי בדיוק על זה הנושא שיש כאלו שלומדים תורה ומבינים כמה הם רחוקים מהשם וכמה הגיהנום קשה
שעל זה רבנו אמר שצריך לסגור את הספר וזה כמו ספרי אפיקורסות
כי זה נקרא שאדם מוציא דבר מהקשרו וזה לא מטרת הכותב שכל מה שכתב בשביל לעשות שלום בין הלב שלי לאבי שבשמיים...
ואשרינו ואשריך אחי היקר
חזק ואמץ בעבודתך
הכל מתוך אהבה והתחזקות
ולא משהו אישי רק ללבן וללמוד ולעיין בתורה של רבנו בתמימות
אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה
שאנחנו מחזיקים את עצמנו ביחד עם התורה הזמנית
ולא בלשון יחיד אלא כולנו יחד הולכים וצועדים בתורה הזמנים

@יהושע-קליין כתב:

חסידות ברסלב עשתה איזה מיזוג לאחרונה עם קוצק...

הצחקתני
ברסלב עשתה מיזוג לא רק עם קוצק, אלא מיזגה את כל האימרות החריפות שיש בכל ספרי החסידות.

רבינו כולל את בירור האמת המזוקקת ביותר, וזה מופיע דווקא בתורה שאתה ציטטת - אזמרה:
וְאַף שֶׁכְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב, הוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּצָעִים וְאֵין בּוֹ מְתֹם, הַיְנוּ שֶׁרוֹאֶה שֶׁגַּם הַמִּצְוָה וְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁזָּכָה לַעֲשֹוֹת, הוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּנִיּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּפְגָמִים הַרְבֵּה

ואם ר' פלג עלה על הדבר העמוק הזה, והבין שמקלות זה שיא המוסר של רבינו, ושמות זה שיא ההתחזקות, אז מגיע לו כפיים.