פירוש אחד (!!!) ל'תורה בכח'

[ברוך מאן]

@noam.israel כתב:

שתגיע למצב שהלימוד מאיר לך

נכון מאוד!
ואם אתה לא מעוניין לקבל אור ולהבין ולדעת - אז אתה עשו שלא רוצה תבונה.
אשריך על ההתחלה של ההליכה עם תורה
היא הכי מתוקה
מתגעגע לימי ההתחלה

[7272]

מה הלשון. ירגיז איך אתה מרגיז עם היצר הטוב את היצר הרע? מה בדיוק הרוגז

מה הלשון. על ידי מה נותן כוח למלכות קדושה על ידי התורה שהוא עוסק בכוח
איך מלכות דקדושה מקבלת כח מהתורה?

מה הלשון. החוכמה והשכל שיש בכל דבר כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו
למה צריך דווקא מאותו הדבר אי אפשר מדבר אחר לקבל את שכל והאור שיאיר לו בדרכיו?

מה הלשון וחכמני מה החכמה הגדולה?

ואולי יש לומר
שחכמה גדולה לקמט את האמת שהיצר הרע מנסה להשפילו על ידה ולמצא את ההתחזקות אפילו במצב הכי קשה
ולכן היצר הרע מתרגז שהופכים את האמת הקשה והמרה עצמה להתחזקות שמאירה לאדם דווקא את המקום הקשה והחשוך שבו הוא נמצא עכשיו
ומחידוש ותורה כזו מלכות דקדושה מקבלת כח להמליך את אור השם יתברך גם במקום חשוך כזה
ועשו התרגז על ההתחכמות הזו מילא להתחזק מהדברים הטובים אבל להפוך את הקערה ולמצא התחזקות בחושך ששמח שאף על פי כן גם מרוחק כמוהו רוצה ומבקש להתחזק
תורה כזו שצריך למצא בכח את האור הגדול שמאיר בכל דרכיו היצר הרע לא רוצה שנלמד

[חבר אני]

@7272 כתב:

ולמצוא התחזקות בחושך

"וְזֶהוּ הָדָר לוֹ, תִּרְגֵּם אוּנְקֶלוּס: זִיו לֵיהּ, לְשׁוֹן אוֹר, כִּי הַשֵּׂכֶל מֵאִיר לוֹ בְּכָל דָּבָר; אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה אֹפֶל וָחֹשֶׁךְ, מֵאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל, כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ שָׁם בְּכָל דָּבָר, וּמְקָרֵב אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ:"

[פשטן מושבע]

@חבר-אני כתב:

קראת לזה גז"ש אבל באמת כך לומדים מיניה וביה ע"י שמדייקים כל מילה, ואם רבינו כותב פעמיים את אותו מילה באותה תורה הרי שמסתתר כאן משהו.

אתה בוודאי מתכון שאי אפשר ללמוד 'רק' מהמילים, אלא שאם רבינו חזר על אותה מילה, בוודאי שצריכים לדייק בזה מתוך הקשרים ולא מתוך הסברה שלנו.
וכגון כאן, שאם היינו לומדים רק מהמילים [בכח=בכח] שהתורה בכח היינו בכח המלכות דקדושה, זה היה יוצא הפוך מדברי רבינו!!!
כי לפי רבינו תורה בכח היא נותנת כח למלכות, ולפי זה ה'כח' שבתורה אינו 'כח' המלכות, אלא קודם אליו וגורם לו,
וזה גזירה שווה שלא קיבלנו מהרב'ה.
אבל לפי מה שקיבלנו לאח''מ, שעל ידי התורה, הצדיקים שדביקים במל''ד [במה דלית להו מגרמם], הם מקבלים כח עי''ז, - מובן שכח התורה היינו כח המלכות דלית לה מגרמא, ושמחזקת לו את אותו הבחי' ואינה באותו דרגא [מה שהיה אפשר לטעות אם היינו לומדים רק מהמילים].

[פשטן מושבע]

לאחר כל האמור בעניין התורה בכח, בהכרח יש לשאול איך זוכים לזה בעצמו, דהיינו לכח המלכות דק' הראשוני, שהוא מה שידע מהתגלות לבו [להיפך ממלכות דס''א שמתלבשת במצוות, וכמו שמובא שמי שפגע בו מנוול - שיודע שפגע בו], ולכן אין לו מעצמו כלום, ולומד בבחי' זו.
ולמה לא לומר שבהכרח שלכל אחד יש מעצמו יצה''ט [מלכות דק']??
מכיון שרבינו אומר שעכשיו החן והחשיבות האמיתי של ישראל נפל, היינו שהמצב הרגיל הוא שהמלכות דקדושה נפולה, ולכן בלי שיהיה משהו שיתן את כח המלכות הראשונית על מנת שתתן לי 'כח' ללמוד תורה ב'כח' - אין שום תקנה!

[יהושע קליין]

@noam.israel
אשריך, ובוודאי ה' יהיה בעזרך
רק אריכות אפים

[יהושע קליין]

@פשטן-מושבע
בסוף התורה רבינו מביא את העניין של המקלות שחקוק עליהם 'אקיה אשר אקיה'.
דהיינו שהקב"ה נמצא איתנו גם בגלות, גם בתוך המציאות שהמלכות נפלה, מי אמר לך את זה שאין שום תקנה?
יכול להיות שיש כזו הבנה מתוך התורה, אבל עדיין לא שמעתי את ההכרח הגמור והמוחלט עם סימן הקריאה!

ולעצם העניין, לו נאמר כדבריך, ברגע שאדם לומד תורה א' כבר יש לו את זה בוודאי!

[פשטן מושבע]

@יהושע-קליין כתב:

בסוף התורה רבינו מביא את העניין של המקלות שחקוק עליהם 'אקיה אשר אקיה'.
דהיינו שהקב"ה נמצא איתנו גם בגלות, גם בתוך המציאות שהמלכות נפלה, מי אמר לך את זה שאין שום תקנה?
יכול להיות שיש כזו הבנה מתוך התורה, אבל עדיין לא שמעתי את ההכרח הגמור והמוחלט עם סימן הקריאה!

אין הכי נמי שדווקא תורה שהיא מקלות ושמות היא תורה בכח ולא כל תורה, כגון שאם התורה היא רק מלטפת אותו ובלי להכות לו את היצה''ר ולגלות לו ממה שמונח הוא בהתגלות לבו, היא לא תורה בכח!

מי אמר לך את זה שאין שום תקנה?
ולעצם העניין, לו נאמר כדבריך, ברגע שאדם לומד תורה א' כבר יש לו את זה בוודאי!

רבינו גילה בתחילת התורה שעכשיו החן והחשיבות האמיתי של ישראל נפל, וכיון שכנגד זה עומד עשיו שנלחם תמיד ביעקב הרי שאין מציאות שהמלכות נפלה ולא התגבר עי''ז יותר היצה''ר.
ולאחר ההבנה הזו, תמיד יותר קל להפיל את זה על החילונים ולא להסתכל על עצמינו איפה אצלינו התגבר היצה''ר במצוות...
ולא התכוונתי לומר שאין תקנה ח''ו, כי בוודאי כדברך שהקב"ה נמצא איתנו גם בגלות, גם בתוך המציאות שהמלכות נפלה ואנו צריכים להאמין שיש צדיק שבוודאי מצא רפואה גם לזה, אבל אנו צריכים למצא את הרפואות האלה ולא רק לומר:
אה, ה' איתנו, הכל טוב, לא צריך להתעורר על עצמינו ולראות איפה אנו מונחים...
כי תורה שאין בה מקלות שמכאיבות ומגלות לנו שאנו בהתגלות לבנו אינה תורה בכח, כמו שאם אין בה שמות: שה' איתנו בגלות, ובחי' אור השכל שמקרב אותו להשם ית' וכו' גם היא אינה תורה בכח.

[חבר אני]

@פשטן-מושבע
מסכים. ובכלל בדר"כ קשר טוב ואמיתי הוא כשהוא מתקשר בעוד אופנים, קשה מאוד לבנות מהלך שלם על קשר אחד בלבד - כ'הררים התלוים בשערה'.

אבל לא כ"כ הבנתי את המשך דבריך, זה הרי תלוי מה ההסבר ב"לתת כוח למלכות דקדושה", האם לתת לה להיות "לית ליה מגרמה"?
או שזה כבר התכונה שלה ואדרבא בגלל שאין לה כלום מעצמה לכן היא "חלשה", והיא צריכה כוח לקבל בתוכה את אור השכל. (בביאוה"ל משמע כהפירוש השני - "כל אחיזת הרע, הוא בהלבנה הענייה לבד, אשר מצד עצמה גם בקדושה, חסירה היא מהחכמה,")

כעת אני חושב שלקבל כוח זה כמו לקבל חיות.
החיות היא בעצם אור, שהרי "חכמת אדם תאיר פניו" וכן "החכמה תחייה וכו'. לפי"ז לתת כוח וחיות ללבנה הכונה שהיא תאיר, כשהיא חשוכה היא חלשה.
וא"כהמלכות צריכה לקבל את אור השכל ובכך תקבל כוח וחיות

[פשטן מושבע]

@חבר-אני כתב:

כעת אני חושב שלקבל כוח זה כמו לקבל חיות.
החיות היא בעצם אור, שהרי "חכמת אדם תאיר פניו" וכן "החכמה תחייה וכו'. לפי"ז לתת כוח וחיות ללבנה הכונה שהיא תאיר, כשהיא חשוכה היא חלשה.

המלכות אינה יכולה לקבל את אור השכל אם היא חלשה, כי אז מתגברת המלכות דס''א שאינה חפיצה בשכל.
אבל לא הבנתי כלל את דברך, שהרי מפורש בדברי רבינו שתורה בכח היא נותנת כח למלכות דקדושה, ולפי הקשר שיש בינה לבין מה דלית לה מגרמה [שהרי אין אני יודע מעצמי מהו מלכות דקדושה], לתת כח למלכות דקדושה היינו לחזק את בחי' הביטול מה דלית ליה מעצמו כלום, פשוט מאד.
רק השאלה הייתה האם יש קשר בין התורה 'בכח' לבין המלכות שמקבלת 'כח' עי''ז [שהוא בוודאי לא אותה בחי' בדיוק שהרי התורה בכח גורמת לכח המלכות, כנ''ל].

[יהושע קליין]

@פשטן-מושבע
אני מבין מתוך דבריך, בכלל הניקים ובכלל ההודעות שלך, שלכאורה אתה רוצה לומר שיש מהלך שנקרא 'ברכת יעקב לבניו', שהצדיק נותן את הפוש הראשוני, את הכוח הראשוני למלכות דקדושה!
עכשיו, יתכן ואני טועה, אבל אתה בוודאי רוצה לומר שהצדיק לא נותן את זה בשווה לכולם, אלא למקורבים אליו. (אם אני טועה בהבנת דבריך תקן אותי)
זה הכיוון?

[פשטן מושבע]

@יהושע-קליין כתב:

אני מבין מתוך דבריך, בכלל הניקים ובכלל ההודעות שלך, שלכאורה אתה רוצה לומר שיש מהלך שנקרא 'ברכת יעקב לבניו', שהצדיק נותן את הפוש הראשוני, את הכוח הראשוני למלכות דקדושה!

הבאת כיון יפה, אף על פי שהוא רק הסמכתא בעלמה וצריך להבין היכן מוזכר עניין זה בתורה, שמי שזכה לחן יכול לתת למי שהוא בהתגלות לבו - 'חן' היינו מלכות דק' ו'שכל' [בבחי' סיוע דלעילא].
ומה שכתבת

עכשיו, יתכן ואני טועה, אבל אתה בוודאי רוצה לומר שהצדיק לא נותן את זה בשווה לכולם, אלא למקורבים אליו. (אם אני טועה בהבנת דבריך תקן אותי)
זה הכיוון?

מי אני שאכתוב דבר כזה, אני כותב רק את מה שכתוב בתורה. ואם רבינו אומר שעכשיו החן והחשיבות נפל, והתגבר היצה''ר של התגלות הלב, ושהוא מתלבש במצוות, ושיש בחי' יעקב שיכול לברך בחן, ושבוודאי הוא 'צדיק' [כי הצדיקים דביקים במל''ד]. אשמח שתכתוב מה לא נכון בזה או מה הבעיה עם זה?

נ.ב אל תגרור אותי לפינות של: מי שלא התקרב לרבינו הוא לא צדיק ח''ו וכו' כבר עסקנו רבות בזה, מי שמבין שבלי רבינו הוא לא יכול, הוא מבין זאת על עצמו, ולא יכול להשליך מזה על אחרים.

[נחום בקר]

@פשטן-מושבע המהלך יפה! וכמדומני שכך מסביר הרב פלג.

[yanki Moskovich]

צריך לכאורה לומר שמוכרח כוח הצדיקים כדי לזכות לחן, כמו שרואים שיוסף היה צריך לברך את בנימין בדווקא.
ואפשר לפרש את זה בכמה אופנים.

[חבר אני]

@פשטן-מושבע כתב:

המלכות אינה יכולה לקבל את אור השכל אם היא חלשה, כי אז מתגברת המלכות דס''א שאינה חפיצה בשכל.
אבל לא הבנתי כלל את דברך, שהרי מפורש בדברי רבינו שתורה בכח היא נותנת כח למלכות דקדושה, ולפי הקשר שיש בינה לבין מה דלית לה מגרמה [שהרי אין אני יודע מעצמי מהו מלכות דקדושה], לתת כח למלכות דקדושה היינו לחזק את בחי' הביטול מה דלית ליה מעצמו כלום, פשוט מאד.
רק השאלה הייתה האם יש קשר בין התורה 'בכח' לבין המלכות שמקבלת 'כח' עי''ז [שהוא בוודאי לא אותה בחי' בדיוק שהרי התורה בכח גורמת לכח המלכות, כנ''ל].

אתה צודק לגבי זה שלתת כוח למלכות, זהו שלב אחד לפני שהמלכות מקבלת את אור השכל, ותודה על חידוד הדברים.

אבל בוא נסכם:

• המלכות תכונתה היא שלית לה מגרמה כלום.
• צריך לתת לה כוח להתגבר על מלכות דסט"א.
• אחר שתתגבר תוכל לקבל את אור השכל.
• אחרי שתקבל את אור השכל המלכות דסט"א תתבטל (כי כשזה קם זה נופל)

[כך הבנתי מדברי רבינו: - 1) "עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה נוֹתֵן כֹּחַ לְמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. 2) וַאֲזַי מְקַבֶּלֶת הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת נ, חִיּוּת מִן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת ח, וְנִתְחַבֵּר וְנִתְקַשֵּׁר הַח וְהַנ, וְנַעֲשֶׂה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה,
3) וּכְשֶׁזֶּה קָם, זֶה נוֹפֵל, וַאֲזַי נוֹפֵל וְנִתְבַּטֵּל מַלְכוּת הָרְשָׁעָה,"]

כעת לא מובן כ"כ מה שלב 3 יותר משלב 1, דהיינו האם לתת כוח למלכות להתגבר, אינה מכניעה כבר את המלכות דסט"א?
אלא י"ל שכנראה שיש שלב של הכנעה ויש אח"כ את הביטול הגמור.

אפשר אולי לומר ששלב 1 הוא לתת לה כוח להיות לית לה מגרמה (כפי שאתה הבנת) ובכך מכניעים מעט את הסט"א, ואח"כ כשתקבל עי"ז את השכל תתבטל הסט"א לחלוטין.

אבל אם זהו כבר תכונתה (שלית לה וכו), אז מה יש להוסיף כוח בענין הזה עצמו?
וא"כ נשארתי עם השאלה מה זה "לתת כוח למלכות דקדו' להתגבר.."?

ויש גם להתבונן בקשר שבין לתת 'חיות' [אור השכל] לבין לתת 'כוח', אע"פ שלכאו' הכוח הוא שלב אחד קודם, כנ"ל.

[לית ליה מגרמא]

לית-ליה-מגרמא כתב:

עסק התורה ב'כח' היינו בכח המלכות דקדושה שלו שהוא מה דלית ליה מעצמו כלום, ועל ידי שעוסק בתורה בבחי' זאת מחזק יותר המלכות דקדושה, דהיינו שמתחזק אצלו הנקודה שאין לו מעצמו כלום.

חיזוק נוסף לנאמר לזה, מהראיה שמביא רבינו לעולם ירגיז אדם יצה''ט על יצה''ר' – שרואים משם שההתגברות על התגלות לבו הוא ע''י היצה''ט שהוא המלכות דק' שיש לו כבר (מה דלית ליה מגרמא).
ועומק נוסף לביאור 'תורה בכח' הנאמר למעלה שהוא בבחי' לית ליה מגרמא בבחי' מלכות דקדושה – שהוא גם יודע מהתגלות לבו, (שהרי היא להיפך ממלכות דס''א שאין יודע כי מתלבש אצלו במצוות), וחיזוק לדבר מהאסמכתא 'אם פגע בך מנוול זה וכו'' שרואים משם שעסק התורה צריך להיות בבחי' של 'אם פגע' שהוא רק אצל מי שיודע שפגע בו, שהרי מי שמונח עדיין בהתגלות לבו לא יודע שפגע בו.

[מאיר לב]

כל דבר בעולם, מורכב מכח ופועל, כלומר הכח המחיל את הדבר, והפועל היוצא ממנו שהוא התוצאה הנראית לעין.

מקשרי התורה נראה, שלימוד התורה בכח, הכוונה להתקשר לכח המחיל את הדבר ומחייה אותו. במקרה שלנו, זו החכמה, שהיא המחייה את המלכות.

לכן, עסק התורה, הוא התעסקות בכח שלה. בשורש שלה. בהתקשרות שלה לחכמה.

וממילא, התורה הזו אין לה מגרמה כלום כי היא כל הזמן כוספת לשורש שלה שזה החכמה, וגם מה שהיא כן משיגה כביכול היא מחזירה לשורש הזה.

לכן זו עבודה תמידית עולמית, בבחינת לעולם ירגיז אדם יצר טוב וכו' אם לאו יעסוק בתורה, אם לאו, יקרא ק"ש, ואם לאו, יזכור לו יום המיתה. שכל הנ"ל הם בחינה אחת שמחזירה לשורש.

למעשה, יכול להיות שאדם ילמד תורה בכח הפשוט, עם כל הברען ויכניס את כל כוחו, והוא לא ישיג כלום, כי הוא לא מוכן לזרוק את מה שהשיג ולחזור אל הכח של החכמה ולהתחיל מחדש, באהבה חדשה של איילת האהבים.

ולעומתו, יכול להיות אדם שקושי רב הצליח לפתוח גמרא וללמוד שורות מעטות, אבל את כל הכח שלו, את כל הרצונות שלו, הוא הכניס בפנים, והוא לא התייאש מלבקש את האהבה והחן הפנימי של התורה, שהוא מקושר אל החכמה, הוא זה שיקבל הארה חדשה מהחכמה העליונה שמחייה את בעליה הכוספים אליה.

[לית ליה מגרמא]

לית-ליה-מגרמא כתב:

ונמצא מבואר שלימוד תורה בכח היינו בבחי' כח המלכות דק' שדבק בה כבר ושמוסיף לה כח עי''ז.

ועוד חיזוק לזה מפשט הפסוק 'ופושעים יכשלו בם' היינו בלימוד התורה בעצמה (מצודות), ונמצא שלימוד תורה בכח הוא דווקא למי שאינו פושע, ודבק במלכות דקדושה שיש לו כבר.