קווים לדמותו הפילאית של ר' הלל צייטלין הי"ד
-
מאיר-לב כתב:
בנוסף, הוא לא זכה מעולם להגיע לציון רבינו הקדוש.
תיקון חשוב:
ר' שמואל הורביץ כותב במפורש (כתבי ר' שמואל, מאנ"ש, פ"ח):
"ושמעתי, אשר הלל צייטלין היה פעם אחת בראש השנה, והוריד דמעות וכו'".
אז הוא כן זכה להגיע, וכמה שנים אח"כ הוא נרצח על קידוש ה' בער"ה.
-
ר' הלל צייטלין דמות פלאית שכל מי שקורא את ספרו מתחזק בגדולתו של רבינו הקדוש "החוזה מפודוליה" כלשונו.
יהודי שגדל בבית חב"די וירד לשאול תחתיות של המשכילים וחזר בתשובה וגילה את האור של רבינו
פשוט דמות מעוררת השראה קראתי את ספרו כמה פעמים, דיברתי עם הרה"ח ר' צבי חשין הוא סיפר לנו בשיעור שבזכותו השווע'ר שלו - ר' מוטל יגלניק - ניצל מהשואה, ר' הלל חייב אותו לעזוב את אירופה, והם עזבו באמצע צום תשעה באב.
ר' צבי מאד שיבח את הספר שלו על רבינו, הוא אמר לי שעל הפילוסופיה שם עדיף לעקוף. -
ר' הלל צייטלין דמות פלאית שכל מי שקורא את ספרו מתחזק בגדולתו של רבינו הקדוש "החוזה מפודוליה" כלשונו.
יהודי שגדל בבית חב"די וירד לשאול תחתיות של המשכילים וחזר בתשובה וגילה את האור של רבינו
פשוט דמות מעוררת השראה קראתי את ספרו כמה פעמים, דיברתי עם הרה"ח ר' צבי חשין הוא סיפר לנו בשיעור שבזכותו השווע'ר שלו - ר' מוטל יגלניק - ניצל מהשואה, ר' הלל חייב אותו לעזוב את אירופה, והם עזבו באמצע צום תשעה באב.
ר' צבי מאד שיבח את הספר שלו על רבינו, הוא אמר לי שעל הפילוסופיה שם עדיף לעקוף.ר' צבי מאד שיבח את הספר שלו על רבינו, הוא אמר לי שעל הפילוסופיה שם עדיף לעקוף.
גם בנו ר' לייזר אמר לי כך.
-
ר' הלל צייטלין דמות פלאית שכל מי שקורא את ספרו מתחזק בגדולתו של רבינו הקדוש "החוזה מפודוליה" כלשונו.
יהודי שגדל בבית חב"די וירד לשאול תחתיות של המשכילים וחזר בתשובה וגילה את האור של רבינו
פשוט דמות מעוררת השראה קראתי את ספרו כמה פעמים, דיברתי עם הרה"ח ר' צבי חשין הוא סיפר לנו בשיעור שבזכותו השווע'ר שלו - ר' מוטל יגלניק - ניצל מהשואה, ר' הלל חייב אותו לעזוב את אירופה, והם עזבו באמצע צום תשעה באב.
ר' צבי מאד שיבח את הספר שלו על רבינו, הוא אמר לי שעל הפילוסופיה שם עדיף לעקוף.פשוט דמות מעוררת השראה קראתי את ספרו כמה פעמים, דיברתי עם הרה"ח ר' צבי חשין הוא סיפר לנו בשיעור שבזכותו השווע'ר שלו - ר' מוטל יגלניק - ניצל מהשואה, ר' הלל חייב אותו לעזוב את אירופה, והם עזבו באמצע צום תשעה באב.
כמדומה שר' מוטל יגלניק אינו חמיו של הריצ"ח, כי אם של אחד מאחיותיו.
-
ר' צבי מאד שיבח את הספר שלו על רבינו, הוא אמר לי שעל הפילוסופיה שם עדיף לעקוף.
גם בנו ר' לייזר אמר לי כך.
ר' צבי מאד שיבח את הספר שלו על רבינו, הוא אמר לי שעל הפילוסופיה שם עדיף לעקוף
דבר מעניין, הוא כתב שני ספרים על רבינו בהפרש של 26 שנים.
רואים את השינוי שהוא עבר בחיבור העמוק שלו לרב'ה בהבדל ביניהם.
הספר הראשון הוא קצת כמו סיקור מבחוץ, ויש שם קצת פילוסופיה (הוא כתב את זה שנים מעטות אחרי שהתחיל לחזור בתשובה).
הספר השני, "אורו של משיח", הוא עניין אחר לגמרי, שם הוא ממש מואס בפלוסופיה, ומתחבר לתמימות והפשיטות, של הרב'ה.
-
ר' צבי מאד שיבח את הספר שלו על רבינו, הוא אמר לי שעל הפילוסופיה שם עדיף לעקוף
דבר מעניין, הוא כתב שני ספרים על רבינו בהפרש של 26 שנים.
רואים את השינוי שהוא עבר בחיבור העמוק שלו לרב'ה בהבדל ביניהם.
הספר הראשון הוא קצת כמו סיקור מבחוץ, ויש שם קצת פילוסופיה (הוא כתב את זה שנים מעטות אחרי שהתחיל לחזור בתשובה).
הספר השני, "אורו של משיח", הוא עניין אחר לגמרי, שם הוא ממש מואס בפלוסופיה, ומתחבר לתמימות והפשיטות, של הרב'ה.
-
בעקבות צדיק הדורות זה ספר שחב"ד הוציאו, ע"פ כתבים שהבן שלו קיבץ, מדברים שפרסם בעתוני התקופה, שמו המקורי הוא: "החוזה מפודוליה". אבל זה משהו אחר ממה שכתבתי.
הספר שהוא כתב בשנת תר"ע היה: רבי נחמן מברסלב חייו ותורתו, שזה משהו שונה.
אני אחפש את זה אצלי ואעלה את זה כאן.
-
זה הספר המקורי:
-
בעקבות צדיק הדורות זה ספר שחב"ד הוציאו, ע"פ כתבים שהבן שלו קיבץ, מדברים שפרסם בעתוני התקופה, שמו המקורי הוא: "החוזה מפודוליה". אבל זה משהו אחר ממה שכתבתי.
הספר שהוא כתב בשנת תר"ע היה: רבי נחמן מברסלב חייו ותורתו, שזה משהו שונה.
אני אחפש את זה אצלי ואעלה את זה כאן.
-
אל היער / צום וואַלד-
מאת הקדוש רבי הלל צייטלין הי"ד (וורשה, 1931)
תורגם וסודר מחדש מתוך "געזאַנגען צום אין-סוף" (שירים לאין-סוף).השיר מדבר על "תורת השדה וההתבודדות" של רבינו הקדוש אליו היה קשור בכל נימי נפשו.
להלן השיר במלואו, בית אחר בית, במקורו ביידיש ובצידו תרגומו העברי הפיוטי.
בית א
יידיש:אוראַלטער וואַלד, אונטער דיין גרין-בצפּליטערטער דעק וואַנדעל איך, איך פאַרש דיין פאַרצייטיגען סוד, איך הער דיין זינגען און זאַגען. דיין מורמעל הער איך בייטאָג און ביינאַכט, בעגינען, מיטאָג-צייט, און ווען די זון לייכט-אָפּ, ווען די זון זינקט אַרונטער.
עברית:
יער עתיק יומין, תחת חופתך המנוקדת בירוק אני מתהלך, חוקר את סודך הקדמון, מאזין לשירתך ולשיחך. את רחשיך אני שומע ביום ובלילה, עם שחר, בצהרי היום, ובעת שהשמש מאירה במלוא זוהרה, ונוטה לשקוע.
בית ב
יידיש:איך בעטראַכט דיך אין ליכט פון דער זון, אין בלייכען פלאַם פון די שטערען, דיינע פויגעל זינגען, דיינע צווייגען שאַרכען, און דיינע סודות רעדן און רעדען – די סודות - ווי גרויס זענען זיי, ווי פאַרכטבאַר און מעכטיג! דו דערצעהלסט מיר פון שטאַרקען און רייכען, גרויסען און טיעפען ווילען. דו דערצעהלסט מיר פון לעבען און שפע, פון שטאַרקייט און ווידערשטאַנד. דו דערצעהלסט מיר פון ליעבע צו זון, צו ליכט און לעבען. דו דערצעהלסט מיר פון פּראַכט און שעהנקייט, פיינקייט און ווירדיגקייט.
עברית:
אני מתבונן בך באור השמש, ובלהבתם החיוורת של הכוכבים, ציפוריך שרות, ענפיך רוחשים, וסודותיך דוברים ומדברים – הסודות הללו – מה גדולים הם, כמה נוראים וכבירים! אתה מספר לי על רצון עז ועשיר, עצום ועמוק. אתה מספר לי על חיים ושפע, על כוח ועמידה איתנה. אתה מספר לי על אהבה לשמש, לאור ולחיים. אתה מספר לי על תפארת ויופי, על עידון ועל אצילות.
בית ג
יידיש:דו דערמאַנסט מיר אויגען, וואַס פאַרלירן זיך אין דער גרויסאַרטיגער שיינקייט פון די הימלען, אויסגעשפּרייטע צום בעשעפער, און אַלעס וואַס שעהן און הייליג איז – אבער אויך דיין וועהטאָג בלייבט נישט פרעמד מיין אויער, ווי טרויעריג איז דעם פויגעל-ליעד פון דיין אַלטער, דונקעלער טיעפקייט!
עברית:
אתה מזכיר לי עיניים האובדות ביופיים המפואר של השמים, הנשואות אל הבורא, ואת כל מה שיפה וקדוש – אך גם כאבך אינו זר לאוזניי, מה עצובה היא שירת הציפורים הבוקעת ממעמקיך העתיקים והאפלים!
בית ד
יידיש:איך קען דיין וועהטאָג, מעכטיגער וואַלד, איך קען דיינע צושטערער און צוברעכער, דיינע פיינד און פערניכטער. איך העס פייערדיג דיינע צושטערער, די בעצווינגער פון דיין מאַכט, די בייזע כוחות פון אייביג אן פיינדליך דיר – ווי שטאַרק איך פעראַכט זיי, און ווי איך בענק נאַך דעם טאַג ווען אַלע דערקענען דיין שעהנקייט. וואַקס-זשע, דו אַלטער וואַלד, מיינער! בליה און שטייג אַלץ מעהרער און העכער!
עברית:
אני מכיר את כאבך, יער אדיר, מכיר את מחריביך ומשבריך, את אויביך ומכליך. אני שונא בכל לבי את הורסיך, את המנסים להכניע את גבורתך, את כוחות הרשע העוינים אותך מאז ומתמיד – כמה אני מואס בהם, וכמה אני כמהה ליום שבו הכל יכירו ביופייך. צמח אפוא, יער עתיק שלי! פְרַח ועלה אל פני מרומים, עוד ועוד, מעלה מעלה!
בית ה
יידיש:איך געדענק נאַך, באַשעפער, יעצט ביינאַכט, אוראַלטער וואַלד! דיינע בוימער האַבען זיך צוגעדריקט איינער צום צווייטן, און דו ביזט געוואַרען געפאַנגען אין דער נעץ פון טרוימען, און דא האַב איך דיך געזעהן ווי א העלד, און דיין שלאַף איז מיר געווען ווי א העלדן-שלאַף. גרויס, ריעזיג-גרויס ביזטו, רייסט אויף די הימלען! די גרויע וואַלקענס שטעכען דיין קאָפּ, דו שטעהסט אַזוי הויך און שטייף – עס ציטערט די בלאַנקע לבנה און זי וואַשט מיט זילבער דיינע גרינע לאַקען, עס רייסען זיך אַריין איהרע שטראַהלען דורך די שפּיצען פון דיינע בוימער, און עס מאָהלט א ליכט ווילד-שעהן!
עברית:
אני עוד זוכר, הו בורא, כעת בלילה, יער קדמוני! כיצד עציך נצמדו זה אל זה, ענף אל ענף, ואתה נלכדת ברשת החלומות, וכאן ראיתיך כגיבור, ושנתך הייתה בעיניי כשנת גיבורים. עצום, עצום ורב אתה, בוקע אל השמים! העננים האפורים נוגעים בראשך, ואתה ניצב כה זקוף ותמיר – הירח הבהיר רוטט ושוטף בכסף את תלתליך הירוקים, קרניו חודרות מבעד לצמרות עציך, ומציירות אור מרהיב ביופיו הפראי!
בית ו
יידיש:שעהן ביזטו אין דיין שווייגען, ביסטו שעהן ביים תפלה-טאָן, און נאַך מעהר - אין שלייער פון שטילקייט. שעהן ביזטו אויף דער וואַך, און נאַך שענער - ווען דו זינקסט אין א חלום... דו טרוימסט פון שטערן-געזאַנג, פון ביינאַכט הללויה'ס, דו טרוימסט פון א העכערער רעכט און פון א שעהנעם נישט פון דאַנען. שלאָפסטו, אַלמעכטיגער העלד - ווער וואַגט דיך צו וועקען? דרימעלסטו, קרעפטיגער ריעז - ווער וואַגט דיך צו ריהרן?
עברית:
יפה אתה בשתיקתך, יפה בעת תפילתך, ועוד יותר – עטוף בצעיף הדומייה. יפה אתה בעומדך על המשמר, ויפה שבעתיים – בשקועך בחלום... חולם על שירת הכוכבים, על הללויה לילית, חולם על צדק עליון ועל יופי שאינו מכאן. האם אתה ישן, גיבור כל-יכול – מי יעז להעירך? האם אתה מנמנם, ענק אדיר – מי יעז לגעת בך?
בית ז
יידיש:וואַס ברומסטו, וואַס גרוגז'טו זיך, וואַס צאַרנסטו, מעכטיגער וואַלד? וואַס בעדייט דער גערויש פון דיינע בוימער, בלעטער און צווייגען? וואַס בעדייט דער דאַזיגער וועה-געשריי, געמישט מיט קרעכצען? וואַס איז מיט דיר? וואַס האַסטו זיך צורוישט, צוגאַסען? וואַס וויל דער ווינד, וואַס וועהט דיך דורך, און וואַרפט אויף דיר שרעק? וואו איז זיין וועג, פון וואַנען קומט ער, און וואוהין געהט ער? זיין וואַרפען זיך, זיין שליידערן זיך, וואַס וויל ער דיר זאַגען?...
עברית:
מדוע תהמה, מדוע תרגז, מדוע תזעף, יער אדיר? מה פשר רעש עציך, עליך וענפיך? מה פשר זעקת הכאב הזו, המעורבת באנחות? מה לך? מדוע סערת כה והוצפת? מה חפץ הרוח הנושבת בך ומטילה עליך אימה? היכן נתיבו, מניין הוא בא ואנה ילך? סערתו המטלטלת, השלכתו את עצמו – מה הוא מבקש לומר לך?...
בית ח
יידיש:וואַס האַסטו זיך איינגעבויגען פאַר איהם, איינגעבויגען ביז צו דער ערד, ביז צו די גרינע קנעכלעך דיינע? וואַס האַסטו מורא פאַר איהם, פאַר דעם דאַזיגען שטורם? ער איז געקומען ווי א נאַכט-אורח, און ער וועט אַוועק, אַזוי ווי יעדער שטורם. און ער איז דער שטורם, שטאַרקער ווי געוועהנליך, און זיין רציחה איז גרעסער ווי די רציחה פון א געוועהנליכען שטורם - וואַס אַרט עס דיר? דו שטעה פעלזענפעסט! ער רייסט דיין קרוין, פערטרייבט דיינע פויגעל, ער שטערט דיינע נעםטען, אבער, וואַלד, איין גאַנצע בלייבען.
עברית:
מדוע כרעת בפניו, שוחח עד עפר, עד לקרסוליך הירוקים? מדוע תירא מפניו, מפני הסערה הזו? הרי היא באה כאורח לילה חולף, וכמוה ככל סופה – סופה לעבור. ואף שהסערה הזו עזה מהרגיל, וחמתה קשה ואכזרית מחמתה של סופה רגילה – מה לך ולזה? עמוד איתן כסלע! הן היא תולשת את עטרתך, מבריחה את ציפוריך, מחריבה את קניהן – אך אתה, היער, תישאר שלם ואחיד.
בית ט
יידיש:אייביג איז דער וואַלד, און געוועהנט צו נסיעות. וואַס קען דיר דער שטורם שלעכטס טהון? מעהר נישט ווי א שטורם, זיין כעס קען דיר נישט שאַדען, דו אייביגער! זאַל דער ווינט ווילדעווען, זאַל דער שטורם בילען – דו שטייסט דער גלייכער, דער שטאַרקער, דער אומגעבויגענער... שיק וואַרצלען אין דער טיעף, אין דער טיעף, שפּרייט אויס די פליגעל פון דיין פּראַכט און שעהנקייט. זאַל דיין שאַטען בעדעקען די הויכע בערג, ער זאַל דערקוויקען גרויסע און קליינע. דערהויב זיך און שפּרייט זיך אויס, זיי מקבל די זון! טהו אן דיין קלייד פון יונגע בליטען און שעהנקייט, שטאַלץ!
עברית:
היער נצחי הוא, ורגיל במסעות. מה רעה יכולה לעולל לך הסערה? אינה אלא סופה חולפת, כעסה לא יוכל להרע לך, הו נצחי! ישתולל נא הרוח, תנבח נא הסערה – אתה ניצב זקוף, חזק ובלתי מנוצח... שלח שורשיך אל המעמקים, אל מעמקי האדמה, פרוש לרווחה את כנפי תפארתך ויופייך. יהי צלך סוכך על ההרים הגבוהים, משיב נפשם של גדולים וקטנים. התרומם והיפרש לרווחה, וקבל את פני השמש! עטה בגאון את גלימת פריחתך הצעירה ותפארתך!
אל היער / צום וואַלד-
מאת הקדוש רבי הלל צייטלין הי"ד (וורשה, 1931)
תורגם וסודר מחדש מתוך "געזאַנגען צום אין-סוף" (שירים לאין-סוף).השיר מדבר על "תורת השדה וההתבודדות" של רבינו הקדוש אליו היה קשור בכל נימי נפשו.
להלן השיר במלואו, בית אחר בית, במקורו ביידיש ובצידו תרגומו העברי הפיוטי.
בית א
יידיש:אוראַלטער וואַלד, אונטער דיין גרין-בצפּליטערטער דעק וואַנדעל איך, איך פאַרש דיין פאַרצייטיגען סוד, איך הער דיין זינגען און זאַגען. דיין מורמעל הער איך בייטאָג און ביינאַכט, בעגינען, מיטאָג-צייט, און ווען די זון לייכט-אָפּ, ווען די זון זינקט אַרונטער.
עברית:
יער עתיק יומין, תחת חופתך המנוקדת בירוק אני מתהלך, חוקר את סודך הקדמון, מאזין לשירתך ולשיחך. את רחשיך אני שומע ביום ובלילה, עם שחר, בצהרי היום, ובעת שהשמש מאירה במלוא זוהרה, ונוטה לשקוע.
בית ב
יידיש:איך בעטראַכט דיך אין ליכט פון דער זון, אין בלייכען פלאַם פון די שטערען, דיינע פויגעל זינגען, דיינע צווייגען שאַרכען, און דיינע סודות רעדן און רעדען – די סודות - ווי גרויס זענען זיי, ווי פאַרכטבאַר און מעכטיג! דו דערצעהלסט מיר פון שטאַרקען און רייכען, גרויסען און טיעפען ווילען. דו דערצעהלסט מיר פון לעבען און שפע, פון שטאַרקייט און ווידערשטאַנד. דו דערצעהלסט מיר פון ליעבע צו זון, צו ליכט און לעבען. דו דערצעהלסט מיר פון פּראַכט און שעהנקייט, פיינקייט און ווירדיגקייט.
עברית:
אני מתבונן בך באור השמש, ובלהבתם החיוורת של הכוכבים, ציפוריך שרות, ענפיך רוחשים, וסודותיך דוברים ומדברים – הסודות הללו – מה גדולים הם, כמה נוראים וכבירים! אתה מספר לי על רצון עז ועשיר, עצום ועמוק. אתה מספר לי על חיים ושפע, על כוח ועמידה איתנה. אתה מספר לי על אהבה לשמש, לאור ולחיים. אתה מספר לי על תפארת ויופי, על עידון ועל אצילות.
בית ג
יידיש:דו דערמאַנסט מיר אויגען, וואַס פאַרלירן זיך אין דער גרויסאַרטיגער שיינקייט פון די הימלען, אויסגעשפּרייטע צום בעשעפער, און אַלעס וואַס שעהן און הייליג איז – אבער אויך דיין וועהטאָג בלייבט נישט פרעמד מיין אויער, ווי טרויעריג איז דעם פויגעל-ליעד פון דיין אַלטער, דונקעלער טיעפקייט!
עברית:
אתה מזכיר לי עיניים האובדות ביופיים המפואר של השמים, הנשואות אל הבורא, ואת כל מה שיפה וקדוש – אך גם כאבך אינו זר לאוזניי, מה עצובה היא שירת הציפורים הבוקעת ממעמקיך העתיקים והאפלים!
בית ד
יידיש:איך קען דיין וועהטאָג, מעכטיגער וואַלד, איך קען דיינע צושטערער און צוברעכער, דיינע פיינד און פערניכטער. איך העס פייערדיג דיינע צושטערער, די בעצווינגער פון דיין מאַכט, די בייזע כוחות פון אייביג אן פיינדליך דיר – ווי שטאַרק איך פעראַכט זיי, און ווי איך בענק נאַך דעם טאַג ווען אַלע דערקענען דיין שעהנקייט. וואַקס-זשע, דו אַלטער וואַלד, מיינער! בליה און שטייג אַלץ מעהרער און העכער!
עברית:
אני מכיר את כאבך, יער אדיר, מכיר את מחריביך ומשבריך, את אויביך ומכליך. אני שונא בכל לבי את הורסיך, את המנסים להכניע את גבורתך, את כוחות הרשע העוינים אותך מאז ומתמיד – כמה אני מואס בהם, וכמה אני כמהה ליום שבו הכל יכירו ביופייך. צמח אפוא, יער עתיק שלי! פְרַח ועלה אל פני מרומים, עוד ועוד, מעלה מעלה!
בית ה
יידיש:איך געדענק נאַך, באַשעפער, יעצט ביינאַכט, אוראַלטער וואַלד! דיינע בוימער האַבען זיך צוגעדריקט איינער צום צווייטן, און דו ביזט געוואַרען געפאַנגען אין דער נעץ פון טרוימען, און דא האַב איך דיך געזעהן ווי א העלד, און דיין שלאַף איז מיר געווען ווי א העלדן-שלאַף. גרויס, ריעזיג-גרויס ביזטו, רייסט אויף די הימלען! די גרויע וואַלקענס שטעכען דיין קאָפּ, דו שטעהסט אַזוי הויך און שטייף – עס ציטערט די בלאַנקע לבנה און זי וואַשט מיט זילבער דיינע גרינע לאַקען, עס רייסען זיך אַריין איהרע שטראַהלען דורך די שפּיצען פון דיינע בוימער, און עס מאָהלט א ליכט ווילד-שעהן!
עברית:
אני עוד זוכר, הו בורא, כעת בלילה, יער קדמוני! כיצד עציך נצמדו זה אל זה, ענף אל ענף, ואתה נלכדת ברשת החלומות, וכאן ראיתיך כגיבור, ושנתך הייתה בעיניי כשנת גיבורים. עצום, עצום ורב אתה, בוקע אל השמים! העננים האפורים נוגעים בראשך, ואתה ניצב כה זקוף ותמיר – הירח הבהיר רוטט ושוטף בכסף את תלתליך הירוקים, קרניו חודרות מבעד לצמרות עציך, ומציירות אור מרהיב ביופיו הפראי!
בית ו
יידיש:שעהן ביזטו אין דיין שווייגען, ביסטו שעהן ביים תפלה-טאָן, און נאַך מעהר - אין שלייער פון שטילקייט. שעהן ביזטו אויף דער וואַך, און נאַך שענער - ווען דו זינקסט אין א חלום... דו טרוימסט פון שטערן-געזאַנג, פון ביינאַכט הללויה'ס, דו טרוימסט פון א העכערער רעכט און פון א שעהנעם נישט פון דאַנען. שלאָפסטו, אַלמעכטיגער העלד - ווער וואַגט דיך צו וועקען? דרימעלסטו, קרעפטיגער ריעז - ווער וואַגט דיך צו ריהרן?
עברית:
יפה אתה בשתיקתך, יפה בעת תפילתך, ועוד יותר – עטוף בצעיף הדומייה. יפה אתה בעומדך על המשמר, ויפה שבעתיים – בשקועך בחלום... חולם על שירת הכוכבים, על הללויה לילית, חולם על צדק עליון ועל יופי שאינו מכאן. האם אתה ישן, גיבור כל-יכול – מי יעז להעירך? האם אתה מנמנם, ענק אדיר – מי יעז לגעת בך?
בית ז
יידיש:וואַס ברומסטו, וואַס גרוגז'טו זיך, וואַס צאַרנסטו, מעכטיגער וואַלד? וואַס בעדייט דער גערויש פון דיינע בוימער, בלעטער און צווייגען? וואַס בעדייט דער דאַזיגער וועה-געשריי, געמישט מיט קרעכצען? וואַס איז מיט דיר? וואַס האַסטו זיך צורוישט, צוגאַסען? וואַס וויל דער ווינד, וואַס וועהט דיך דורך, און וואַרפט אויף דיר שרעק? וואו איז זיין וועג, פון וואַנען קומט ער, און וואוהין געהט ער? זיין וואַרפען זיך, זיין שליידערן זיך, וואַס וויל ער דיר זאַגען?...
עברית:
מדוע תהמה, מדוע תרגז, מדוע תזעף, יער אדיר? מה פשר רעש עציך, עליך וענפיך? מה פשר זעקת הכאב הזו, המעורבת באנחות? מה לך? מדוע סערת כה והוצפת? מה חפץ הרוח הנושבת בך ומטילה עליך אימה? היכן נתיבו, מניין הוא בא ואנה ילך? סערתו המטלטלת, השלכתו את עצמו – מה הוא מבקש לומר לך?...
בית ח
יידיש:וואַס האַסטו זיך איינגעבויגען פאַר איהם, איינגעבויגען ביז צו דער ערד, ביז צו די גרינע קנעכלעך דיינע? וואַס האַסטו מורא פאַר איהם, פאַר דעם דאַזיגען שטורם? ער איז געקומען ווי א נאַכט-אורח, און ער וועט אַוועק, אַזוי ווי יעדער שטורם. און ער איז דער שטורם, שטאַרקער ווי געוועהנליך, און זיין רציחה איז גרעסער ווי די רציחה פון א געוועהנליכען שטורם - וואַס אַרט עס דיר? דו שטעה פעלזענפעסט! ער רייסט דיין קרוין, פערטרייבט דיינע פויגעל, ער שטערט דיינע נעםטען, אבער, וואַלד, איין גאַנצע בלייבען.
עברית:
מדוע כרעת בפניו, שוחח עד עפר, עד לקרסוליך הירוקים? מדוע תירא מפניו, מפני הסערה הזו? הרי היא באה כאורח לילה חולף, וכמוה ככל סופה – סופה לעבור. ואף שהסערה הזו עזה מהרגיל, וחמתה קשה ואכזרית מחמתה של סופה רגילה – מה לך ולזה? עמוד איתן כסלע! הן היא תולשת את עטרתך, מבריחה את ציפוריך, מחריבה את קניהן – אך אתה, היער, תישאר שלם ואחיד.
בית ט
יידיש:אייביג איז דער וואַלד, און געוועהנט צו נסיעות. וואַס קען דיר דער שטורם שלעכטס טהון? מעהר נישט ווי א שטורם, זיין כעס קען דיר נישט שאַדען, דו אייביגער! זאַל דער ווינט ווילדעווען, זאַל דער שטורם בילען – דו שטייסט דער גלייכער, דער שטאַרקער, דער אומגעבויגענער... שיק וואַרצלען אין דער טיעף, אין דער טיעף, שפּרייט אויס די פליגעל פון דיין פּראַכט און שעהנקייט. זאַל דיין שאַטען בעדעקען די הויכע בערג, ער זאַל דערקוויקען גרויסע און קליינע. דערהויב זיך און שפּרייט זיך אויס, זיי מקבל די זון! טהו אן דיין קלייד פון יונגע בליטען און שעהנקייט, שטאַלץ!
עברית:
היער נצחי הוא, ורגיל במסעות. מה רעה יכולה לעולל לך הסערה? אינה אלא סופה חולפת, כעסה לא יוכל להרע לך, הו נצחי! ישתולל נא הרוח, תנבח נא הסערה – אתה ניצב זקוף, חזק ובלתי מנוצח... שלח שורשיך אל המעמקים, אל מעמקי האדמה, פרוש לרווחה את כנפי תפארתך ויופייך. יהי צלך סוכך על ההרים הגבוהים, משיב נפשם של גדולים וקטנים. התרומם והיפרש לרווחה, וקבל את פני השמש! עטה בגאון את גלימת פריחתך הצעירה ותפארתך!
האם מישהו יודע מהו הלחן של השיר? אפשר לשמוע אותו איפשהו?
-
אל היער / צום וואַלד-
מאת הקדוש רבי הלל צייטלין הי"ד (וורשה, 1931)
תורגם וסודר מחדש מתוך "געזאַנגען צום אין-סוף" (שירים לאין-סוף).השיר מדבר על "תורת השדה וההתבודדות" של רבינו הקדוש אליו היה קשור בכל נימי נפשו.
להלן השיר במלואו, בית אחר בית, במקורו ביידיש ובצידו תרגומו העברי הפיוטי.
בית א
יידיש:אוראַלטער וואַלד, אונטער דיין גרין-בצפּליטערטער דעק וואַנדעל איך, איך פאַרש דיין פאַרצייטיגען סוד, איך הער דיין זינגען און זאַגען. דיין מורמעל הער איך בייטאָג און ביינאַכט, בעגינען, מיטאָג-צייט, און ווען די זון לייכט-אָפּ, ווען די זון זינקט אַרונטער.
עברית:
יער עתיק יומין, תחת חופתך המנוקדת בירוק אני מתהלך, חוקר את סודך הקדמון, מאזין לשירתך ולשיחך. את רחשיך אני שומע ביום ובלילה, עם שחר, בצהרי היום, ובעת שהשמש מאירה במלוא זוהרה, ונוטה לשקוע.
בית ב
יידיש:איך בעטראַכט דיך אין ליכט פון דער זון, אין בלייכען פלאַם פון די שטערען, דיינע פויגעל זינגען, דיינע צווייגען שאַרכען, און דיינע סודות רעדן און רעדען – די סודות - ווי גרויס זענען זיי, ווי פאַרכטבאַר און מעכטיג! דו דערצעהלסט מיר פון שטאַרקען און רייכען, גרויסען און טיעפען ווילען. דו דערצעהלסט מיר פון לעבען און שפע, פון שטאַרקייט און ווידערשטאַנד. דו דערצעהלסט מיר פון ליעבע צו זון, צו ליכט און לעבען. דו דערצעהלסט מיר פון פּראַכט און שעהנקייט, פיינקייט און ווירדיגקייט.
עברית:
אני מתבונן בך באור השמש, ובלהבתם החיוורת של הכוכבים, ציפוריך שרות, ענפיך רוחשים, וסודותיך דוברים ומדברים – הסודות הללו – מה גדולים הם, כמה נוראים וכבירים! אתה מספר לי על רצון עז ועשיר, עצום ועמוק. אתה מספר לי על חיים ושפע, על כוח ועמידה איתנה. אתה מספר לי על אהבה לשמש, לאור ולחיים. אתה מספר לי על תפארת ויופי, על עידון ועל אצילות.
בית ג
יידיש:דו דערמאַנסט מיר אויגען, וואַס פאַרלירן זיך אין דער גרויסאַרטיגער שיינקייט פון די הימלען, אויסגעשפּרייטע צום בעשעפער, און אַלעס וואַס שעהן און הייליג איז – אבער אויך דיין וועהטאָג בלייבט נישט פרעמד מיין אויער, ווי טרויעריג איז דעם פויגעל-ליעד פון דיין אַלטער, דונקעלער טיעפקייט!
עברית:
אתה מזכיר לי עיניים האובדות ביופיים המפואר של השמים, הנשואות אל הבורא, ואת כל מה שיפה וקדוש – אך גם כאבך אינו זר לאוזניי, מה עצובה היא שירת הציפורים הבוקעת ממעמקיך העתיקים והאפלים!
בית ד
יידיש:איך קען דיין וועהטאָג, מעכטיגער וואַלד, איך קען דיינע צושטערער און צוברעכער, דיינע פיינד און פערניכטער. איך העס פייערדיג דיינע צושטערער, די בעצווינגער פון דיין מאַכט, די בייזע כוחות פון אייביג אן פיינדליך דיר – ווי שטאַרק איך פעראַכט זיי, און ווי איך בענק נאַך דעם טאַג ווען אַלע דערקענען דיין שעהנקייט. וואַקס-זשע, דו אַלטער וואַלד, מיינער! בליה און שטייג אַלץ מעהרער און העכער!
עברית:
אני מכיר את כאבך, יער אדיר, מכיר את מחריביך ומשבריך, את אויביך ומכליך. אני שונא בכל לבי את הורסיך, את המנסים להכניע את גבורתך, את כוחות הרשע העוינים אותך מאז ומתמיד – כמה אני מואס בהם, וכמה אני כמהה ליום שבו הכל יכירו ביופייך. צמח אפוא, יער עתיק שלי! פְרַח ועלה אל פני מרומים, עוד ועוד, מעלה מעלה!
בית ה
יידיש:איך געדענק נאַך, באַשעפער, יעצט ביינאַכט, אוראַלטער וואַלד! דיינע בוימער האַבען זיך צוגעדריקט איינער צום צווייטן, און דו ביזט געוואַרען געפאַנגען אין דער נעץ פון טרוימען, און דא האַב איך דיך געזעהן ווי א העלד, און דיין שלאַף איז מיר געווען ווי א העלדן-שלאַף. גרויס, ריעזיג-גרויס ביזטו, רייסט אויף די הימלען! די גרויע וואַלקענס שטעכען דיין קאָפּ, דו שטעהסט אַזוי הויך און שטייף – עס ציטערט די בלאַנקע לבנה און זי וואַשט מיט זילבער דיינע גרינע לאַקען, עס רייסען זיך אַריין איהרע שטראַהלען דורך די שפּיצען פון דיינע בוימער, און עס מאָהלט א ליכט ווילד-שעהן!
עברית:
אני עוד זוכר, הו בורא, כעת בלילה, יער קדמוני! כיצד עציך נצמדו זה אל זה, ענף אל ענף, ואתה נלכדת ברשת החלומות, וכאן ראיתיך כגיבור, ושנתך הייתה בעיניי כשנת גיבורים. עצום, עצום ורב אתה, בוקע אל השמים! העננים האפורים נוגעים בראשך, ואתה ניצב כה זקוף ותמיר – הירח הבהיר רוטט ושוטף בכסף את תלתליך הירוקים, קרניו חודרות מבעד לצמרות עציך, ומציירות אור מרהיב ביופיו הפראי!
בית ו
יידיש:שעהן ביזטו אין דיין שווייגען, ביסטו שעהן ביים תפלה-טאָן, און נאַך מעהר - אין שלייער פון שטילקייט. שעהן ביזטו אויף דער וואַך, און נאַך שענער - ווען דו זינקסט אין א חלום... דו טרוימסט פון שטערן-געזאַנג, פון ביינאַכט הללויה'ס, דו טרוימסט פון א העכערער רעכט און פון א שעהנעם נישט פון דאַנען. שלאָפסטו, אַלמעכטיגער העלד - ווער וואַגט דיך צו וועקען? דרימעלסטו, קרעפטיגער ריעז - ווער וואַגט דיך צו ריהרן?
עברית:
יפה אתה בשתיקתך, יפה בעת תפילתך, ועוד יותר – עטוף בצעיף הדומייה. יפה אתה בעומדך על המשמר, ויפה שבעתיים – בשקועך בחלום... חולם על שירת הכוכבים, על הללויה לילית, חולם על צדק עליון ועל יופי שאינו מכאן. האם אתה ישן, גיבור כל-יכול – מי יעז להעירך? האם אתה מנמנם, ענק אדיר – מי יעז לגעת בך?
בית ז
יידיש:וואַס ברומסטו, וואַס גרוגז'טו זיך, וואַס צאַרנסטו, מעכטיגער וואַלד? וואַס בעדייט דער גערויש פון דיינע בוימער, בלעטער און צווייגען? וואַס בעדייט דער דאַזיגער וועה-געשריי, געמישט מיט קרעכצען? וואַס איז מיט דיר? וואַס האַסטו זיך צורוישט, צוגאַסען? וואַס וויל דער ווינד, וואַס וועהט דיך דורך, און וואַרפט אויף דיר שרעק? וואו איז זיין וועג, פון וואַנען קומט ער, און וואוהין געהט ער? זיין וואַרפען זיך, זיין שליידערן זיך, וואַס וויל ער דיר זאַגען?...
עברית:
מדוע תהמה, מדוע תרגז, מדוע תזעף, יער אדיר? מה פשר רעש עציך, עליך וענפיך? מה פשר זעקת הכאב הזו, המעורבת באנחות? מה לך? מדוע סערת כה והוצפת? מה חפץ הרוח הנושבת בך ומטילה עליך אימה? היכן נתיבו, מניין הוא בא ואנה ילך? סערתו המטלטלת, השלכתו את עצמו – מה הוא מבקש לומר לך?...
בית ח
יידיש:וואַס האַסטו זיך איינגעבויגען פאַר איהם, איינגעבויגען ביז צו דער ערד, ביז צו די גרינע קנעכלעך דיינע? וואַס האַסטו מורא פאַר איהם, פאַר דעם דאַזיגען שטורם? ער איז געקומען ווי א נאַכט-אורח, און ער וועט אַוועק, אַזוי ווי יעדער שטורם. און ער איז דער שטורם, שטאַרקער ווי געוועהנליך, און זיין רציחה איז גרעסער ווי די רציחה פון א געוועהנליכען שטורם - וואַס אַרט עס דיר? דו שטעה פעלזענפעסט! ער רייסט דיין קרוין, פערטרייבט דיינע פויגעל, ער שטערט דיינע נעםטען, אבער, וואַלד, איין גאַנצע בלייבען.
עברית:
מדוע כרעת בפניו, שוחח עד עפר, עד לקרסוליך הירוקים? מדוע תירא מפניו, מפני הסערה הזו? הרי היא באה כאורח לילה חולף, וכמוה ככל סופה – סופה לעבור. ואף שהסערה הזו עזה מהרגיל, וחמתה קשה ואכזרית מחמתה של סופה רגילה – מה לך ולזה? עמוד איתן כסלע! הן היא תולשת את עטרתך, מבריחה את ציפוריך, מחריבה את קניהן – אך אתה, היער, תישאר שלם ואחיד.
בית ט
יידיש:אייביג איז דער וואַלד, און געוועהנט צו נסיעות. וואַס קען דיר דער שטורם שלעכטס טהון? מעהר נישט ווי א שטורם, זיין כעס קען דיר נישט שאַדען, דו אייביגער! זאַל דער ווינט ווילדעווען, זאַל דער שטורם בילען – דו שטייסט דער גלייכער, דער שטאַרקער, דער אומגעבויגענער... שיק וואַרצלען אין דער טיעף, אין דער טיעף, שפּרייט אויס די פליגעל פון דיין פּראַכט און שעהנקייט. זאַל דיין שאַטען בעדעקען די הויכע בערג, ער זאַל דערקוויקען גרויסע און קליינע. דערהויב זיך און שפּרייט זיך אויס, זיי מקבל די זון! טהו אן דיין קלייד פון יונגע בליטען און שעהנקייט, שטאַלץ!
עברית:
היער נצחי הוא, ורגיל במסעות. מה רעה יכולה לעולל לך הסערה? אינה אלא סופה חולפת, כעסה לא יוכל להרע לך, הו נצחי! ישתולל נא הרוח, תנבח נא הסערה – אתה ניצב זקוף, חזק ובלתי מנוצח... שלח שורשיך אל המעמקים, אל מעמקי האדמה, פרוש לרווחה את כנפי תפארתך ויופייך. יהי צלך סוכך על ההרים הגבוהים, משיב נפשם של גדולים וקטנים. התרומם והיפרש לרווחה, וקבל את פני השמש! עטה בגאון את גלימת פריחתך הצעירה ותפארתך!
האם מישהו יודע מהו הלחן של השיר? אפשר לשמוע אותו איפשהו?
@מתגעגע זה שירים שלמיטב ידיעתי לא הולחנו, יש שם עוד הרבה שירים נוספים.
אדרבה אולי יהיה מישהו שירים את הכפפה וילחין...
-
אסופת מאמרים מר' הלל צייטלין. היה כותב טורים בעיתונות דאז.
(לא התעמקתי, אבל לא נראה שהמאסף הוא 'משלנו', אבל בכל זאת יש הרבה מה לקרוא בהם. צריך גם לדעת שלר' הלל היו קשרים עם ראשי הציונות דאז גם בגלל עברו, והיתה לו כנראה מילה עליהם, והוא מתייחס במאמריו על כך.) בשנות רעה, אסופת מאמרים, ר' הלל צייטלין@חבר-אני אם תוכל לשלוח את זה להעלה באמצעות קישור זה עיין שם https://www.jumbomail.me/he/hom####e (תוריד את כל ה# מהקישור עושים את זה כדי שנטפרי לא יחסמו את הקישור כשהוא מתפרסם לרבים
-
@חבר-אני אם תוכל לשלוח את זה להעלה באמצעות קישור זה עיין שם https://www.jumbomail.me/he/hom####e (תוריד את כל ה# מהקישור עושים את זה כדי שנטפרי לא יחסמו את הקישור כשהוא מתפרסם לרבים
@bjni ????
-
@חבר-אני אם תוכל לשלוח את זה להעלה באמצעות קישור זה עיין שם https://www.jumbomail.me/he/hom####e (תוריד את כל ה# מהקישור עושים את זה כדי שנטפרי לא יחסמו את הקישור כשהוא מתפרסם לרבים
@bjni "עמוד זה כבר לא קיים" כנראה שלחת קישור ישן.
-
@חבר-אני יש בקישור סולמיות תוריד אותם ואז זה יעבוד לך שתוכל להעלות ( הוספתי כדי שנטפרי לא יחסמו את הקישור) ואם תוכל גם אתה לאחר שאתה מעלה להוסיף כמה סולמיות לקישור כדי שהוא לא יחסם על ידי נטפרי
-
הלל צייטלין: עתידה של ברסלב - שער ברסלב
הלל צייטלין במאמר מרתק: מהו חסיד ברסלב, מיהו רבי נחמן מברסלב, והאם תתקיים דרכו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב גם בעתיד. מסמך מדהים.
שער ברסלב (www.breslev.org)
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות