תיקון חצות באור התורה הזמנית

דוד שדה

לשתף את החברים בהארה שהאירה לי בתיקון חצות לאור התורה הזמנית.

אנו אומרים בתיקון חצות "אם אשכחך ירושלים וכו".

ומזמור זה נאמר על חורבן בית המקדש, שזהו בחינת חורבן המוחין, ורבנו מביא בתוך התורה שהאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, וצריך להעלות המלכות מבין העכו"ם וכו' וזה על ידי בחינת וידוי דברים וכו'.

ועיקר הדעת והידיעה שהכל לטובתו זה בבית המקדש.

וכאשר התגברו התאוות והמידות רעות שזה בחינת השפלת המלכות וכו', נשרף בית המקדש בעוונותינו. ואותה שריפת אש היא בחינת המלכות שנפלה שהרי המלכות היא בחינת אש בחינת ראה אש יוצאת מאמתו.

ואותה הבכיה על החורבן היא בחינת וידוי דברים שמתוודים ומודים שעוונותינו היטו אלה ופשענו האריכו קיצנו וכו'.

ועל כן מיד לאחר שבוכים ומקוננים על החורבן, קמים ומנחמים את עצמנו בפסוקי הנחמה שלעתיד לבוא. כי כל קינה ובכיה על החורבן היא בחינת המשכת תיקון וידוי דברים שעל ידם זוכים לבחינת הידיעה של מעין עולם הבא, וזו אותה הנחמה שנמשכת מהבכיה והקינות.

ועוד אנחנו אומרים בתיקון חצות "על זה היה דוה ליבנו על אלה חשכו עיננו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו".

ידוע דהארת בית המקדש זהו הארת המוחין וכו', ובחורבנו זהו בחינת הסתלקות הדעת. ועל זה בוכים ומקוננים ש"שועלים הלכו בו", שהרי השועל נקרא "פקח שבחיות". ותחת הארת הדעת שתמשך עלינו מבית המקדש, שועלים פיקחים הלכו בו, ובזה מתגלה עומק הירידה מבחינת דעת למדרגת חיה.

וידוע "משלי שועלים", ונראה שמרמז שאותה "פקחות" השועל אינה אלא כמשל בלבד. ועיין בדברי רבנו שמבאר תיקון ארבע מידות רעות, אזי מלביש הדברים במאמר חז"ל "במשל" לאחד שהיה מהלך בדרך באישון לילה ואפלה וכו'. ובזה נרמז שכל אותם מידות רעות אינם אלא "משל" בלבד, שכל עיקרו של המשל שבנוי הוא על הנמשל ובלעדיו אין משל.

ואותו ה"נמשל" הוא שער החמישים שזהו הנו"ן שנוספה ב'משל' על ה'נמשל' בעבודת הביטול בבחינת רעוא דרעוין של הסתלקות משה וקבורתו בהר נבו - נ' בו. עי"ז בעבודת ה'ושוב' ממשיכים את אותה הארת הדעת.

וכמו שעבודת האדם לידע שכל מאורעותיו הם לטובתו, כך בשעת שמחה עלינו לזכור את החורבן ואין שמחתנו שלמה אלא בבניין ירושלים ובשלימות הדעת של הבחינה של לעתיד לבוא.

וזהו "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" וכידוע ימין מרמז על החסד. ועל כן אם אשכחך ירושלים אזי לא אוכל לראות חסדי ה' שהכל לטובה בבחינת מעין עולם הבא.

וזה נעשה על וידוי דברים. ועל כן "תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי" מפני שאין לי טעם בדיבורי פי שעבודתם להעלות המלכות בוידוי דברים ולזכות לבחינת מעין עולם הבא. וע"כ אם אין אני זוכר את ירושלים תדבק לשוני לחיכי.

וזהו "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי", שבשעת שמחה אעלה את זכרון ירושלים ואזכור כי אין השמחה שלמה, מפני שחסרה הארת הדעת שנמשכת מבית המקדש כנ"ל.

חבר אני

הפרק סביב הפסוק "ואלוקים מלכי מקדם" עוסק בעניין חורבן ביהמ"ק והגלות:
-תהילים פרק עד (הבאתי את הפסוקים הרלוונטיים)

א מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף לָמָ֣ה אֱ֭לֹהִים זָנַ֣חְתָּ לָנֶ֑צַח יֶעְשַׁ֥ן אַ֝פְּךָ֗ בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ:
ב זְכֹ֤ר עֲדָתְךָ֨ | קָ֘נִ֤יתָ קֶּ֗דֶם גָּ֭אַלְתָּ שֵׁ֣בֶט נַחֲלָתֶ֑ךָ הַר-צִ֝יּ֗וֹן זֶ֤ה | שָׁכַ֬נְתָּ בּֽוֹ:
ג הָרִ֣ימָה פְ֭עָמֶיךָ לְמַשֻּׁא֣וֹת נֶ֑צַח כָּל-הֵרַ֖ע אוֹיֵ֣ב בַּקֹּֽדֶשׁ:
ד שָׁאֲג֣וּ צֹ֭רְרֶיךָ בְּקֶ֣רֶב מוֹעֲדֶ֑ךָ שָׂ֖מוּ אוֹתֹתָ֣ם אֹתֽוֹת:
...ז שִׁלְח֣וּ בָ֭אֵשׁ מִקְדָּשֶׁ֑ךָ לָ֝אָ֗רֶץ חִלְּל֥וּ מִֽשְׁכַּן-שְׁמֶֽךָ:
ח אָמְר֣וּ בְ֭לִבָּם נִינָ֣ם יָ֑חַד שָׂרְפ֖וּ כָל-מוֹעֲדֵי-אֵ֣ל בָּאָֽרֶץ:
ט אֽוֹתֹתֵ֗ינוּ לֹ֥א רָ֫אִ֥ינוּ אֵֽין-ע֥וֹד נָבִ֑יא וְלֹֽא-אִ֝תָּ֗נוּ יֹדֵ֥עַ עַד-מָֽה:
י עַד-מָתַ֣י אֱ֭לֹהִים יְחָ֣רֶף צָ֑ר יְנָ֘אֵ֤ץ אוֹיֵ֖ב שִׁמְךָ֣ לָנֶֽצַח:
יא לָ֤מָּה תָשִׁ֣יב יָ֭דְךָ וִֽימִינֶ֑ךָ מִקֶּ֖רֶב (חוקך) חֵֽיקְךָ֣ כַלֵּֽה:

יב וֵ֭אלֹהִים מַלְכִּ֣י מִקֶּ֑דֶם פֹּעֵ֥ל יְ֝שׁוּע֗וֹת בְּקֶ֣רֶב הָאָֽרֶץ:

יג זְכָר-זֹ֗את א֭וֹיֵב חֵרֵ֣ף | יְהוָ֑ה וְעַ֥ם נָ֝בָ֗ל נִֽאֲצ֥וּ שְׁמֶֽךָ:
...יט אַל-תִּתֵּ֣ן לְ֭חַיַּת נֶ֣פֶשׁ תּוֹרֶ֑ךָ חַיַּ֥ת עֲ֝נִיֶּ֗יךָ אַל-תִּשְׁכַּ֥ח לָנֶֽצַח:
כ הַבֵּ֥ט לַבְּרִ֑ית כִּ֥י מָלְא֥וּ מַחֲשַׁכֵּי-אֶ֝֗רֶץ נְא֣וֹת חָמָֽס:
כא אַל-יָשֹׁ֣ב דַּ֣ךְ נִכְלָ֑ם עָנִ֥י וְ֝אֶבְי֗וֹן יְֽהַלְל֥וּ שְׁמֶֽךָ:
כב קוּמָ֣ה אֱ֭לֹהִים רִיבָ֣ה רִיבֶ֑ךָ זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי-נָ֝בָ֗ל כָּל-הַיּֽוֹם:
כג אַל-תִּ֭שְׁכַּח ק֣וֹל צֹרְרֶ֑יךָ שְׁא֥וֹן קָ֝מֶ֗יךָ עֹלֶ֥ה תָמִֽיד:

חבר אני

ענינא דיומא:
"כל האוכל ושותה בתשעה באב, אינו רואה בשמחת ירושלים; וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה. וכל האוכל בשר או שותה יין בסעודה המפסקת, עליו הכתוב אומר: "ותהי עונותם על עצמותם": (שו"ע סי' תקנד, כה)