@מאיר לב, אשמח שתיצור איתי קשר במייל 0548424381m@gmail.com

@האור-שבפשטות כתב: מעניין לציין שלא כל אנ"ש קיבלו את זה, או יכול להיות שלא שמעו על זה, לדוגמא ר' שמואל העשיל פרידמן בכלל לא מזכיר את זה בסידור שלו, וראיתי כתב יד של אחד מאנש לפני קרוב למאה חמישים שנה איני זוכר את שמו שכותב קל חי העולמים, וכן תלמידי ר' ישראל בער אודסר מספרים שלא היה משנה כלל בתפילה והיה אומר קל חי וכו. ופלא בעיני דבר זה. מרי"ב אודסר זצ"ל ותלמידיו לק"מ הם לא קיבלו את שיש"ק, ספר זה אינו בארון הספרים שלהם ואינו יו"ל בהוצאת הקרן. אלו מסורות מרל"י בנדר זצ"ל, שרי"ב אודסר זצ"ל היה חלוק עליו כידוע. לגבי ר"ג קעניג אולי הוא היה נוהג רק מה שקיבל במסורת מרבו ר"א שטרנהרץ. לשאלה בראש האשכול, וודאי שכן, להגיד כמו שרבינו אמר.

@אוצרבלום ר' אברהם כותב שגם אם אין לך צורת התנסחות יותר מדויקת עליך להבין מדוע רבינו התנסח כך, וכל שכן כשישנה.

קושיא נוספת: החכם שואל את החכם השליח: "האתה בעצמך קבלת האגרת מיד המלך בעצמו ממש. השיב לו: לאו. רק איש אחד נתן בידי האגרת בשם המלך" אבל לפני כן כתוב: "וקרא המלך לחכם אחד ולאותו התם הנ"ל ושלחם להשני בנים הנ"ל, ונתן בידם אגרות לכל אחד ואחד" אפשר לבאר אולי ש'נתן בידם' לאו דווקא, ואפשר שהיה ע"י שליח, אבל תירוץ ששמעתי פעם מר' פנחס בונקר נשמע הרבה יותר טוב: הוא כבר היה אחרי שהקשיב לדיבוריו של החכם... (דהיינו, שיש כח לאפיקורסות, לעוות אצל האדם אפילו מציאות שרואה בעיניו, שיחשוב שאם חכם גדול כזה אומר אז זה כנראה נכון, כמו הבלבול שמגיע מעצם זה שרבים מגדולי הנחשבים חכמים בעולם הם אפיקורסים.) ואולי אפשר להוסיף, שהמלך מסר האגרת, שהקב"ה נתן את התורה לעיני כל ישראל, וצוום להודיעם לבניהם אחריהם וכו' שהוא 'קורא לנו לבוא אליו' ולהתקרב אליו ע"י עבודתו בתפילה ותורה וכו', ובהסתכלות פשוטה ותמימה רואים שיש מסורת התורה מדור לדור, ובכ"ז הכופר יכול להכניס ספקות מי אומר שראו אולי מישהו אמר למישהו וגו'

@יאשע-הלברשטאם מציע רעיון! רבנו שינה בלשונו וקרא לעבודה זו בלשון 'קרבתו לצדיק' שהוא הלשון באות ח לכלל הג' עבודות 'ויש שלש בחינות 'בהתקרבות לצדיק'. וכיון שנכתב בסדר מעילא לתתא. על כן ענין 'קרבתו לצדיק' הוא סיום לג' עבודות. ועל זה אומר ששיתין מחוזא מרמז על שישים אותיות של ברכת כהנים שהם ביד הצדיק כמ"ש ברכות לראש צדיק. וקודם לכן כתב שהצדיק הוא 'ברית' מלח עולם. נמצא שכלל כאן את ג' העליות של המלכות. א. ברית. ב. יד. ג. ראש. וברכת כהנים היא ממשיכה את הברכה מריש כל דרגין עד המלכות, לתקנה בכל הג' עליות. (ואולי כנגד זה יש ג' ברכות בברכת כהנים יברכך, יאר, ישא).

אני חושב שיש פה שתי דרגות. באות ח' זה ראיית פני הצדיק הראשונית שהיא מבטלת (בבחינה) זמנית את התאוות. כי הרי התינוק שאמא שלו הולכת חוזר חזרה לתלמודו... ובאות ט' שזה מעילא לתתא זה אחרי הביטול (בדרך חזור) שאז זה לא ראייה אלא התקשרות (תראו בפנים שככה אכן כתוב!), ולכם שם זה משהו מהותי ולתמיד. שממש יוצאים ממנו תאוות ועצבויות.

@הדריכנו-בדרך-האמת כתב: שפשוט מקימים את מה שכתוב בתורה בפנימיות ובחיצוניות "בהרגשה" "מחשבה" "דיבור" "ומעשה" ושואפים לשלמות את מה שרבינו צווה. (יש הרב שמקימים כל מה שכתוב בתורה ואנו בכללם, אך המיוחדות שלנו שאנו מצייתים לצדיק כזה.)

זה לא משנה מה המטרה וכו' יש כאן בעיה "בעצם" הלימוד, ובכלל מי אמר שאז לא היו מקומות מסוימים שלימדו כי "אין ברירה" והילצו אותם וכו'?

@אוצרבלום כתב: שדיוהו לגודא תודה אני מבין שמכיוון שהשם רוצה שתתגלה מלכותו בארץ דווקא ולא רק בשמים השם יתברך משליך את הנשמה לתוך עצמות הגוף ואם אדם זוכה להידבק בצדיק הענו זוכה לעלות לשורשו לאתר דאינטילת מתמן פה בארץ ואז הארץ מאירה מכבודו יתברך (נ.ב בלי נדר אשתדל לכתוב אפילו פשט אני מאוד אוהב את הפשט וכשאני מבין פשט חדש לפעמים אומרים לי (לא פה) שזה פשט ומה אני מתלהב ואני מתלהב מהפשט יותר מהרמז)

@ע.י.ר.נ.י כתב: @7272 עד כמה שהבנתי, אכן בעבר הלכו בקהילת ננמ"ח (קעניג) צפת עם פאה (בעקבות דעת ר' גדליה שקיבל מרא"ש שהליקוטי הלכות הרי הוא כספר הלכתי כאשר מציין דעה בפוסקים או מנהג, וממילא כאשר מציין את מנהג גילוח הראש לאישה שהיה נהוג במקומם כך עשו ומשם התגלגל העניין לחבישת פאה נכרית) אך בעקבות איזשהו סיפור שהיה בעבר ההנהגה הכללית שונתה ורק נשים בודדות מוותיקי הקהילה עדיין הולכות כך. ד"א ביבנאל העניין מושתת כנראה על המנהג שרווח בקרב רוב קהילות החסידים בהונגריה בעניין, שמשם מוצאו של הרב שיק, והתעגן ביתר שאת בליקוטי הלכות הנ"ל. מעניין מה שאתה כותב ידוע לי מר' גדליה שנשים יקפידו לא לגלח את השער אחרי החתונה, איני יודע מה הוא יעשה עם הלקו"ה, אך מצאצאיו ידוע לי שמקפידים לא לגלח.(אמנם במשפחתו יש כאלו שגלחו (לכל צד יש צד שני...)

@ע.י.ר.נ.י כתב: שאלתי נכד של ר' מרדכי לוזער על הספר הנ"ל ולא ידע במה מדובר אך שלח לי סיפור על פדיון מזקנו ר' גדליה,(פורסם ב'תבונות' - גליון מס' 1 - ראיון עם ר' יוסף טיקוצ'ינסקי, חתן ר' גדליה): קצת מאוחר, אבל אני הבנתי שבתבונות היו כמה פרטים לא לחלוטין מדויקים (כך שמעתי מאנשי מעשה שדייקו לי סיפורים משם) ולכן לא בהכרח אפשר להסתמך על זה.

מה עושים כשיש עצירה ל8 שעות? (אצלי זה בוקרשט) לצאת לבית חב"ד? לאיזה גינה? עדיף כבר להשאר בטרמינל?

@אוצרבלום כתב: המשך יבוא אי"ה. תודה רבה על ההתחלה. אם אפשר במטותא, לחלק את דברים לקטעים ופסקאות נפרדות. מאוד קשה לקרוא בלוק אחד ברצף. מילא אם זה אל היה מענין - אבל היות שזה כן מעניין, אז אנא, עוד טיפטיפה השקעה. תודה מראש

@לב-העולם-אתה כתב: זה נשמע יותר לקוח מגזרת צפת מאשר מגזרת ירושלים של רלוי"צ תלמידו של ראב"ן עצמו... בלי קשר לעצם הענין, השימוש ששימש ראבר"ן את אביו, הוא לא פחות ממה ששימש רבי גדליה את ר"א שטרנהרץ, (לא ח"ו באתי למדוד, אלא רק לעצם המילים שהזכרת...)

@נוה-צדיקים כתב: יצויין שהמקום שנרכש היה בקומה השלישית הנרס בפגז בתש"ח ולא היכן שעומד כיום יש ליד הכניסה לביהמ"ד את המדרגות העולות לקומה היכן שהיה בית הכנסת עד הגירוש, והאחת ההפצצות כל הקומה נעלמה, כאילו לא היה שם קומה נוספת,

גם שם היה פחד גדול על הדרכים. הערבים היו בכל מקום, וגם בעיר העתיקה היו התפרעויות, וגם זה מובא בימי שמואל

עלים לתרופה תסט כִּי צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לְקַיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים" (בְּסִימָן לד), לְהָאִיר עַל עַצְמוֹ הַשָּׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת, דְּהַיְנוּ לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ לְהָאִיר הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה מִנֵּהּ וּבֵהּ, וְכֵן לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, כְּדֵי שֶׁיָּאִירוּ זֶה בָּזֶה הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ, וְכֵן לְדַבֵּר עִם רַבּוֹ וְכוּ' לְקַבֵּל הַנְּקֻדָּה הַכְּלָלִית וְכוּ'. וּצְרִיכִין לַעֲסֹק בָּזֶה הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְשֶׁיִּהְיֶה כָּל עִקַּר מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד רַק בָּזֶה. כִּי חוּץ מִזֶּה הַכֹּל הֶבֶל, הֲבֵל הֲבָלִים, הֶבֶל נִדָּף אֵין בּוֹ מַמָּשׁ.