@צייטלין כתב: אני לא שולל את השפה הזאת, אבל אני מרגיש שזה לא קולע למכווין האמיתי של התקרבות לצדיק. אנו לא צריכים להיות פרופסרים לליקוטי מוהר''ן, ולא כותבי דוקטורט ב"פקולטה למדעי רבי נחמן והגותו". מאד אוהב את ההגדרות של צייטלין על החוזה הצעיר מפולדבה... ואת המאמרים העמוקים האלה ב'מעלה העליונה', אבל אחרי הכל זה הרגשות פרטיות, ולא משהו כללי שקיבלנו מרביה''ק ותלמידיו. אני רוצה לחדד את מה שכתבתי בכותרת האשכול. החידוש הגדול של רבינו - הוא לא רק גאונות גרידא. הגילוי הגדול שלו הוא לא רק יותר משאר הצדיקים. הקשרים בתורות שלו הם לא רק בניינים נפלאים. בוודאי שיש גם את הדברים הללו, אני בעיקר כיוונתי למשהו אחר, ואבהיר את דברי: רבינו בכל תורה שלו רוצה לתת לנו כח להילחם בסט"א שמתגברת בכל דור, לא רק כח לבדו, אלא עצות נפלאות כאלו שהופכות את הנפילה בעצמה לתכלית העליה! בכל תורה של רבינו יש רפואות יקרות ונפלאות שרק הוא יכול לתת! ואם רבינו הוריד לעולם את התורה הקדושה תורה ד' - הוא ידע שיש בה עצות לקלקול גדול שרק הוא ידע לתקן!!! מה הקלקול, ומה העצות - כל אחד שיחתור במימיי הנחל הנובע בוודאי ימצא. נקודת המוצא צריכה להיות פשוטה מאוד, אם רבינו הוריד תורה לעולם - ולא משנה איזה תורה - הרי שהיא הדרך היחידה לתקן את הקלקול הפרטי שלי, ויחד איתי את הקלקול של העולם כולו! אז בוודאי ש"רבות בנות עשו חיל", ואנחנו מאמינים בכל צדיקי הדורות באמונה שלימה. אבל החיפוש אחרי ה"את עלית", ומה שהוא מגלה לי - לא משנה באיזה מצב אני נמצא - זה "עולה על כולנה", בעומק התיקון, שלא היה כמוהו מימות עולם. לא צריך להיות צייטלין כדי להבין את זה, ואין צורך לקרוא מאמרים עמוקים במעלה עליונה... יש שדה, יש לב, ויש רבינו, וכשאני מחבר את הכל לחיפוש אחד, בוודאי אמצא את הגילוי הפרטי שרבינו נתן לי. אשרינו שזכינו שיש לנו רבי כזה!

@נחלי-דבש @בדרך בחלק ד' השיחה הזו לא נמצאת. בחלק ה' - נחיה ונראה.

@יוסף כתב: כידוע רביז"ל חשב לכתוב בכל הלכה מי הפוסק שהלכה כמותו. ולאחר שנדפס לקוטי מוהר"ן אמר רביז"ל שלא יכתוב זאת חיי מוהר"ן שמ"ג @מדלג-על-ההרים כתב: כמדומני שיש המשך מהשיחה הזאת על ימות המשיח. שממילא מיישב את הקושיה. אשמח אם מישהו יודע על שיחה זו שיחות וסיפורים אות ח' בהערה, שמשיח יחבר ספר הלכה ברורה; וראה גם ליקוטי הלכות ראשית הגז ה' אות י"ח.

לא יודע אם יש קשר בין הסיבות. אבל בדומה לזה מצאנו אצל מוהרנ"ת שבשנה האחרונה לחייו לא דיבר תורה בראש השנה כנהוג תמיד אחר תשליך, שזה היה הזמן שרבינו גילה תורה בר"ה. ואמרו על זה אנ"ש שמוהרנ"ת רצה שיבינו שבאים לראש השנה על פי הוראתו של רבינו גם אם לא ישמעו תורה ממנו. [למרות שזה היה ועדיין חלק בלתי נפרד מהקיבוץ, שזה לשמוע תורה מרבינו, וזה גם שייך עד היום, וכפי שמבואר בתורה ד' בתיקון השלישי שהצדיק מפריד לו דרך בעבודת ה']

לכאורה ע"י תשובה לבד יוצא הצירוף הרע שנחקק בעצמותיו אבל עדיין לא נעשה בחזרה לצירוף הטוב וכשמתוודה לפני הצדיק אזי הצדיק מחזיר את הצירוף הטוב לכן הזכיר משרע"ה את ווידוי יהודה ע"ה גם שנים רבות אחרי פטירתו כי הצירוף הרע יצא והיה צריך רק לעשות שוב הצירוף הטוב כ"ז אולי

מסופר בשם רש"ש שרבינו דיבר כ"כ הרבה עם מוהרנ"ת, למה לא כתב רבי נתן הכל? אמר ע"ז רש"ש שרבי נתן טמן הכל בליקו"ה שלו וכל הליקו"ה הוא ממה שאמר לו רביה"ק שזה אומר שכל תורת ברסלב הוא ליקו"ה וראב"ן מצא את זה בליקו"ה (הכוונה שלא רק שראב"ן מצא רמזים בליקו"ה לח"י כללים אלא שהוא מצא אותם בעצמם בליקו"ה)

כמו בתפילה שכדי שהתפילה תעלה צריך להתקשר לצדיק שיעלה אותה כך גם בתשובה שהצדיק צריך להעלות את הווידוי ועל כן הוא היה צריך שהבעש"ט ישמע את ווידויו

תסביר יותר טוב את כל השאלות שלך, אני מרגיש שזה עניין מעניין

@בעל-מוח איני קובע את דברי. אך נראה ממהלך התורה שיש תיקון בהחזרת המלכות לשורשה היינו לצרופי התורה. ובפשט הגמ' במשל של מהלך בדרך פרש"י שהוא ענין 'עלה השחר' שזכה לאור התורה. אך עדין אינו יודע באיזה דרך הוא מהלך. ויש את העלאת המלכות לשורשה שבאסב"ה שורש כל הדרכים, ושם מקבלים דרך לפי שורש נשמתו שלא יחטא עוד. ובביאור הליקוטים ביאר שמשה בזמן חטא העגל היה 'ענו' בלי יו"ד ורק בהסתלקותו זכה להיות 'עניו' עם יו"ד. (בחינת יו"ד חכמה קדומה). ועל כן בעון העגל אף שהצליח לכפר העוון נשאר רשימו של ביום פקדי. ולהנ"ל יתבאר ששלמות העליה לבחינת אסב"ה היה רק בערבות מואב כשעלה להר 'נבו' שדרשו בו נוטריקון נו"ן בו שזכה לשער הנו"ן שהוא בחינת כתר כידוע.

שזה בכללי ולא רק כשאומר לצדיק תבין

שיש"ק ('החדש') ח"ג סי' תק"ס: כְּשֶׁסִּיֵּם רַבֵּנוּ זַ"ל אֶת אֲמִירַת הַתּוֹרָה "קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ" שֶׁבְּלִקּוּטֵי קַמָּא סִימָן ו', אָמַר אַחַר כָּךְ: "אוּן אַמָאל גֶעבְּט מֶען אַ פַּאטְשׁ!" - "וּפַעַם נוֹתְנִים סְטִירָה!". [(בהערה): ואמרו על זה אנשי שלומנו: "דֶער 'אַמָאל' אִיז נָאךְ נִישְׁט גֶעוֶוען" - "אותה 'פעם' עדיין לא הגיעה"... היינו כי מאחר שאי אפשר לדעת מתי היא ה'פעם' הזאת, כי אף שחושב שמן הראוי שיתן סטירה והכאה לעניין זה וזה, אף על פי כן יכול להיות שמהראוי ליתן הכאה דווקא בפעם אחרת, על כן צריך האדם לדחות את ה'פעם' לפעם אחרת, עד שימנע עצמו תדיר מלהשתמש בדרך זו. (רל"י). ועיין עוד 'ליקוטי הלכות' חובל בחבירו; לעיל סימן ס"ט; וראה גם לעיל חלק ב' סימן תכ"ט.]. וְקִיֵּם זֹאת מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל, שֶׁהִנֵּה פַּעַם אַחַת הָיָה אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ אוֹמֵר תְּהִלִּים בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, וְאֶחָד מֵהַלּוֹמְדִים לָמַד, וְאָמַר שֶׁמְּבַלְבֵּל אוֹתוֹ מֵהַלִּמּוּד; וְהָלַךְ הַלַּמְדָּן וְהִכָּה אֶת זֶה שֶׁאָמַר תְּהִלִּים. אָז בָּא מוֹהֲרַנַ"ת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְהִרְגִּישׁ זֹאת, וְשָׁאַל: "עַל מָה הִכִּיתָ אוֹתוֹ"? נַעֲנָה כְּנֶגְדּוֹ הַלַּמְדָּן וְאָמַר: "שֶׁמָּא גַּם אַתָּה רוֹצֶה לְהַכּוֹת אוֹתִי?", וּבְתוֹךְ דְּבָרָיו הוֹשִׁיט לוֹ הַלֶּחִי; וּבָא לְמוֹהֲרַנַ"ת בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁעַתָּה יְקַיֵּם מַאֲמַר רַבֵּנוּ הַנַּ"ל, וְקִיֵּם בּוֹ תֵּכֶף וְהִכָּה אוֹתוֹ עַל לֶחֱיוֹ : [(בהערה): ראה המבואר בפנים התורה שצריך האדם לשתוק כשמבזים אותו, כי צריך למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, וכתב מוהרנ"ת על זה ב'ליקוטי הלכות' ברכות הפירות ה' אות ט"ז: "אף על פי שצריכין לשתוק על בזיונו, אבל על בזיון השם יתברך, שמחרף ומגדף כל כך - צריכין לנקום בו בכל מה דאפשר וכו'"; וראה 'מי הנחל' על תורה זו: "על בזיון וגידוף ה' אסור לשתוק, וגם על בזיון וגידוף הצדיק, אשר קודשא בריך הוא וצדיקיא כולא חד, גם כן אסור לשתוק, וכאשר נשמע אחר כך מפיו הקדוש שאמר לעניין כזה שאף על פי כן צריך לפעמים לסטור לאחד על לחיו".]

ועוד יש להעיר שהלשון "ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם" נמצאת בעוד ספרים, כגון: א. בית מידות להיעב"ץ (עליה ל"ה עמוד ב') ב. מגיד דבריו ליעקב (ליקוטים חדשים, וז"ל: "מכל תנועה ומכל עשי' הוא נעשה חקיקה בפנימיותו ועצמותו של האדם. וזהו ותהי עונותם חקוקה על עצמותם") ג. ייטב פנים (תוכחת מוסר לי"ג מידות ויום העשור: "כענין שנאמר ותהי עונותם חקוקה על עצמותם") ד. מהרז"ו על ויקרא רבה (לה, ה : "דרכי יצה"ר נקראו חוקים על שהם חקוקים על לוח הלב, כמ"ש חטאת יהודה כתובה וגו' חרושה על לוח לבם, וכמ"ש ותהי עונותם חקוקה על עצמותם, וחוקות התורה שיחקוק על הלב יעמדו כנגד חוקות יצה"ר")

מסכים עם הרעיון של סרוסי אבל חושב שמבחינה פרקטית הכי יעיל כשמוצאים קבוצה. גם לעיון וגם להליכה. כי זה נותן שותפים לדבר איתם. כמו שרבנו אומר שצריך לעבד את נקודת הצדיק עם החברים. בתורה למד דלת אשרנו לגמרי!!

@א-שכטר לאחר ההתבוננות הנני שואל מי אמר שהכוונה שהצדיק 'ערום'. לפני המיקום שרבנו מכניס את הפסוק בדבריו. נראה יותר שאני הוא ה'ערום' וכאשר אני נותן צדקה הנני מתלבש בכח הצדקה. כמו"כ כאו"א מאתנו הוא בחינת 'מלכות' וכפי שכתבו באשכול הזה ועוד. וממילא כשאני ערום גם המלכות בבחינת 'ערום' וצריך להלבישה והוא בכח הצדקה. (ועיין תורה מז עה"פ כי הוא כסותו).

@ננח שאלתי שלכן כתב רבו 'עקר' הדעת. לרמז שיש עוד בחינות בדעת.

ברוך ה' שהנושא ברור אצל כל יראי ה', מי שעדיין לא יודע כמה מכשולות חמורים יש כיום עם המצב השמור יכול לברר אצל ארגון חומותייך אומן, ואם אנחנו לא רוצים להכפיל את זה ברור שצריכים רק לחשוב איך נוכל למזער את הגעתם.

מלאכי הוא הנביא האחרון שהיה לישראל. רגע לפני שמסתיים הנבואה.. יש פחד נורא מה יהיה עם השכחה, שכחת התורה מישראל. אחרי החורבן הנורא שמתחיל בחודש תמוז שבו נשתברו הלוחות קורא לנו הנביא לכלל ישראל וזועק: זכרו תורת משה עבדי להמשיך זכרון. חשבתי להסביר על פי תורה ח' תניינא. איך להמשיך הרוח נבואה והתיקון המדמה וההוכחה הראויה וכו' וכו' ועוד חזון למועד..

איזה שאלה מתוקה שפשוט מנעידה לי מיתרים עדינים בתוך הלב, השאלה הגדולה היא האם אתה אדם של התחזקות או של התעוררות... הרי ידוע המימרא בשם ר' שמואל שפירא שאדם שמתבזה ע"ש ברסלב גם אם לא עושה כלום חוץ מזה כבר יכול לקרוא לעצמו ברסלבעאך מצד שני כשרלוי"צ נפטר הוא שלח לשאול אם אפשר לכתוב על המצבה שלו ברסלבער חסיד... ומה נענה אבתרן??? אלא מאי... אנחנו ברסלבערס וווואאאאאאששששששרררררייייינננננוווווווו ואלף פעמים אשרינו לא יספיקו ואיננו זקוקים למעשיות על אנשים שבאמת היו בתחתית המדרגה ורבינו שם למעלה לקח עליהם אחריות... אך מצד שני אין חקר לגדולתו... ותמיד ישאר לנו מה להתקדם... לסיום אצטט משפט חמוד שראיתי בשם ר' יעקב מאיר שכטר "אין מתפקידינו לדעת היכן אני אוחזים, מתפקידנו לעשות מה שמוטל עלינו ותו לא... ה' יעזור שבאמת נגיע לבירור השלם.

חזק ביותר