@לעיין-בתורתו כתב: והנה רוב התורות בליקוטי מוהר"ן בנויים בצורה שאפשר לקרוא לה ספירלה, עושים שלב א, מגיעים לשלב ב, ומתוך ב' אפשר לעשות את א' יותר טוב, ואז גם את ב' יותר טוב, ושוב גם את א' יותר טוב ואז את ב' אפשר לעשות יותר טוב, וכך עד אין סוף. נראה לי שיש גם כזה ספר שכל כולו ממש תרשימים של התורות... אבל ממילא זה אומר שכל פעם שיש משהו שלא כ"כ קשור למהלך ואינו מהווה בפשטות ראיה למהלך צריכים לדון מהו... (לא בתור שאלה אלא כאמירה)

כשאתה רואה יהודי בשעה 7 בבוקר ועדיין לא הניח תפילין, אתה לא חושב לרגע שהוא לא מעוניין להניח תפילין והוא קרקפתא דלא מנח תפילין חלילה, כי בוודאות גמורה הוא יניח עוד חצי שעה - שעה ורק אם עובר השקיעה ועדיין לא הניח תפילין במזיד או אז הוא קרקפתא דלא מנח תפילין רח"ל כשבורא עולם רואה יהודי שעדיין אינו מקיים כראוי רצון ד' הוא אינו רואה אותו כמי שאינו רוצה לשוב בתשובה ויצא מכלל ישראל אלא שבעוד זמן מועט ישוב לעבוד את השם כי עד יום מותו תחכה לו ורק אם מת בלי תשובה אז אוי ואבוי לו בעולם העליון

כוכבי אור חלק חכמה ובינה אות כ"א: וְהַמְעַיֵּן יָבִין מֵאֵלָיו שֶׁמַּה שֶּׁלֹּא יַזְכִּירֶנּוּ שָׁם (וְכֵן בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים) כִּי אִם בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּשֵׁם 'צַדִּיק', הוּא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם וּכְבוֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר, וְגַם כִּי אָמְנָם שֶׁגַּם זֶה אֱמֶת, כִּי כָּל צַדִּיק הַדּוֹר יֶשׁ בּוֹ בְּחִינַת 'מֹשֶׁה מָשִׁיחַ' כַּמּוּבָא בִּדְבָרָיו זַ"ל, אֲבָל בְּוַדַּאי הָעִקָּר הוּא הֶ"עָלִית עַל כֻּלָּנָה" שֶׁהוּא 'מֹשֶׁה מָשִׁיחַ' בְּעַצְמוֹ, כַּנִּשְׁמַע כַּמָּה פְּעָמִים מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ.

@בדרך כתב: [image: 1783549413449-94328512-ad7f-4f48-801a-4ba429b082cb-image.jpeg]|-מרכוז יש מבצע מיוחד לרגל ההוצאה לאור שמעתי 200 ש"ח על כל הסט

@חיים-שלמה כתב: באוצר החכמה יש חלק קטן גליונות 2, 3, 7, 8, 11, וכל הגליונות מ-13 עד 71

@חרב-החכמה עיין תורה לו, א.

@דוד-שדה על כן רבנו אומר בכל פעם שבא לצדיק וכו' ולא מדובר על הוידוי של ער"ה. כמו"כ יש בחינה של 'תנו לי את לבכם' ודבר זה יכול להיות ברגע אחד [עיין תורה קעו שקשורה לתורה דידן ואכמ"ל].

אולי אפשר לומר פשט שמגלה פנים שלא כהלכה זה אחד שמבין פשט שעוצר אותו מללכת ולהתקדם בדרכי השם יתברך והפוך מי שלוקח את דברי חזל שעל פניו מובנים קקשים לעיכול והוא מתחזק מהם זה נקרא מגלה פנים דהיינו פשט כהלכה שאפשר עם כזה הבנה להתקדם בחיים ולהתקרב להשם יתברך

מספר ר' נחום כהן: רש"ש חזר מהשבי בירדן, ומיד נסע למירון לחודש, והודיע לאשתו, שכל עוד שר' לייבל כהן (אביו של ר' נחום) לא יחזור הביתה, הוא גם לא חוזר, כי הוא לא רוצה לצער את אשת ר' לייבל, שהוא כבר חזר, ובעלה עדיין לא.

@נחום-בקר ע"פ תורה צ"ח, דע"י הצדיק האדם מתחיל לראות עד היכן הפגמים שעוברים מעבר לעבר מגיעים, לעניניו, שהצדיק - משה רבינו - יתן ראיה לבני ישראל שיראו גודל הפגם, בפרט כשפוגמים בארץ ישראל, בעניני אמונה.

עזרתם לי ומגיע לכם שאני אבשר לכם את הבשורה הטובה - השגתי את הספר תודה לכוווולכם

עברתי על הירחונים "אור זורח" שיצאו בוורשא לפני השואה (הובא בקישור הנ"ל) לא מצאתי על תורה ד'. יש שם בעיקר על תורה א' (שאגב זה היה התורה הזמנית אז!) צריך לחפש ב"מבועי הנחל".

@נחום-בקר כתב: @חבר-אני לענין 'מהות הענוה וכו'' עיין בתורה קמז בסופה שמבואר שהענו יודע שהוא ענו. לא קבעתי מסמרות, אבל הסברתי שגם זה שהצדיק אומר ע"ע שהוא עניו, זה עצמו (אולי) בבחי' שני הפכים ולכן גם "כְּשֶׁיִּהְיֶה בְּמַדְרֵגָה שֶׁיּוּכַל לִכְתּב עַל עַצְמוֹ כְּמוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם (בְּמִדְבַּר י"ב) : "וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד" זֶהוּ מַדְרֵגַת הָעֲנָוָה בְּתַכְלִית" (ליקו"מ קמז) אעפ"כ לא ידע זאת שהרי הוא בביטול כל הרגשותיו.

@לב-העולם-אתה כתב: מהם הצירופים של פעור? מה הוא אומר? אני מבין שהוא מעיז פניו ואומר דברים שלא כרצון השם ואינו אלא כמתריס להבדיל בין קודש לחול אצל מלכות דקדושה השם יתברך מצרף צירופים לטובה ולברכה... הַמַּלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּרִים כָּל אוֹת וָאוֹת מְלֻבָּשׁ בָּהּ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה שֶׁזּאת הָאוֹת יִהְיֶה לָהּ תְּמוּנָה כָּזוֹ וְאוֹת אַחֶרֶת יִהְיֶה לָהּ תְּמוּנָה אַחֶרֶת נִמְצָא, שֶׁרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ תְּמוּנוֹת אוֹתִיּוֹת הֵם הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְכָל אֵלּוּ הָרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ הַתְּמוּנוֹת נִמְשָׁכִין מֵרְצוֹן אֵין סוֹף, שֶׁאֵין בּוֹ תְּמוּנָה וְכָל הַדְּבָרִים וְהַיֵּשׁוּת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם מֵהָאוֹתִיּוֹת, הַיְנוּ מִמַּלְכוּת כִּי יֵשׁוּת הוּא מֵחֲמַת הַמַּלְכוּת שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ בָּעוֹלָם וְעַל יְדֵי זֶה בָּרָא אֶת הָעוֹלָם מֵאַיִן לְיֵשׁ וְכָל הָרְצוֹנוֹת, הַיְנוּ הַתְּמוּנוֹת, וְכָל הַיֵּשׁוּת, הַיְנוּ בְּחִינַת מַלְכוּת מְקַבְּלִים חִיּוּתָם מֵרְצוֹן אֵין סוֹף כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 'בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא' פעור מלשון פותח בסלנג כמו "פתח עליו ב200 קמש בפער" במקום לסתום ולהכניע את עצמו לרצון השם יתברך עם כל הקשיים הכרוכים בכך... כמו אנשי השם שעמדו והתגברו על יצרם... והתיקון כשפתח פיו בתשובה לפני התשובה הדיבור ממעשים שהם נגד רצון השם יתברך היא הקילקול אך בזמן התשובה כשאומר את אותם דיבורים אבל בהכנעה ובתשובה על שעשה נגד רצון השם יתברך נעשה שעשועים שאפילו צדיקים גמורים לא יכולים לעשות... עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו הָאוֹתִיּוֹת הַחֲקוּקִים עֲלֵיהֶם וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם הַדִּבּוּר שֶׁל הַוִּדּוּי כִּי הַדִּבּוּר יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל עַצְמתַי תּאמַרְנָה" וּמַחֲרִיב הַבִּנְיָן וְהַצֵּרוּף הָרָע וּבוֹנֶה מֵהֶם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה ומנגע זוכה לענג ביום שכולו השבת

אחד המקומות שרואים חיבור בין שני הפכים בתורה שלנו זה הרשעים. הרשעים שהם הגורם גדול ביותר לנפילת המלכות, ונתינת הכח לסט"א - הם הם הכלי והכסא שמעמיד את המלכות דקדושה בעצמה!