שיח-שרפי-קודש-לחג-הסוכות-והילולת-רביהק-מוהרן-מברסלב-זיעא-•-ברסלב-נייעס.pdf

יפה העבירה היא הפירצה להלן ai לא חייב לקרא הביטוי "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב" (בעברית: לא העכבר גנב אלא החור גנב) פירושו שאין להאשים רק את מי שביצע את העבירה או נכשל בפועל, אלא יש להטיל את האחריות על המערכת או התנאים שאפשרו את המעשה. מקור ומשמעות • מקור הביטוי: הביטוי מופיע בתלמוד הבבלי (למשל במסכת גיטין ובמסכת קידושין) בהקשר הלכתי של קנסות ודיני מק.. המשל מתאר עכבר שגונב אוכל, כאשר האשמה המרכזית אינה רק בעכבר הקטן, אלא בחור שדרכו נכנס שאפשר לו לגנוב ולהסתתר. כיום משתמשים בביטוי בשפה ובמשפט כדי להסביר שכדי למנוע תקלות, שחיתויות או עבירות, לא מספיק להעניש את הפרט שמעד, אלא חובה לתקן את הפרצה או המחדל המערכתי שאפשרו את המצב (בדומה לפתגם "פרצה קוראת לגנב")

אם אתה מבין שלימוד 'גברי' היינו לימוד ממבט יותר כולל אז בודאי שכן, כי כך מובא בהקדמת מוהרנ''ת לליקוטי מוהר''ן ע''ש

@ל-ל תודה רבה על הבירור!

תודה על המידע לא ידעתי

אשרינו שזכינו להגיע לצדיק הנ'ח'מ'ן, שזכה לעלות ולזכות לתשובה ולנ'ח'מ'ה של ה' יתברך בעצמו! ועיקר תשובת ה' יתברך היא ביום ראש השנה (הביאו עלי כפרה וכו'), ודווקא יום הדין הגדול והנורא הזה - הוא יומו הגדול של הצדיק שאמר כל העניין שלי הוא ראש שנה. וכל אחד ואחד שזכה להסתופף בצילו בכסא ליום חגנו - ראש השנה, זכה להכלל בצדיק הזה ולעלות איתו אל שורש התשובה העליונה, שרק הזוכים להכלל בצדיק הזה זוכים לה. זוהי שורש הנחמה והחרטה של ה' כביכול על שהניח לנו להתרחק מעל פניו, ואז, דווקא אז, מגיע הצדיק הזה שידע את כל אשר נעשה - הנחמה והחרטה - ומעלה גם אותנו לשם, למקום הזה, לתשובה העליונה, ומחבר אותנו יחד זה לזה. וכשהבנים מתחברים ומתאחדים עם אביהם אוהבם - ראוי לשמוח מאוד מאוד! (ע"פ באהל"ק, א, ח"ב)

כוונתי היתה שאני נהנה בכללי ולא מעצם עשיית נחת רוח להשי"ת לדוג כשאני לומד אני נהנה סתם ככה מהלימוד או מעצם השבת ולא מהנחת רוח לה או מהזכות לקיים מצווה

@ברוך-מאן כתב: ראבר"נ [בערך כמובן] ???

@חיים-שלמה כתב: @שי-רב כתב: אוצר החכמה__115_116.pdf אוצר החכמה__285.pdf זה לא מדויק הענין שלכן הוכרח להתפלל במירון, ודי בזה. זה הגירסה שטענו בירושלים, שלכן הלך למירון. ברור שתלמידי רא''ש הדבקים במשנתו של צדיק להגיע למירון בצוק העיתים לא לוקחים את הסיפור לסיבה על מירון הנוגע וכו'

אני לא יודע אבל ההידור הוא בטוח המצווה היוא בספק (אם לא ספיק ספיקא של האם נוהג היותם תכלת ואם כן איזה סוג) ועוד שרבינו עצמו בליקו"מ כתב שהיום עיקר הציצת הוא בלבן

@חיפוש-הצדיק כתב: @ישי-משה כתב: (או כמו שרביה"ק אמר למוהרנ"ת שיפסוק כשיודע שיש לפחות פוסק אחד שסובר כמונו (בערבון מוגבל,איני זוכר את הציטוט המדוייק.) רבי נתן שאל את רבינו האם לקבל את הרבנות שהציע לו חמיו ורבינו אמר לו כן ורבי נתן שאל שאפשר לטעות וענה לו רבינו שגם אם טועים, אם יש איזה פוסק שפסק כך, זה בסדר (יש עוד המון פרטים בסיפור זה) ספוילר סליחה על ההקפצה של הנושא כל הדין הזה הוא לגבי ר נתן והוראה לפוסק הלכה לציבור בשביל שלא יפחד לפסוק רבינו אמר שאפשר לסמוך על פוסק יחיד אבל להפוך לקולא גורפת לכל מאן דבעי רח"ל

נ"ל שבדיוק לזה נועד המקווה (-תקווה) למניעת גודל החשכות אבל דבריך נראין יפה

@שי-רב יישר כח על הדיוק

@נחלי-דבש כדי שכל מי שמחפש על מידה מסוימת שימצא מיד אבל לא למי שרוצה לעבור על כל הספר

אני יכול לומר רק מעט ממה שהבנתי מעיון בליקו"מ, אין לי בזה ספציפית בירור אמיתי אבל אולי זה יפתח יותר את הדיון לכיוון עמוק יותר בדעת רבינו ז"ל. הנה ידוע שכל הפחד והחשש מעיסוק בחכמת הקבלה נובע בעיקר מצד לשונות ההגשמה שבה, שמדברים שם בשפה של יחודים וזיווגים וכדומה (שעל כן מי שהוא "נואף" כדברי רבינו, בודאי זה ישפיע עליו לרעה מאד כי יגשם מאד את כל העניינים האלה). ובתורה ו' בחלק א' מובא: "... בְּוַדַּאי הַשָּׂגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה הוּא בִּבְחִינַת גַּשְׁמִיּוּת, נִמְצָא שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל הַשָּׂגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, עַל שֶׁהִתְגַּשֵּׁם אֶת רוֹמְמוּת אֱלֹקוּתוֹ." ואח"כ באות ה' מלביש רבינו את כל העניין במרכבת יחזקאל שזהו בעצמו "מעשה מרכבה" היינו חכמת הקבלה, ופשוט לראות שהתורה הזו מדברת הרבה מעניין חכמת הקבלה, "כבוד אלקים הסתר דבר", "במופלא ממך אל תדרוש" וכו', כי כמו שאמרתי מדובר שם על ההגשמה וכו' שזה שייך דיקא בחכמה הזו כנודע. ומובא שם שהשגת רוממות אלקותו זה נמשך מבחי' נק' העליונה בחי' שמש, בחי' משה, היינו מרבינו ז"ל [כלל ט'], לכן פשוט לומר כמו שכתבו כאן בשם ראבר"נ ז"ל ש"ולפי כל זה תבין ותתבונן ברוב ועוצם חיוב והכרח הלימוד, בתורה שבנסתר שזכינו על ידי רבינו ז"ל". אבל מצד שני אין להכריע שאם כן אין ללמוד כלל כתבי האריז"ל, כי אם כן הדברים הם כפי שכתבנו, שההשגה היא מרבינו ז"ל, אם כן ממה שאע"פ כן כותב באותה התורה עצמה שגם בזה צריך לעשות תשובה על ההגשמה, אם כן גם בספרי רבינו ז"ל זה שייך!! לכן צ"ל שההפרש וההבדל שבין ספרי רבינו לתורת האר"י היא שכלל לא נזכר בהם כמעט עניינים של יחודים וזיווגים וכו' שבזה מי שהוא נואף דיקא לא יכול לעסוק כלל.. אבל בתורת רבינו כולם יכולים למצוא את עצמם וכמו שאמר רבינו בעצמו במקו"א. ובתורה ע"ח תנינא מובא שיש בעם ישראל כמה סוגי אנשים, וכל אחד יש לו מדרגה אחרת בעסק התורה: "וְכָל בַּעַל־תּוֹרָה, הֵן לַמְדָן שֶׁעוֹסֵק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּגמפ"ת וְכַיּוֹצֵא, כָּל אֶחָד כְּפִי עֶרְכּוֹ, כְּפִי עֵסֶק לִמּוּדוֹ, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּבָּטֵל מֵהַתּוֹרָה אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם. וְכֵן אֲפִלּוּ בַּעַל הַשָּׂגָה, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְמַעְלָה לְמַעְלָה" וכו' "וְכֵן יֵשׁ אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ, שֶׁאֵינוֹ לַמְדָן כְּלָל", ולהדיא מבואר שכל אחד ומדרגתו, כי יש כאלה שכן יכולים לעסוק בחכמת הקבלה כנ"ל, אבל הדגש שם בתורה הזו הוא שיהיה לומד תורה לשמה: "רַק כְּשֶׁעוֹסֵק לִשְׁמָהּ, שֶׁזֶּהוּ עוֹסֵק בְּיִשּׁוּב הָעוֹלָם", היינו לצורך הנמוכים יותר, לגלות להם במקום שלהם תורה נעלמת, כמובן למעיין בפנים, אבל בכלים שלהם. והיינו כמו שאומר שם בסוף "כִּי חָכְמוֹת אֵין צְרִיכִין כְּלָל, רַק אֱמוּנָה וּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמָה כְּלָל. כִּי חָכְמוֹת מַזִּיקִים מְאֹד לְהָאָדָם, וְהַחֲכָמִים נִלְכָּדִים בְּחָכְמָתָן שֶׁל עַצְמָם", והיינו כי צריך שייכנסו החכמות בתוך עשיות ועובדות כלומר שיהיה להם עצות מעשיות היוצאות מזה בפשיטות ולא רק בגדר של חכמות בראש. [ויש בזה עוד הרבה לבאר אבל אכ"מ]. וכן בליקוטי הלכות הלכות תפילין הלכה ה' אות לח' כתב: "וְהָבֵן הַדְּבָרִים, כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַיּוֹצֵא בָּהֶם הַמְבֹאָרִים בִּדְבָרֵינוּ, תּוּכַל לַעֲשׂוֹת לְךָ דֶּרֶךְ לְהָבִין מְעַט מִזְּעֵיר בְּדַרְכֵי הַקַּבָּלָה שֶׁל הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְהָאֲרִ"י זַ"ל, לְהוֹצִיא מֵהֶם דְּרָכִים וְעֵצוֹת לְמַעֲשֶֹה, עַל־פִּי הַקְדָּמוֹת נוֹרָאוֹת וְעֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת שֶׁל דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ שֶׁל רַבֵּינוּ זַ"ל, שֶׁכָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה וְכָל מַעֲשֶֹה וּמַעֲשֶֹה הִיא פּוֹתַחַת שְׁעָרִים רַבִּים שֶׁל הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהָבִין גַּם כָּל דַּרְכֵי הַקַּבָּלָה, אִם תִּזְכֶּה לִשְׁקֹד עַל תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה יוֹם יוֹם בִּשְׁקִידָה רַבָּה." ואם כן פשוט שיש עניין להבין גם בחכמת הקבלה, אבל רק בעניין שיצא מזה עצות לעובדא ולמעשה, ושלא יישאר בבחי' "חכמות" כנ"ל. וגם זה דיקא על ידי העיון בתורת רבינו ז"ל כנ"ל המוכרחת לדור הזה דיקא [ואולי זהו ג"כ הפירוש "ועכשיו יש נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה שגם העיר וקדיש מקבל משם.."]. עד כאן מה שעלה במחשבתי, מקווה שזה אכן עוזר לברר את הסוגיה.

@חרב-החכמה תודה. אני אשמח אם תוכל להרחיב במה שאמרת, אם באמת יש לך בירור בזה, האם אנחנו אמורים מלכתחילה לראות בפועל איך דבר מוביל לדבר או לא.. נקודה מעניינת.

אֲבָל צְרִיכִין לָזֶה חִדּוּשֵׁי אוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה - לֵידַע קִשּׁוּר וְחִבּוּר הַמִּצְוֹת וְהַמִּדּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל כָּל פְּרָטֵי הַתּוֹרָה, כַּנַּ"ל (אוֹת ו'). לְמָשָׁל, בְּזֹאת הַתּוֹרָה מְבֹאָר הַקֶּשֶׁר שֶׁל שָׁלֹשׁ רְגָלִים שֶׁמְּשַׁבְּרִין שָׁלֹשׁ מִדּוֹת רָעוֹת וְכוּ', שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה יִרְאָה וּתְפִלָּה וְהַרְחָקוֹת שָׁלֹשׁ מִדּוֹת, שֶׁהֵם: גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וַעֲבוֹדָה זָרָה וְלַעֲשׂוֹת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה וְכוּ', (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי־תִּנְיָנָא סִימָן א), וּבְסִימָן אַחֵר מְבֹאָר מֵעִנְיַן צִיצִית וֶאֱמוּנָה וּתְפִלָּה וְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְנִסִּים וְעֵצוֹת וְתִקּוּן הַבְּרִית וְכוּ', (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּסִימָן ז), וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָרֵי הַתּוֹרוֹת, וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת קִשּׁוּרֵי הַמִּדּוֹת (ר"ח ה') רואים פה שהוא כותב שהתורות של ליקוטי מוהרן הם הם האורייתא דעתיקא של הצדיקים שעליה הוא מפליג בכל ההלכה וכו

@ש.-פ. כתב: קצת לא מדויק וע"ע בפוסקי זמננו לענ"ד זאת ההגדרה הכי מסתברת והכי מדויקת, וכך מבואר ברמב"ם וכן נקטו רוב האחרונים בזמנינו, (או אורחים או ארוע, לא ראיתי שום הגדרה אחרת).

@ע.י.ר.נ.י לשון אחרון היינו תקס"א או תקס"ב. כי בהמשך נוקט שנאמר בשבועות תקס"ב.