הגיע לפרשת דרכים, ואמרו חז"ל זה תלמיד חכם ויום המיתה, זה בחינת ודוי דברים לפני תלמיד חכם

[דוד שדה]

ח.
הגיע לפרשת דרכים, ואמרו חז"ל זה תלמיד חכם ויום המיתה, זה בחינת ודוי דברים לפני תלמיד חכם.

ונראה מבואר בקשרי הדברים, שיום המיתה הוא בחינת ודוי דברים לפני התלמיד חכם,
ובהמשך מבואר מהסתלקות משה,
ובזה מבואר דמשה היה בכל חייו בבחינת ודוי דברים והרגשת יום המיתה,
ועל ידי זה גופא זכה ובעת הסתלקותו נכלל במקום שנכלל ברעוא דרעוין.

ושמא אפשר לרמז שזהו בחינת טענת משה בתפילתו על חטא העגל, שטען ואם אין מחני נא מספרך,
כי מי יוכל לעמוד בזה שישמע סיפור שבחו ולא יתגאה וכו' כמבו"פ,
ונמצא דמשה רבנו טען להשי"ת שאם הוא ענו הרי שצריך למחול לישראל,
ואם אינו ענו גדול ונכשל בגדלות הרי זה גופא בחינת "ודוי דברים" לפני הצדיק – לפני השי"ת שהוא צדיקו של עולם,
ובכך זוכה לבחינת מעלת ודוי דברים לפני הצדיק, ויכל בבחינת רעוא דרעוין,
ומשם יוכל שוב להמשיך כפרה על חטא העגל.

ונמצא מבואר דדיקא על ידי שישראל קוראין בכל יום בתורה שבחו של משה בזה גופא נמשך בחינת וידוי דברים של משה לפני צדיקו של עולם כנ"ל,
ובזה ממשיכים בחינת כפרת עוונות,
והרי זה כעין זכירת משה הוידוי שהתוודה יהודה,
כך שסיפור שבחו של משה כתוב בתורה וישראל קוראין שבחו והוא מודיע להם את שבחו,
הרי מתעורר בחינת זכירת טענת משה של "ואם אין מחני נא מספרך",
ובזה מתגלה ומאיר בכל פעם ופעם שבחו של משה בחינת הודוי לפני השי"ת ונמשך בזה מחילת עוונות.

ויש לרמז דבחינת וידוי דברים לפני תלמיד חכם אזי הלשון 'יום המיתה',
ובהסתלקות משה הלשון 'הסתלקות'.
וכן ב'יום המיתה' הדגש הוא על ה'יום' של המיתה,
ואילו הסתלקות משה "בשבת בשעתא דמנחה" היינו גם 'יום' וגם 'זמן'.

ונראה מבואר דזהו בחינת עליית העולמות שבכניסת השבת שזהו בחינת עליית המלכות מבין העכו"ם
וזה כנגד 'יום' בחינת "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" שהיה ביום השישי שהוא 'יום המיתה' שאז אכילת עץ הדעת טו"ר ונגזרה המיתה,
ואדם הראשון על ידי תשובתו ובבחינת וידוי שעשה (כמבואר בהמשך) אזי נמשך בחינת עליית המלכות בכניסת השבת.

ושלימות התיקון הוא בבחינת הסתלקות משה "בשבת בשעתא דמנחא",
שאז כל 'יום' השבת הוא בחינת התגלות הרצון בבחינת והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך,
עד 'זמן' המנחה שאז התגלות רעוא דרעוין,
ואזי זהו עת "הסתלקות משה", היינו שעלה ונסתלק מעלה מעלה ונכלל במקום שנכלל באין סוף עד שלא ידע איש וכו' כמבואר.

ועיין בזוה"ק (בראשית נו) שמבואר שם שבבריאת העולם נכנסו כ"ב אותיות למפרע וכל אות רצתה שבה יברא העולם,
עד שנברא באות ב',
ואז נתקנו האותיות בסדר ישר דהיינו אבג"ד המורה על הנהגת החסד בבחינת אור ישר שהוא בתפארת,
ואחר חטא אדה"ר נפגמו כל האותיות,
ובתשובתו תיקן אדה"ר אותיות ש' ת' ושאר האותיות נשארו בקלקולם,
ועל כן קרא לבנו 'שת',
ולא נתקנו האותיות עד שעמדו ישראל על הר סיני ופסקה זוהמתן.

וביום שעבר על מצוות בוראו ואכל מעץ הדעת ביקשו שמים וארץ (שהם סוד זו"ן) להיעקר ממקומם,
משום שקיומם הוא על ידי הברית כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי,
ואלמלא גלוי לפניו יתברך שיעמדו ישראל על הר סיני לקיים את הברית (ולגרום יחוד זו"ן) לא היה מתקיים העולם.

וכשברא הקב"ה את העולם (היינו המלכות) תיקן ויסד את הברית (בחינת יסוד) שבכוחו נתקיים העולם,
וזהו "בראשית" – "ברא שית",
שזהו בחינת מדת היסוד שהיא שישית, שכל העולם שהוא בחינת מלכות עומד עליו בסוד וצדיק יסוד עולם,
ואדה"ר עבר על הברית בחטאו אזי סילק אותו ממקומו מהמלכות,
ואותו יסוד הוא בחינת 'שית' – ברא שית,
ורמוז הוא היסוד באות י' הקטנה שבתוך אותיות 'שית',
וזהו שהוליד אדה"ר את בנו הראשון התודה והתבייש על חטאו ולכן קראו 'שת' ולא הזכיר את אות י' הקטנה הרומזת ליסוד מחמת שפגם בה,
והרי בקריאת שם בנו 'שת' הודה על חטאו שזהו בחינת וידוי דברים,
ועל כן מ'שת' דיקא שתל הקב"ה את העולם וממנו נתייחסו כל הדורות.

ואותיות ש' ת' הם בחינת בינה ומלכות ומחמת הפגם שביסוד נעשה פירוד בין הבינה למלכות,
ואדה"ר כששב בתשובה אחז בבינה ובמלכות שבהם סוד התשובה,
עד שעמדו ישראל הר סיני ונעשה תיקון העולם,
אזי נכנסה אות ב' (שבה נברא העולם) ורומזת על הברית שזהו אות ב' של ב'רית, והיא מידה השנייה ממטה למעלה,
ואזי נכנסה אות ב' בין אותיות ש' ת' ונעשה שבת שאז תיקון העולם,
וזהו ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם.

ומבואר עוד דאותיות ש' ת' של שת הרי הם אותיות כסדר אבג"ד,
ורק הם נתתקנו מלידת שת בכוח תשובתו של אדה"ר,
ושאר האותיות עלו בסדר תשר"ק למפרע ורק במעמד הר סיני נתתקנו האותיות וחזרו לסדר הישר וכו' עיי"ש כל זה בזוה"ק.

ובזה מאירים דברי רבנו בתורה זו באור חדש.
דהעולם נברא בסדר ישר – אבג"ד, וזהו כל מצוות התורה שנקראת "ספר הישר",
וכאשר אדם עובר עברה אזי מתהפכין צירופי האותיות שזה בחינת תשר"ק,
ועיקר התיקון הוא על ידי בחינת וידוי דברים לפני תלמיד חכם,
שזהו בחינת וידוי אדה"ר בקריאת בנו 'שת' כנ"ל, וזהו בחינת עליית המלכות מבין העכו"ם.

ואין די בעליית המלכות מבין העכו"ם אלא יש להחזירה לשורשה באין סוף בבחינת זרקא המבו"פ,
וזהו בחינת תשובה של שבת שאז רעוא דרעוין אשתכח והמלכות אזדרקת לאתר דאנטילת מתמן באין סוף
וזה נעשה על ידי בחינות וידוי דברים אך לא וידוי של בחינת תשובה, אלא בחינת ודוי דברים של בחינת הודאה (כעין שמצינו ב"ודוי בכורים" שנקרא ודוי בהודאה, ועיין מה שכתבנו בזה במקומו כעין הנ"ל),
וזהו שפתח אדה"ר בשבת בהודאה בבחינת מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה', להודות דיקא שזה בחינת וידוי דברים (עיין ב"יקרא דשבתא" על תורה זו שהביא מאמר הזוה"ק, והביא הפסוק טוב להודות לה' בעניין וידוי דברים).

ובזה מבואר מה שהצדיק מפריש לו לאדם דרך לפי שורש נשמתו ואותו דרך היא בחינת "דרך הישר כפי שורש נשמתו"
היפך בחי' דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות,
אותה דרך הישר היא בחינת סדר הבריאה אבג"ד היפך סדר תשר"ק שזהו הפיכת הצירופים מחמת העבירה.

וזהו שנדקדק בדברי רבנו אזי בבחינת וידוי דברים" על העוונות אזי מחריבין הצירוף הרע ובונים מלכות דקדושה,
ובודוי דברים שמספר כל ליבו (ונכלל בזה בחינת הודאה כנ"ל) אזי הצדיק מפריש דרך – דרך הישר.
(ומעניין לציין כאן את ששמעתי מהרב שליט"א פעם על מעלת לימוד פרוש רש"י, שמחזיר את האדם לדרך הישר ועל כן רש"י אותיות יש"ר, וכבר אמר רבנו שרש"י הוא אחיה של התורה).

ובזה מבואר דאדה"ר היה בגן עדן ששם כל השעשועים והתענוגים שהם בחינת שעשועי עולם הבא,
ומחמת שפגם באכילת עץ הדעת טו"ר אזי נתהפכו הצירופים, ואזי נתגרש מגן עדן,
ועבודתנו לחזור חזרה ולתקן ולהעלות המלכות ולהמשיך בחינת זרקא - אזדרקת לאתר דאנטילת מתמן,
ואזי יכול לשוב ו'לדעת' בידיעה בידיעה שלמה שהכל לטובתו בבחינת מעין עולם הבא, ולתקן פגם אכילת עץ 'הדעת'.

וזהו בחינת התיקון שנמשך בעת מתן תורה שחזרו ותיקנו את ברית היסוד,
אזי נצטרפה תשובתו של אדם הראשון בוידוי שקרא לבנו 'שת' ונצטרפה אות ב' הרומזת על היסוד ונעשה צרוף 'שבת'.

וזהו בחינת האש שהיא שורש המלכות – למה טעה נבט שראה אש יוצאת מאמתו,
ואותה יציאת אש מאמתו היא תחת התיקון של המשכת בחינת היסוד להכלילה בבינה ומלכות באותיות ש'ת' ולהמשיך בחינת קדושת שבת.

וזהו בחינת הצדיק שהוא בחינת שבת כמו שאמרו החבריא לרשב"י אנת הוא שבת כידוע.

וזהו בחינת סוד רחיצת חמין בערב שבת שזהו בחינת שלהובא דאשא היורד בכל ערב שבת,
ועל ידי זה נכנעים הקליפות ועולה המלכות מבינהם,
ונמצא שטבילת ורחיצת חמין בשבת זהו בחינת התכללות בצדיק שהוא השלהובא דאשא,
שזהו בחינת ודוי לפני תלמיד חכם שבזה מחריב הבנין והצירוף הרע ובונה מהם מלכות דקדושה.

ובכניסת השבת אז בחינת עליית המלכות שזהו עליית העולמות כידוע,
ואז פתח אדה"ר שראה כח התשובה ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה',
שזהו בחינת וידוי דברים בבחינת הודאה,
וזהו בחינת אכילת דג בשבת, שבזה מגלים כי אז עליית המלכות לשורשה ואין אנו בבחינת "האי כורא דיתבי לה אכלה טינא בנחיריו",
ואדרבה אנו אוכלים דג להראות שאנו בבחינת "וידגו לרוב בקרב הארץ" שממשיכים בניית ועלית המלכות שנקראת "ארץ",
והכל מכח הצדיק שמכונה בשם דג כידוע (וכמובאר בדברי רבנו בתורה טז).

וזהו בחינת קריאת התורה בשבת שזהו בחינת מתן תורה,
שזהו בחינת החזרת הצירופים כסדר אבג"ד,
וזהו בחינת קריאת שבחו של משה המבו"פ שבזה מתעלה משה ונכלל באין כנ"ל.

ולאחר קריאת התורה שזהו בחינת מתן תורה כנ"ל,
אזי מתפללים מוסף כנגד בחינת יוסף בחינת יסוד, בחינת אות ב' שזהו רמז על כפל של שבת כידוע,
ואזי מצטרפת אות ב' לאותיות ש'ת ונעשה צרוף 'שבת' שזהו בחינת התיקון כמבואר בזוה"ק הנ"ל,
ואזי חוזרים הצירופים מבחינת תשר"ק שלא כסדר,
וזהו בחינת "תכנת שבת" שאומרים אז על סדר תשר"ק כמבואר בסה"ק
שזהו בחינת סוד פשיטת הלבושים והצמצומים שבהם נבראו העולמות בכ"ב אותיות,
ואזי עולים ומתעלים ופושטים הצמצומים מאות ת' ואות ש' ר' וכן הלאה וחוזרים וכוללים הכל באל"ף שזהו אור האין סוף (שזהו המבואר שנעשה מאה מתלת מה והם הם הגרבי משחא שזהו בחינת אור האין סוף)
ומתקנים בחינת המלכות הנקראת אלהים בשלימות,
ואותם ה' אותיות שם אלהים הם בחינת ה' אותיות מנצפ"ך כידוע,
שזהו בחינת "אז מסיני נצטוו ציווי פעליה כראוי",
וכוללים שם אלהים בשם הויה בבחינת בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר,
בתיקון המלכות הנקראת 'דבר' על ידי תיקון כל כ"ב האותיות,
שבזה מגלים שכל אות ואות יש בה רצון ה' וכוללים כל האותיות בשורשם,
שזהו בחינת "זרקא" - דאזדרקת לאתר דאנטילת מתמן,
וזהו שאומרים אז "איה מקום כבודו" בקדושת כתר,
היינו שמשרתיו שואלים איה השכינה שהיא כבודו והיא שורש נשמות ישראל,
ושואלים הם "איה מקום כבודו" דיקא, מפני שנכללים ישראל אז באותה שעה באין סוף בבחינת ולא ידע איש.

וזהו בחינת גילוי אות י' הרומזת ליסוד כנ"ל מהזוה"ק בבחינת "בראשית – ברא שית",
שזהו בחינת תפילת "מוסף" אותיות "יוסף" וכידוע חילוף אות מ' של מוסף בא"ת ב"ש היא י',
שזהו בחינת יוסף בחינת יסוד שמתקן המלכות בשלימות בסוד וצדיק יסוד עולם כנ"ל,
שזהו בחינת "בראשית" – ברא שית,
ואותה י' של בחינת יסוד, נמשכת בגלוי אות ב' באותיות 'שבת' כמבואר בזוה"ק.

וזהו שמבואר באריז"ל (שער מאמרי רשב"י, פרשת קדושים)
דבמנחת שבת "מה שהיה נעשה כשנברא אדם אחר חצי יום השישי כשנכנס לגן עדן, נעשה עתה על ידי מעשה התחתונין בחזרת תפילת מנחה של שבת שהיא תכלית העליה שאין עוד כוח בתחתונים להעלות העולמות יותר מעליה זו".

היינו שבמנחת שבת חוזרים למצב של בחינת אדם הראשון קודם החטא לפני קלקולו.
ומבואר דעליה זו היא בבחינת רעוא דרעוין דאשתכח,
שזהו בחינת הסתלקות משה בשעה זו,
ומה שיכולים אנו לזכות לעליה גבוה שכזו זה רק על ידי וידוי דברים לפני הצדיק כמבו"פ,
וזהו בחינת ג' צדקך שאומרים אז,
שזהו בחינת צידוק הדין על הסתלקות ג' צדיקים – יוסף משה ודוד,
ואזי "צידוק הדין" הרי הוא בבחינת וידוי והודאה שמצדיקים את הדין,
ואותו צידוק הדין שנעשה על הסתלקות אלו הג' צדיקים בשעת הסתלקותם,
זה בחינת וידוי דברים לפניהם,
שעל ידי זה זוכים לעלות ולהיכלל באותם צדיקים עד שזוכים אז לבחינת רעוא דרעוין בחינת ולא ידע איש הנאמר בהסתלקות משה.