השמן והנרות...

רוחני

האור הגדול האינסופי בא מהוידוי. אבל הנירות שדולקות מהשמן זה ההמשך שהוא תוצאה של הוידוי.
אי אפשר להישאר רק עם הוידוי, כי אם הוידוי לבד עושה לאדם אור אין סוף, והוא יישאר רק עם זה, אז הוא הולך להתפרק לגמרי. אחרי הוידוי צריך להמשיך נרות, מצוות, שזה מחבר את האדם לאין סוף. כמו הפרשת הדרך שבאה אחרי הוידוי. הפרשת הדרך היא בבחינת המצוות.
אני כותב בקיצור אבל תעיינו היטב בליקו"ה שם שיש את נרות המנורה שממשיכות את האור האינסופי של הארון וכו.
אם יהיה לי זמן אני אוכל להסביר את כל הפרטים ופרטי הפרטים. ה' ירחם

ברוך מאן

@רוחני כתב:

אי אפשר להישאר רק עם הוידוי

לא.
אתה מציג את המצוות כתהליך המשך, אבל בתורה זה "תיקון" ולא רק תהליך המשך.
וכך אנו שבים לתעלומה הגדולה, איך יש 2 תיקונים בתורה אחת לדבר אחד, ואין "שום קשר" בין 2 התיקונים?

@חבר-אני [שאיני יודע שמך...]
מנסה להעלות אפשרות נועזת:

אולי יש תמיד, בכל תורה, 2 תיקונים.
הרי לפי כלל ט' יש תיקונים מיוחדים לצדיק הגדול מיחידי הדורות וכו'.
אז יתכן, שהתיקון הראשון הפשוט הוא של כלל הצדיקים, והתיקון השני הוא של יחיד הדורות.

את תסכימו איתי למהלך נועז שכזה, אז יש הרבה קשרים וקושיות שיובנו ע"פ מהלך זה.

ממתין לתמיכה או תקיפה

לב העולם אתה

נועז מידי

נחום בקר

@רוחני שחבילות חבילות של מצוות הכוונה למצוות עשה. שהם כנגד העבירות שעשה, ולא שימנע מעשיית עבירות.

נחום בקר

@רוחני לפי דבריך עדין קשה שא"כ המצות לא מחברות את שברי העצמות. ועל זה שאלתי מה יש לך לומר תרוץ על זה. (חוץ מהביאור הליקוטים. שמבאר שכל מצוה מקימה את המלכות דקדושה. ודבר זה הוא כלי לאור אין סוף כמבוא בלקו"ה שהבאת).

נחום בקר

@ברוך-מאן יש שתי תיקונים, אך יש קשר ישיר ביניהם. בהקמת מלכות דקדושה. אחד בלי לפגום במלכות דקדושה, ואחד אחרי שנפגמה. 'הטוב והמטיב' ודו"ק כמבואר במקו"א.

ברוך מאן

@נחום-בקר כתב:

יש שתי תיקונים

סוף סוף מישהו מסכים איתי, אפילו במקצת...
אז ננסה ללכת צעד נוסף קדימה

אם יש 2 תיקונים, אז הם קשורים זה לזה - אבל הפוכים זה מזה.

למה?
כי התיקון של רבינו לא רק גדול מכל הצדיקים, אלא ממש הפוך מהם, כי זה משהו חדש לגמרי.

ואם כך, המצוות מחברות את שברי העצמות, באמצעות מהלך של "חיבור".
והתיקון של רבינו "וידוי דברים וביטול לצדיק ולה'", הוא לא מחבר את העצמות אלא מגדיל את השבר שלהם.
הגזמתי?
לא!
כי התיקון של הצדיק זה ביטול כל הגשמיות, והשלב הראשון בביטול גשמיות זה להגיד שכל העצמות הם אין ואפס, שזה הרבה יותר משבירה רגילה, הם פשוט כלום.

רוחני

@ברוך-מאן
ברור שזה עוד מדרגה של תיקון!
אשאלך שאלה שטומנת בתוכה את התשובה:
היכן היא הענווה היותר גדולה, כשהאדם עולה לאין סוף והוא נעשה אין, או כשהוא יורד בחזרה שוב לתוך העולם הזה?
במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוונתנותו!!! רק שם!
למעלה כשהאדם הוא אין, אז הוא אין, הוא לא נמצא והוא לא עניו. אבל כשהוא חוזר למקום גדולתו הוא יכול להיות עניו.
אז ברור שכשהאדם מתוודה, הוא בביטול, אין שברי עצמות כי אין עצמות לאדם, הוא ביטול את עצמו והוא לא מרגיש את עצמו ואת שבריו עצמותיו. ולכן התיקון לא באמת נעשה עד הסוף, כי הוא לא חיבר עדיין שברי עצמותיו.
התיקון של השברים זה הפרשת הדרך של השוב, חזרה לתוך העולם הזה, והמשכת הארת האין סוף דרך הרשימו לתוך כלי היישות.

רוחני

@ברוך-מאן
לא רוצה 'לשבור' אותך, אני רוצה לאיין אותך, כי זה התיקון הגדול ביותר, ולכן אני חולק עליך, עיין בהערה הקודמת.
העולם הבא הוא לא יבטל את העולם הזה.

רוחני

@נחום-בקר
חז"ל קוראים למצוות לא תעשה - מצוות....
ואם זה לא מספיק לך נראה לי שגם הביאור הליקוטים שציטטת אומר לשון של מצוות על מצוות לא תעשה. חבילות חבילות, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, ולמעלה מן הכל האין.

נחום בקר

@רוחני לשון המדרש (ילקו"ש משלי) רבי נתן ורבי אחא בשם רבי סימון אם עשית חבילות חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות חבילות של מצות.

נחום בקר

@רוחני לא נראה לי שמוזכר המילה חבילות בביאור הליקוטים.

ברוך מאן

@רוחני כתב:

העולם הבא הוא לא יבטל את העולם הזה

קודם כל - כן. הוא כן יבטל.

דבר שני, אני רוצה להסכים איתך קצת, כי באמת יש בתורה 2 אין סוף:

א"ס עליון שזה רצון העליון שנותן חיות לרצונות שלמטה.
2.יש עוד א"ס-ענווה, שהוא נמצא במקום גדולתו.
אם כך תשאל, אם רבינו לא מזכיר שזה 2 סוגים, אז כנראה שזה אחד?
אז יש לי תשובה, אבל לא מיניה וביה, ואני מפחד מ @לב-העולם-אתה ...

ברוך מאן

@רוחני כתב:

ברור שזה עוד מדרגה של תיקון!

למעשה אף אחד לא לייק לי על הרעיון שיש בתורה שני מדריגות של תיקון, כלל הצדיקים - ורבינו.

אבל אני לא מתרגש מזה, כי רבינו אומר שמי שלא מסכים איתי הוא טיפש...

איפה?

טיפש הוא מי שקם לספר תורה, ולא קם לפני ת"ח שהוא שורש התורה.

ראבר"נ מסביר שהת"ח הוא פנימיות התורה, ולכן הוא יותר חשוב מהס"ת.
אבל נשאלת השאלה, איפה ראבר"נ מצא בתורה שיש תורה - ופנימיות התורה?

התשובה היא כנ"ל; יש שני סוגי דיבורי התורה, המצוות הם סוג אחד, ווידוי דברים זה הדיבור העמוק יותר.

אז התיקון של כל הצדיקים שהולכים בנגלות התורה [בחינת ספר תורה], זה לחבר את העצמות ע"י מצוות.

והתיקון של ראש כל הצדיקים הוא לעשות וידוי דברים, ואז מתבטלת מציאות הגשמיות לגמרי.

ומי שחושב שהמצוות יותר חשובות מוידוי דברים, ולא מבין שהוידוי דברים יותר חשוב מהמצוות, הוא טיפש, וכנ"ל.

נ.ב. ולפי"ז מתורצת הקושיא שהרבה הקשו למה רבינו לא מזכיר את ענין שבירת העצמות וחיבורם, החל מאות ח' והלאה, ודוק.

לב העולם אתה

@ברוך-מאן כתב:

ואני מפחד מ @לב-העולם-אתה ...

יש לך למה

@ברוך-מאן כתב:

אבל נשאלת השאלה, איפה ראבר"נ מצא בתורה שיש תורה - ופנימיות התורה?

יש לזה מקור ברור.
רבינו אומר שהתורה היא האש שמשם המלכות (- "הלא כה דברי כאש" כמוב"פ), היינו שהתורה היא שורש המלכות - אין סוף.
ומאידך אומר רבינו (באות ט') שהאותיות של הצירופים (- של התורה. כמבואר באות ה') הם מלכות - רצונות - סוף...

אלא מאי שמוכח שיש שני רבדים בתורה. יש את האותיות. הגילוי של התורה. שזה מלכות וכו', ויש את פנימיות התורה שהיא שורש המלכות וכל היישות שזה הת"ח שהוא עיקר התורה בחי' אין סוף.

לב העולם אתה

@ברוך-מאן אולי תוכל להסביר את מהות התחלוקת שלך עם @רוחני , כי לא הבנתי איך הדיון שלכם קשור

ל @רוחני כתב:

העולם הבא הוא לא יבטל את העולם הזה.

חבר אני

@נחום-בקר כתב:

@חבר-אני את הנקודה שאת מחפש בענין השגת כל מאורעותיו לטובתו בב' דרכים. זה לא במ"מ שהבאתי מהביאור הליקוטים.
כי כל אלו המ"מ סובבים על ב' הדרכים של חו"ג המבוארים בתורה.
אומנם במה שביאר שענין החו"ג שניהם הוא לתקון המלכות. ובתיקונה אין יניקה לאלהים אחרים, ומתגלה בחינת 'אנכי הוי"ה אלקיך' עי"ז משיג האדם שכל מאורעותיו הם לטובתו.

יישר כח על כל המ"מ, אכן הארת את עיני שמובן מדברי ר"א שכיוון שתיקון המלכות הוא ע"י חו"ג, נמצא שמוכרח להיות ב' דרכים לתיקונה.

ע"י הגבורה שהוא מניעת השפעת המלכות לסט"א.
ע"י החסד שהוא - "במצות האמונה בדעת אנכי, נחשב האדם למשפיע את המלכות אל הקדושה [כי אין מלך בלא עם]."
ועפ"ז מיושב איך נכנס בתורה העניין של חבילות של מצוות כי אכן יש עוד דרך והוא מצוות האמונה שהוא ה"אנוכי", וכמובן מדברי ר"א שם.

[כעת יש לברר את מה שר"א אומר בהמשך "ונראה מבואר, שעל זה נתנו לנו בדרך כלל, שני הדרכים, תורה, ותפלה", היכן לשייך כל דבר, האם תורה זה גבורה ("הלא כה דברי כאש") ותפילה זה חסד, א"כ זה לא כ"כ מסתדר עם ה"חבילות של מצוות" שלכאו' יותר שייכים ל'תורה',(ולעומת זה ווידוי מתחבר לכאו' יותר עם תפילה) והרי לעיל אמרנו ש'חבילות של מצוות' הוא החסד והשפעת המלכות אל הקדושה. ? ואולי ע"פ כלל ז' כל בחי' כלולה וכו', גם בתורה עצמה יש ב' בחינות]

@ברוך-מאן כתב:

@חבר-אני [שאיני יודע שמך...]
מנסה להעלות אפשרות נועזת:
אולי יש תמיד, בכל תורה, 2 תיקונים.

@רוחני כתב:

האמת שאני לא מונח בכלל הרביעי, אז לא כל כך הבנתי עד הסוף מה אמרת שרבינו בנה את התורה וכל העניין של ה'קודים' אולי צריך לדבר על זה באשכול ששייך לזה.

אכן כדאי שאפתח אשכול מיוחד לזה בל"נ, רק בקצרה ממש לעניינינו, בכלל ד' יש כמה וכמה חלקים, חלק א' מהם הוא ממש כלל עיוני "איך ללמוד את התורה הזאת", הכלל הזה אומר שחוץ מהח"י כללים, יש לכל תורה כמו קוד מיוחד, שאם תמצא את הקוד הזה, יהיה לך כלל חדש ספציפית לתורה זו, זה לוקח את ה"מיניה וביה" למקום אחר לגמרי! בתוך התורה הזאת רבינו ילמד אותך איך ללמוד אותה!

[ראיה לדבר: בחכמה ותבונה ר"א כותב על ה"מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו", ששם מסופר שהמבחן לבדוק מיהו הבן מלך האמיתי, זה שהיה צריך לסדר את הכסא, בסוף המעשה אומר רבינו כך: "פרוש המעשה הוא, כמו הכסא שעשה המלך כנ"ל שעקר החכמה שצריכין לדעת איך לסדר הדברים, כמו כן מי שבקי בספרים ולבו שלם, יוכל להבין הפרוש, אך צריכין לסדר הדברים היטב, כי פעם נקרא כך ופעם נקרא כך".
דהיינו המעשה עצמו היא הכסא, אם תרצה פירוש על המעשה תצטרך רק לסדר אותו כמו שהבן מלך סידר את הכסא שכן לא רק ש"הבן מלך התחלף" אלא כל המעשה "התחלף"!, ר"א מציין שם שזהו כלל ד']

דוגמא איך להשתמש בכלל הזה, בתורה ל' רבינו מביא את העניין ש"סיבבוהו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת" ומשמע שם לפי"ז שתורה ל' עצמה בנוייה כך שכביכול רבינו אמר בה הרבה הקדמות עד שהגיע למכוון!

כמובן צריך הרבה להרחיב בזה ובעזר"ה באשכול נפרד.

לעניינינו כיון שהמטרה של התורה הזאת, היא להגיע אל הדעת [לידע שכל מאורעותיו לטובה] המורכבת מחו"ג, אם כן יש בתורה זו יימצא ב' דרכים להגיע אל אותה מטרה, ולפי"ז נצטרך להבין גם איך ב' הדרכים מתחברים יחד. (שהרי הדעת היא אחדות של חו"ג)
ואע"פ שלפום ריהטא נראה שיש דרך א' - ווידוי וכו'. אבל לפי הנ"ל יוצא שרבינו רימז, שבכל זאת אם תעיין היטב, תראה שיש דרך נוספת המתחברת לאותה דרך.

אבל לא התכוונתי לומר שבכל תורה יהיה בהכרח ב' דרכים.

עד כאן כתבתי מבלי לראות את שאר השירשור. (התחלתי לכתוב אתמול והמשכתי כעת ובלי עין הרע הלומדים הוסיפו עוד ועוד..)

(וכעת ל @ברוך-מאן האם זהו שמך האמיתי? א"כ גם אני לא מכיר. אבל מה זה משנה כולנו אחים לאותה אמא - ה"ה רביה"ק!)

נחום בקר

@לב-העולם-אתה בתורה שלנו יש ג' מדרגות כמבואר בביאור הליקוטים. ושורש המלכות באש אין הכוונה לאין סוף, אלא זוהי הדרגה האמצעית (לפי הסבר אחד, יש כאלו שיחלקו ויאמרו שזה המדרגה הראשונה) עכ"פ אין סוף זה השורש של ב' המדרגות יחד של חו"ג. שהם הוי"ה בחינת שורש אש של התורה. ושל המלכות.
נ.ב. אם תאשר לי אני אסביר את מקור הדברים בכתבי האריז"ל.
אך גם בלי המקור. הדברים מוכרחים בקשרי התורה כפי שביאר הביאור הליקוטים להדיא.

נחום בקר

@ברוך-מאן זה שאני טיפש אני יודע, ואגלה לך יותר שאני 'רבן של משוגעים'.
אך לעניננו. 'פנימיות התורה' הוא 'הדעת' כמבואר בביאור הליקוטים.
ומה שמצוות וידוי דברים היא יותר גבוה. דבר זה אינו מוכרח כלל ועיקר. אלא ש'מספר כל לבו' דיקא, היא הגורמת לבוא לענווה שלמה, ועי"ז נכלל באין ואזי זוכה לעלות לבחינת 'דעת' (אחר הירידה מהרצוא, כמבואר באות ט). אך וידוי דברים כשלעצמו הוא מצוה ככל מצוות התורה.
נ.ב. גם הענין של 'צדיק וצדיק הדורות' לא הגבתי בלייק לא מחמת שאיני מסכים איתך. אדרבה אני מסכים ומסכים. אלא שדבר זה כבר ניגון באשכול אחר בארוכה, ושם כתבתי את דעתי כדעתך בענין. על כן לא חזרתי על הדברים כאן.

נחום בקר

|=> @חבר-אני כתב:

[כעת יש לברר את מה שר"א אומר בהמשך "ונראה מבואר, שעל זה נתנו לנו בדרך כלל, שני הדרכים, תורה, ותפלה", היכן לשייך כל דבר, האם תורה זה גבורה ("הלא כה דברי כאש") ותפילה זה חסד, א"כ זה לא כ"כ מסתדר עם ה"חבילות של מצוות" שלכאו' יותר שייכים ל'תורה',(ולעומת זה ווידוי מתחבר לכאו' יותר עם תפילה) והרי לעיל אמרנו ש'חבילות של מצוות' הוא החסד והשפעת המלכות אל הקדושה. ? ואולי ע"פ כלל ז' כל בחי' כלולה וכו', גם בתורה עצמה יש ב' בחינות]

בפשטות תפלה - וידוי. הם בחינת חסד, כי על ידם אתה נכלל באין סוף בבחינת 'רצוא' שהיא מקבילה לבחינת 'חסד'. (וכל תפילה מתחילה 'ברצונות' שהם בחינת 'מלכות' בחינת 'גבורה' אך הוא בא להתבטלות להשי"ת ע"י התפלה ונכלל בבחינת חסד).
והתורה היא בחינת 'שוב' שמשה עלה לשמים והוריד את התורה לארץ דיקא. והתורה ומצוותיה, הם 'כלים' לקבל בהם את אור אין סוף מהשי"ת כמבואר בלקו"ה גביית יתומים שהביא 'רוחני' בתחלת האשכול. ועל כן אע"פ שבכללות היא בחינת 'גבורה - אש' אעפ"כ בתוכה מאיר אור אין סוף שהוא 'חסד'. והוא כעין שכתבת שכל בחינה כלולה מב' הבחינות.=|