תורה ד' קמא

חברים יקרים כל ההערות והארות שלכם [הן באשכול זה והן באשכולות אחרים] מופנות לצוות הניהול ובעז"ה יטופלו ייש"כ על המשובים

יפה העבירה היא הפירצה להלן ai לא חייב לקרא הביטוי "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב" (בעברית: לא העכבר גנב אלא החור גנב) פירושו שאין להאשים רק את מי שביצע את העבירה או נכשל בפועל, אלא יש להטיל את האחריות על המערכת או התנאים שאפשרו את המעשה. מקור ומשמעות • מקור הביטוי: הביטוי מופיע בתלמוד הבבלי (למשל במסכת גיטין ובמסכת קידושין) בהקשר הלכתי של קנסות ודיני מק.. המשל מתאר עכבר שגונב אוכל, כאשר האשמה המרכזית אינה רק בעכבר הקטן, אלא בחור שדרכו נכנס שאפשר לו לגנוב ולהסתתר. כיום משתמשים בביטוי בשפה ובמשפט כדי להסביר שכדי למנוע תקלות, שחיתויות או עבירות, לא מספיק להעניש את הפרט שמעד, אלא חובה לתקן את הפרצה או המחדל המערכתי שאפשרו את המצב (בדומה לפתגם "פרצה קוראת לגנב")

@ע.י.ר.נ.י לשון אחרון היינו תקס"א או תקס"ב. כי בהמשך נוקט שנאמר בשבועות תקס"ב.

@7272 אולי הכוונה לטובתו של העולם, דהיינו שחייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, שהתיקון שלו זה תיקון העולם וכן להיפך, שבו תלוי העולם.

בגלל השם של הנושא וחלק מהדברים החשובים שנכתבו נשמח לתוספת העמקה בעניין ברכת הטוב והמטיב בזמננו גם על הרעה נפתח במה שכתוב בהלכה שצריך לברך על הרעה בלב שלם שנו חכמים במשנה דהרואה (נ"ד.): "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", והיינו לברך על הרעה בדעת שלימה ובנפש חפיצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה, כי הרעה לעובדי השם היא טובתם ושמחתם, כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם. ויחשוב שהכל כפרת עונותיו, ונמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד השם, ועבודת השם שמחה היא לו, וזהו דכתיב: "ואהבת את ה' אלהיך… ובכל מאדך", בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, הן מדה טובה הן להיפך, הוי מודה לו במאד מאוד. וזהו שאמר דוד: "חסד ומשפט אשירה", כלומר בין שנוהג עמי במדת החסד ובין שנוהג עמי במדת משפט תמיד אשירה. ואיוב אמר: "ד' נתן וד' לקח יהי שם ד' מבורך". ולעולם יהא אדם רגיל לומר: 'כל דעביד רחמנא לטב עביד' (גמרא ס':), והמשכיל יבין בדעתו ושכלו כי ענייני עולם הזה הבל וריק, רגע קטנה כצל עובר וכחלום יעוף. ערוך השולחן רכב' ג' אם כן נשאל כדי לתרץ אם אדם מברך בדעת שלימה והרעה לעובדי השם היא טובתם ושמחתם מדוע עדיין מברך דיין אמת והתירוץ @נחום-בקר כתב: גם המיעוט וירידת המלכות, בהתגברות השינויים שמצד האדם [המתוודה, ושומע מעתה לדבריו], נהפך לתיקון, בריבוי התהוות הכלים [לקבלת אור העליון יתברך בכפלי כפלים] ונצטרף לתיקון המיעוט ושינויי נשמות המלכות שמצד העליון יתברך בתחלת הבריאה. וכפי זה 'הטוב' הוא סדר הצרופים שברא בהם השי"ת את העולם וכל סדר השתלשלות הבריאה. ואילו 'המטיב' הוא מה שמתקנים את שינוי הצרופים ומכינים מהם כלים חדשים לגילוי האור העליון בכפלי כפלים (יָדוּעַ, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע וְהַקְּלִפּוֹת נִתְהַוִּים מִן שְׁבִירַת כֵּלִים) וכשאדם זוכה לדעת בבחינת אתה הראיתה לדעת וּכְשֶׁיֵּדַע כָּל זאת (אין כל אלא לריבוי שלא רק שהרעה טובה לעובדי השם אלא גם טובה לאחרים עַל יְדֵי שֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הַנַּ"ל נִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה עַל יְדֵי שֶׁרֶץ קָטָן שֶׁבִּנְחִירָיו עַל יְדֵי שֶׁהִרְגִּישׁ טֻמְאָה קְטַנָּה שֶׁמְּבַלְבֶּלֶת אוֹתוֹ עַל יְדֵי תְּשׁוּבָתוֹ גּוֹרֵם שֶׁגַּם אֵלּוּ הָרְשָׁעִים נַעֲשׂוּ כִּסֵּא לַקְּדֻשָּׁה וִיהָבֵי לְבִנְיָנָא הַנָּךְ מְחוֹזָא שֶׁעוֹזְרִים גַּם הֵם לְעוֹבְדֵי הַשֵּׁם שֶׁיִּבְנוּ הַנָּךְ מְחוֹזָא שבזכותו כל בני דורו מאיר להם פתח כיסופים וגעגועים לחזור בתשובה ואם עד עכשיו היה מברך דיין אמת כי ידע בפשטות שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד מעכשיו זוכה לדעת שהנפילה שלו טובה גם לאחרים ולכן יברך הטוב לעצמו והמטיב לאחרים שעימו בסירה) ...נִקְרָא יְדִיעָה שְׁלֵמָה כִּי עִקַּר הַדַּעַת הוּא אַחְדוּת שֶׁל חֶסֶד וּגְבוּרָה זֶה נִקְרָא דַּעַת הַיְנוּ שֶׁלּא יַחֲלק בֵּין חֶסֶד לְדִין, וִיבָרֵךְ עַל כֻּלָּם "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב"

@לב-העולם-אתה כתב: אני זורק לאויר מחשבה לא מפותחת: זה ההפך משרץ קטן... לכאורה הפירוש שיש מי שחושב על מחשבה שחלפה בראשו שזה קטן. אבל כאן מרגיש שזה קטן ומתבייש בזה. ומתעורר בזה לתיקון. (ובתיקון מתברר שזה קטן והגיע לצורך התיקון) לענין דביקות יש כאן חידוש שדביקות שאינה גמורה היא ג"כ דביקות, אלא שלפעמים זוכה לדביקות שאינה לפי דרגתו. (וזה מאורע אצלו ) ואח"כ יש מילים שלא נאמרות בדבקות גדול וזה לא ירידה אלא הדרך הנכונה המתאימה לו. וא"כ מתבאר שרואה ירידה קטנה ועליה גדולה ויש בזה אינו יודע באיזו דרך מהלך והאמת שיש כאן דרך שהיא לטובתו. (וצדיק נקרא טוב)

@לב-העולם-אתה כתב: מובא איפשהו בליקו"ה על התורה מצרנות ב, ב: וּכְשֶׁבְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת אָרֶץ כַּנַּ"ל עוֹלָה לְשָׁרְשָׁהּ בִּבְחִינַת וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ, זֶה בְּחִינַת נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים. כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַמַּלְכוּת הוּא עַל יְדֵי הַיֵּשׁוּת עַל יְדֵי שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ הוֹצִיא אֶת עוֹלָמוֹ מֵאַיִן לְיֵשׁ כַּנַּ"ל. וְעִקַּר הַיֵּשׁוּת הוּא הָאָרֶץ שֶׁהוּא עִקַּר הַגַּשְׁמִיּוּת וְהַיֵּשׁוּת וְכָל הַדְּבָרִים יוֹצְאִין מִמֶּנָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר קֹהֶלֶת, "הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְכוּ'".

נדמה לי שאני רואה את ענין ראש השנה ערב ראש השנה פושקינה ו'אומן שלי' בתוך תורה ד' ???? כִּי הַדְרָן וְאָתָאן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא וְקָחֲזֵינַן דַּהֲוֵי מְנַסְרָא מִגַּרְמַיְהוּ לְבִנְיָנָה הֲנָךְ מְחוֹזָא, כִּי מֵאֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהֵם שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁעַל־יָדָם נִתְתַּקֵּן מַלְכוּת הַנַּ"ל, וְאַחֲרֵיהֶם הוּא הַטֻּמְאָה, וְיֵשׁ בְּנֵי־אָדָם, שֶׁיּוֹצְאִין מֵהַקְּדֻשָּׁה. וְזֶה שֶׁסִּפֵּר הַתַּנָּא, שֶׁהָדַר וְחָזַר לְעַיֵּן בְּאֵלּוּ שֶׁהֵם בָּתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, שֶׁהֵם אֲחוֹרֵי שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁבָטִים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁיּוֹצְאִין מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל עַל־ יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וַחֲזֵינַן דַּהֲווֹ מְנַסְרֵי מִגַּרְמַיְהוּ הַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, הַחֲקוּקִים עַל עַצְמוֹתָם, וְהַחֲקִיקָה עוֹבֵר מֵעֵבֶר לְעֵבֶר כִּנְסִירָה מַמָּשׁ. אֲבָל עַל־יְדֵי שֶׁאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הַנַּ"ל נִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה עַל־יְדֵי שֶׁרֶץ קָטָן שֶׁבִּנְחִירָיו, עַל־יְדֵי שֶׁהִרְגִּישׁ טֻמְאָה קְטַנָּה שֶׁמְּבַלְבֶּלֶת אוֹתוֹ, עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָתוֹ גּוֹרֵם, שֶׁגַּם אֵלּוּ הָרְשָׁעִים נַעֲשׂוּ כִּסֵּא לַקְּדֻשָּׁה, וִיהֲבֵי לְבִנְיָנָא הֲנָךְ מְחוֹזָא – שֶׁעוֹזְרִים גַּם הֵם לְעוֹבְדֵי הַשֵּׁם, שֶׁיִּבְנוּ הֲנָךְ מְחוֹזָא הַנַּ"ל:

מעניין אם עדיין אחר ההסתלקות יש עוד הבדלים שהיום הוא עוד יותר מבוטל לאין. זה כתוב איפשהו לא בתורה . לא זוכר איפה